Master Hatomim 35 - 741

‫מוסף "בית משיח" ‪ -‬סיון‪-‬תמוז ה'תש"ע‬
‫‪3‬‬
‫מה שנוגע לנו ביותר ‪-‬‬

‫הרי זה הרבי!‬
‫קטעי שיחות אודות מורנו הבעש"ט ‪-‬‬
‫בקשר עם יום ההילולא שלו בחג השבועות‬ ‫דבר מלכות‬
‫מתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫– בכלל‪ ,‬אין שייך לעשות חילוקים בין רבותינו‬ ‫"ברוך הבא" מורנו הבעש"ט‬
‫נשיאינו‪ ,‬אבל אף על פי כן‪ ,‬לגבינו‪ ,‬הרי כל הקרוב‬
‫יותר אלינו‪ ,‬יקר לנו יותר‪ ,‬וכיון שחלק גדול מהציבור‬ ‫בהתוועדות קודש של חג השבועות תשט"ו ארע‬
‫הנוכח כאן הם חסידיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהיו‬ ‫המאורע הבא‪:‬‬
‫עמו בחיים חיותו בעלמא דין‪ ,‬ולומדים תורתו כו' –‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה לנגן ניגונים‪ .‬בהתאם‬
‫הרי מובן שכ"ק מו"ח אדמו"ר נוגע לנו יותר‪.‬‬ ‫להוראה זו הקהל ניגנו כמה ניגונים‪ ,‬וכ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א יושב מכונס במקומו‪ ,‬פניו רציניות ביותר‬
‫וכולו שקוע במחשבותיו‪ ,‬ולאחר משך זמן התחיל לדבר‬
‫אמר להם אדמו"ר הזקן‪ ,‬שהבעש"ט‬ ‫בהתרגשות גדולה את הדברים הבאים‪:‬‬
‫עסוק עדיין בגן‪-‬עדן העליון‪ ...‬לאחר‬ ‫אדמו"ר הזקן נהג לומר בסעודת חג השבועות‬
‫זמן‪-‬מה אמר אדמו"ר הזקן ‪ -‬כדרכו‬ ‫"ברוך הבא"‪ ,‬כשכוונתו היתה להבעש"ט‪,‬‬
‫שה"יאָרצייט" שלו הוא בחג השבועות‪.‬‬
‫בניגון ‪" -‬ברוך הבא"‪ ,‬ואז הבינו כל‬
‫פעם הסבו לשולחנו זקנים וסיפרו סיפורים‬
‫המסובים שהבעש"ט הגיע!‪...‬‬ ‫מהבעש"ט – כידוע שע"י סיפורי צדיקים יכולים‬
‫להמשיך את נשמות הצדיקים‪ .‬ואמר להם אדמו"ר‬
‫הזקן‪ ,‬שהבעש"ט עסוק עדיין בגן‪-‬עדן העליון‪...‬‬
‫ישנם אמנם הבעש"ט‪ ,‬המגיד‪ ,‬אדמו"ר הזקן‪,‬‬ ‫לאחר זמן‪-‬מה אמר אדמו"ר הזקן – כדרכו בניגון‬
‫אדמו"ר האמצעי‪ ,‬הצמח צדק‪ ,‬אדמו"ר מהר"ש‬ ‫– "ברוך הבא"‪ ,‬ואז הבינו כל המסובים שהבעש"ט‬
‫ואדמו"ר נ"ע‪ ,‬אבל‪ ,‬מה שנוגע לנו ביותר – הרי זה‬ ‫הגיע!‪...‬‬
‫הרבי‪ ,‬ועל ידו יש לנו גם את אדמו"ר נ"ע‪ ,‬אדמו"ר‬ ‫וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א‪:‬‬
‫מהר"ש‪ ,‬הצמח צדק‪ ,‬אדמו"ר האמצעי‪ ,‬אדמו"ר‬ ‫מי שרואה ומרגיש ויכול לומר "ברוך הבא" –‬
‫הזקן‪ ,‬המגיד והבעש"ט‪ ,‬שקיבל מאחי' השילוני‪,‬‬ ‫יאמר )כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון‪" (:‬ברוך‬
‫שהי' גם רבו של אליהו הנביא‪ ,‬שעליו נאמר "והשיב‬ ‫הבא"‪...‬‬
‫לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"‪ ,‬במהרה‬
‫)ואח"כ אמר‪ (:‬כאשר נמצא כאן ה"אתפשטותא‬
‫בימינו‪.‬‬
‫דמשה בכל דרא ודרא"‪ ,‬שבדורנו הרי זה כ"ק‬
‫)משיחת חג השבועות תשט"ו(‬ ‫מו"ח אדמו"ר – הרי על ידו נמצא כאן גם אדמו"ר‬
‫)מהורש"ב( נ"ע‪ ,‬שהוא )כ"ק מו"ח אדמו"ר( הי'‬
‫"רבותינו נשיאינו ‪ -‬מהבעש"ט‬ ‫ממלא מקומו )כמדובר כמה בפירוש הענין ד"ממלא‬
‫עד כ"ק מו"ח אדמו"ר ‪ -‬כולא חד"‬ ‫מקום"‪ ,‬שיש בו כל הענינים של הקודמים לו‪ ,‬ועוד‬
‫באופן של הוספה(‪ ,‬וכאשר נמצא כ"ק אדמו"ר‬
‫כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר‪ ,‬שאדמו"ר הזקן הי'‬ ‫נ"ע אזי נמצא גם אדמו"ר מהר"ש‪ ,‬וכאשר נמצא‬
‫נוהג לעבור לפני התיבה בחג השבועות‪ ,‬וכן הי'‬ ‫אדמו"ר מהר"ש אזי נמצא גם הצמח צדק‪ ,‬וכאשר‬
‫נוהג בשאר מנהגי יאָרצייט‪ ,‬מצד היאָרצייט של‬ ‫נמצא הצמח צדק אזי נמצא גם אדמו"ר האמצעי‪,‬‬
‫הבעש"ט‪ .‬והיינו‪ ,‬שכיון שאדמו"ר הזקן הי' תלמידו‬ ‫וכאשר נמצא אדמו"ר האמצעי אזי נמצא גם‬
‫של המגיד‪ ,‬ממלא‪-‬מקומו של הבעש"ט – הנה ע"י‬ ‫אדמו"ר הזקן‪ ,‬וכאשר נמצא אדמו"ר הזקן אזי‬
‫המגיד היתה לו שייכות גם עם הבעש"ט‪ ,‬ולכן נהג‬ ‫נמצא גם המגיד‪ ,‬וכאשר נמצא המגיד אזי נמצא גם‬
‫הבעש"ט‪.‬‬
‫המשך בעמוד ‪21‬‬
‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 3‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:11 PM‬‬

‫'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים‬
‫‪4‬‬
‫הרב אלימלך )מיילך( קפלן‬

‫בתחילה סלד מדרכי החסידות‪ ,‬אך לבסוף חינך דורות‬
‫רבים של תמימים ואף כיהן ברבנות בשיכון חב"ד בלוד •‬
‫קווים לדמותו של רב ואיש חינוך חב"די • מוגש ע"י הרה"ת‬
‫ליובאוויטש וחייליה‬ ‫ר' שניאור זלמן שי' ברגר‬
‫לדמותם של ראשי ישיבות‬
‫ומשפיעים בתומכי תמימים‬
‫הנדודים של משפחת קפלן החל‬ ‫הכבוד רודף אחריו‬

‫– הם נדדו מפולין לאוקראינה‪,‬‬
‫ובתוככי אוקראינה גרו בכל‬ ‫הוא מפורסם בגין היותו‬
‫מקום תקופה קצרה‪ .‬גם‬ ‫משגיח ומגיד שיעור בישיבת‬
‫כאשר נסתיימה המלחמה‪,‬‬ ‫המרכזית‪,‬‬ ‫תומכי תמימים‬
‫לא גרו במקום אחד תקופה‬ ‫חב"ד‬ ‫שיכון‬ ‫כרב‬ ‫במקביל כיהן‬
‫ארוכה‪ .‬אחת התחנות שלהם‬ ‫הגיע‬ ‫לא‬ ‫אלו‬ ‫לתפקידים‬ ‫בלוד‪.‬‬
‫היתה בקרילוב – עיירה קטנה‬ ‫וכפי‬ ‫השררה‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫שרדף‬ ‫בגלל‬
‫בה הקהילה מינתה את הרב‬ ‫מן‬ ‫הבורח‬ ‫כל‬ ‫הפתגם‬ ‫שידוע‬
‫אריה לייב קפלן לרב‪ .‬לאחר‬ ‫הכבוד‪ ,‬הכבוד רודף אחריו‪.‬‬
‫נדודים הגיעו גם לעיירה‬ ‫הרב מיילך קפלן שהתחנך‬
‫סברוב‪ ,‬גם שם כיהן הרב קפלן‬ ‫בישיבות המחתרתיות בברית‬
‫כרב העיירה‪ ,‬ומאז כונה "הרב‬ ‫המועצות למסירות נפש ללא‬
‫מסברוב"‪.‬‬ ‫גבולות‪ ,‬לעשיה למען היהדות‬
‫והחסידות‪ ,‬קיבל על עצמו‬
‫כעבור כשנה שב הרב קפלן‬ ‫להיות מגיד שיעור לקבוצה‬
‫למשרתו בעיירה קרילוב‪ ,‬משם‬ ‫קטנה של תלמידים‪ ,‬מבלי‬
‫יצא ר' מיילך ללמוד בישיבת‬ ‫הרב מיילך קפלן‬
‫לדעת מה יתפתח מ'ישיבה'‬
‫תומכי תמימים בעיר קרמנצ'וג‬ ‫שכזו‪ ,‬והנה תוך זמן קצר‬
‫נהפכה קבוצה קטנה זו לישיבת חב"ד המרכזית הסמוכה‪ .‬בתחילה התלבט הרב קפלן להיכן לשלוח‬
‫בארץ הקודש‪ ,‬והרב קפלן נתמנה למגיד שיעור את בנו ללמוד‪ .‬הוא ידע כי הישיבות הליטאיות לא‬
‫ומשגיח ראשי בישיבה‪ .‬כך גם אירע עם הרבנות; יכלו עוד לנצח את הרוח הבולשביקית‪ .‬לכן חשב על‬
‫כאשר הוא קיבל על עצמו להיות רב‪ ,‬מנו חברי שתי ישיבות‪ :‬ישיבת החפץ חיים‪ ,‬או ישיבת תומכי‬
‫הקהילה עשרות שהתגוררו בבתים שננטשו על ידי תמימים‪ .‬לבסוף החליט על ליובאוויטש באומרו‪:‬‬
‫"ללמוד תורה יכולים גם בבית‪ ,‬אבל כדי‬ ‫ערבים שגרו בהם עד מלחמת השחרור‪ ,‬והנה השנים‬
‫חלפו‪ ,‬ובעידוד הרבי נבנה במקום שיכון לתפארת לקבל קורטוב של יראת שמים צריך לנסוע‬
‫שאוכלס על ידי מאות משפחות‪ ,‬והרב קפלן הפך לליובאוויטש"‪.‬‬
‫הנסיעה לתומכי תמימים‪ ,‬היתה למרות‬ ‫לרב של קהילת חב"ד השניה בגודלה בארץ הקודש‪.‬‬
‫אזהרות הרופאים שהוא חייב להיות בבית כשהוריו‬
‫דואגים לשלומו‪ .‬על מצבו הגופני לאחר שנות הסבל‬ ‫יראת שמים ‪ -‬בליובאוויטש‬
‫והנדודים‪ ,‬מספר בנו הרב נחום קפלן‪ ,‬משפיע שיכון‬
‫הרב שרגא אלימלך קפלן המכונה "ר' מיילך חב"ד בלוד‪" :‬אבא בצעירותו היה צנום וחלש מאוד‪,‬‬
‫דער שוואַרצער"‪ ,‬נולד בי"ח אדר שני תרע"ג בעיירה זכורני שסיפר כיצד חבריו התמימים התקשו לקבל‬
‫מלאט שבפולין‪ .‬אביו הוא הרב אריה לייב קפלן פטור מהצבא‪ ,‬ואילו הוא לא היה צריך לעשות‬
‫משחק של חולה‪ .‬הוא עלה על המשקל‪ ,‬והרופאים‬ ‫שהיה רב בכמה מערי ברית המועצות‪.‬‬
‫בהיותו עולל רך‪ ,‬פרצה מלחמת העולם נדהמו לראות בחור בן ‪ 18‬שוקל ‪ 51‬ק"ג בלבד! כך‬
‫הראשונה‪ .‬פליטים רבים נמלטו ממדינה אחת הוא קיבל מיד פטור‪ .‬ואם בגיל ‪ 18‬זה היה המשקל‬
‫לחברתה בכדי להתרחק מאיזורי הקרבות‪ ,‬ומסע שלו‪ ,‬בגיל ‪ 13‬הוא היה כנראה חלש עוד יותר‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫חשתי את מעלת לימוד התורה בדיבוק חברים‪,‬‬ ‫הרופאים אמרו כי הוריו עושים עוול אם שולחים‬
‫ואילו בבית אין לי כלל חברים ללימודים ואני יושב‬ ‫אותו מהבית‪ ,‬אבל סבא‪ ,‬הרב אריה לייב קפלן‪,‬‬
‫בודד וגלמוד כל היום"‪.‬‬ ‫חינך את אבא לאהבת התורה‪ .‬ומכיון שכך‪ ,‬אבא‬
‫בתחילה‪ ,‬הוריו לא שעו לטענותיו כיוון שדאגו‬ ‫נשלח לישיבה בקרמנצ'וג"‪.‬‬
‫לבריאותו‪ .‬אלא שבאותם ימים התקבל בבית‬ ‫לקח הרב קפלן את בנו ר' מיילך ונסע‬
‫המשפחה מכתב מהרב הימלשטיין‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫עמו לקרמנצ'וג‪ ,‬שם נבחן על ידי הרב יחזקאל‬
‫תומכי תמימים בקרמנצ'וג‪ ,‬והמכתב שינה את‬ ‫הימלשטיין – ראש הישיבה‪ .‬רק לאחר שהתקבל‬
‫המצב‪.‬‬ ‫בנו לישיבה חזר הרב קפלן לביתו‪.‬‬
‫הרב הימלשטיין התנצל על כך שבמשך כל‬ ‫אחד הדמויות החסידיות אליהן נקשר‬
‫הקיץ לא כתב מאומה‪ ,‬והסביר כי בחודשים אלו‬ ‫בקרמנצ'וג‪ ,‬היה מנהל ומשפיע הישיבה הרב ישראל‬
‫לא היה בישיבה מפאת חולשתו‪ .‬הוא עצמו היה‬ ‫נח הגדול )בליניצקי(‪ ,‬על כך סיפר לאחר שנים‬
‫חולה וחלש‪ ,‬וגם בעת שעבד בישיבה היה מוסר‬ ‫רבות‪:‬‬
‫מידי יום רק שיעור אחד בנגלה – יותר מכך לא‬ ‫"היתה לנו אהבה עצמית מפנימיות הנפש אל‬
‫יכול היה לעשות מפאת החולשה‪ .‬ואילו עתה‪,‬‬ ‫מנהל הישיבה הרב החסיד ישראל נח בליניצקי‪,‬‬
‫לקראת זמן החורף‪ ,‬ביקש הרב הימלשטיין שמיילך‬ ‫שבמידותיו התרומיות ובהנחת עצמותו פעל רושם‬
‫יבוא לישיבה‪ ,‬ומבטיח שיסדר לו מקום לינה‪ ,‬וכן‬ ‫עצום על כולנו"‪.‬‬
‫'טעג' ]= ימים‪ .‬כינוי למנהג התלמידים לסעוד אצל‬
‫משפחות בחלוקה לימי השבוע[ במקום טוב‪.‬‬ ‫מתעקש לשוב לתומכי תמימים‬
‫מיילך שב אפוא לישיבה ונכנס ללמוד בשיעור‬
‫של הרב הימלשטיין‪ .‬כפי שהובטח‪ ,‬סודר לו 'טעג'‬ ‫התנאים הגשמיים באותם ימים בישיבה היו‬
‫אצל הגבירים של קרמנצ'וג‪ ,‬ואילו מקום שינה‬ ‫קשים במיוחד‪ ,‬לרוב התלמידים לא היתה אכסניה‬
‫קיבל בבית אלמנה שבניה אף הם למדו בישיבה‪.‬‬ ‫ללינה‪ ,‬והם נאלצו לישון על ספסלים בעזרת‪-‬נשים‬
‫של בית כנסת בו למדו בשעות היום‪ .‬כך גם היתה‬
‫אלא שבכל אופן התנאים הגשמיים לא הספיקו‬
‫התזונה לקויה מחוסר אמצעים‪ .‬תנאים אלו פגעו‬
‫לנער עדין הנפש‪ .‬מיילך היה ביישן בטבעו ולא הורגל‬
‫קשות בבריאותו כבר בימים הראשונים לשהותו‬
‫לאכול בבית זרים‪ ,‬אבל עם הזמן התרגל למצב ואת‬
‫בישיבה‪ ,‬ומחלת הקדחת פשטה בגופו‪ .‬החום עלה‬
‫כל מרצו השקיע בלימוד‪.‬‬
‫והתגבר והמחלה התחזקה‪.‬‬
‫האבא‪ ,‬הרב קפלן – שהיה בעל לב רחום‪ ,‬לא‬
‫עולה על דרך החסידות‬ ‫היה שקט‪ .‬הוא הכיר את חולשתו של בנו‪ ,‬ולכן‬
‫מכשול נוסף עמד בדרכו בישיבה‪ .‬הוא למד‬ ‫שב לראות את מצב בנו ימים אחדים לאחר שרק‬
‫נגלה בהתמדה גדולה‪ ,‬בישיבה ניכרו בו כשרונותיו‬ ‫הגיע לישיבה‪ .‬לתדהמתו מצא את בנו רתוק למיטה‬
‫וכבר אז הבחינו כולם בלמדנותו ובקיאותו; אולם‬ ‫וקודח מחום‪ .‬הרב קפלן החליט לקחת את בנו‬
‫את תורת החסידות סירב ללמוד‪ .‬הוא מעולם‬ ‫בחזרה הביתה‪ .‬בדרך ביקרו אצל רופא שקבע כי‬
‫לא שמע אודות חסידות‪ ,‬ואביו שלא נמנה על‬ ‫הנער צריך לנפוש כל הקיץ‪ .‬כששמע כי מיילך היה‬
‫החסידים‪ ,‬אף שאהב כל יהודי מכל חוג שהוא‪ ,‬אך‬ ‫אמור ללמוד מחוץ לבית‪ ,‬עמד נדהם ופסק בנחרצות‬
‫בכמה ממנהגי החסידים זלזל‪ .‬כך שמיילך לא מצא‬ ‫כי עליו להיות כמה חודשים במנוחה מוחלטת‪.‬‬
‫לנכון ללמוד את שיעור התניא בו היו משתתפים‬ ‫כשהגיע ר' מיילך עם אביו לביתו‪ ,‬היו הוריו‬
‫תלמידי הישיבה לפני התפילה‪ ,‬וגם לא שינה את‬ ‫בצער רב על כך שלא יוכל ללמוד בישיבה‪ .‬כל חפצם‬
‫נוסח התפילה ומנהגים נוספים שהיו לו מבית אבא‪.‬‬ ‫היה שבנם יגדל בן תורה‪ .‬בפועל הוחלט כי ישהה‬
‫עקב כך היו חבריו בישיבה מכנים אותו 'מתנגד'‪,‬‬ ‫בבית הוריו‪ ,‬ואביו ילמד אותו באופן פרטי ביער‬
‫ובשל כך סבל קצת‪.‬‬ ‫הסמוך לעיר‪ .‬כך אכן עשו‪ ,‬ומידי יום בחודשי הקיץ‬
‫לאחר זמן קצר הוחלט להעבירו מבית האלמנה‬ ‫יצאו האב והבן יחדיו ליער הסמוך‪ ,‬שם – מחד‬
‫שם לן‪ ,‬זאת בגלל שבכור בניה סר מהדרך ובביתו‬ ‫קיימו את מצות הרופא לנפוש ולשאוף אויר צח‪,‬‬
‫החזיק ספרים חיצוניים‪ .‬הנהלת הישיבה חששה‬ ‫ומאידך למדו יחדיו‪.‬‬
‫לנפשו של הנער הצעיר‪ ,‬והודיעו לו כי יותר לא ילון‬ ‫הלימוד ביער לא סיפק את מיילך‪ ,‬וזאת למרות‬
‫בבית האלמנה‪ .‬לא עזרו התחנונים והבקשות‪ ,‬וגם‬ ‫שאביו היה למדן מופלג‪ .‬הוא ביקש לשוב לישיבה‪,‬‬
‫התזכורת להבטחה שניתנה כי יישן במקום טוב‪.‬‬ ‫ובפיו הייתה משנה סדורה‪:‬‬
‫כך נאלץ שוב לישון על ספסל בעזרת נשים‪ .‬מנהלי‬ ‫"כבר הספקתי לטעום טעמה של ישיבה‪ ,‬וכבר‬

‫‪6‬‬
‫רדפו הקומוניסטים את לומדי התורה ושומרי‬ ‫הישיבה זכרו את ההבטחה שניתנה‪ ,‬ולכן כעבור‬
‫המצוות בכלל‪ ,‬ואת ה'שניאורסונים' בפרט‪ .‬סניפי‬ ‫כמה ימים סודרה לנער המפונק אכסניה בבית‬
‫ישיבת תומכי תמימים היו מטרה לרדיפות מצד‬ ‫יהודי קשיש שגר לבדו בביתו‪ .‬אל מיילך צורף‬
‫השלטונות‪ ,‬וכאשר שמו השלטונות עין על ישיבה‪,‬‬ ‫הת' העשיל חורכין – תלמיד ישיבה מבוגר – בכדי‬
‫עברו התלמידים לסניפים בערים אחרות‪.‬‬ ‫שיפקח על מעשיו ]העשיל זה נהרג בימי מלחמת‬
‫המשגיח בישיבה היה החסיד הנודע הרב שלמה‬ ‫העולם השנייה‪ ,‬הי"ד[‪.‬‬
‫חיים קסלמן ע"ה )שלימים לימד יחד עם הרב מיילך‬ ‫העשיל השפיע עליו ואף קירבו עם הזמן לדרכי‬
‫בישיבת תומכי תמימים בלוד(‪ ,‬וראש הישיבה היה‬ ‫החסידות‪ .‬כבר בלילה הראשון כאשר מיילך התכוון‬
‫הרב הימלשטיין‪.‬‬ ‫לעלות על יצועו‪ ,‬ראה אותו העשיל קורא קריאת‬
‫בפולוצק החל ללמוד תניא כדבעי – לראשונה‬ ‫שמע שעל המיטה שלא בנוסח חב"ד‪ ,‬ומיד תבע כי‬
‫בחייו – וזאת בגין הסבריו המיוחדים של הרב‬ ‫יקרא בנוסח חב"ד‪ .‬מיילך נשכב לישון ללא ציצית‬
‫קסלמן על התניא‪" :‬ממנו למדתי מהי עבודה‬ ‫כפי שהורגל מנעוריו‪ ,‬ומיד הסביר לו העשיל כי יש‬
‫פנימית‪ .‬רק אז התחלתי להבין קצת את עניין‬ ‫'עניין רוחני' לישון עם ציצית‪ .‬מידי ערב לפני השינה‬
‫החסידות"‪ ,‬הסביר ר' מיילך את שלמד באותה‬ ‫היה מספר לו העשיל סיפורי חסידים‪ ,‬וכך לימד את‬
‫תקופה‪.‬‬ ‫ר' מיילך מי הם החסידים ומהי חסידות‪ .‬כך החל‬
‫התנאים הגשמיים היו כלל לא פשוטים‪.‬‬ ‫לעלות על דרך החסידות‪.‬‬
‫התמימים שבאו מבתים מבוססים שכרו לעצמם‬
‫אכסניה הולמת‪ ,‬ואילו מי שכסף לא היה לו‪ ,‬אכל‬ ‫"לו הייתי בישיבה‪ ...‬הייתי זוכה‪"...‬‬
‫'טעג'‪ .‬בפולוצק כבר לא סודר לר' מיילך אירוח‬ ‫לקראת חודש ניסן תרפ"ז‪ ,‬החלו רבים‬
‫בבתי גבירים‪ ,‬לכן לעיתים היה נאלץ ללכת רחוק‬ ‫מתלמידי הישיבה להתכונן לנסיעה לביתם‪ ,‬וגם ר'‬
‫בקור העז בכדי לאכול ארוחת ערב דלה‪ ,‬ולעיתים‬ ‫מיילך החליט לבקר בבית לאחר חצי שנה בה שהה‬
‫היה מוותר על כך‪.‬‬ ‫ברציפות בישיבה‪ .‬בחודש ניסן שהה בביתו‪ ,‬ולאחר‬
‫מפולוצק עבר לישיבת תומכי תמימים בנעויל‪,‬‬ ‫פסח נפל למשכב‪ .‬הרופא שביקר אצלו הזהיר את‬
‫שם שמע שיעורים מהרב יהודה עבער הי"ד – ראש‬ ‫אביו כי צריך לשמור על בריאותו‪ .‬כשהרופא שמע‬
‫הישיבה‪ .‬במשך זמן היה תחת הדרכתו של המשפיע‬ ‫על כך שהחולה מתעתד לנסוע ללימודים מחוץ‬
‫הרב החסיד ר' מענדל פוטרפס ע"ה‪ ,‬שהיה מבוגר‬ ‫לעיר‪ ,‬ציוה בצעקות כי על הנער לנפוש בנאות דשא‬
‫ממנו רק בשנים אחדות‪ .‬בחורף שנת תרפ"ט נסגרה‬ ‫ולא לנסוע ללימודים‪.‬‬
‫הישיבה בנעוול‪ ,‬והתמימים ‪ -‬תלמידי הישיבה‬ ‫מחוסר ברירה הוחלט שגם הקיץ יישאר מיילך‬
‫התפזרו לערים שונות ברחבי ברית המועצות‪ .‬ר'‬ ‫בביתו וילמד עם אביו ביער הסמוך‪ .‬החלטה זו‬
‫מיילך עבר יחד עם כמה מחבריו לדנייפרופטרובסק‬ ‫נותרה זכורה לרעה בכל השנים‪ .‬כפי שכותב הוא‬
‫)יקטרינוסלב(‪ ,‬שם כיהן כרב העיר הגאון הרב‬ ‫ברשימותיו‪:‬‬
‫לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה‪ ,‬אביו של הרבי מלך‬
‫"נשארתי בבית‪ .‬ומאז ידאב ליבי בזכרי כי‬
‫המשיח‪.‬‬
‫באותו הקיץ נאסר מאור עינינו כ"ק אדמו"ר‬
‫הריי"צ ואני בכלל לא ידעתי מזה כי הייתי בבית‪ .‬לו‬
‫בצילו של הגאון הרב לוי יצחק שניאורסון‬ ‫הייתי בישיבה‪ ,‬בודאי הייתי זוכה לבקר בלנינגרד‬
‫הוא היה מקורב מאוד לאביו של הרבי‪ ,‬וזכה‬ ‫אצל כ"ק אדמו"ר כי כמעט כל החברים שלי נסעו‬
‫לשמוע ממנו פעמים רבות דברי חסידות‪ .‬ר' מיילך‬ ‫ללנינגרד לראש השנה"‪.‬‬
‫סיפר כי באחת ההתוועדויות סיפר הרב לוי יצחק‬ ‫באותה שנה כידוע‪ ,‬בט"ו סיון נאסר אדמו"ר‬
‫סיפור מאדמו"ר הזקן‪ ,‬והחל לפרש את הסיפור‬ ‫הריי"צ‪ ,‬ובי"ב תמוז שוחרר והתגורר באופן זמני‬
‫בפשטות‪ ,‬ולאחר מכן לפי חסידות‪ .‬וכך התעמק‬ ‫במלחובקה )פרבר של מוסקבה( – לשם לא הותר‬
‫והתעמק עד שהגיע לפירושים עמוקים ביותר לפי‬ ‫לכלל החסידים להגיע‪ .‬בחגי חודש תשרי שוב שהה‬
‫קבלה‪.‬‬ ‫הרבי בביתו בלנינגרד – אז הגיעו כל החסידים‬
‫כידוע‪ ,‬היה הרב לוי יצחק מפרש בעת התוועדות‬ ‫בכדי להיפרד מהרבי‪ ,‬שכן מיד לאחר שמחת תורה‬
‫את שמות המשתתפים על פי קבלה‪ .‬פעם ביאר את‬ ‫יצא אדמו"ר הריי"צ את ברית המועצות‪.‬‬
‫כינויו של ר' מיילך – "דער שווארצער" – )הוא‬ ‫הקיץ חלף‪ .‬מיילך חזר ללימודים‪ ,‬והפעם‬
‫כונה כך בגין היותו כהה עור(‪" :‬הרי שמך מיילך‬ ‫לסניף תומכי תמימים בפולוצק‪ ,‬לשם עברו‬
‫דער שווארצער ועל כך נאמר הפסוק "שחורה אני‬ ‫תלמידי הישיבה מקרמנצ'וג – שכן באותם ימים‬

‫‪7‬‬
‫מאי דאפשר בסבר פנים יפות וחיבה יתירה‪ .‬ועל זה‬ ‫ונאוה""‪ ,‬והמשיך בביאור הענין אודות מצבה של‬
‫באתי על החתום יום א' כ"ט ניסן ה'תרצ"ב"‪.‬‬ ‫כנסת ישראל בעת הגלות על פי קבלה וחסידות‪.‬‬
‫בתקופה בה למד בדנייפרופטרובסק‪ ,‬הגיע‬ ‫הרדיפות מצד השלטונות חייבו את הרבנים‬
‫לבקרו אביו הרב קפלן – ששמח להיפגש עם הרב‬ ‫לפעול בזהירות רבה‪ .‬ר' מיילך סיפר על דרשת‬
‫לוי יצחק‪ .‬הם הכירו מפגישה קודמת באסיפת‬ ‫ט"ו בשבט שחל בשבת בשנת תרצ"ב‪ ,‬בה ראה את‬
‫הרבנים הידועה בקורוסטען‪.‬‬ ‫פיקחותו של הרב לוי יצחק‪:‬‬
‫מבעוד מועד פורסם כי בשבת זו רב העיר הרב‬
‫מלכודת‬ ‫שניאורסאהן ישא דרשה בבית הכנסת‪ .‬לפני הדרשה‬
‫המתינו כולם בציפייה לשמוע מה הרב – שבדרך‬
‫מדנייפרןפטרובסק נדד לגרוזיה הרחוקה‬
‫כלל לא נושא דרשות מעין אלו – מבקש לומר‪ .‬והנה‬
‫והתיישב עם כמה תמימים בעיר סצחרי‪ ,‬שם‬
‫הרב החל את הדרשה שנאמרה ברמזים כך שמי‬
‫כיהן הרב מרדכי פרלוב כרב העיר‪ .‬בין הבחורים‬
‫שצריך יבין‪:‬‬
‫המבוגרים היו ר' אבא לוין מראמען‪ .‬ר' דוד פרלוב‬
‫– בנו של הרב פרלוב‪ ,‬הצטרף ללימודים עם קבוצת‬ ‫"ברחובות שורר כעת קור גדול ואי אפשר‬
‫התמימים שהגיעה ממרחקים‪.‬‬ ‫לצאת לרחוב בלי מעיל‪ .‬כל האילנות נתונים בשלכת‬
‫ואין עליהם פירות‪ ,‬ובכל זאת אנו חוגגים את‬
‫ראש השנה לאילנות‪ ,‬כי בארץ‬
‫ישראל האילנות כבר מתחילים‬
‫לפרוח"‪.‬‬
‫המסר היה ברור‪ :‬ברחוב‬
‫קר בכל הנוגע לענייני יהדות‪,‬‬
‫אבל למרות הכל בארץ ישראל‬
‫האילן פורח‪ .‬לכן יש להתעודד‬
‫ולהמשיך להתחזק בשמירת‬
‫מצוות‪.‬‬
‫פעם לקח אותו הרב לוי‬
‫יצחק לטבול בנהר‪ .‬הוא סיפר כי‬
‫ראה את הרב מוריד את בגדיו‬
‫ונשאר רק עם כתונת ארוכה‬
‫וכיפה גדולה‪ .‬הוא נעמד ליד‬
‫הנהר והחל לחשוב ולהתבונן‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬במין התלהבות גדולה‪,‬‬
‫עם התמימים בישיבה בלוד‬ ‫הוריד את הכתונת והכיפה‪,‬‬
‫טבל במהירות גדולה שלוש‬
‫לאחר תקופה בה למד בגרוזיה‪ ,‬ביקש – יחד‬ ‫טבילות ויצא‪ .‬הוא לבש את‬
‫עם קבוצת תמימים – להבריח את הגבול מגרוזיה‬ ‫הכתונת והכיפה‪ ,‬התעמק שוב זמן רב ושוב טבל‬
‫לתורכיה ומשם לעלות לארץ הקודש‪ .‬אלא שכל‬ ‫שלוש פעמים בהתלהבות יתירה ויצא‪ .‬כעבור כמה‬
‫ההברחה היתה מלכודת שבסופה הגיעו – הוא‪,‬‬ ‫רגעים שוב טבילות בסדר הקודם‪ ,‬ולאחר מכן שב‬
‫חבריו ועוד מחסידי חב"ד לכלא‪ ,‬ורק בניסי ניסים‬ ‫לביתו‪.‬‬
‫השתחררו‪ .‬כעבור זמן עבר ללמוד בישיבת תומכי‬ ‫הרדיפות והסבל היו מנת חלקם של התמימים‬
‫תמימים בקורסק‪.‬‬ ‫ושל הרבנים‪ .‬די אם נזכיר כי בשנת תרצ"ב נאסר‬
‫אביו הרב קפלן לתקופה קצרה‪ ,‬וכאמור הוא עצמו‬
‫אבא ואימא וגם מורה רוחני‬ ‫נדד ממקום למקום בכדי שיוכל ללמוד‪ .‬לכן ביקש‬
‫– יחד עם עוד תמימים – לברוח מברית המועצות‪.‬‬
‫באותם שנים קשות – נתפסו מלמדים‪ ,‬מגידי‬ ‫בכדי שיוכל להסתדר בארץ הקודש‪ ,‬ביקש מהרב‬
‫שיעורים ומשפיעים רבים‪ ,‬והם נשלחו לשנים‬ ‫לוי יצחק כתב המלצה‪ ,‬בו כתב בין היתר‪:‬‬
‫רבות בכלא או לגלות‪ .‬הנשים והילדים נותרו ללא‬
‫"אברך יקר ונכבד אשר כל עסקו ולימודו הוא‬
‫משענת גשמית ורוחנית‪ ,‬והמצב הפך לגהינום עלי‬
‫בתורה ויראת ה' ‪ ,‬ועושה בה חיל‪ ,‬הולך בתום בדרך‬
‫אדמות‪ .‬לכן הוחלט לשלב את התמימים המבוגרים‬
‫התורה והמצוה‪ .‬וראוי הוא להתקרבות יתירה בכל‬

‫‪8‬‬
‫הסתפק בקוביות סוכר ומעט תפוחי אדמה‪ .‬ביום‬ ‫בתפקידים אלו‪ ,‬כך גם ר' מיילך הפך למגיד שיעור‬
‫האחרון הרגיש רע מאוד – 'אם פסח היה נמשך עוד‬ ‫שמסר שיעורים לתלמידים שהיו צעירים ממנו רק‬
‫יום אחד‪ ,‬לא הייתי מחזיק מעמד'‪ ,‬אמר לי‪.‬‬ ‫בכמה שנים‪ ,‬והכל במסירות נפש אמיתית‪.‬‬
‫"בהזדמנות אחרת סיפר לי כי הצליח להחביא‬ ‫"מעלה" גדולה הייתה לו בגלל זקנו שעוד לא‬
‫את התפילין שלו בכלא‪ ,‬וכך מידי בוקר קם בשעה‬ ‫גדל יתר על המידה‪ ,‬ובמידת הצורך – כאשר אנשי‬
‫מוקדמת והניח תפילין במיטה כך שאיש לא יראה‪.‬‬ ‫המשטרה החשאית הגיעו למקומות הלימודים‪,‬‬
‫אבל למרות שהוא נזהר מאוד‪ ,‬אחד האסירים ראה‬ ‫הציג עצמו כאחד התלמידים‪ .‬התלמידים‪ ,‬שחלקם‬
‫את התפילין‪ ,‬עיניו צדו את הרצועות והוא החליט‬ ‫גם כבר היו מזוקנים‪ ,‬אמרו שהם לומדים לבד‪ ,‬ואזי‬
‫לגונבם‪.‬‬ ‫העבירה לא חמורה כל כך‪.‬‬
‫"בוקר אחד‪ ,‬אבא קם והתפילין של יד נעלמו‪.‬‬ ‫ובכל אופן ר' מיילך נעצר כמה פעמים ונכלא‬
‫אבא חיפש בכל מקום אפשרי‪ ,‬וכאשר לא מצא הבין‬ ‫בגין היותו מגיד שיעור‪ .‬על תקופה זו לא הרבה‬
‫כי הם נגנבו‪ .‬צער רב נגרם לו עקב גניבת התפילין‬ ‫לספר‪ ,‬אבל מעט מן המעט שמעו ממנו בניו‪ .‬מוסיף‬
‫והוא החליט לאתרם בכל מחיר‪ .‬כאשר חילקו‬ ‫ומספר ר' נחום קפלן‪:‬‬
‫באותו יום את מנת הלחם שהיתה המזון היחיד‬ ‫"תקופה ארוכה אבא היה אחראי על קבוצת‬
‫שניתן לאסירים באותו יום‪ ,‬לקח את הלחם ומסר‬ ‫תמימים‪ .‬מה זאת אומרת אחראי? הוא היה מגיד‬
‫אותו לאסיר בעל שליטה בתא‪ ,‬ואמר לו שהוא חייב‬ ‫שיעור‪ ,‬משגיח‪ ,‬משפיע וגם מנהל גשמי של הישיבה‬
‫בתמורה ללחם למצוא את הגניבה‪ .‬לא עבר זמן רב‬ ‫בה למדו קבוצת תמימים צעירים‪ .‬הוא לימד אותם‪,‬‬
‫והתפילין הושבו לאבא – שצם כל אותו היום‪ ,‬ובכך‬
‫סיכן את בריאותו‪ ,‬בשביל שיוכל להניח תפילין"‪.‬‬
‫הכל תלוי ברצון ה'‬
‫בשנת תרצ"ז לערך התחתן ר' מיילך עם מרת‬
‫יהודית סיגלוב – בת למשפחת רבנים‪ .‬לאחר‬
‫נישואיהם גרו בחרקוב‪ ,‬שם היתה קהילה חב"דית‬
‫לא גדולה‪.‬‬
‫תקופת חרקוב לא ארכה זמן רב‪ ,‬שכן בקיץ‬
‫תש"א פלשו הנאצים לברית המועצות‪ ,‬ומאות‬
‫אלפים החלו במנוסה בכדי להתרחק מהחזית‬
‫ההולכת וקרבה‪ .‬ההפגזות הגיעו גם לחרקוב והדי‬
‫ההתפוצצויות נשמעו היטב‪.‬‬
‫הרב נחום קפלן מוסיף ומספר על אפיזודה‬
‫שסופרה כל השנים במשפחה‪:‬‬
‫"זה היה במוצאי שבת‪ .‬אבא סיים בדיוק‬ ‫מתמנה למנהל רוחני של הישיבה‪.‬‬
‫הבדלה‪ ,‬ואז נשמע קול נפץ מחריש אוזניים‪ ,‬ואחריו‬ ‫חותם יחד עם מנהלי הישיבה הרב וולף והרב דרייזין‬
‫רעש אדיר‪ .‬בניין רב‪-‬קומות שניצב ליד ביתנו קרס‬
‫לחלוטין‪ .‬אמא נבהלה עד עמקי נשמתה‪ .‬היא לקחה‬ ‫ודאג להם במקביל למוצרי מזון מהם בישלו אוכל‪.‬‬
‫אותי ואת אחי ברוך והכניסה אותנו מתחת לכרים‬ ‫הוא דאג למקומות לינה‪ ,‬ובעצם היה כעין אבא‪,‬‬
‫וכסתות‪ .‬אבל אבא היה רגוע‪ ,‬וניגן כהרגלו את‬ ‫אמא וגם מורה רוחני של התלמידים‪.‬‬
‫הניגון‪' :‬המבדיל בין קודש לחול'‪ .‬בראותו את אמא‬ ‫"השלטונות רדפו את ישיבות תומכי תמימים‬
‫מבוהלת‪ ,‬אמר לה ברוגע כי הכל תלוי ברצון ה'‪ ,‬ואם‬ ‫וכך עצרו את אבא כמה פעמים‪ ,‬והוא נשלח‬
‫הוא רוצה שניוותר בחיים‪ ,‬הרי שכך אכן יהיה‪.‬‬ ‫לתקופות מאסר קצרות‪ .‬פעם סיפר לי כיצד שרד‬
‫"לאחר זמן‪ ,‬אבא גוייס לצבא‪ ,‬ואילו אמא‪,‬‬ ‫את חג הפסח בבית הסוהר‪ .‬בכל יום היו האסירים‬
‫יחד עם שני ילדיה הקטנים‪ ,‬ברחה עד שהגענו‬ ‫מקבלים כמות זעומה של לחם‪ ,‬ואילו בימי חג‬
‫לסמרקנד"‪.‬‬ ‫הפסח נתנו לאסירים היהודיים לחם לבן בשפע‬
‫ניסים גדולים נעשו עם ר' מיילך בצבא עד‬ ‫– זאת בכדי לגרות את רעבונם‪ ,‬כך שיאכלו חמץ‪.‬‬
‫שהצליח להשתחרר מהשירות הצבאי‪ .‬לאחר‬ ‫לאבא היה קשה מאוד‪ ,‬הוא לא ידע אם יצליח‬
‫השחרור נסע לסמרקנד והתאחד עם משפחתו‪,‬‬ ‫לעבור את פסח בחיים‪ .‬בכל אופן החליט בהחלטה‬
‫משם נסע עם רעייתו ובנו התינוק לקזחסטן – לשם‬ ‫נחושה ואמיצה לא להכניס חמץ לפה‪ ,‬ובשל כך‬

‫‪9‬‬
‫היה המצב כל‪-‬כך קשה‪ ,‬עד שלא היתה בבית אפילו‬ ‫הוגלה אביו כמה שנים קודם לכן‪ .‬אביו הצליח בדרך‬
‫חתיכת לחם‪ .‬יום אחד פגש את החסיד ר' ברק'ה חן‬ ‫לא דרך להגיע מפעם לפעם לכפר צ'אילי – לשם‬
‫ע"ה‪ .‬ר' ברק'ה‪ ,‬שידע היטב מה מצבו של ר' מיילך‪,‬‬ ‫הוגלה אביו של הרבי הרב לוי יצחק שניאורסאהן‪,‬‬
‫הציע לו הלוואה כספית‪ ,‬ונענה בסירוב מוחלט‪ .‬אך‬ ‫ובעת שר' מיילך שהה במקום זכה אף הוא להיפגש‬
‫ר' ברק'ה לא נכנע‪ ,‬והציע לו שוב לשקול את הרעיון‪.‬‬ ‫ולסייע להרב לוי יצחק‪.‬‬
‫לאחר שר' מיילך סירב שוב ושוב להצעה‪ ,‬פרץ ר'‬
‫ברק'ה בבכי ואמר‪" :‬מיילך‪ ,‬אני יודע שאצלך בבית‬ ‫טרגדיה נוראה‬
‫המצב קשה מאוד ואין לך כסף לקנות אוכל‪ .‬אם‬
‫לא תיקח את ההלוואה – אני מרגיש שפשוט לא‬ ‫הגלות של אביו הסתיימה בטרגדיה‪ .‬ביום‬
‫אחזיק עוד מעמד!‪"...‬‬ ‫הכיפורים תש"ד‪ ,‬התפלל אביו בבית פרטי שהפך‬
‫ביום הקדוש לבית כנסת מחתרתי‪ .‬בליל 'כל‬
‫בתום המלחמה‪ ,‬יצא כמו חסידים רבים את‬
‫נדרי' סיימו המתפללים את תפילתם והלכו איש‬
‫ברית המועצות דרך הגבול ליד העיר לבוב‪ ,‬משם‬
‫איש לביתו‪ .‬ר' מיילך יחד עם אביו וידידו הרב‬
‫לאחר תלאות רבות הגיע למחנה העקורים פוקינג‬
‫קוליקוב נשארו לבדם לומר תהילים‪ ,‬למרות‬
‫שבגרמניה – שם התגורר עם משפחתו יחד עם‬
‫אזהרת המתפללים המקומיים כי סכנה להם אם‬
‫חסידים רבים‪ .‬כאשר הוקם במקום תלמוד תורה‬
‫ילכו מאוחר בלילה לביתם‪ ,‬כיון שבמקום מצויים‬
‫חב"די‪ ,‬מונה למלמד – והפעם יכול היה ללמד‬
‫רוצחים עוד מימי הצאר שהיה‬
‫משלח את העבריינים החמורים‬
‫לגלות באיזור זה‪.‬‬
‫בשעת לילה מאוחרת הלכו‬
‫הרב אריה לייב קפלן והרב‬
‫קוליקוב הביתה‪ ,‬בעוד ר' מיילך‬
‫נותר לנוח על ספסל בבית‬
‫הכנסת‪ .‬שני החסידים הלכו‬
‫לבדם‪ ,‬ובדרכם‪ ,‬התנפלו עליהם‬
‫בריונים מקומיים והיכום‬
‫מכות רצח‪ .‬הרב קוליקוב שהיה‬
‫קשיש בהרבה מהרב קפלן‪,‬‬
‫התעלף‪ .‬הם חשבו שנפח את‬
‫נשמתו ועזבוהו לנפשו‪ ,‬ואילו‬
‫את הרב קפלן הוסיפו להכות‪.‬‬
‫כאשר עזבוהו – אזר עוז‬
‫שלישי משמאל בעת הנחת אבן הפינה לשיכון חב"ד בלוד‬ ‫בשארית כוחותיו‪ ,‬גרר עצמו‬
‫הביתה והספיק לומר‪" :‬ר'‬
‫את ילדי ישראל תורה ללא פחד מאנשי המשטרה‬ ‫משה שוכב ברחוב‪ ,‬מהרו לכו‬
‫והצילוהו"‪ .‬אלה היו דבריו האחרונים‪ .‬הוא איבד הרוסית‪.‬‬
‫כאשר ביקש ר' מיילך את ברכת אדמו"ר‬ ‫את הכרתו‪ ,‬ובמשך היום הקדוש היה במצב אנוש‪,‬‬
‫הריי"צ לעלות לארץ הקודש‪ ,‬הטיל עליו אדמו"ר‬ ‫עד שבעת נעילה השיב את נשמתו לבוראה‪ ,‬הי"ד‪.‬‬
‫לאחר שאביו נפטר‪ ,‬נסע ר' מיילך עם משפחתו הריי"צ משימה חשובה‪:‬‬
‫במענה על כתבו כי מתכוננים לנסוע עם חבורה‬ ‫לסמרקנד – לשם הגיעו בשנות המלחמה חסידי‬
‫חב"ד רבים שנמלטו מהאיזורים שנכבשו על ידי גדולה של יהודים דתיים ה' עליהם יחיו דרך חוף‬
‫מארסעל‪ ,‬בודאי ישתדל לעורר את קהל הנוסעים‬ ‫הנאצים‪.‬‬
‫ובני ביתם יחיו אשר ישתדלו להסתדר בסביבות‬
‫של יראים ובראשית ביאתם יסדרו ענייני הלימוד‬ ‫ללמד ללא פחד‬
‫בסמרקנד‪ ,‬לשם הגיעו פליטים רבים‪ ,‬היה בשיעורי תורה ולילדיהם יחיו‪ ,‬לסדר בחדרים‬
‫הרעב הכבד קשה מנשוא‪ .‬משפחתו של ר' מיילך וישיבות יראי אלוקים ומאוד אתענג לשמוע משלום‬
‫סבלה מהרעב‪ ,‬ולא היה לו במה להאכיל את רעייתו כולם והסתדרותם )אגרת מכ' חשון תש"ט(‪.‬‬
‫לארץ הקודש הגיע בתחילת שנת תש"ט עם‬ ‫וילדיו שנולדו בימי המלחמה‪ .‬אחרי זמן נוסף שחלף‬

‫‪10‬‬
‫את לב התלמידים והחדירו בהם חיות‪ .‬לאחר מכן‬ ‫רעייתו וילדיו‪ .‬בתחילה התגורר זמן קצר במעברת‬
‫ניגש להרצאת הסוגיה בגמרא‪ ,‬כשהוא מתעכב‬ ‫באר יעקב ומשם הגיע ללוד‪ ,‬שם התיישבו כמה‬
‫בעיקר על ידיעה יסודית של הגמרא‪ ,‬מבלי להקצות‬ ‫משפחות חב"דיות‪.‬‬
‫זמן רב לפלפולים יתרים‪' .‬העיקר אצל ר' מיילך'‬
‫מספרים תלמידיו‪' ,‬היה שהתלמיד יבין את הפשט‬ ‫מגיד שיעור הראשון בלוד‬
‫היטב‪ .‬אם היה צורך לשם כך בלימוד מהרש"א או‬
‫פני יהושע‪ ,‬היה עושה זאת‪ .‬הוא היה אומר בשיעור‬ ‫בעת ייסוד ישיבת תומכי תמימים בלוד בחודש‬
‫'מפרשים' אך לא ויתר בשום אופן על הבנה טובה‬ ‫שבט ה'תש"ט על ידי "הפרטיזן" – הרב זושא‬
‫ומדוייקת של דברי רש"י ותוספות‪ ,‬ודרש שהתלמיד‬ ‫וילימובסקי‪ ,‬היה ר' מיילך המגיד שיעור הראשון‬
‫ישלוט ביסודיות בכל מהלך הסוגיה'‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬בעוד ר' זושא "הפרטיזן" דאג למימון‬
‫ולהבאת תלמידים חדשים מקרב בני אנ"ש ומבני‬
‫מידי יום שישי היה עורך לכיתתו מבחן בעל פה‪.‬‬ ‫משפחות העולים מתימן ומדינות אחרות‪.‬‬
‫מספר תלמידו הרב יוסף יצחק רוזנברג‪" :‬כשהיה‬
‫בוחן אותנו וענינו טוב וגילינו שליטה בסוגיה –‬ ‫וכך כתב "הפרטיזן" לרבי הריי"צ נ"ע במוצאי‬
‫ראינו על פניו שמחה וקורת רוח‪ .‬בסוף 'זמן חורף'‬ ‫שבת פרשת משפטים‪ ,‬כ"ז שבט‪ ,‬תש"ט‪:‬‬
‫קיבלו ממנו מצטייני הכיתה ספר במתנה – 'חידושי‬ ‫"רצוני וחפצי להודיע לכ"ק שזה כשלושה‬
‫רבי עקיבא איגר'‪.‬‬ ‫שבועות‪ ,‬מאז נתייסדו בעזרת השם יתברך חדר‬
‫בשנים הראשונות‪ ,‬כאשר אל הישיבה הגיעו‬ ‫וישיבה מילדי התמימים ואנ"ש בתחנת הרכבת‬
‫תלמידים רבים מבתים לא חסידיים‪ ,‬הרבה‬ ‫לוד‪ ,‬סמוך לעיר רמלה‪ .‬שנתיישבו במקום הזה‬
‫להשקיע בהם‪ ,‬ולהסביר להם בצורה מיוחדת‪,‬‬ ‫כשלוש עשרה משפחות מאנ"ש והתמימים שיחיו‪.‬‬
‫את המנהגים וההידורים החסידיים‪ ,‬וכיוון אותם‬ ‫"החדר והישיבה נתיסדו ומתנהלים עכשיו‬
‫ללמוד חסידות‪.‬‬ ‫בהשגחת התמים מיילך קפלן‪ ,‬זושא וילימובסקי‬
‫וירחמיאל אלפרוביץ – תלמידי ישיבת תומכי‬
‫במשך שלושים שנות עבודתו לא חשב מעולם‬
‫תמימים ליובאוויטש מתל אביב‪ .‬בחדר ובישיבה‬
‫על משכורת גבוהה‪ ,‬תוספת ותק וכדו' אלא להיפך‪.‬‬
‫נמצאים לעת עתה כשתים עשרה תלמידים כן‬
‫יותר מכך – מספר פעמים נסע לחוץ לארץ בכדי‬
‫ירבו"‪.‬‬
‫לגייס כספים עבור הישיבה‪ .‬לאחר פטירתו סיפר‬
‫הרב אפרים וולף – מנהל הישיבה‪ ,‬כי הרב קפלן‬ ‫בי"ט אדר‪ ,‬כחודשיים לאחר הקמת הישיבה‪,‬‬
‫היה תורם את רוב משכורתו לישיבה!‬ ‫כתב אליו אדמו"ר הריי"צ אגרת בנוגע לישיבה‪:‬‬
‫"‪ . .‬נהניתי אשר תודה לקל השיג דירה בתחנת‬
‫רב בשיכון חב"ד בלוד‬ ‫לוד ומתעסק בקביעות שיעורי לימוד ברבים לפני‬
‫הגדולים וגם בסידור הלימודים עבור בני אנ"ש ‪". .‬‬
‫במקביל לעבודתו בישיבה שימש כרב שיכון‬ ‫הרב מיילך קפלן עבד בישיבה במשך כשלושים‬
‫חב"ד בלוד‪ .‬זמן קצר לאחר שהגיע ללוד‪ ,‬מונה‬ ‫שנה‪ .‬חלק מהשנים עסק כמגיד שיעור‪ ,‬והיו שנים‬
‫בברכת הרבי הריי"צ‪ ,‬לרב קהילת חב"ד הקטנה‬ ‫שגם כיהן כמשגיח על התלמידים המבוגרים‪.‬‬
‫– שעם הזמן נבנתה עבורה שכונה גדולה והקהילה‬ ‫בתפקידים אלו התקיים בו ביאורו של אביו של‬
‫הלכה והתבססה‪ .‬לאחר שקיבל על עצמו את משרת‬ ‫הרבי – "שחורה אני ונאוה"‪ .‬מצד אחד היה מראהו‬
‫הרבנות‪ ,‬החליט ללמוד יורה דעה בעיון‪ ,‬ובמשך‬ ‫הכהה מטיל אימה על התלמידים‪ ,‬שדי היה להם‬
‫השנים הבאות למד בקביעות שולחן ערוך בעיון‪.‬‬ ‫לראות אותו מתקרב לבניין הישיבה בכדי שירוצו‬
‫למרות זאת בכל פעם שביקשו ממנו לפסוק היה‬ ‫אל ה'זאל' ויתחילו ללמוד בהתלהבות; מאידך היה‬
‫מראה תמיד את המקור לפסיקתו‪.‬‬ ‫מתייחס לתלמידים כמו אמא לתינוק שלה‪ .‬אם‬
‫הקהילה וכך גם המועצה הדתית הכירו‬ ‫תלמיד לא היה מבין סוגיא בגמרא‪ ,‬היה הרב קפלן‬
‫במשרתו זו‪ ,‬אולם משכורת על כך לא קיבל‪ ,‬ואת‬ ‫מסביר שוב ושוב במתינות שהיתה שייכת רק לו‪.‬‬
‫כל עבודתו ברבנות עשה בהתנדבות ובמסירות אין‬ ‫הוא קירב במיוחד את התלמידים מעדות המזרח‬
‫קץ‪ .‬מלבד שהיה מוסר שיעורי תורה ומתוועד בבתי‬ ‫שהוריהם לא היו חסידי חב"ד‪ ,‬היה להם כמו אב‬
‫הכנסת בשיכון חב"ד‪ ,‬הלך לבתי כנסת נוספים‬ ‫רחום ועודד אותם לכל אורך הדרך‪ .‬גם בשנים‬
‫בלוד בכדי למסור שיעורים ולשאת נאומים לחזק‬ ‫האחרונות – כאשר חלה‪ ,‬המשיך לבוא לישיבה‬
‫את המתפללים‪.‬‬ ‫ושימש כ'משיב'‪.‬‬
‫בפיו היה שגור פתגם שממנו אפשר להבין כיצד‬ ‫סגנון מיוחד היה לו בשיעוריו‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬היה‬
‫היה מתפרנס‪:‬‬ ‫פותח כל שיעור בסיפור מאלף או אמרה נאה שמשכו‬

‫‪11‬‬
‫משמאל‪ :‬תמונת מחזור מהשנים‬

‫הראשונות של תומכי תמימים בלוד‪.‬‬
‫למעלה‪ :‬מנהלי הישיבה‪ .‬בשורה השניה‬
‫מימין – הרב מיילך קפלן‬
‫תוך הקפדה על כל ההלכות עד הקצה האחרון‪ .‬הרב‬ ‫"כשיהודי עובד את השי"ת בלימוד התורה‬
‫בעריש רוזנברג ע"ה – משפיע שיכון חב"ד בלוד‪,‬‬ ‫ובקיום המצוות‪ ,‬וכולו מסור ונתון לעבודתו בקודש‪,‬‬
‫היה מסייע לו‪.‬‬ ‫מרביץ תורה לתלמידים‪ ,‬ובזה מגמתו ובזה רצונו‬
‫סדר היה חשוב לו מאוד‪ .‬בדרך קבע היה‬ ‫ובזה חיותו‪ ,‬אז הקב"ה שולח לו פרנסתו ופרנסת‬
‫מתפלל שחרית עם המניין הראשון בבית כנסת‬ ‫בני ביתו בבחינת לחם מן השמים‪ .‬בדוגמה בדורנו‬
‫חב"ד‪ .‬מלבד עבודתו בישיבה ושיעורים שמסר‬ ‫זה‪ :‬השי"ת שולח ליהודי שמוסר עצמו לעבודת‬
‫בבית כנסת מתוקף היותו רב‪ ,‬היו לו חברותות‬ ‫הקודש כנ"ל פרנסה כאילו שירד לו הלחם ממש‬
‫איתם למד במשך היום‪ ,‬וכן שיעורים קבועים‬ ‫מן השמים‪ ,‬מפני שהוא‪ ,‬מחשבתו‪ ,‬דיבורו ומעשיו‬
‫שלמד לעצמו‪" .‬כל השיעורים‪ ,‬וגם האוכל והשינה‪,‬‬ ‫כולם לעבודת ה' ית"ש"‪.‬‬
‫היו תמיד באופן מסודר‪ .‬מעולם לא ראיתי את אבא‬ ‫במשך השנים יזם הקמת תלמוד תורה בשכונה‪,‬‬
‫מתבטל‪ .‬גם כשהיתה תקופה שהתקשה לקרוא‬ ‫והיה מבוני המקווה החב"די‪ .‬כאשר נבנה המקווה‬
‫בגלל בעיה רפואית בעיניים‪ ,‬לא ויתר ושמע כל העת‬ ‫גייס הרב קפלן תרומות‪ ,‬וכתב על כך לרבי‪ .‬באותם‬
‫קלטות ובהם שיעורים בנגלה וחסידות"‪ ,‬מספר בנו‬ ‫ימים נערכה על פי הוראת הרבי מגבית בין אנ"ש‬
‫ר' נחום‪.‬‬ ‫עבור מרכז טהרת המשפחה בירושלים‪ .‬בזכות עזרה‬
‫זו‪ ,‬עזר המרכז למקווה בלוד בסך ‪ 1000‬לירות‪ .‬על‬
‫מיתת נשיקה‬ ‫כך כתב הרב קפלן לרבי‪ ,‬והרבי ענה כי לא די בכך‬
‫וצריך לבקש מהם עוד‪ .‬באותה אגרת מאשר הרבי‬
‫כמה שנים לפני פטירתו לקה בשבץ מוחי‪ ,‬ומאז‬ ‫הלוואה מאגודת חסידי חב"ד עבור המקווה‪:‬‬
‫סבל ייסורים רבים‪ .‬למרות זאת המשיך להגיע‬
‫לישיבה ולענות לשאלות בלימוד‪ ,‬וכך גם מסר‬ ‫וכן הנני כותב לאגודת חסידי חב"ד בארץ‬
‫שיעורים לתושבי השיכון‪.‬‬ ‫הקודש ת"ו שיתנו להם הלואה בסך אלף לירה‬
‫לשלם במשך שנה ותקותי שימלאו בקשתי זו‪.‬‬
‫ביום שני כ"ד מר חשון תשמ"א‪ ,‬נכנס ר' מיילך‬
‫לבית הכנסת של הגרוזינים להתפלל מנחה‪ .‬כך נהג‬ ‫בו ביום כתב הרבי לאגודת חסידי חב"ד שיתנו‬
‫תמיד להתפלל מנחה בבית כנסת זה‪ ,‬כאשר מידי‬ ‫לו הלוואה‪ .‬במכתב הרבי ממליץ שאת החוב ישלמו‬
‫פעם נושא דברי חיזוק‪ .‬תוך כדי תפילה עצם את‬ ‫במשך שנה‪ ,‬והתשלום הראשון יתחיל לאחר שנה‪.‬‬
‫עיניו‪ ,‬ובו ברגע השיב את נשמתו לבוראה‪ .‬מיתת‬ ‫את האגרת מסיים הרבי בברכה‪:‬‬
‫נשיקה של חסיד אמיתי‪.‬‬ ‫והשם יתברך יצליחו בעבודתו בקודש הנ"ל וכן‬
‫בעבודתו בהישיבה‪ ,‬שבדרך ממילא ישפיע זה גם‬
‫מקורות‪ :‬אגרות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ‪ ,‬אגרות כ"ק‬ ‫ברכה והצלחה בעניניו הפרטיים‪ .‬בברכת הצלחה‬
‫אדמו"ר שליט"א‪ ,‬רשמי ביאורים )מטוסוב(‪ ,‬ישראל נח הגדול‪,‬‬ ‫לכל המשתתפים בעבודה קדושה זו‪.‬‬
‫הפרטיזן‪ ,‬תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית‪ ,‬נרות להאיר‪,‬‬ ‫בכל פעם שהיה צורך למלאות את אוצר מי‬
‫אלבום חב"ד‪ ,‬בית משיח‪ ,‬כפר חב"ד‪ ,‬ראיונות אישיים ועוד‪.‬‬ ‫הגשמים של המקווה מחדש‪ ,‬היה הוא עושה זאת‪,‬‬

‫‪12‬‬
‫התורה ומתן תורה‬

‫בתורתו של הגאון הרגצ'ובי זצ"ל‬
‫נקודות וביאורים בתורת הרגצ'ובי בקשר לחג השבועות •‬
‫שערי תורה‬ ‫מוגש ע"י הרה"ח ר' מנחם מענדל שי' טננבוים‪,‬‬
‫חידושים וביאורים בתורת הנגלה‬ ‫מחבר ספרים על תורת הרגוצ'ובר‬
‫מתן תורה – לוחות הראשונות לבין נתינת לוחות‬ ‫בהתוועדות י"ג תמוז תשי"ט אמר כ"ק אדמו"ר‬
‫האחרונות‪ ,‬כפי שזה משתקף ומתבאר בתורתו של‬ ‫מלך המשיח‪" :‬שמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר‪,‬‬
‫'שר התורה'‪ ,3‬הרגצ'ובי זצ"ל‪.‬‬ ‫ששמע מהגאון הרגצ'ובי‪ ,‬שכל התורה כולה‪ ,‬מהאות‬
‫• • •‬ ‫ב' ד"בראשית" עד האות ל' ד"לעיני כל ישראל"‪,‬‬
‫היא תיבה אחת ארוכה‪.‬‬
‫מעמדם הרוחני של בנ"י בשעת מתן תורה‬ ‫וכדרכו של הגאון‪ ,‬שבאמרו פתגם )"אַ וואָרט"(‪,‬‬
‫הי' כלול בזה רעיון שלם‪ .‬ובנדו"ד‪ :‬פתגם הנ"ל‬
‫בתור הקדמה לענין של מתן תורה ולוחות‬ ‫מתאים לביאורו בדרשת רז"ל "הוא עמל במקום זה‬
‫הראשונות‪ ,‬מעניין להביא את השקלא וטריא‬ ‫ותורתו עומלת לו במקום אחר" – שמצד אחדותה‬
‫כביכול‪ ,‬בין הקב"ה למשה רבינו באזהרתו לעם‬ ‫של התורה‪ ,‬הנה עי"ז ש"הוא עמל במקום זה"‪ ,‬יש‬
‫ישראל לפני מתן תורה שלא יעלו או יתקרבו להר‬ ‫לו שייכות לכל עניני התורה שבכל שאר המקומות‬
‫סיני – כפי שמתבאר בתורתו של הרגצ'ובי‪.‬‬ ‫שבתורה"‪ .‬ע"כ מהשיחה‪.‬‬
‫וכך הם סדר הדברים כפי שהם כתובים בפרשת‬ ‫הרבי בשיחתו הקדושה מתייחס בעיקר להעמל‬
‫מתן תורה‪ ,‬פרשת יתרו‪" :4‬ויאמר ה' אל משה רד‬ ‫בתורה‪ ,‬שהאדם זוכה עי"ז לחלקים מסויימים‬
‫העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות גו'"‪ .‬ובפרש"י‪:‬‬ ‫בתורה‪ ,‬גם במקומות שלא הגיע אליהם‪ .‬ובל'‬
‫"העד בעם – התרה בהם שלא לעלות להר"‪ .‬לאחר‬ ‫חז"ל )סנה' דף צט ריש ע"ב( "הוא עמל במקום זה‬
‫מכן ממשיכה התורה‪" :‬ויאמר משה אל ה' לא יוכל‬ ‫ותורתו עומלת לו במקום אחר"‪ .‬ובלשון הידועה‬
‫העם לעלת אל הר סיני כי אתה העדתה בנו גו'"‪.‬‬ ‫המופיעה בתורת הרגצ'ובי‪" :1‬דע"י שעמל במקום‬
‫ובפרש"י‪" :‬לא יוכל העם – איני צריך להעיד בהם‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬קנה לכל התורה‪ ,‬אף במקום שלא עמל כלל"‬
‫שהרי מותרין ועומדין הם היום שלשת ימים ולא‬ ‫)ועיין ביאור ענין זה בשיחה שהובאה לעיל(‪.‬‬
‫יוכלו לעלות‪ ,‬שאין להם רשות"‪ .‬ובפסוק שלאחרי‬
‫דומני‪ ,‬שהגאון הרוגצ'ובי הרב יוסף רוזין‪ 2‬ז"ל‬
‫זה‪" :‬ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך‬
‫הוא הדוגמא הקלאסית להראות כיצד כל התורה‬
‫והכהנים והעם על יהרסו לעלת אל ה' גו'"‪ ,‬ופרש"י‪:‬‬
‫היא ענין אחד‪ ,‬ועד ל"מילה אחת ארוכה" ‪ -‬כפי‬
‫"לך רד והעד בהם שנית‪ ,‬שמזרזין את האדם קודם‬
‫שניתן לראות בביאוריו על הרמב"ם ועוד שנדפסו‬
‫מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה"‪.‬‬
‫בספריו "צפנת פענח"‪.‬‬
‫ועיין במפרשי התורה שהתחבטו למצוא‬
‫אם כך בנוגע לכל תיבה ופרט בתורה‪ ,‬וודאי‬
‫פירושים לענין זה‪ ,‬מדוע התרה הקב"ה כמה פעמים‬
‫בנוגע לכללות התורה ומתן תורה – אשר קשורים‬
‫ע"י משה רבינו את בני ישראל שלא יתקרבו או יעלו‬
‫הם לכל חלקי התורה כולה‪.‬‬
‫אל הר סיני‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫בשורות דלקמן אביא ‪ -‬בקיצור עכ"פ ‪ -‬מספר‬
‫הרגצ'ובי בדרכו הייחודית מסביר את הדברים ‪,‬‬
‫דוגמאות לקשר של כל התורה – שהוא ענין אחד‬
‫הוא מבאר את הפסוק "ויאמר משה אל ה' לא יוכל‬
‫– עם מתן תורה וחג השבועות‪ ,‬וההבדל בזה בין‬
‫‪ (1‬שו"ת צ"פ נ"י ס"ו‪.‬‬

‫‪ (3‬כך כונה ע"י כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע והרבי מלך‬ ‫‪ (2‬לאחרונה התגלה כת"י של הקהילה בדוינסק ‪ -‬שם הי'‬
‫המשיח – ראה לקוטי שיחות חלק יט‪ ,‬ע' ‪ 315‬הערה ‪ .6‬ועיין‬ ‫רב‪ ,‬שלפחות תקופה הי' נקרא גם בשם בנציון‪ .‬והוא ‪ -‬על שטר‬
‫שם בשיחה‪.‬‬ ‫מכירת חמץ מחודש ניסן תרפ"ט שכתבו כך את שמו )ראה‬
‫‪ (4‬פי"ט כ"א‪ .‬ו'‪ ,‬כ"ג‪.‬‬ ‫דף השער ל"צ"פ הגש"פ" )ב"ב תשס"ח( ‪ -‬צילום שטר מכירת‬
‫‪ (5‬צפנת פענח על התורה שם פי"ט‪ ,‬כג‪ .‬ע' פב‪-‬ג‪.‬‬ ‫חמץ(‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫ולכן טען כביכול כלפי הקב"ה‪" ,‬לא יוכל העם‬
‫לעלות אל הר סיני כי אתה העדתה גו'"‪.10 9‬‬
‫• • •‬
‫לוחות הראשונות ‪ -‬עצם אחד‪,‬‬

‫לוחות שניות ‪ -‬פרטים‬
‫בקשר לפרטי פרשת מעמד הר סיני‪ ,‬כפי שהם‬
‫מופיעים בפרשת יתרו )עשרת הדברות‪ ,‬לוחות‬
‫‪ (9‬וכלשונו בצפנת פענח הל' תרומות )נב טור א( "וזהו‬

‫כוונת המקרא‪ ,‬לא יוכל ]העם לעלות גו'[ מחמת דאז נעקר‬
‫היצה"ר ובעצם לא יכלו"‪ .‬יש לציין שכך גם מפרש המלבי"ם‬
‫ז"ל כאן ב'התורה והמצוה'‪.‬‬
‫ובצ"פ לפ' יתרו שם מבאר מהו 'גבול' ו'גדר' 'המחיצה'‬
‫וכיו"ב‪ .‬ושזה קשור בכמה וכמה הלכות של 'הפסק' וכיו"ב‪.‬‬
‫וכפי שגם מאריך בזה בקשר לפשט הסיפור וההלכות‬
‫הקשורות במרגלים ששלח יהושע בן נון לרחב ש"ביתה בקיר‬
‫החומה ובחומה היא יושבת" )יהושע ב‪ ,‬טו( – בצ"פ להפטורת‬
‫פ' שלח ע' קנח‪-‬ט‪ .‬ובצ"פ מהדו"ת יג‪ ,‬א )שהועתק שם ע'‬
‫קנט‪-‬ס(‪ .‬ומסקנתו היא שרצונו של האדם להיכן פניו מועדות‬
‫זהו הקובע‪ .‬ועד"ז הרצון לעלות על הר סיני או להתקרב אליו‪.‬‬ ‫העם לעלות גו'" על פי הגמרא בע"ז‪ 6‬שמשמעותה‬
‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬דנעקר יצר הרע מלבם של ישראל בעת מ"ת‪,‬‬
‫ב'קובץ חידושי תורה' כפ"ח תשמ"ב בע' ‪ 140‬תירצתי לפי‬ ‫ואשר לכן טען משה רבינו ע"ה כלפי הקב"ה‪" :‬דכל‬
‫זה את המציאות איך ייתכן שכה"ג וממזר ייפגשו‪ ,‬עיין שם‪,‬‬
‫ואכמ"ל בזה‪.‬‬
‫דבר שאסור אי אפשר להם )לבני ישראל( לעשות‬
‫כלל‪ ,‬ולא יוכלו כלל בגדר טבע לילך לשם"‪ .‬היינו‪,‬‬
‫‪ (10‬אגב‪ ,‬בקשר למעמד הר סיני שהוגבלו בנגיעת יד‬
‫גם הבהמות‪ ,‬וכמפורש שם בפסוק י"ג‪" :‬לא תגע בו יד גו'‬ ‫שבני ישראל לא יוכלו בטבע ובמציאות להתקרב‬
‫אם בהמה אם איש לא יחי' גו'"‪ ,‬מעניין לציין את שאלת‬ ‫ולעלות על הר סיני‪ .‬מכיון שהדבר אסור‪ ,‬לא יוכלו‬
‫הרגצ'ובי )שם ע' פה(‪ ,‬אם הבהמות של משה ואהרן "מותרת‬ ‫בני ישראל בעת מ"ת לעשות‪ ,‬מכיון שנעקר יצה"ר‬
‫במחיצה פנימית"‪ ,‬היינו אם הי' להם למשה או לאחיו אהרן‬ ‫מהם‪.‬‬
‫הכהן היתר לעלות עם בהמתם על הר סיני במקום שהותר‬ ‫אבל הקב"ה טען למשה‪ ,‬שהיצה"ר שבהם‬
‫להם עצמם לעלות‪.‬‬ ‫לא נעקר לגמרי‪ ,‬והראי' – מכך שבני ישראל )חוץ‬
‫נקודת הדיון היא ע"פ הגמרא בסנהדרין )טו‪ ,‬ב( שלומדת‬
‫מהפסוק "אם בהמה אם איש לא יחי'"‪" ,‬מה איש בעשרים‬ ‫משבט לוי( חטאו בעגל לאחר מכן‪ .‬דזהו מה שרמז‬
‫ושלשה ]דיינים[ אף בהמה בעשרים ושלשה"‪ .‬ומעיר ג"כ‬ ‫לו הקב"ה בעת שחטאו בעגל‪ ,‬בפסוק "לך רד גו'"‪.7‬‬
‫‪8‬‬
‫מהמ"ד שם )טז‪ ,‬א( שישנה הוה אמינא שאם שור של כהן‬ ‫הסבר הדבר הוא – כפי שכותב הרמב"ם במו"נ‬
‫גדול הרג איש‪ ,‬דנים אותו בסנהדרין של שבעים ואחד כדינו‬ ‫"כל השחתה והפסד או חסרון‪ ,‬אמנם הוא מפני‬
‫של הכה"ג עצמו‪ .‬הרי‪ ,‬שהשור והבהמה של האדם שהוא‬ ‫החומר"‪ .‬היינו‪ ,‬שא"א שהיצה"ר יוסר לגמרי מן‬
‫קנין כספו‪ ,‬יש לו דין כמו של בעליו‪ .‬וייתכן לפי זה‪ ,‬שהי'‬ ‫האדם‪ ,‬יהי' מי שיהי' כל עוד הוא קרוץ מחומר‪,‬‬
‫למשה ולאהרן היתר להעלות עימם את בהמתם להר סיני‪.‬‬ ‫מבשר ודם‪.‬‬
‫ומכאן אנו באים לידי שאלה מענינת ששאלו את הגאון‬
‫הרגצ'ובי‪ ,‬על דיון תמוה המופיע בתוספתא )כלים פ"א‪ ,‬ו(‬ ‫אך משה רבינו טען שבני ישראל בעת מתן תורה‬
‫שאמר שמעון הצנוע לר' אליעזר "בוש אתה לומר שכלבו‬ ‫היו בדרגת "אדם הראשון קודם החטא"‪ ,‬ודבר‬
‫של כהן גדול חביב הימך‪ "...‬ואיך ייתכן לומר כך‪.‬‬ ‫שאסור להם – הנה מן הנמנע הוא שבנ"י יחטאו‬
‫על כך ענה הרגצ'ובי לשואל על פי הגמרא בסנהדרין‬ ‫בכך‪ ,‬ו"משה לא ידע שהם עתידים לחטוא )בעגל("‪.‬‬
‫הנ"ל ש"יש סברא דשור הנסקל של כהן גדול צריך דוקא‬
‫בית דין של ע"א וא"כ זה רוצה לומר התוספתא )שם( דאחר‬
‫]לא כהן גדול[ נידון בשל כ"ג‪ ,‬וכלבו של כהן גדול בע"א"‬
‫)שו"ת צ"פ נ"י ר"ס ע"א(‪.‬‬ ‫‪ (6‬דף ד‪ ,‬ב‪ .‬וביותר הוא בשהש"ר פ"א‪ ,‬יד‪" :‬ר' נחמי'‬
‫ובנדו"ד‪ ,‬ייתכן שבהמתם של משה ואהרן הותרו לעלות‬ ‫אומר‪ ,‬בשעה ששמעו ישראל לא יהי' לך ‪ -‬נעקר יצה"ר מלבם"‪.‬‬
‫על הר סיני בעת מעמד הר סיני‪ ,‬בו בזמן שכל השישים‬ ‫וראה בזה בתורה שלמה יתרו פי"ט אות רעג‪.‬‬
‫ריבוא של בני ישראל ביניהם שבעים הזקנים וכיו"ב לא‬ ‫‪ (7‬שמות‪ ,‬ל"ב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫הותרו אפילו להתקרב להר סיני!‬ ‫‪ (8‬ח"ג פ"ח‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫בהתפשטותו של הדבר ולא בעצמותו של הדבר‪.‬‬ ‫ראשונות(‪ ,‬וכפי שהם בפרשת תשא )לוחות השניות(‪,‬‬
‫ולכן לא נאמר בלוחות הראשונות אזהרה לא לרעות‬ ‫מדייק הרגצ'ובי ז"ל כמה דיוקים בב' הפרשיות‪,‬‬
‫מול ההר‪.‬‬ ‫ובהבדל שביניהם בקשר ללוחות הראשונות‬
‫לאידך – בלוחות השניות כבר לא הי' חל‬ ‫)מ"ת( והלוחות האחרונות‪ .‬בפרשות אלו נמצאים‬
‫קדושת 'עצם' על הר סיני אלא קדושת 'כלי'‪,‬‬ ‫הציוויים על ההגבלות שהוגבלו בני ישראל בעת‬
‫לכן היתה האזהרה לא לרעות את הבהמות 'מול‬ ‫נתינת הלוחות להתקרבותם להר סיני‪.‬‬
‫ההר ההוא'‪ ,‬כי להר סיני הי' דין של כלי קודש‪,‬‬ ‫בעת מעמד הר סיני כתוב "והגבלת את העם‬
‫התפשטות קדושה‪ ,‬ששם שייך אויר דקדושה‪.‬‬ ‫גו' השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו גו'"‪.‬‬
‫ובהקשר לכך מביא הגאון כמה דוגמאות בש"ס‬ ‫ובפרש"י "אפילו בקצהו" )יתרו פי"ט‪ ,‬יב(‪ .‬לאידך‬
‫לדינים הקשורים ל'עצם'‪' ,‬נקודה' וכיו"ב לעומת‬ ‫בלוחות השניות כתוב בפ' תשא )פל"ד‪ ,‬ג( "ואיש‬
‫דינים הקשורים ל'כלי' ו'פרטים' וכיו"ב‪.‬‬ ‫לא יעלה עמך גו' גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול‬
‫]אחת הדוגמאות לדיון האם מסתכלים על‬ ‫ההר ההוא"‪ ,‬הרי שאין שם את ההגבלה לא לנגוע‬
‫דבר כ'נקודה' – כלל‪ ,‬או כ'פרט' – כדבר המצטרף‪,‬‬ ‫אפילו בקצה של הר סיני‪ .‬אך לאידך‪ ,‬ישנה ההגבלה‬
‫היא המחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל‪" :13‬אדם‬ ‫בלוחות השניות שאין בעת מעמד הר סיני במ"ת‬
‫שהוא נתון תחת הסדק )בקיע( בית שמאי אומרים‬ ‫שאפי' הבהמות "אל ירעו אל מול ההר ההוא"‪ .‬מהי‬
‫אינו מביא את הטומאה‪ ,‬ובית הלל אומרים אדם‬ ‫נקודת החילוק?‬
‫חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה"‪.‬‬ ‫וכאן מביא הרגצ'ובי ז"ל את ההבדל שבין דבר‬
‫המחלוקת היא )ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם‬ ‫של 'עצם'‪' ,‬נקודה' לבין 'כלי'‪' ,‬פרט' וכיו"ב‪ .‬ובכמה‬
‫ז"ל(‪ ,‬במקרה שישנם כלים במרפסת שנסדקה‬ ‫וכמה מקצועות בש"ס‪.‬‬
‫ועל הרצפה ישנו מת‪ ,‬והשאלה היא האם אומרים‬ ‫ובלשונו בפ' תשא‪" :11‬גדר נקודה‪ ,‬דאז ]עד חטא‬
‫שהטומאה של האדם עולה ומטמאה את הכלים‬ ‫העגל[ הוה הכל נקודה‪ ,‬לא חלקות‪ .‬וכל התורה‬
‫או לא‪ .‬לפי בית שמאי‪ ,‬אין הכלים טמאים‪" ,‬לפי‬ ‫והעולם וישראל הוה נקודה ‪ . .‬ואין מתחלק‪ .‬אבל‬
‫שהוא כדבר הצמות ]סגור[ ואין שם חלל גבוה מן‬ ‫לאחר העגל נעשה הכל לפרטים"‪ .‬וזהו ההבדל‬
‫הקרקע"‪ ,‬אך לפי בית הלל הרי מכיון ש"אדם חלול‬ ‫בין האזהרות במעמד הר סיני במ"ת לבין אלו של‬
‫הוא" הכלים טמאים‪.‬‬ ‫הלוחות השניות‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪14‬‬
‫על כך כותב הרגצ'ובי ז"ל שמחלוקתם היא‬ ‫ושוב בלשונו במקום אחר ‪" :‬וכן נפקא מינה‬
‫"אם אדם הוא צמות )דבוק( לדבר אחד לא גדר‬ ‫בזה בין לוחות ראשונות ללוחות שניות‪ .‬דלוחות‬
‫הצטרפות או מחובר ע"י גדר הצטרפות"‪ .‬ובלשונו‬ ‫הראשונות הוה התורה מציאות אחת ובטל אחד‬
‫במקום אחר‪" :15‬ובאמת גם באדם אף דהוא בגדר‬ ‫בטל ח"ו הכל‪ .‬ולכך נשברו )כשחטאו בעגל(‪ .‬ולכך‬
‫הרכבה מזגיית מכל מקום יש בזה כמה סתירות‪,‬‬ ‫ההר )סיני( הוי 'עצם' אחד‪ ,‬הנוגע )מאחריו( אבל‬
‫אם הוא עצם אחד כמו נקודה דבר צמות ]מחובר[‬ ‫אין לו אויר‪ ,‬כי לא הוי 'כלי'‪ ,‬משא"כ לוחות שניות‬
‫או ג"כ דברים נפרדים"‪ .‬ומציין למחלוקת הנ"ל‬ ‫הוה כל התורה מצטרפת ובגדר 'כלי' ולא נתקדשו‬
‫שבין בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫)אחוריו(‪ .‬אך מכל מקום יש לו קדושת אויר"‪.‬‬
‫באותיות פשוטות‪ :‬על אף שאדם מורכב הוא‬ ‫ובאותיות פשוטות‪:‬‬
‫והוא בבחינת "הרכבה מזגית" ובל' הרמב"ם במורה‬ ‫בעת מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות‬
‫הנבוכים‪ 16‬שמשמעות היא מורכב כדבר המזוג‪ ,‬לח‬ ‫בפעם הראשונה‪ ,‬בלוחות ראשונות‪ ,‬היתה התורה‬
‫בלח ולא 'הרכבה שכנית' יבש ביבש‪.‬‬ ‫בבחינת 'עצם' ו'נקודה' בלי התחלקות‪ .‬ולכן גם‬
‫באדם חי אין הבדל בחיות שלו בין חלק אחד‬ ‫בני ישראל היו אז טהורים‪ ,‬שפסק יצה"ר מהם‪,‬‬
‫שבו לבין חלק האחר; האדם הוא חי‪ .‬אך בנוגע‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וגם העולם הי' מזוכך יותר )שלכן כל העולם‬
‫לגופו של אדם מת‪ ,‬ישנה מחלוקת אם גוף אדם מת‬ ‫– ואפילו העופות – שתקו בעת מ"ת‪ ,‬כידוע(‪ ,‬ולכן‬
‫הוא גם כן כ'הרכבה מזגית' לח בלח ואין הבדל בין‬ ‫הי' לו להר סיני דין 'עצם' של קדושה והבדלה‪ ,‬והי'‬
‫חלקי גופו‪ ,‬או מכיון ש"אדם חלול הוא"‪ ,‬בקשר‬ ‫איסור לנגוע בו‪ ,‬אפי' בקצהו )כי "העצם שאתה‬
‫נוגע )תופס( במקצתו אתה נוגע בכולו"(‪ .‬אבל מצד‬
‫שני‪ ,‬בשעת נתינת הלוחות הראשונות לא היה להר‬
‫עדיות פ"ד‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(13‬‬ ‫סיני דין של 'קדושת אויר'‪ ,‬כי קדושת אויר שייך‬
‫בפ' יתרו בצ"פ לפי"ט‪ ,‬יב ע' עח‪.‬‬ ‫‪(14‬‬
‫צ"פ מהדו"ת נו טור ג‪.‬‬ ‫‪(15‬‬ ‫‪ (11‬צפנת פענח פ"ל כא‪ ,‬ע' קנד‪.‬‬
‫ח"ב פכ"ב‪.‬‬ ‫‪(16‬‬ ‫‪ (12‬צ"פ להפטורת ואתחנן ע' ל‪-‬לא‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫גדול ]ו[מחלוקת בכמה דברים‬ ‫להעברת טומאה‪ ,‬ישנו הבדל בין "שמעתי פעם מכ"ק‬
‫בש"ס גבי ציבור ופרטים‪ ,‬אם‬
‫הפרטים הם חלק מציבור‪ ,‬או‬ ‫האדם‪ .17‬המת מו"ח אדמו"ר‪ ,‬ששמע‬ ‫חלק אחד של גוף‬
‫לבין החלק האחר של גופו‬
‫מציאות בפני עצמו"‪ .‬דברים‬ ‫עכ"פ‪ ,‬ישנם שני סוגים של מהגאון הרגצ'ובי‪ ,‬שכל‬
‫אלו הוא כותב שם בהמשך‬ ‫הרכבות – 'הרכבה מזגית'‪ ,‬התורה כולה‪ ,‬מהאות ב'‬
‫למה שהרמב"ם‪" 21‬לעג על מי‬
‫שאמר שהמציאות והפרטים‬ ‫כלח ד"בראשית" עד האות ל'‬ ‫דברים מורכבים הממוזגים‪,‬‬
‫בלח‪ ,‬או 'הרכבה שכנית'‪ ,‬דברים‬
‫הם שני גדרים"‪ .‬אך הרגצ'ובי‬ ‫ד"לעיני כל ישראל"‪ ,‬היא‬ ‫השכנים זה לזה‪ ,‬כיבש ביבש‪.18‬‬
‫ז"ל אכן מביא מכמה מקומות‬ ‫ובהערות הרגצ'ובי‪ 19‬על תיבה אחת ארוכה‪ .‬וכדרכו‬
‫בש"ס שה'כלל' )"המציאות" בל'‬ ‫המורה נבוכים כותב‪ :‬וזה הגדר‬
‫הרמב"ם( וה'פרטים' הם שני‬ ‫שכנית‪ .‬של הגאון‪ ,‬שבאמרו פתגם‬ ‫בהרכבה מזגית או‬
‫דברים‪.‬‬ ‫וזה הנפקא מינה בין לוחות )"אַ וואָרט"(‪ ,‬הי' כלול בזה‬
‫חולקים‬ ‫זו‬ ‫בשאלה‬ ‫רעיון שלם‪ .‬ובנדו"ד‪ :‬פתגם‬ ‫הראשונות ובין האחרונות[‪.‬‬
‫הפילוסופים הקדמונים‪" :‬יש‬ ‫• • •‬
‫סוברים שהכלל קיים קיום ממשי‬ ‫הנ"ל מתאים לביאורו‬
‫והפרט רק משקף את הכלל‪ .‬ויש‬ ‫בדרשת רז"ל "הוא עמל‬ ‫בני ישראל בשעת מתן‬
‫אומרים להיפך‪ ,‬שהפרט קיים‬
‫קיום ממשי‪ ,‬המציאות כוללת‬
‫עומלת‬ ‫ותורתו‬ ‫זה‬ ‫במקום‬ ‫תורה כ'כלל' שלמעלה‬
‫פרטים ממשיים ואין הכלל אלא‬ ‫לו במקום אחר" ‪ -‬שמצד‬ ‫מה'פרטים'‬
‫מושג מופשט בלבד‪ ,‬שאינו קיים‬ ‫נקודה נוספת המתבארת אחדותה של התורה‪ ,‬הנה‬
‫קיום מציאותי אלא במחשבה‬
‫בלבד"‪.22‬‬ ‫בתורתו של הרגצ'ובי בהבדל עי"ז ש"הוא עמל במקום‬
‫ובלשונו של הרגצ'ובי ז"ל‪:23‬‬ ‫שבין הלוחות הראשונות ללוחות זה"‪ ,‬יש לו שייכות לכל‬
‫"והנה כל דבר שהוא מהציבור יש‬ ‫השניות על פי הגדר של 'כלל'‬
‫עניני התורה שבכל שאר‬ ‫ו'פרט'‪:‬‬
‫בזה אריכות‪ ,‬אם זה לפרטים של‬
‫הציבור או להכלל‪ ,‬לא להפרטים‬ ‫שבתורה"‬ ‫המקומות‬ ‫גדר‬ ‫זה‬ ‫"באמת‬ ‫‪:‬‬‫‪20‬‬
‫ובלשונו‬
‫גם כן"‪ :‬או בלשונו במקום‬
‫אחר‪" :24‬אם מהכלל נעשה פרטים‬ ‫‪ (17‬ה'בנין אב' והמקור לדיון זה בעולם )אם אנו מחשיבים‬
‫את כל כדור הארץ והדצח"מ שבו כגוש אחד בקשר לכמה עניני ‪ . .‬ואם מהפרטים נעשה הכלל"‪.‬‬
‫מובן שאי אפשר להביא אפי' חלק מהדוגמאות‬ ‫הלכה‪ ,‬או שרק מכדור הירח‪ ,‬היינו מצבא השמים וסביבותי'‬
‫מחשיבים כגוף אחד וכ"הרכבה מזגית"(‪ ,‬הוא בדברי הרמב"ם שמביא לכך הגאון ש"מהכלל נעשה פרטים" או לכך‬
‫במורה נבוכים )שם ריש פכ"ו( שמסביר את דברי הפרקי דר"א ש"מהפרטים נעשה הכלל"‪ ,‬אבל להלן נביא דוגמא‬
‫אחת‪ ,‬והיא על דברי המכילתא לפ' יתרו‪ 25‬השייכים‬ ‫)פ"ג(‪:‬‬
‫"שמים מאי זה מקום נבראו‪ ,‬מאור לבושו לקח ונטה‬
‫כשמלה והיו נמתחין והולכין כו'‪ .‬הארץ מאי זה מקום נבראת‪ ,‬למעמד הר סיני וקבלת התורה‪.‬‬
‫וכך איתא שם‪ :‬ומה עשה משה בחמישי‪ ,‬השכים‬ ‫משלג שתחת כסא הכבוד‪ ,‬לקח וזרק כו'"‪ .‬על כך כותב‬
‫הרמב"ם ז"ל ש"לא ראיתי כלל יותר תמוהים מהם"‪ ,‬ומוסיף‪ :‬בבוקר ובנה מזבח כו'‪ .‬העמיד שתים עשרה מצבות‬
‫לשנים עשר שבטי ישראל‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬וחכמים‬ ‫"ומי יתן וידעתי מה סובר חכם זה"‪.‬‬
‫הרמב"ם מתפלא על הענין של "שלג שתחת כסא הכבוד"‪ .‬אומרים‪ ,‬שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט"‪.‬‬
‫איך ייתכן שלג לפני בריאת העולם? ומבאר‪ ,‬שר"א הגדול‬
‫ומסביר זאת הגאון‪ ,‬ובלשונו‪" :26‬ורוצה לומר‬ ‫מסביר לנו שיש "שני חמרים שונים מאד‪ ,‬האחד מיוחס לו‬
‫יתעלה מחמת עליונותו ורוממותו‪ ,‬והוא מאור לבושו‪ ,‬והחומר דפליגי אם השבטים נעשו מרבים בעלמא‪ ,‬או הכלל‬
‫השני רחוק מאורו יתעלה וזהרו‪ ,‬והוא החומר התחתון ועשאו נחלקו לפרטים‪ .‬ובתחלה הוה שם כולם מציאות‬
‫משלג שתחת כסא הכבוד"‪.‬‬
‫‪ (21‬במורה נבוכים ח"א פנ"א‪.‬‬ ‫‪ (18‬הרגצ'ובי ז"ל מוצא הרבה מקצועות בש"ס ומשתמש‬
‫במונחים אלו של 'הרכבה מזגית' ו'הרכבה שכנית'‪ .‬וכפי‬
‫‪ (22‬מפענח צפונות ע' קיג הערה א‪.‬‬ ‫שרוכזו בס' מפענח צפונות להרה"ג הרב מ"מ כשר ז"ל בפרק‬
‫‪ (23‬שו"ת צ"פ נ"י סרל"א‪.‬‬ ‫שני‪ :‬חלק שאינו מתחלק – אטום‪ .‬ופרק שמיני‪ :‬הרכבה מזגית‬
‫‪ (24‬שו"ת צ"פ דוינסק ח"ב סכ"ב אות א'‪.‬‬ ‫והרכבה שכנית‪ .‬עיין שם‪.‬‬
‫‪ (25‬פי"ט‪ ,‬י‪ .‬מסכתא דהחדש פ"ג‪.‬‬ ‫‪ (19‬נדפס בסוף צ"פ לדברים ע' תט‪.‬‬
‫‪ (26‬צ"פ למו"נ ח"ג פ"ב – בצ"פ לדברים ע' תז‪-‬ח‪.‬‬ ‫‪ (20‬מכתבי תורה‪ ,‬מכתב נז בתחילתו‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫שעבר אחד מראשי השבטים‪ ,‬הרי כל זמן שלא‬ ‫אחת רק נחלקו לפרטים‪ ,‬אבל כל פרט נכלל מכולם‪,‬‬
‫הביא את קרבנו וכל זמן שלא התכפר‪ ,‬ה"ז מעכב‬ ‫ואח"כ בשעת מתן תורה חזרו ונעשו מהפרטים כלל‬
‫את כפרת כל השבטים‪ .‬וכאילו כולם שייכים לחטא‬ ‫אחד ‪ . .‬דזה שמענו מפי הגבורה דלא שייך חילוק‬
‫זה של ע"ז‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫זמן ומקום וכולם בסקירה אחת"‪.‬‬
‫ההבדל בין החטא של עבודה זרה לשאר‬ ‫ממוצא דבריו שם ובעוד מקומות שנסמנו שם‬
‫החטאים מדויק גם בל' הרמב"ם בהלכותיו‪,32‬‬ ‫בההערות משמע כך‪ :‬בזמן מתן תורה ושמיעת‬
‫שבקשר להבאת פר החטאת של עבירות בכלל‪,‬‬ ‫בני ישראל את עשרת הדברות ובפרט את הדיבור‬
‫כותב הרמב"ם "מביא כל שבט"‪ ,‬היינו שכל שבט‬ ‫הראשון "אנכי ה' אלקיך גו'"‪ ,‬והדיבור שלאחריו‬
‫והעומד בראשו מביא קרבן על חטאו בתור ראש‬ ‫"לא יהי' לך אלקים אחרים גו'"‪ ,‬היו אז בני ישראל‬
‫שבט‪ .‬ואילו בקשר לחטא ע"ז שעשה בשגגה אחד‬ ‫באחדות כזאת ובביטול לקב"ה עד כדי כך שלא‬
‫מראשי השבטים כותב "מביאין מכל שבט כו'"‪.‬‬ ‫היו הי"ב שבטים מחולקים‪ .‬וכפי שכותב הגאון‬
‫המראה שלכל שבט ושבט ישנו חלק בעבירה זו של‬ ‫בתשובה‪ :27‬שכל בני ישראל היו אז "בגדר נקודה‬
‫אחד מראשי השבטים בקשר לע"ז‪.‬‬ ‫שאינה מתחלקת ובגדר הרכבה מזגית כיון דמפי‬
‫ובלשונו שם‪" :33‬דעל שאר חיבי כריתות‪ ,‬הוראת‬ ‫הגבורה שמענו"‪ .‬דלגבי הקב"ה בהתגלותו אין‬
‫ב"ד ועשו הקהל‪ ,‬דהכפרה ]היא[ על כל ישראל‬ ‫הבדל בין שבט לשבט‪ .‬הכל בטל לגביו‪ ,‬ומתבטא‬
‫בבגדר 'הרכבה שכנית'‪ ,‬כל שבט ושבט ]ב[נפרד‪.‬‬ ‫רק ה'כלל' של עם ישראל שהוא 'כלל' שלגמרי מעל‬
‫אבל בע"ז בהאי גוונא הוה בגדר נקודה"‪.‬‬ ‫'כלל' שבא מ'פרטים'‪.‬‬
‫לסיכומו של ענין‪ :‬ישנם א‪' .‬פרטים'‪ .‬ב‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬בקשר לזה‪ ,‬אם מישהו מבני ישראל עבר‬
‫‪28‬‬
‫'כלל' המורכב מה'פרטים'‪ .‬ג‪' .‬כלל' שלא מורכב‬ ‫על "כל המצות האלה אשר דבר ה' אל משה"‬
‫מ'פרטים'‪.‬‬ ‫שהכוונה היא‪ ,‬כפירה בכל התורה כולה‪ ,29‬צריך‬
‫לדוגמא‪ :‬נמצאים עשרות ומאות יהודים‬ ‫הכהן המכפר לכפר "על כל בני ישראל כו'"‪ 30‬ואם‬
‫שאינם נמצאים יחד במקום אחד‪ ,‬לריבוי הלכות‬ ‫אין כפרה אפי' על שבט אחד‪ ,‬ה"ז מעכב את הכפרה‬
‫נחשבים יהודים אלו כ'פרטים' ולא חל עליהם‬ ‫לכל בני ישראל‪ ,‬מכיון שכל בנ"י הינם מציאות‬
‫הדינים שחלים על 'כלל' מישראל החל מזימון‬ ‫אחת‪.‬‬
‫כשלשה שאכלו כאחד‪ ,‬או עד"ז עשרה שמתפללים‬ ‫ובלשון הרגצ'ובי‪" :31‬דעבודה זרה הוה ]ציווי‬
‫ביחד דחל עליהם חובת קדושה וכיו"ב‪.34‬‬ ‫ואיסור[ מפי הקב"ה‪ ,‬דאין חילוק בשבטים והוה‬
‫זוהי דוגמא ל"פרט"; "פרטים"‪ ,‬הרבה יהודים‪,‬‬ ‫גדר מציאות ]'כלל'‪ .‬בל' הרמב"ם במו"נ הנ"ל[ "לא‬
‫אך הם נחשבים כ'פרט'; 'פרטים'‪ .‬ולא חל עליהם‬ ‫מין פרטי"‪.‬‬
‫הדינים הקשורים ל'כלל' )כשהם אינם חלק‬ ‫היינו שישנו 'כלל' שהוא מעל ה'פרטים'‪' ,‬כלל'‬
‫מה'כלל'(‪.‬‬ ‫שלא נהי' למורכב מ'פרטים'‪ ,‬ובדרגה זו היו בנ"י‬
‫ואילו אותם יהודים החל אפילו משלשה‪ ,‬הנה‬ ‫במעמד הר סיני בשעת קבלת התורה מפי הקב"ה‪,‬‬
‫באם אכלו כאחד חל עליהם הדינים הקשורים‬ ‫ואז הפרטים והי"ב שבטים לא נחשבו כפרטים‪,‬‬
‫ל'כלל' לדיני זימון‪ ,‬ברכת המזון‪ ,‬ועד כדי כך‬ ‫ואף לא כפרטים הבאים מן ה'כלל'‪ ,‬אלא בטלים‬
‫שאסור להם להתפזר‪ .‬וכן עד"ז עשרה מישראל‬ ‫ממש ל'כלל' )וכאילו ה'כלל' לא מורכב מ'פרטים'(‪,‬‬
‫שנמצאים יחד‪ ,‬הרי בזמן התפילות חל עליהם חובת‬ ‫כלל שהוא מעל 'כלל' המורכב מפרטים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬ההלכה היא‪ ,‬שעל חטאים שכל ראש שבט‬
‫עשה‪ ,‬הוא צריך להביא כקרבן פר לבית המקדש‪,‬‬
‫‪ (32‬הל' שגגות פי"ב ה"א‪.‬‬ ‫ואין שאר השבטים שייכים לחטא זה‪ ,‬על אף‬
‫‪ (33‬צ"פ מהדורא תנינא עמ' מ טור ד‪ .‬ועיין בל' דומה‬ ‫שישנו עריבות והתכללות בין ראשי השבטים ובני‬
‫בשו"ת צ"פ מכתבים ‪ -‬שהועתק בצ"פ לבמדבר שם ע' קמד‪.‬‬ ‫השבטים זה בזה‪ ,‬ואילו בחטא של עבודה זרה‬
‫‪ (34‬כמובן שאין לזה קשר עם הקדושה ששורה‬
‫"במעמד עשרה מישראל ביחד‪ ,‬אף שאינם מדברים בדברי‬
‫תורה"‪ ,‬וכפי שמעיד אדמו"ר הזקן נ"ע ממה ששמע‬ ‫‪ (27‬צ"פ מהדו"ת דף מ טור ג‪ ,‬הועתק בצ"פ לבמדבר‬
‫מרבותיו‪ ,‬ש"אילו נמצא מלאך אחד" במעמד זה "תפול עליו‬ ‫פט"ו‪ ,‬כא‪ .‬ע' 'מד‪.‬‬
‫אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשרייא עליהו עד‬ ‫‪ (28‬שם פסוק כ"ב‪.‬‬
‫שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי" )אגרת הקדש סכ"ג‪ ,‬קל‪,‬‬
‫ב(‪ .‬בנדו"ד מדובר על 'ציבור'‪ ,‬כציבור מישראל המתחייב‬ ‫‪ (29‬כפי' הספרי‪ ,‬והגמרא בהוריות ח‪ ,‬א‪ .‬שרש"י מביאם‬
‫כשהם מאוגדים‪ ,‬מתפללים ביחד או אוכלים ביחד‪ ,‬שאז חל‬ ‫כאן עה"פ‪.‬‬
‫עליהם גדר ציבור מישראל עם כל המשתמע מכך‪ ,‬וכמובן‬ ‫‪ (30‬שם פסוק כ"ה‪.‬‬
‫וגם פשוט‪.‬‬ ‫‪ (31‬צ"פ לפ' שלח עמ' קמ"ג‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫הלכות ומקצועות בש"ס ש'ציבור' ו'כלל' נוצרים‬ ‫התפילה בציבור‪ ,‬מכיון שהם 'ציבור'; 'כלל'‪ .‬אין הם‬
‫מה'פרטים'‪ ,‬מ'יחידים'‪.‬‬ ‫נחשבים כעשרה יחידים פרטיים‪ ,‬אלא ציבור אחד‬
‫אך בנוגע לנדון דידן‪ ,‬בקשר למתן תורה שחל‬ ‫המונה עשרה יהודים‪ .35‬ועל דרך זה בעוד הרבה‬
‫בחג השבועות‪ ,‬שאז היו בני ישראל כעם אחד‬
‫בדרגה נעלית ביותר‪ ,‬ושמעו מפי הקב"ה בכבודו‬ ‫‪ (35‬בציבור זה הכלול מפרטים ישנה חקירה ידועה‬
‫ובעצמו את )לפחות( שני הדברות הראשונות של‬ ‫האם ככל שישנם יותר פרטים ישנו יותר "ציבור" או יותר‬
‫יחוד ה' ואיסור ע"ז‪" ,‬אנכי ה' אלקיך גו'"‪" ,‬לא יהי'‬ ‫"כלל" – או לאו דווקא‪ .‬בנוגע לתפילה במנין ועוד הלכות‬
‫לך אלקים אחרים גו'"‪ ,‬שהם עניינים כלליים ביותר‬ ‫כיו"ב לכאורה אין הבדל בכמות הפרטים‪ ,‬ברגע שהיהודים‬
‫בתרי"ג מצוות‪ .‬אז לא תפסו מקום כלל ה'פרטים'‪,‬‬ ‫נהפכו להיות "ציבור"; "כלל"‪ ,‬אין הפרטים‪ ,‬הכמות‬
‫ה'יחידים' של בני ישראל )על אף שעצם מתן תורה‬ ‫נוגעת כ"כ; אין אנו מחשיבים ואין אנו סופרים את כמות‬
‫יכל להיות רק לאחר נוכחות של כל השש מאות‬ ‫היהודים שמעל עשרה שהגדיל את ה"ציבור"‪ ,‬את ה"כלל"‪.‬‬
‫וזוהי בעצם המחלוקת הידועה במשנה ברכות )דף מט‪,‬‬
‫אלף יהודים‪ ,‬כידוע(‪.‬‬ ‫ב( בין התנאים‪ ,‬אם מעל עשרה שאכלו כאחד שחייבים לזמן‬
‫במלים אחרות‪ :‬בעת מתן תורה היו בני ישראל‬ ‫באותו הנוסח‪ ,‬ולא משנה מספרם ואפילו הם נמנים אלפים‬
‫ככלל אחד שלמעלה לגמרי מה'כלל' וה'ציבור'‬ ‫רבים )דעתם של ר"ע ורבי ישמעאל(‪ ,‬או שישנו הבדל בנוסח‬
‫באופן הרגיל‪ .‬בזמן מתן תורה‪ ,‬הרי שה'ציבור'‬ ‫ברכת הזימון אם אכלו עשרה ביחד‪ ,‬לבין אם אכלו מאה‪,‬‬
‫וה'כלל' של בני ישראל היו לא 'ציבור' ו'כלל' שנוצרו‬ ‫אלף או רבבות יהודים‪ .‬ככל שמיתוסף בכמות היהודים‬
‫שאכלו יחד סעודה‪ ,‬כך מיתוספת קדושה והשראת השכינה‪.‬‬
‫מריבוי 'פרטים'‪ ,‬מ'יחידים'‪ ,‬אלא 'ציבור' ו'כלל'‬ ‫ולפי זה‪ ,‬נוסח ברכת הזימון )דעתם של ת"ק ור"ג( הוא "לפי‬
‫בעצם מהותם; 'ציבור' בעצם ו'כלל' בעצם‪.‬‬ ‫רוב הקהל הם מברכים"‪.‬‬
‫ובמילא גם הדינים וההלכות הקשורות ליחודו‬ ‫היינו‪ ,‬שת"ק ור"ג סוברים שאף שה'פרטים' נכללו‬
‫של הקב"ה "אנכי ה' אלקיך גו'" והלאו הכללי‬ ‫ב'כלל'‪ ,‬הרי ככל שירבו הפרטים – הרי ה'כלל' וה'ציבור'‬
‫של "לא יהי' לך אלקים אחרים גו'"‪ ,‬איסור ע"ז‪,‬‬ ‫יגדלו ויהי' יותר 'כלל' ויותר 'ציבור'‪ .‬וזהו 'כלל'; 'ציבור'‬
‫ובמילא גם החיוב העולה מהמצוות הוא חיוב כללי‬ ‫שנהי' ונוצר מהיחידים‪ ,‬מהפרטים‪ .‬ואילו ר"ע ור"י סוברים‬
‫שאין ה'כלל' וה'ציבור' מושפעים יותר לאחר שהם נוצרו‬
‫)כנ"ל באריכות בנוגע לעבודה זרה(‪.‬‬ ‫ונהיו 'כלל' ו'ציבור' מעוד יחידים ופרטים‪ ,‬ברגע שהיחידים‬
‫והפרטים נכללו ב'ציבור' ובה'כלל' אין ריבוי הפרטים‬
‫והיחידים )גדול ככל שיהי'( מגדילים את ה'ציבור' וה'כלל';‬
‫שהפרטים יצרו‪ .‬היינו שבלי השלשה יהודים שאכלו ביחד אין‬ ‫לא קיים 'ציבור' ו'כלל' יותר גדול או יותר קטן )על פי‬
‫כאן חיוב ברכת זימון‪ :‬בלי העשרה שמתאספים ביחד בעת‬ ‫מכתבי תורה מכתב נז‪ ,‬ו'פרקי מבוא' בריש צ"פ לבראשית‬
‫ג' התפילות אין כאן חיוב קדושה‪ ,‬ולא חל עליהם החיוב של‬ ‫ע' ‪.(54-55‬‬
‫תפילה בציבור‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מחלוקת תנאים זו היא בקשר ל'ציבור' ו'כלל'‪,‬‬

‫‪18‬‬
‫הכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא"‬

‫תורה קצרה מהבעש"ט המתבארת במאמר כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א‪ ,‬מוסיפה ביאור בענין ה'דעת' שבהמשך עת"ר‪,‬‬
‫ומאירה באור חדש את הוראת כ"ק אד"ש בדבר התחדשות‬
‫שערי חסידות‬ ‫בלימוד התורה • מוגש ע"י הרה"ת ר' מיכאל חנוך שי'‬
‫סקירת עניינים מופלאים‬
‫ב'המשך עת"ר'‬ ‫גאלאמב‪ ,‬משפיע בישיבת תות"ל המרכזית‪ ,‬בית משיח‪770-‬‬
‫על אחת מתורותיו של הבעש"ט המתבארת בתורת‬ ‫א‬

‫כ"ק אד"ש‪ ,‬ועל יסוד זה נעסוק עוד בענין ה'דעת'‬
‫)המבואר בהמשך עת"ר( בקשר עם ציטוטי השיחות‬
‫התוועדות פתאומית‬
‫דלעיל‪.‬‬ ‫ב'התוועדות הפתאומית'‪ 1‬דש"ק פ' נשא‪ ,‬י"ב‬
‫סיון תנש"א )סה"ש ח"ב ע' ‪ – (583‬ביאר כ"ק‬
‫ב‬ ‫אדמו"ר שליט"א את היותה של השבת סיום ימי‬
‫התשלומין דזמן מתן תורתנו‪ ,‬אשר תשלומין הוא‬
‫תורה מהבעש"ט‬ ‫)גם( מלשון עילוי ושלימות‪ ,‬ע"ש בארוכה‪.‬‬
‫בכתר שם טוב‪ 3‬על הפסוק‪" 4‬תקעו בחדש שופר"‪,‬‬ ‫א' הענינים העולים מההתוועדות בנוגע למעשה‪,‬‬
‫מדייק דהוה לי' למימר "תקעו שופר בחדש"‪.‬‬ ‫ובהמשך לההוראה שבשיחות ש"פ במדבר וחגה"ש‬
‫ופירש בזה הבעש"ט‪" :‬כי יראה האדם תדיר‬ ‫אז‪ ,‬דומה מאד לתוכן ההוראה דש"פ לך לך תשנ"ב‪.‬‬
‫שיהי' "בחודש"‪ ,‬ר"ל לחדש מעשים טובים‪ ,‬שלא‬ ‫ובנקודה אחת‪ . . " :‬הכנה )מעין ודוגמא ומביאה‬
‫יהי' כמו חוק קבוע"‪ .‬ע"כ בכללות‪.‬‬ ‫לפועל ממש( לקיום היעוד "תורה חדשה מאתי‬
‫בדברים קצרים אלו מבאר לנו הבעש"ט פירוש‬ ‫תצא"‪] ,2‬על ידי[ ‪ . .‬התחדשות והוספה בלימוד‬
‫הפנימי שבתיבת "בחודש"‪ ,‬והיינו שאינו רק סימן‬ ‫התורה מתוך חיות ותענוג עד שמחדש חידושים‬
‫להזמן שבו תוקעין בשופר‪ ,‬אלא היא עצמה הוראה‬ ‫בתורה ‪ . .‬כולל ובמיוחד – התחדשות והוספה‬
‫– בחודש מלשון חידוש וכו'‪.‬‬ ‫בלימוד והפצת פנימיות התורה שנתגלתה בתורת‬
‫אלא שלכאורה חסר כאן‪ ,‬דהא נתפרש רק‬ ‫החסידות ‪ ," . .‬ע"ש‪.‬‬
‫)תיבת( "בחודש"‪ ,‬אבל על תיבת "תקעו" –‬ ‫ובשיחת יום ב' דחג השבועות סי"א )ע' ‪(560‬‬
‫שלכאורה אינו שייך כי אם אצל שופר או חצוצרות‬ ‫ואילך מבאר הנ"ל בארוכה ובפרטיות עוד יותר‪,‬‬
‫וכיו"ב – לא מצינו ביאור‪ ,‬ואיך מתפרש "תקעו"‬ ‫ושם )סוף סעיף י"ב – בתרגום חפשי מאידיש(‪:‬‬
‫אצל "בחודש" )מל' התחדשות ולא זמן(‪.‬‬ ‫"ויישר כחם של כל אלו לומדי תורה ומקיימי מצות‬
‫ועוד‪ ,‬גם בכללות הפירוש שיראה האדם שיהי'‬ ‫בהידור שינצלו ההתעוררות דזמן מתן תורתנו‬
‫חידוש "תדיר" קשה קצת‪ ,‬כי בשלמא בר"ה שאז‬ ‫זה להשתדלות לחדש בתורה )ע"פ כללי התורה(‬
‫הוא תחילת שנה חדשה‪ ,‬ניחא שצריך להיות‬ ‫ולפרסם את חידושיהם – ויהי רצון ולהתפלל‬
‫התחדשות בהעבודה )החלטות טובות וכו'(; אבל‬ ‫להתקרב ככל היותר לדרגת תלמיד ותיק‪ .‬וכל מה‬
‫בתורת הבעש"ט הנ"ל משמע שצ"ל כן "תדיר" –‬ ‫שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני"‪.‬‬
‫כל השנה‪ ,5‬ואינו מובן איך מרומז זה בפסוק‪ ,‬והלא‬ ‫בהמשך למדובר בענין זה בגיליונות הקודמים‬
‫סו"ס הפסוק מדבר על הזמן דר"ה‪.‬‬ ‫)בפרט בגיליון ל"ב לחודשי כסלו‪-‬טבת(‪ ,‬נתעכב‬
‫הפעם ‪ -‬בקשר עם מלאות ‪ 250‬שנה להסתלקותו ‪-‬‬
‫‪ (3‬סי' קיט וסי' רנו‪.‬‬ ‫‪ (1‬לשון ההערה בתחילה השיחה )מוגה(‪ .‬ולהעיר‬
‫‪ (4‬תהלים פא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ממלאכי ריפ"ג‪ . ." :‬ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם‬
‫‪ (5‬בהתוועדות דר"ה תשכ"ג מבאר שהתק"ש של ר"ה זו‬ ‫מבקשים"‪ .‬ובמצו"ד )ד"ה האדון וגו'(‪" :‬זהו מלך המשיח אשר‬
‫צריך להיות חידוש לגבי התק"ש דר"ה דאשתקד‪ .‬אבל במא'‬ ‫עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו"‪.‬‬
‫דלקמן )בפנים( מתבאר "תדיר" כפשוטו‪.‬‬ ‫‪ (2‬ישעי' נא‪ ,‬ג ובמדרשים‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫ובתורות הנ"ל מודגש חיבור ב' המעלות יחד‪:‬‬ ‫ג‬
‫התחדשות – בתמידיות‪.[12‬‬
‫ביאור שבמאמר כ"ק אד'"ש‬
‫הרי שנתבאר גם הלשון "תקעו"‪ ,‬והיינו ענין‬ ‫‪6‬‬
‫תקיעת עצמו בחוזק ותוקף בעבודתו בלי שינויים‬ ‫במאמר ד"ה תקעו מיום ב' דר"ה תשמ"ז‬
‫כו'‪.‬‬ ‫מביא כ"ק אד"ש את תורת הבעש"ט הנ"ל ומוסיף‬
‫וכד דייקת‪ ,‬הרי מופיע כמעט אותו הלשון ממש‬ ‫בה ביאור המיישב את ב' השאלות הנ"ל )אלא‬
‫שבו מתאר כ"ק אדה"ז ענין ה'דעת' )בי' עסקינן‬ ‫שבמאמר‪ ,‬הסדר הוא שכ"ק אד"ש מתייחס לשאלה‬
‫בגיליון הקודם – לד( בתניא פרק ג'‪" :‬ויתקע‬ ‫הב' תחילה‪ ,‬כדלהלן(‪:‬‬
‫מחשבתו בחוזק ‪ . .‬יקשר דעתו ויתקע מחשבתו‬ ‫" ‪ . .‬ויש לפרש הדבר‪ ,‬דמכיון שפסוק זה קאי‬
‫בענין עיקרי וכללי‪ ,‬ענין ר"ה וענין תמליכוני‬
‫עליכם‪ ,7‬לפיכך יש בו הוראה עיקרית וכללית‬
‫‪ (12‬ובעומק יותר יש לומר‪ ,‬שהקשר נוגע להבנת תורת‬ ‫בעבודה הכללית דכל או"א מישראל‪ ,‬שצריך להיות‬
‫הבעש"ט על המילה "תקעו"‪ .‬ובהקדם תמי' כללית‪ :‬לכאורה‬
‫מה חידש לנו בזה הבעש"ט‪ ,‬והרי כבר ארז"ל )ספרי ופרש"י(‬
‫העבודה באופן של חידוש שבכל פעם ובכל רגע ובכל‬
‫והובא בכ"מ )ראה לקו"ש חכ"ד ע' ‪ .193‬סה"מ מלוקט ח"ג ע'‬ ‫דבר ודבר שעושה‪ ,‬יעשהו כמו דבר חדש ממש" ‪-‬‬
‫רלא ואילך(‪ ,‬ש"כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים"‪ .‬ויתירה מזו‬ ‫הרי בזה מיושבת שאלה הב' מדוע אומר‬
‫"חדשים" ללא כ"ף הדמיון‪ ,‬ומהי הוספת הבעש"ט ש"יתקע‬ ‫הבעש"ט "יראה תדיר כו'"‪ ,‬כי מדובר על עבודה‬
‫עצמו תדיר כו'"‪.‬‬ ‫כללית המשתרעת על פני כל השנה כולה‪.‬‬
‫ואולי יש לומר‪ ,‬שענין זה של "יהיו בעיניך חדשים" הוא‬
‫)בעיקר( מצד התורה‪ ,‬שבכל יום נותן לנו הקב"ה את התורה‬ ‫וממשיך‪" :‬ויש להוסיף בזה עוד‪ ,‬דזהו גם דיוק‬
‫)וראה ענין ההתחדשות שבתורה במא' מ"ת שבסה"מ תרס"ה‬ ‫הלשון "תקעו" – תקעו גם מלשון חוזק ותוקף‬
‫ות"ש(‪ .‬וכלל הוא‪ ,‬שכל דבר שאין הכרח לנתינתו‪ ,‬הנה כשניתן‪,‬‬ ‫]ע"ד ותקעתיו יתד במקום נאמן )ישעי' כב‪ ,‬כג‬
‫ה"ה חידוש‪ .‬וגם אם ניתן תדיר‪ ,‬מ"מ מאחר שאין הכרח שיותן‬ ‫ובמפרשים( – הע' ‪ 8‬שם[‪ ,‬שיתקע עצמו בחוזק‬
‫לעוד רגע‪ ,‬ה"ז התחדשות אמיתית‪.‬‬ ‫ותוקף הכי גדול בלי שום שינויים‪ ,‬עד שתוקע‬
‫אמנם‪ ,‬כ"ז הוא מלמעלה למטה ‪ -‬שנתינת התורה היא‬ ‫עצמו באופן נצחי‪ ,‬דעי"ז כל רגע מעבודתו הוא דבר‬
‫התחדשות תמידית‪ ,‬כל יום ]כ[חדשים‪ .‬אבל האדם באשר הוא‬ ‫חדש"‪.‬‬
‫אדם תחתון ‪ -‬הרי הוא רק מקבל המתנה‪ ,‬וזה שהוא חדש‬
‫אצלו מעורר אצלו יוקר ותענוג ואינו מתעייף מזה שכבר הי' לו‬ ‫]וע' שם המשך המא' שמקשר תורה זו של‬
‫אתמול‪ ,‬כיון שהיום ניתן לו עוד הפעם‪.‬‬ ‫הבעש"ט עם תורתו בענין נס וטבע‪ ,‬שבאמת גם טבע‬
‫הוסיף ע"ז הבעש"ט‪ ,‬שגם מלמטה למעלה‪ ,‬אופן היגיעה ‪-‬‬ ‫הוא נס‪ ,‬רק שחוזר על עצמו עוד הפעם ועוה"פ ולכן‬
‫תקיעת עצמו )כמבואר להלן בפנים( צ"ל בדרך חידוש‪ .‬וכאילו‬ ‫קוראים לו טבע‪ .‬וזה מתקשר גם עם תורתו הידועה‬
‫נאמר ‪ -‬גם לולא התחדשות מצד הנותן ‪ -‬האדם צריך יגיעה‬ ‫של הבעש"ט הנת' בשער היחוד והאמונה‪ ,‬שכל דבר‬
‫בדרך התחדשות‪.‬‬
‫והנפק"מ למעשה‪ ,‬אפשר לומר‪ :‬מצד "כחדשים" העיקר‬
‫שבעולם מתחדש בכל רגע‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫אצלו הוא יוקר הדבר )כנ"ל(‪ ,‬אבל אין הוא מחפש חידוש‬ ‫ואולי יש להעיר בביאור הדברים‪ ,‬שזה שמקשר‬
‫בעבודתו הוא‪ ,‬ודי לו בזה גופא שקיבל התורה היום )דזה‬ ‫כ"ק אד"ש בין תורות אלו של הבעש"ט – אינו רק‬
‫עצמו הוא החידוש(‪ .‬משא"כ ב"תקעו בחודש" ה"ה מוסיף‬ ‫מפני שבכל א' מתורתיו הנ"ל נזכר ענין ההתחדשות‪,‬‬
‫והולך בתקיעת עצמו‪ ,‬ולחפש עוד אופנים איך להתקשר לתורה‬ ‫כי אם מפני שההתחדשות היא תמידית בלי שינוי‪.‬‬
‫ומצוות‪ ,‬בתוספת יגיעה‪.‬‬
‫אשר לפי זה יהי' מובן ההמשך של המאמר‪ ,‬לקשר לזה‬ ‫וכידוע שמביאים בכ"מ בדא"ח )בעיקר במאמרי‬
‫גם תורת הבעש"ט בענין התהוות וטבע‪ ,‬שהכל התחדשות ‪ -‬כי‬ ‫חודש ניסן(‪ 8‬מספר העקידה‪ ,9‬שיש לראות גדלות‬
‫י"ל שמוסיף בזה הסברה איך ניתן להאדם כח לתקוע עצמו‬ ‫הבורא בב' אופנים‪ :‬ע"י שרואים נס גלוי )כמובן‬
‫מחדש בתמידות )מלמטה למעלה( כאשר בגלוי היום הוא כמו‬ ‫בפשטות(‪ ,‬ע"י שרואים התמידיות שבהנהגת הטבע‪.‬‬
‫אתמול‪ ,‬ואינו ניכר שום שינוי‪.‬‬ ‫ומבואר בזה‪ 10‬שתמידיות זו שרשו מעצמותו ממש‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬כאשר יודע שזה עתה נתחדשה מציאותו מאין‬ ‫עליו נא'‪ 11‬אני הוי' לא שניתי‪.‬‬
‫ואפס‪ ,‬הרי מה שהשלים עבודתו ברגע שלפני זה לא יעזור לו על‬
‫רגע הבא‪ ,‬כי עכשיו הוא מציאות חדשה שצריך לעשות עבודה‬
‫חדשה )שלא עשה במציאותו הקודמת(‪ .‬ויש לומר ע"ד מה‬ ‫‪ (6‬סה"מ מלוקט ח"א ע' תעה‪.‬‬
‫שכתוב בתניא פכ"ה שהאדם הוא תחת גדרי הזמן‪ ,‬ויחודו עם‬ ‫‪ (7‬כבר הזכיר לעיל בהמאמר המארז"ל בר"ה )טז‪ ,‬א‪ .‬לד‪,‬‬
‫ה' הוא רק דבאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה‬ ‫ב(‪" :‬כדי שתמליכוני עליכם"‪ .‬והמשכו ה"ה "ובמה ‪ -‬בשופר"‪.‬‬
‫‪ -‬כי אח"כ אם עוסק בדבר אחר‪ ,‬נפרד מהייחוד העליון למטה‬ ‫‪ (8‬ראה ד"ה החודש תרנ"ד‪ ,‬תרס"ו‪ ,‬ועוד בכ"מ‪.‬‬
‫]ויומתק יותר ע"פ המבואר בהמ' הנק' "דער פרומער וארא"‬
‫)ועיי"ג לקו"ש שם ובכ"מ(‪ .‬ואכמ"ל[‪ .‬וע"כ צ"ל עבודתו עכשיו‬ ‫‪ (9‬סי' לח‪.‬‬
‫בתקיעה חדשה‪ ,‬בתמידיות )ויש לעין עוד בסה"מ מלוקט ח"א‬ ‫‪ (10‬ראה לקו"ש חי"ז ע' ‪ 153‬ואילך‪.‬‬
‫שם(‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ (11‬מלאכי ג‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫קבלת עול‪ ,‬והמשפיע הסכים עמו‬ ‫בחוזק ובהתמדה ‪ ." . .‬ובפרק ואשר מכל הנ"ל אפשר‬
‫)כן שמעתי )בערך( מהגה"ח הרי"י‬
‫אופן שליט"א(‪.‬‬ ‫להעמיק להבין יותר בנוגע‬ ‫מ"ב‪" :‬אלא העיקר הוא‬
‫דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו‬
‫כנראה שהתלמיד‪ ,‬בהיותו‬ ‫בחוזק ואומץ הלב והמוח עד לההוראה הנ"ל )שבחג‬
‫עובד ה' באמת‪ ,‬הרגיש בזה וביטא‬ ‫והמשכו‬ ‫שתהא מחשבתו ‪13‬מקושרת בה' השבועות‬
‫הדברים בסגנון של עבודה‪ .‬וכד‬ ‫בקשר אמיץ וחזק "‪.‬‬
‫דייקת י"ל שיש בזה עומק גדול‪:‬‬
‫– ויש להעיר אשר גם בהלכה תנש"א‪ ,‬ושבפ' לך לך‬
‫הרי מדובר על מוח הדעת –‬ ‫מצינו דוגמת לשון זה‪ :‬מדרכי תשנ"ב( לחדש בתורה‪,‬‬
‫ענין שבמוחין ושכל‪ ,‬ואיך זה ענין‬ ‫הקני' בין התגרים הוא "תקיעת ששרש ויסוד הענין‬
‫של קבלת עול‪ ,‬שהוא לכאורה ענין‬ ‫כף"‪ .‬וכשנהוג‪ ,‬אזי יש לזה תוקף‬
‫של מעשה מעושה )כפי'(?‬
‫)וראה‬ ‫דעת‬ ‫‪-‬‬ ‫הוא‬ ‫של קנין‪ ,‬כמובא בשו"ע בחו"מ‬
‫אך כבר נת"ל )בגליון הקודם‬ ‫שלפני‬ ‫בגליון‬ ‫גם‬ ‫‪.‬‬‫‪14‬‬
‫וכ"ק אדה"ז מביאו בהל' פסח‬
‫– מתניא ומהמשך עת"ר( שענינה‬ ‫זה(‪ .‬והיינו‪ ,‬תקיעת‬ ‫זה‬ ‫וכבר נזכר בגיליון שלפני‬
‫של דעת הוא התקשרות – שבכח‬ ‫ע"ש‬ ‫השייכות דקנין( לענין הדעת‬
‫עצמו ]ע"י[ דעתו‬ ‫סעיף ו בהמוסגר(‪.‬‬
‫כל אדם‪ ,‬בבחירתו‪ ,‬לקשר דעתו‬
‫"בקשר אמיץ וחזק כמו שהיא‬ ‫והגם שבתניא הנושא הוא בהענינים הנלמדים‪,‬‬
‫מקושרת בדבר גשמי שרואה‬ ‫בעיון‬ ‫תקיעת מחשבתו ודעתו‪ ,‬ובהמא' התעכבות‬
‫בעיני בשר ‪) ". .‬תניא פמ"ב(‪ ,‬ועד‬ ‫הלשון הוא תקיעת עצמו‪ ,‬הנה‬
‫שבא לידי הכרת הענין ביותר‪,‬‬ ‫והתקשרות )הנקרא‬ ‫להלן נראה שבאמת היינו הך‪.‬‬
‫שיודע ומכיר הדבר ומרגישו – לא‬ ‫מעמיק(‪ ,‬עד שמפעיל‬
‫בדרך קבלה ממקום שני‪ ,‬כ"א‬ ‫גם כח המחדש )חכ'(‬ ‫ד‬
‫שהוא בעצמו מכיר ומרגיש הדבר‬ ‫פי' אחד העובדים מתלמידי‬
‫כו' )ענין "אין עשיר אלא בדעת"(‪,‬‬ ‫וההסברה )בינה( וכו'‬
‫ע"ש כ"ז באורך‪.‬‬ ‫תו"ת בליובאוויטש‬
‫וכאן ניתוסף בזה עוד‬ ‫מסופר על א' התלמידים‬
‫יותר‪ ,‬שבכח הדעת )הוא כח‬ ‫בליובאוויטש שהי' מהמצויינים‬
‫בעבודה‪ ,‬התפלל באריכות וכו'‪ ,‬ובאחד השיעורים ההתקשרות(‪ ,‬לקשר עצמו גם בדבר שאין לו בזה‬
‫במא' ד"ה לולב וערבה תרנ"ט הגיע המגיד שיעור שום חשק )רצון ותענוג( עדיין‪ ,‬ועל ידי זה לגלות כח‬
‫להמדובר שם בענין ה'דעת'‪ ,‬ושאל לתלמידיו מה התענוג כו' לבוא לידי חשק‪.‬‬
‫ואינו אלא שבתחילה )קודם שמתקשר בקשר‬ ‫חושבים המה בפי' הדבר‪ .‬וז"ל המא' שם )ע' לג(‪:‬‬
‫"ידוע שהתגלות השכל מכח המשכיל שבנפש חזק ואמיץ כו'(‪ ,‬כשעדיין לא נתעורר החשק בזה‪,‬‬
‫תלוי ברצון‪ ,‬שאם ירצה בהענין אזי ישכיל בו זקוק לצעד הראשון בקבלת עול )להתקשר(‪ .‬אמנם‬
‫השכלות ואם לאו לא ישכיל‪ ,‬ולכן אמרו לעולם "סגולת" כח הדעת היא "להוציא לאור" גם שאר‬
‫ילמד אדם במקום שלבו חפץ כו' ‪ .‬וכן ברצון יש כוחות הנפש‪ ,‬גם כוחות המקיפים – רצון ותענוג‪,‬‬
‫ג"כ שלפעמים נמשך בגלוי לרצות בהדבר ההוא עד שבמשך הזמן יתעורר גם חשק וכו'‪.‬‬
‫]ואולי יש להביא דוגמא לזה מנגלה‪ :‬בסוטה‬ ‫ולפעמים ה"ה בהעלם שאינו רוצה כו'‪ ,‬ויש כח‬
‫עליון המביא את הרצון מהעלם אל הגילוי והוא )יב‪ ,‬א( דורשת הגמרא את הפסוק )דברי הימים‬
‫כח הדעת שהוא למעלה גם מהרצון‪ ,‬כמ"ש במ"א א‪ .‬ד‪ ,‬ה( ולאשחור אבי תקוע וגו' על כלב בן יפונה‪,‬‬
‫ולכן הוא המכריח גילוי הרצון כו' ‪ . .‬לפי אופן ושנקרא תקוע על שם "שתקע את לבו לאביו‬
‫שבשמים"‪ .‬ופרש"י "שלא להיות בעצת המרגלים"‪.‬‬ ‫ההתקשרות כך הוא גילוי הרצון בזה כו' ‪.". .‬‬
‫וענה התלמיד‪ ,‬שנראה הכוונה בדעת כאן – ולפני זה איתא שהושחרו פניו מחמת תעניות הרבה‬
‫שקיבל על עצמו להינצל מעצת המרגלים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫מזה שהי' צריך יגיעה עצומה להינצל מעצתם‪,‬‬
‫‪ (13‬אח"כ מצאתי בד"ה תקעו גו' תשמ"ח )כט אלול( משמע שלולי התעניות כו' הי' שייך שיתחשק‬
‫בין תורת הבעש"ט עם הנ"ל שבתניא‪ .‬ואולי להימשך אחריהם‪ .‬א"כ מה שתקע לבו כו'‪ ,‬היינו‬ ‫כעין זה‪ ,‬שמקשר‬
‫הכוונה שם כבפנים‪.‬‬
‫‪ (14‬סי' תמח סי"א ‪ -‬מחו"מ סי' כא ס"א‪ .‬ולהעיר שזה שהתקשר להקב"ה בלי חשק או גם נגד החשק‪ ,‬עד‬
‫נוגע גם להלכות נדרים ‪ -‬ראה יו"ט סי' רלט ס"ב‪ ,‬אף שאין זה שנעשה לבו מקושר בתקיעה גדולה[‪.‬‬
‫אותו סוג ‪ -‬עי' חו"מ שם בסמ"ע סק"ה‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫והלא אינו אלא א' מכוחותיו הפנימיים‪ ,‬ואיך‬ ‫ה‬
‫ביכלתו לפעול גם על כח התענוג )אשר "אין למעלה‬
‫מעונג"(‪ .‬הנה ע"ז מבואר בהמשך עת"ר‪ 17‬שדעת‬
‫התקשרות של ר' הלל‬
‫מושרש עד למעלה מעלה )בבחי' אוירא‪.(18‬‬ ‫הנ"ל יוכל לשמש כביאור על זה שהעיד הרה"ק‬
‫וכן מובן מכל זה איך ש"יתקע עצמו" ו"יתקע‬ ‫ר' הלל פאריטשער על עצמו בנוגע להתקשרות‬
‫דעתו" הו"ע אחד )כנ"ל(‪.‬‬ ‫לצדיק‪:15‬‬
‫ואשר מכל הנ"ל אפשר להבין יותר בנוגע‬ ‫"אדם הנוסע לצדיק הדור פעם אחת או אפילו‬
‫לההוראה הנ"ל )שבחג השבועות והמשכו תנש"א‪,‬‬ ‫כמה פעמים ולא שמע בנפשו עדיין שום תועלת‪,‬‬
‫ושבפ' לך לך תשנ"ב( לחדש בתורה‪ ,‬ששרש‬ ‫אל יפול לבו בקרבו ואל יתרשל מליסע עוד באמרו‬
‫ויסוד הענין הוא – דעת )וראה גם בגליון שלפני‬ ‫נואש בנפשו‪ ,‬אפילו עד עשר וט"ו פעמים‪ .16‬כי על‬
‫זה(‪ .‬והיינו‪ ,‬תקיעת עצמו ]ע"י[ דעתו בהענינים‬ ‫עצמו העיד שהוא נסע עד י' פעמים עד ששמע בנפשו‬
‫הנלמדים‪ ,‬התעכבות בעיון והתקשרות )הנקרא‬ ‫קצת יותר אור‪ ,‬ואף שהוא הי' כבר בקי בקבלה‪,‬‬
‫מעמיק(‪ ,‬עד שמפעיל גם כח המחדש )חכ'( וההסברה‬ ‫שהתחיל ללמוד בהיותו בן י' שנים‪ ,‬והי' בקי ברוב‬
‫)בינה( וכו'‪ .19‬ועי' בזה בשער היחוד לכ"ק אדמו"ר‬ ‫הספרים ובכתבי האריז"ל בעת שהי' פעם הראשונה‬
‫‪21‬‬
‫האמצעי‪ 20‬פרק א'‪ .‬וזוהי ההכנה הנדרשת מאיתנו‬ ‫במחיצת קדשו של כ"ק אדמו"ר ]האמצעי[ נ"ע‪,‬‬
‫לקבלת "תורה חדשה מאתי תצא"‪" ,‬ומלאה הארץ‬ ‫ומכ"ש לאנשים כמונו"‪.‬‬
‫דעה את ה' כמים לים מכסים"‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬ ‫ו‬
‫הדעת הוא הוא האדם עצמו‬
‫נמצא אפוא‪ ,‬שניתן לומר )בסגנון אחר( שענין‬
‫‪ (17‬ראה ד"ה ומשה הי' רואה )ואילך(‪.‬‬ ‫)וכח( הדעת הוא הוא האדם עצמו – בכוחו הוא‬
‫‪ (18‬בד"ה לך אמר לבי מבאר כ"ק אדנ"ע‪ ,‬שבכח המשכיל‬ ‫בוחר‪ ,‬בכוחו הוא פונה לכל אשר יבחר )גם כשאין לו‬
‫ב' מדרי' ‪ -‬הא'‪ ,‬מה שהוא בבחי' מקור )עכ"פ( לחכמה הגלוי'‪,‬‬ ‫חשק לזה(‪ ,‬בכוחו הוא שולט ומפעיל שאר כוחותיו‪,‬‬
‫והב' מה שאינו מקור לשכל כלל והוא הנק' אוירא דחפיא על‬ ‫לא רק מדותיו שלמטה מן הדעת‪ ,‬אלא גם כוחותיו‬
‫מוחא‪ .‬וכותב ע"ז‪" :‬ועמ"ש בלקו"ת בהביאור דהחלצו )פז‪,‬‬ ‫המקיפים )רצון ותענוג(‪.‬‬
‫ע"ג(‪ ,‬שזהו מה שמכריח את כח המשכיל"‪ .‬ושם איתא שהדעת‬
‫‪" -‬עולה עד ‪ . .‬אוירא שלפני הקרומא דחפיא על מו"ס"‪ .‬ועי'‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬מהיכן יש לכח הדעת עד כדי כך‪,‬‬
‫שם לקמן בההמשך ד"ה ומשה הנ"ל‪.‬‬
‫‪ (19‬וי"ל שלכן מצינו לפעמים שדעת קודם לחו"ב כמ"ש‬ ‫‪ (15‬מקובץ פלח הרימון ‪ -‬סיון תשנ"ב )נדפס ע"י הר"י‬
‫)תבוא כט‪ ,‬ג( "לב לדעת ]ואח"כ[ עינים לראות ]חכ'[ ואזנים‬ ‫מונדשיין שי'‪ ,‬ונד' גם חלקים ממנו בתחילת שערי עיונים‬
‫לשמוע ]בינה[ גו'" )ועייג"כ סה"ש תש"נ ע' ‪) 268‬באו"א קצת((‪.‬‬ ‫בדא"ח ב"מילים יקרים"(‪.‬‬
‫‪ (20‬ובשיחת ש"פ לך לך )וח' חשון( דאז היתה הדגשה‬ ‫‪ (16‬ויש להעיר מענין זה בנוגע לתחילת נשיאותו של כ"ק‬
‫בלימוד מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי‪.‬‬ ‫אדמו"ר הצ"צ‪ ,‬שסגנונו באמירת דא"ח שונה לגמרי מסגנון‬
‫‪ (21‬ולפי זה נדרוש‪ :‬תקעו בחודש ‪ -‬ע"י תקיעת עצמו כו'‪,‬‬ ‫כ"ק אדמו"ר האמצעי‪ ,‬והי' קשה בתחילה להחסידים להתרגל‬
‫עד שמחדש כו' כנ"ל )בההוראה(‪ ,‬אזי שופר גו' ליום חגינו ‪-‬‬ ‫לסגנון החדש ‪ -‬עי' בזה בשערי לימוד החסידות ע' קנב‪-‬ג‪,‬‬
‫האמיתי ‪ -‬שופר גדול לחרותנו‪.‬‬ ‫וש"נ‪.‬‬
‫ולכן כל רבותינו נשיאינו‪ ,‬מהבעש"ט עד כ"ק מו"ח‬ ‫המשך מעמוד ‪3‬‬

‫אדמו"ר‪ ,‬הם "כולא חד"‪.‬‬
‫יאָרצייט ביום הסתלקותו‪.‬‬
‫ויובן בתוספת ביאור‪ ,‬ע"פ משנת"ל בענין "העצם‬
‫כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו"‪ ,‬שמטעם‬ ‫ואף שהשייכות של אדמו"ר הזקן עם הבעש"ט‬
‫זה ע"י לימוד התורה לוקחים את העצמות )"אותי‬ ‫לא היתה אלא ע"י המגיד‪ ,‬וכידוע שאדמו"ר הזקן‬
‫אתם לוקחים"(‪ .‬וכיון ש"צדיקים דומים לבוראם"‪,‬‬ ‫הי' קורא את הבעש"ט בשם "זיידע" )ולא "טאַטע"‪,‬‬
‫הרי כשם שהקב"ה הכניס את עצמו בתורתו‪ ,‬כך‬ ‫כפי שהי' קורא את המגיד(‪ ,‬אף על פי כן הי' נוהג‬
‫צדיקים הכניסו את עצמם בתורתם‪ .‬ולכן‪ ,‬כל אלו‬ ‫יאָרצייט ביום הסתלקותו כמו ביום יאָרצייט של‬
‫שלמדו תורתם של הנשיאים בביטול והנחת עצמותו‬ ‫אב‪.‬‬
‫– לקחו בזה את העצם של הנשיאים‪ ,‬עד שהעצם‬ ‫והביאור בזה – על‪-‬פי המדובר פעם שב"מאור"‬
‫של הנשיאים נתאחד עמהם‪ ,‬ונעשו "כולא חד"‪.‬‬ ‫לא שייך ענין ההשתלשלות‪ :‬ענין ההשתלשלות שייך‬
‫)משיחת חג השבועות תשי"ח(‬
‫רק באור‪ ,‬אבל לא במאור‪ ,‬כי במאור – "כולא חד"‪,‬‬

‫‪22‬‬
‫התמימים שעלו לרגל בחשאי‬

‫תיאור מאלף ומרגש מדברי ימי התמימים בליובאוויטש‪,‬‬
‫בימי חג השבועות‪ ,‬בזמנו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב •‬
‫נכתב ע"י הגה"ח הרב שאול דובער זיסלין ע"ה‬
‫דברי ימי התמימים‬
‫מכתבים‪ ,‬רשימות וזכרונות‬
‫מתלמידי התמימים‬
‫התחנה הראשונה והחלטנו‪ ,‬כי משם ואילך ניסע‬ ‫ר' שמואל גרונם נוסע לרבי‬
‫תחת הספסל‪ ,‬כמו שהי' אז דבר הרגיל אצל נוסעים‬
‫עניים‪ .‬ניסינו לדבר עם עוד מחברינו‪ ,‬ולא מצאנו לנו‬ ‫בשנת תרס"ב קודם חג השבועות‪ ,‬הייתי אז‬
‫עוד חברים לנסיעה‪ .‬הצטיידנו במעט מזון לדרך‪,‬‬ ‫תלמיד בישיבת תומכי תמימים בזעמבין תחת‬
‫לקחנו את התפילין וזוג לבנים‪ ,‬ואצל כל א' מאתנו‬ ‫השפעתו של הרה"ח ר' שמואל גרונם ]אסתרמן[‬
‫הי' בידו חבילה קטנה‪ .‬באחת אחר חצות הלילה‬ ‫ז"ל‪ .‬ביום הראשון של שלשת ימי ההגבלה נתאספנו‬
‫יצאנו לדרכנו‪ ,‬כבר הי' אז עלות השחר‪ .‬מזג האוויר‬ ‫להתוועדות עם הרש"ג ז"ל ואז הכין הרש"ג את‬
‫בלילה הי' חם ויבש‪ ,‬ובדרך הי' גם שקט‪ ,‬וממילא‬ ‫עצמו לנסיעה לליובאוויטש לחג השבועות‪ .‬דרכו‬
‫לא עלה על דעתנו איזה פחד בדרך‪ .‬וכה הלכנו‬ ‫בכל שנה הי' לנסוע לראש השנה‪ ,‬ומאז שנתמנה‬
‫בשקט‪ ,‬כי לא הורגלנו ללכת רגלי דרך ארוכה‪ .‬כל‬ ‫למשפיע בישיבת תומכי תמימים הי' נוסע גם לחג‬
‫הדרך שוחחנו בינינו בדברי תורה בנגלה ובחסידות‬ ‫השבועות‪.‬‬
‫ובסיפורים השייכים לחסידות‪.‬‬ ‫בהתוועדות אמר‪ ,‬שהוא נוסע לחג השבועות‬
‫כשעברנו דרך איזה כפר‪ ,‬פגשנו ברועה שהוציא‬ ‫לליובאוויטש‪ ,‬והוא ציוה לכולנו שלא יהין שום‬
‫את העדר מהכפר למרעה בשדה‪ ,‬ואז התחיל‬ ‫תלמיד לנסוע לליובאוויטש לחג השבועות‪ ,‬אלא רק‬
‫יעקב ברוך לספר‪ ,‬שבראש השנה שעבר‪ ,‬אחר‬ ‫לראש השנה‪ .‬תוכן הדיבורים בהתוועדות ההיא הי'‬
‫שמיעת החסידות מאדמו"ר נ"ע במוצאי ראש‬ ‫בענין הנסיעה לרבי‪ ,‬איך שהנסיעה גורמת להרגשת‬
‫השנה‪ ,‬לאחר שכ"ק אדמו"ר הלך מהאולם‪ ,‬יצאו‬ ‫האור של החסידות‪ ,‬ובתוך דבריו אמר‪ ,‬שכל ימיו‬
‫כל הקהל בריקוד גדול‪ ,‬ובמשך זמן של חצי שעה‬ ‫הי' נוסע לרבי רק לראש השנה‪ ,‬ומני אז שנתמנה‬
‫נצטרפו כמעט כל האנשים שנמצאו באולם לרקוד‪,‬‬ ‫להיות משפיע בישיבה – נצטווה מכ"ק אדמו"ר‬
‫ואחריהם נמשכו כמה מהתלמידים הצעירים‬ ‫זי"ע ]הרש"ב[ שיבוא גם לחג השבועות‪ ,‬אבל לא‬
‫שרקדו בקפצה פזיזית בטיפוח ידים ורגלים‪.‬‬ ‫ניתן לו רשות להביא גם מי שהוא מהתלמידים‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬שאצלנו יהי' זה רק ביטול הזמן‪ ,‬כיון שעדיין‬
‫עמד איש אחד בעל הבית מליובאוויטש‬ ‫לא הגענו למדריגה זו )כך הבנתי לפי דעתי בדבריו‬
‫והתחיל לצעוק על נער אחד‪ :‬מה זה אתה משתגע‬ ‫של הרש"ג(‪.‬‬
‫ואין לך שום דרך ארץ של בן אדם‪ ,‬ראה איך‬
‫שהזקנים רוקדים כמו אנשים בדרך ארץ‪ .‬לצידו‬
‫עמד ירחמיאל מסאקייסצינע )אחד מהתלמידים‬ ‫התמימים יוצאים בחשאי לליובאוויטש‬
‫החשובים בישיבת תומכי תמימים בזעמבין( ואמר‬ ‫באותו יום סמוך לזמן המנחה‪ ,‬נסע הרש"ג‬
‫אל האיש הזה‪ :‬ראית פעם כשעדר הולך מהשדה‪,‬‬ ‫לבאריסאוו על מנת ללון שם ולמחרת בבוקר לנסוע‬
‫הפרות הולכות בדרך ארץ צעד אחר צעד‪ ,‬והעגלים‬ ‫ברכבת מבאריסאוו עד קראסנאיע‪ .‬בערב‪ ,‬התדברנו‬
‫רוקדים‪ .‬האם אתה סובר שהפרות יש להם‬ ‫אני ועוד שנים מחברי – אברהם ניקאלאייעבער‬
‫יותר שכל? לא ולא‪ ,‬אלא שהעגלים עדיין קלים‬ ‫ויעקב ברוך לאפיצער )שכבר נפטר( – כפי שנקראו‬
‫ברגליהם‪.‬‬ ‫אז‪ ,‬שניסע לליובאוויטש לחג השבועות‪ ,‬למרות‬
‫זה סיפר יעקב ברוך‪ ,‬ואני הוספתי‪ :‬בודאי כן‬ ‫שהרש"ג ציווה עלינו שלא לנסוע‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬כי הלא גמרא מפורשת "שור בן יומו קרוי‬ ‫היות והוצאות ]= כסף לנסיעה[ לא הי' לנו‪,‬‬
‫שור"‪.‬‬ ‫החלטנו ללכת רגלי עד באריסאוו – עשרים‬
‫הריקוד הגדול שכולם רקדו אחר שמיעת‬ ‫וחמישה פרסאות – ומשם ניסע ברכבת‪ .‬הכסף‬
‫המאמר מאדמו"ר נ"ע‪ ,‬זהו מפני הביטול הגדול‬ ‫שהי' בידינו הספיק לקנות כרטיס נסיעה רק עד‬

‫‪23‬‬
‫השבועות לליובאוויטש‪ ,‬והי' זה אצלם לדבר פלא‬ ‫וההתקשרות שנעשה בעולם על ידי המאמר‪ ,‬וזה‬
‫ויפה‪ ,‬והראו לנו קנאה וכבוד‪.‬‬ ‫עורר בעולם הריקוד בשמחה רבה‪ .‬ועל פי המבואר‬
‫בתניא פרק י"ח‪ ,‬שלגבי הקב"ה שהוא למעלה מן‬
‫הרב מסייע בהוצאות הדרך‬ ‫השכל כו' הכל כפתיים אצלו ית' כו' בהמות הייתי‬
‫עמך ואני תמיד עמך וכו'‪ ,‬הנה בזה אפשר להבין‬
‫והנה ניגש אלינו המו"צ דשם‪ ,‬הרב ר' מיכאל‬ ‫כוונת ירחמיאל סאקיסצענער שהמשיל את המשל‬
‫רודלסאהן‪ ,‬ונתן לנו שלום‪ .‬הוא הכיר אותי מעירי‬ ‫הזה‪.‬‬
‫קריסלאווע‪ ,‬שהי' דר שם עד שישב על כסא הרבנות‬
‫של אביו שנפטר אז‪ ,‬ובעירי הי' הוא וביתו עם בית‬
‫אביו מקורבים אלינו בידידות גדולה‪ .‬הוא שאל‬ ‫"די זעבינער קלויזניקעס"‬
‫הלכנו הלאה‪ ,‬ובאנו אל הר מכוסה בעשב יפה‪ ,‬אותי על משפחתי בכל הפרטים‪ ,‬גם סיפרנו לו מטרת‬
‫וסמוך לו שלולית קטנה של מים‪ ,‬ואמרנו "כאן נטול הילוכנו והראה לנו ידידות‪ .‬אח"כ אמר להציבור‬
‫ידינו‪ ,‬נתפלל‪ ,‬ננוח‪ ,‬נאכל ונבוא לבאריסאוו"‪ .‬לא שסבבו אותנו‪ :‬בחורים ההולכים לליובאוויטש –‬
‫צריכים לקרב אותם‪.‬‬ ‫היינו כל כך עייפים ורעבים‪,‬‬
‫ציווה להביא לנו תה‪,‬‬ ‫אבל עשינו כך ושהינו במקום‬
‫וביקש אותנו שנלך אליו‬ ‫כשתי שעות בערך‪.‬‬
‫לביתו לאכול‪ ,‬אך אמרנו‬ ‫פגשנו עגלות עם נוסעים‬
‫ששבעים עדיין אנחנו‬ ‫מבאריסאוו לזעמבין‪ .‬היו‬
‫מאכילתנו בדרך‪ .‬הוא שאל‬ ‫ביניהם נוסעים שהכירונו‬
‫אותנו אם יש לנו כסף‬ ‫וקראו לנו לשלום‪ .‬הם הבינו‬
‫להוצאות הדרך‪ ,‬וסיפרנו לו‬ ‫שדרכנו לליובאוויטש‪ ,‬וברכו‬
‫את האמת‪ .‬בינתיים ניגש‬ ‫אותנו בדרך מוצלחת‪ .‬גם‬
‫אלינו הרב השני שהי' שם‪,‬‬ ‫אנחנו השיבונו להם בברכת‬
‫שהי' נקרא דער וויעטקער‪,‬‬ ‫שלום‪ ,‬ואחד העיר לנו שראה‬
‫ודברו שניהם ביניהם‪,‬‬ ‫את הרש"ג אתמול בלילה‬
‫ואח"כ דיברו עם עוד אנשים‬ ‫בבאריסוב יחידי‪ ,‬והוא מבין‬
‫שאינני מכירם‪.‬‬ ‫שאנחנו הולכים בלי רשותו‪,‬‬
‫אח"כ אמר לנו המו"צ‬ ‫ואיים עלינו שנקבל נזיפה‬
‫רודלסאהן‪ :‬חכו כאן עד אחר‬ ‫מהרש"ג‪ ,‬וצחקנו‪.‬‬
‫התפילה של כל המנינים‪,‬‬ ‫הלכנו הלאה‪ ,‬ואחד‬
‫ואנחנו נשיג עבורכם מעט‬ ‫מאיתנו אמר – אינני זוכר מי‬
‫כסף‪ .‬אחר כל המנינים‬ ‫– שצריכים לזמר ניגון‪ ,‬שיש‬
‫מסר לידינו סכום כסף‪,‬‬ ‫הרב שאול דובער זיסלין ע"ה‬ ‫בו קצב של הילוך חיילים‬
‫שאינני זוכר עכשיו כמה‪ ,‬אבל‬ ‫ונקרא מארש‪ ,‬וזה מעורר את‬
‫הרגלים להלך‪ ,‬שזהו הטעם של התזמורת בצבא הספיק לנו על הוצאות הנסיעה עם הקאנדוקטאר‬
‫]= כרטיסן[‪ ,‬שמחיר הנסיעה איתו‪ ,‬הי' עולה חצי‬ ‫בעת ההילוך‪.‬‬
‫עשינו כך וזימרנו ניגון והלכנו כך דרך רב‪ ,‬המחיר‪.‬‬
‫נגשנו לתחנה וראינו שהרש"ג איננו שם‪ ,‬ע"כ‬ ‫וכשפגשנו במי שהוא הפסקנו‪ ,‬מפני שהרגשנו שזה‬
‫מעשה ילדות‪ .‬לעיר באריסאוו באנו בבוקר בשעה ‪ ,8‬הבינונו כי כבר נסע ברכת הקודמת‪ ,‬ואחרי זמן‬
‫ונודע לנו שבשעה ‪ 10‬יוצאת הרכבת הראשונה ובטח קצר באה הרכבת השני'‪ .‬נגשנו אל הקאנדוקטאר‪,‬‬
‫בזאת נוסע הרש"ג‪ ,‬ולכן החלטנו לא לנסוע ברכבת ורמז לנו להכנס לקרון‪ ,‬הבינונו את רמזיו ונכנסנו‬
‫בשמחה וישבנו‪ .‬אח"כ נכנס ושאל "לאן?" והשבנו‬ ‫זו‪.‬‬
‫כיון שנודע לנו שהרכבת השני' תצא אחר "לקראסנויע"‪ .‬אמר לנו הקאנדוקטאר‪ ,‬שיכולים‬
‫הצהרים‪ ,‬א"כ אין לנו מה לעשות בתחנת הרכבת אנו לנסוע עד אורשא‪ ,‬ונסענו באותה רכבת הלאה‪.‬‬
‫והלכנו אל בית הכנסת "ליובאוויטשער שטיבל"‪.‬‬
‫המשפיע מתעלם מתלמידיו‬ ‫כשנכנסנו לבית הכנסת הקיפו אותנו הרבה אנשים‬
‫והושיטו לנו ידם בברכת שלום והכירו בנו שאנחנו‬
‫לערך בשעה שבע סמוך לערב באנו לקראסנויע‪,‬‬
‫מתלמידי זעמבין )קראו אותנו "די זעבינער‬
‫ונכנסנו לאכסני' שהייתה בידי איש אחד גבוה‪ ,‬רחב‬
‫קלויזניקעס"(‪ .‬הגדנו להם שאנחנו נוסעים לחג‬

‫‪24‬‬
‫אח"כ יצאו כולם מהבית ועלו על העגלה‪,‬‬ ‫גרם ופשוט והי' מדבר בקול נמוך‪ ,‬והי' "פושט את‬
‫והבעל עגלה הביא חבילותיהם להעגלה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫העור" עבור כל דבר קטן‪ .‬ידענו זאת מראש ולא‬
‫שלשתנו עמדנו מרחוק מעט מהעגלה‪ .‬אנחנו‬ ‫חשבנו כלל לאכול או לשתות שם‪ ,‬כי לא הי' לנו ע"ז‬
‫התדברנו מקודם שנלין פה ובבוקר נלך שוב רגלי‬ ‫אמצעים‪ ,‬רק נכנסנו סתם‪.‬‬
‫לליובאוויטש‪ ,‬ולא חשבנו כלל אודות נסיעה‪ ,‬כי לא‬ ‫כשנכנסנו בבית מצאנו שיושבים סביב השולחן‬
‫הי' לנו עוד כסף כלל‪.‬‬ ‫הרש"ג והרה"ג הרה"ח יצחק יואל ז"ל ראפאלוביץ'‬
‫והנה הרב רפאלוביץ שואל אותנו בקול רם‬ ‫והרה"ג הרה"ח משה ז"ל מאדיעבסי ועוד איזה‬
‫ובחיוך כדרכו‪" :‬נו קידנער‪ ,‬וואָס רעכינט איר"‬ ‫אנשים שאינני זוכר כעת‪ .‬על השולחן עמד קומקום‬
‫)= נו ילדים‪ ,‬מה אתם חושבים?(‪ .‬והשבנו לו‪ ,‬כמו‬ ‫)סאמאבאר( רותח‪ ,‬ושתו תה‪ ,‬ושוחחו ביניהם בקול‬
‫שהתדברנו כנ"ל‪ ,‬והוספנו "מיר זיינען זייער מיד און‬ ‫רם ובצהלה‪.‬‬
‫גיין היינט צופוס איז אונז שווער ]= אנחנו מאוד‬ ‫גם ישב ביניהם אחד מחסידי ליאדי‪ ,‬אפשטיין‪,‬‬
‫עייפים‪ ,‬וללכת היום ברגל קשה לנו[‪ .‬ושמענו איך‬ ‫חותנו של ח"א ביכובסקי )שמותיהם נודעו לנו‬
‫שהוא אומר להרש"ג שישב בפנים‪" :‬נו ר' גרונם‪,‬‬ ‫אח"כ‪ ,‬ותחילה לא ידענו מי הם(‪ .‬כולם נתנו לנו‬
‫פלגא עלי ופלגא עלך און מי דאַרף זיי הייסן קריכן‬ ‫שלום‪ ,‬והרב רפאלוביץ שאל בצהלה "מי אתם?"‪.‬‬
‫אין וואָגין" ]= נו ר' גרונם‪ ,‬חצי עלי וחצי עליכם‪,‬‬ ‫השני מזעמבין‪ ,‬שחק ואמר להרש"ג ‪" :‬דאָס‬
‫וצריכים לצוות עליהם לטפס על העגלה[‪ .‬והוציא‬ ‫איז אייערע‪ ,‬טו וואָס שווייגט איר"? ]= אלו שלכם‪,‬‬
‫ראשו מהעגלה ואמר אלינו‪" :‬קינדער‪ ,‬קריכט אין‬ ‫א"כ מדוע הנכם שותקים?[ ולא השיב ע"ז מאומה‪,‬‬
‫וואָגין‪ ,‬מי טועט שיין פאַר אייך באַצאָלין ]= ילדים‪,‬‬ ‫וגם אתנו לא דיבר מאומה‪ .‬ראינו על פניו שהוא‬
‫כנסו לעגלה‪ ,‬כבר ישלמו עליכם[‪ .‬שמענו וקיימנו‪.‬‬ ‫קוצף עלינו והרגשנו נפילת הרוח ושחטאנו נגדו‪,‬‬
‫בכל הדרך שוחחו הרב רפאלוביץ' והרמ"מ‬ ‫ולא הי' לנו שום עוז לגשת אליו ועמדנו מרחוק‪.‬‬
‫והרש"ג ביניהם‪ ,‬אינני זוכר מה דיברו‪ ,‬אבל איתנו‬ ‫הרב רפאלוביץ אמר אלינו "אל תביטו על זה"‬
‫לא החליף הרש"ג אף מילה‪ .‬וזה הי' לנו לצער גדול‪.‬‬ ‫)והראה באצבע על בעל הבית הגבוה והאיום(‪" .‬זה‬
‫התה הוא שלנו‪ ,‬אנחנו נשלם עבור הכל‪ ,‬ואתם גשו‬
‫שלושה מאמרים ששמעו מפי הקודש‬ ‫הנה ושתו תה‪ ,‬ואכלו ג"כ אם אתם רוצים"‪ .‬נגשנו‬
‫בלילה בערך בשעה ‪ 10‬באנו לליובאוויטש‪ .‬סמוך‬ ‫אל השולחן ושתינו תה‪ ,‬והרב רפאלוביץ עומד עלינו‬
‫לישיבה ירדנו מהעגלה והלכנו לאולם הגדול‪ .‬מצאנו‬ ‫וחוזר כמה פעמים‪ :‬שתו כמה שתרצו‪ ,‬זה התה‬
‫את התלמידים מתפזרים הנה והנה‪ ,‬וכמו שמכינים‬ ‫שלנו"‪ ,‬ומדבר אלינו בקול רם מעורב בצחוק‪ ,‬ונכנס‬
‫עצמם לחג‪ .‬כולם הקיפונו ושאלו לשלומינו‪ ,‬ואם‬ ‫איתנו בדברים‪ .‬סיפרנו לו שמזעמבין הלכנו רגלי‬
‫באו עוד תלמידים‪ ,‬ועבר קול המולה בישיבה‪" :‬באו‬ ‫עד באריסאוו ובבאריסאוו עזרו לנו בסכום כסף‬
‫הזעבינער'ס"‪.‬‬ ‫ונסענו‪ ,‬לא תחת הספסל‪ ,‬רק עם הקאנדוקטאר‪.‬‬
‫אחרי כמה שיחות עמהם שכבנו לישון על‬ ‫גם הרב רמ"מ התערב בהשיחות האלו וגם‬
‫הספסלים החלקים שנעשו אז מחדש בישיבה‪,‬‬ ‫אפשטיין התערב מעט‪ ,‬אבל הרש"ג לא הראה‬
‫כשהבגד העליון מראשותנו‪ ,‬והיינו בצער על שלא‬ ‫לנו שום פנים‪ ,‬ממש כמו שאינו מכיר אותנו ואינו‬
‫ראינו שום סבר פנים יפות מהרש"ג‪ ,‬וחשבנו‪ ,‬א"כ‬ ‫מתעניין בנו כלל‪ ,‬ולנו הי' זה ממש כאב לב‪.‬‬
‫מי יודע אם יהי' לנו במה להתאכסן פה בחג‪ .‬אך‬ ‫אחר איזה רגעים נכנס הבעל עגלה ואמר בקול‪,‬‬
‫אולי יהי'‪.‬‬ ‫כמפקד "נו‪ ,‬עס איז צייט צוא פאָרין‪ ,‬מיר וועלין‬
‫למחרת בבוקר אחר התפילה‪ ,‬והנה ניגש אלינו‬ ‫דאָך קומען שפעט אין דער נאַכט" ]= נו‪ ,‬זהו הזמן‬
‫הרש"ג בסבר פנים יפות ואמר אלינו‪" :‬גייט זעט‬ ‫לנסוע‪ .‬הרי אנו נגיע מאוחר בלילה[‪ .‬והשיב הרב‬
‫אַן אכסניה ]= תלכו לאכסניא[ ותהיו שם ביום‬ ‫רפאלוביץ‪" :‬עכשיו יש לנו כאן מנין‪ .‬נתפלל מנחה‬
‫טוב‪ .‬אני פעלתי שישלמו ממשרד הישיבה עבורכם‬ ‫בציבור ואח"כ ניסע"‪ .‬הבעל עגלה לא ענה על כך‬
‫ותאכלו ותשנו שם‪ .‬ואתן לכם פתקא שיקבלו אתכם‬ ‫מאומה‪.‬‬
‫שם"‪ .‬אז לא הי' עדיין המטבח בהישיבה – ולבנו‬ ‫אנחנו גמרנו לשתות והתפללנו מנחה בציבור‪,‬‬
‫עלץ בקרבנו‪ ,‬לא רק מזה שיהי' לנו מה לאכול‪ ,‬רק‬ ‫ואח"כ נפרדנו כולנו בפרידת שלום עם עפשטיין‪,‬‬
‫מה שהשלים הרש"ג עמנו‪.‬‬ ‫והוא נסע לפניהם במרכבה יפה שהיתה מוכנת‬
‫לא דיברנו עמו יותר‪ ,‬והלכנו והשגנו אכסניא‪,‬‬ ‫עבורו‪ .‬קודם שנפרדו מעמו‪ ,‬דברו עמו הרב‬
‫ומובן שהחג עבר עלינו בשמחה וטוב לב‪ .‬שלשה‬ ‫רפאלוביץ והרב רמ"מ בחשאי ולא שמעתי מה‬
‫מאמרים שמענו אז מאדמו"ר נ"ע‪" .‬והר סיני"‪" ,‬מי‬ ‫דיברו‪ .‬לי הי' הרושם שדיברו עמו אודות הכסף‬
‫הדרוש לנו לנסיעה בעגלה‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫להגיע להלכה‪ ,‬ואף על פי כן צריכים להשתמש‬ ‫מדד"‪" ,‬וירד ה'"‪ .‬את שני המאמרים הראשונים‬
‫בידיעות בסוגיות הש"ס‪ .‬הזכיר את הספר "כסף‬ ‫ידענו היטב וחזרנו אותם שם לפני החסידים‪.‬‬
‫נבחר"‪ ,‬וכשאמרתי לו שזה הספר נמצא אצלי‪ ,‬אמר‬
‫שכדאי להשתמש בו לפרקים‪.‬‬ ‫המשפיע נכנס ליחידות‬
‫בענין לימוד החסידות אמר‪ ,‬שכשם שעל לימוד‬
‫אחר החג כשהרש"ג הכין עצמו לכנוס ליחידות‬
‫הנגלה נאמר "לא המדרש עיקר אלא המעשה" כך‬
‫לאדמו"ר נ"ע‪ ,‬בקשנו ממנו שימליץ עלינו לפני כ"ק‬
‫בענין לימוד החסידות‪ .‬חסידות האָט זיך אויך‬
‫אדמו"ר נבג"מ שנוכל ליכנס ליחידות‪ .‬והשיב לנו‬
‫"לא המדרש עיקר אלא המעשה"‪ .‬דאָס איז דער‬
‫שזה אי אפשר לו‪ ,‬די לו בכך שהשיג להסיר הקפידה‬
‫דאַווענען וואָס דאַרף זיין אַנדערש דורך דעם לימוד‬
‫מעלינו על מה שנסענו נגד פקודתו‪ ,‬ועוד ניתן לנו‬
‫החסידות ]= לחסידות יש גם את ה"לא המדרש‬
‫אכסניא‪.‬‬
‫עיקר אלא המעשה"‪ .‬זוהי התפילה‪ ,‬שצריכה להיות‬
‫אחרת לאחר לימוד החסידות[‪.‬‬ ‫ועוד בישר לנו‪ ,‬שפעל שיותן לנו הוצאות לחזרה‪,‬‬
‫שזה ינוכה מההוצאות שנותנים לכולם לנסיעה‬
‫ועוד אמר לי‪" :‬אַזוי וויא אין נגלה אַז מען‬
‫לר"ה – ומה שיהי' אז נראה‪ ,‬רק לעת עתה לא‬
‫זאָל לערנען אַ פאַלשן פשט‪ ,‬קען דאָך דערפון‬
‫נצטרך לייגע עצמנו בהנסיעה חזרה‪ .‬אבל לדבר עם‬
‫אַרויסקומען אַ פאַלשקייט אין הלכה למעשה‪ ,‬איז‬
‫כ"ק אדמו"ר בענין יחידות שלנו‪ ,‬זה אי אפשר לו‪.‬‬
‫דאָך דאָס זייער ניט גוט‪ .‬און אין לימוד החסידות‬
‫ניט אַ ריכטיקע ידיעה אין ידיעת אלקות איז נאָך‬ ‫אח"כ נכנס ליחידות לאדמו"ר‪ ,‬וכאשר יצא‬
‫ערגער ]= כשם שבלימוד הנגלה‪ ,‬אם לומדים פשט‬ ‫מהיחידות והנה רוח אחרת עמו‪ ,‬ואמר לנו שדיבר‬
‫מוטעה יכול לצאת מכך טעות בהלכה למעשה‪ ,‬וזה‬ ‫עם אדמו"ר אודותינו‪ ,‬וראה שנהנה מזה שבאנו לחג‬
‫מאוד לא טוב‪ .‬ובלימוד החסידות‪ ,‬ידיעה שאינה‬ ‫השבועות‪ .‬ולכן עצתו היא שנישאר כאן ולא נסע‬
‫אמיתית בידיעת אלוקות‪ ,‬הרי היא גרועה יותר[‪.‬‬ ‫אתו יחד‪ ,‬ושנכנס אל אדמו"ר בעת האכילה )שזה‬
‫לא הי' כל‪-‬כך קשה(‪ ,‬ולבקש ממנו בעצמו על זה‪.‬‬
‫"וקנה לך חבר"‬ ‫עשינו כן‪ ,‬ועמדנו בחדר ההמתנה ליחידות‪.‬‬
‫וכאשר הלך אחר האכילה לחדרו ועבר דרך חדר‬
‫אז אמר לי שצריכים לקיים "וקנה לך חבר"‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬עמדנו שלשתנו מול הדלת‪ .‬כאשר פתח הדלת‬
‫שיהי' לי חבר מיוחד שיהי' ביכולת לגלות לפניו כל‬ ‫ראה אותנו ופגש אותנו בשחוק קל‪ ,‬ואמר "דאָס‬
‫מצפוני )אחר זמן רב מצאתי הדברים האלו באבות‬ ‫זיינען דיא זעבינער?" ]= אלו הם מזעמבין?[ והשבנו‬
‫דרבי נתן פ"ח מ"ג(‪ ,‬ועי"ז יהי' בקל לתקן את עצמו‪,‬‬ ‫"כן"‪" .‬נו‪ ,‬וואָס ווילט איר?" ]= נו‪ ,‬מה הנכם‬
‫שלא אצטרך לסמוך רק על ענין היחידות‪ ,‬אבל חבר‬ ‫רוצים[ והשבנו‪" ,‬נשארנו עכשיו פה רק בשביל‬
‫כזה שבטוח לסמוך עליו‪.‬‬ ‫להיכנס ליחידות"‪ .‬ר' גרונם כבר נסע היום‪ ,‬ואנחנו‬
‫אחר שיצאתי מהיחידות הוחלט בדעתי שדבר‬ ‫נשארנו רק בשביל זה‪ .‬ואמר בשחוק‪" :‬דאָס דאַרף‬
‫כזה אוכל לקיים עם חברי אברהם ניקולאייעבער‪,‬‬ ‫מען פועל'ן בא פינע לייב'ן" ]= זה צריך לפעול אצל‬
‫וזמן ארוך נהגנו כן‪ .‬רק אח"כ‪ ,‬בגלל סיבות‬ ‫פיניע לייב[‪.‬‬
‫משפחתיות שהיו לו נסע מזעמבין ולא חזר עוד‬
‫ונשאר בליובאוויטש‪ ,‬ואני עוד שהייתי בזעמבין זמן‬ ‫גם התמימים זוכים ליחידות‬
‫רב ולא מצאתי לי חבר אחר לנהוג כן‪.‬‬
‫המשרת שהי' עומד על יד הדלת בעת היחידות‬
‫אמר‪" :‬איך וועל זעהן וועגן דעם" ]= אני יראה‬
‫חזרת דא"ח ברכבת‬ ‫אודות כך[‪ ,‬והלך לחדרו‪ .‬מובן שנתמלאנו שמחה‬
‫בחזרתנו לזעמבין פגש אותנו אחד החסידים‬ ‫רבה‪ .‬באותו ערב לא נתקבלנו‪ .‬רק המשרת אמר‬
‫בקרון הרכבת ואמר לנו‪" :‬בליובאוויטש חזרתם‬ ‫לנו שאדמו"ר אמר לו שיכניס אותנו‪ ,‬אבל היום‬
‫המאמרי חסידות ששמענו מאדמו"ר‪ ,‬וכולן אני‬ ‫אי אפשר‪ ,‬רק מחר יהי' יחידות אחר הצהרים‪.‬‬
‫דורש מכם שתחזרו לפני גם כאן"‪ .‬חזרנו את שני‬ ‫טרם נסיעתו של אדמו"ר על הדאטשע – נאות‬
‫המאמרים בקרון‪ ,‬וכמה אנשים התקבצו לשמוע‬ ‫דשא – אז יכניס אותנו‪ .‬וכן הי'‪ ,‬כל א' מאתנו נכנס‬
‫והיו שבעי רצון מזה‪.‬‬ ‫לבדו‪ ,‬וזה היתה היחידות השני' אצלי מיום בואי‬
‫כשגמרנו לחזור המאמרים‪ ,‬הוציא החסיד‬ ‫לליובאוויטש‪.‬‬
‫מאמתחתו משקה ומזונות ונתן לנו ולכל העומדים‬ ‫כל הדיבורים שדיבר עמי אדמו"ר נ"ע בפרטיות‬
‫שם‪ ,‬ונפרדנו בשמחה בתחנת אורשא‪.‬‬ ‫ביחידות לא ניתן לכתוב‪ ,‬כי על כן נק' זה יחידות‪.‬‬
‫דיבר איתי אודות סדר הלימוד בנגלה למסור עצמו‬

‫‪26‬‬
‫הלימוד בסוגיא צריך להיות‬

‫בעיון עם כל הסברות‬
‫לפנינו שתי יחידויות )מהשנים תשכ"ו ותשכ"ז( שהיו‬
‫לפני המלך‬ ‫להתמים אברהם אלתר הלוי שי' הבר ‪ -‬כיום מנכבדי‬
‫תמימים מספרים על שהותם‬ ‫אנ"ש ומהדמויות הבולטות בנחלת הר חב"ד קרית מלאכי‬
‫ביחידות אצל הרבי‬
‫• תודתנו נתונה לו על שהואיל למסור לנו את יחידויותיו‬
‫לפרסום‪ ,‬וזכות הרבים תעמוד לו‬
‫היוצא מכל האמור‪:‬‬ ‫יחידות אור לט"ו טבת תשכ"ו‬

‫אַז ס'דאַרף זיין אריכות התפילה )אין דורכרעדן‬ ‫וועגן עבודת התפלה – דאַרף דאָׂס זיין‪ .‬און די‬
‫זיך מיט'ן משפיע(‪ ,‬און מ'דאַרף לערנען בעיון גמרא‬ ‫אַלע פרטי הענינים‪ ,‬דאַרף מען זיך דורכרעדן מיטן‬
‫ופוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬און היטן די סדרי‬ ‫משפיע‪ ,‬ווייל דאָס איז דאָך זאַכן וואָס ווערן נשתנה‬
‫הישיבה‪ ,‬און דאָס וועט געבן די ברכה להצלחה‬ ‫מזמן לזמן‪ ,‬קען מען דאָס ניט דורך ריידן איין מאָל‬
‫בזה‪ ,‬און לשמה דאַרף זיין בתחילת הלימוד אָדער‬ ‫אין עטליכע חדשים‪.‬‬
‫מערסטנסט יעדער שעה‪.‬‬
‫דאָס וואָס דו שרייבסט אַז דו האָסט ניט וואָס‬
‫אַ חשבון נפש דאַרף זיין נאָר איינציקע מאָל אין‬ ‫צו אָנהאַלטן – איז דאָס ניט פאַרשטאַנדיק‪ ,‬וואָרום‬
‫יאָר‪ ,‬צי איינציקע מאָל אין חדש‪ ,‬אָבער אַזיי יעדן‬ ‫דו טראַכסט דאָך אַ ענין צי אותיות‪.‬‬
‫טאָג דאַרפמען טראַכטן נאָר וועגן דעם טאָג‪ ,‬און‬
‫ניט מאַכן אַ חשבון הנפש פון דעם גאַנצען לעבן מיט‬ ‫און וועגען די מחשבות המבלבלות – איז דאָך‬
‫אַלע פרטים ווי ס'שטייט דאָ )זמן תורה לחוד וזמן‬ ‫ידוע די עצה צו דעם‪ ,‬עפענען דעם ספר פון וואָס‬
‫תפלה לחוד(‪.‬‬ ‫מ'טראַכט דעם ענין אָדער די אותיות‪ ,‬און ווען די‬
‫מחשבה פאַרטראַכט זיך‪ ,‬קוקט מען אַריין אין דעם‬
‫און דורך דעם היתר פון אַרויסגיין פון ארץ‬ ‫ספר‪.‬‬
‫ישראל ווייל ס'איז מקום שלבו חפץ‪ ,‬וועט דאָס‬
‫געבן אַז )די עבודה( זאָל זיין בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫און אַזוי אויך וואָס דו שרייבסט וועגן לימוד‬
‫הנגלה‪ ,‬אַז מ'קען פאַרגעסן אויף דעם אויבערשטן‬
‫ח"ו – איז אין תניא שטייט פאַר בינונים‪ ,‬אַז לשמה‬
‫תרגום‪:‬‬ ‫דאַרף זיין בהתחלת הלימוד )אַזוי ווי באַ גט און‬
‫ספר תורה(‪ .‬ס'קען זיין באמצע הלימוד‪ ,‬אָבער דאָס‬
‫עצה למחשבות המבלבלות בתפילה‬ ‫איז נאָר פאַר צדיקים‪ .‬אָבער אין תניא שטייט דאָס‬
‫אודות עבודת התפילה – זה צריך להיות‪ .‬וכל‬ ‫ניט‪ ,‬נאר בתחילת הלימוד בכדי ס'זאָל זיין דער‬
‫פרטי הענינים‪ ,‬צריכים להתדבר עם המשפיע‪,‬‬ ‫לימוד אין דער סוגיא בעיון מיט אַלע סברות‪.‬‬
‫מכיוון שענינים אלו משתנים מזמן לזמן‪ ,‬אי אפשר‬ ‫און אַזוי אויך וועגן קריאת שמע שעל המיטה‪,‬‬
‫לפעול זאת על ידי דיבור ]עם המשפיע‪ ,‬רק[ פעם‬ ‫וואָס דו שרייבסט אַז דו האָסט ניט וואָס צו‬
‫אחת בכמה חדשים‪.‬‬ ‫אָנהאַלטן – איז אויך ניט פאַרשטאַנדיק )אַזוי ווי‬
‫מה שאתה כותב שאין לך במה "לאחוז" –‬ ‫אין תפילה(‪ ,‬דו טראַכסט דאָך אַ ענין )צי אותיות(‪.‬‬
‫אין זה מובן‪ ,‬מכיון שאתה חושב 'ענין' או אותיות‬ ‫און וואָס דו שרייבסט וועגן נערווזקייט – איז‬
‫]בחסידות[‪.‬‬ ‫דאָס מצד דעם וואָס דו מאַכסט די גאַנצע שקלא‬
‫ואודות מחשבות המבלבלות – הרי ידועה‬ ‫וטריא בכל )רגע‪/‬יום?(‪ ,‬צי בכל שעה‪ ,‬ובמילא איז‬
‫העצה בזה‪ ,‬לפתוח את הספר שבו חושבים את‬ ‫דאָס ממעט אין דעם טאָן אַליין‪ .‬דאָס וואָס דער‬
‫הענין או את האותיות‪ ,‬וכאשר המחשבה משוטטת‬ ‫רבי האָט )גיזאָגט‪/‬גירעדט( וועגען חשבון הנפש איז‬
‫]מתפזרת[‪ ,‬מביטים בתוך הספר‪.‬‬ ‫דאָס איינציקע מאָל אין יאָר‪ ,‬צי איינציקע מאָל אין‬
‫חודש‪ ,‬אָדער בזמנים מיוחדים‪ ,‬אָבער ניט יעדער‬
‫שעה‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫תפילה לחוד(‪.‬‬ ‫זכירת "נותן התורה" בעת הלימוד‪ ,‬כיצד?‬
‫ועל ידי ההיתר לצאת מארץ ישראל‪ ,‬מכיוון‬ ‫וכך הוא גם מה שאתה כותב אודות לימוד‬
‫]שכאן[ זהו "מקום שלבו חפץ"‪ ,‬זה יתן ש)העבודה(‬ ‫הנגלה‪ ,‬שאפשר לשכוח מהקב"ה ח"ו – הנה בתניא‬
‫תהיה בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫כתוב בשביל בינונים שה'לשמה' צריך להיות‬
‫בהתחלת הלימוד )כמו שהוא בגט ובספר תורה(‪.‬‬
‫יחידות אור לד' חשון תשכ"ז‬ ‫זה יכול להיות באמצע הלימוד‪ ,‬אבל זהו רק בשביל‬
‫דאָס וואָס דו פרעגסט ווי אַזוי מסתדר זיין זיך‬ ‫צדיקים‪ .‬אבל בתניא אין זה כתוב‪ ,‬אלא בתחילת‬
‫אין סדרי הלימודים‪ ,‬איז אַזוי ווי דו קומסט דאָך‬ ‫הלימוד‪ ,‬בכדי שהלימוד בסוגיא יהיה בעיון עם כל‬
‫אין אַ נייעם אָרט‪ ,‬איז לכל לראש דאַרף מען היטן‬ ‫הסברות‪.‬‬
‫די סדרי הישיבה בנגלה ובחסידות‪ .‬און דאָס וואָס‬ ‫וכך הוא גם אודות קריאת שמע שעל המיטה‪,‬‬
‫ס'איז פאַראַן חילוקים בין תלמיד לתלמיד‪ ,‬דאַרף‬ ‫שהנך כותב שאין לך במה 'לאחוז' – זה גם לא מובן‬
‫מען פרעגן באַ דעם משפיע פון די סדרי הישיבה‬ ‫)כמו בתפילה(‪ ,‬הרי אתה חושב 'ענין' או אותיות‪.‬‬
‫וואו מ'לערנט‪.‬‬
‫בפרט וואָס דו שרייבסט‬ ‫חשבון נפש ‪ -‬לא בכל‬
‫אַז ס'איז דיר שווער צו‬ ‫שעה‬
‫פאַנאַנדערנעמען‪ ,‬איז די עצה‬
‫צו דעם ריידן בדיבור מיט‬ ‫ומה שהנך כותב אודות‬
‫אַ חבר‪ ,‬אָדער מיט אַ תלמיד‬ ‫'עצבנות' – זהו מצד זה שאתה‬
‫חבר‪ ,‬אָדער מיט אַ משפיע‪,‬‬ ‫עושה שקלא וטריא שלם‬
‫אָדער מיט אַ ראש ישיבה‪,‬‬ ‫בכל )רגע\יום? או בכל( שעה‪,‬‬
‫וואָס דער ריידן בדיבור העלפט‬ ‫ובמילא זהו ממעט בעשיה‬
‫צו פאַנאַנדערקלייבן די פרטים‬ ‫עצמה‪ .‬מה שהרבי אמר‬
‫אָט דאָס וואָס ס'איז מסודר‬ ‫)דיבר( אודות חשבון הנפש‪,‬‬
‫און אָט דאָס וואָס ס'איז )ניט‬ ‫זהו פעמים אחדות בשנה‪ ,‬או‬
‫בסדר( מבולבל‪.‬‬ ‫פעמים אחדות בחודש‪ ,‬או‬
‫אויך דאָס וואָס דו‬ ‫בזמנים מיוחדים‪ ,‬אבל לא‬
‫פרעגסט אויף וואָס זאָל זיין‬ ‫בכל שעה‪.‬‬
‫דער זהיר טפי – אין נגלה‪ ,‬צי‬
‫אין חסידות‪ ,‬צי אין )עבודת(‬ ‫"מקום שלבו חפץ"‬
‫התפלה‪:‬‬ ‫היוצא מכל האמור‪:‬‬
‫איז דאָך אויך ווי פריער‪,‬‬ ‫צריכה להיות אריכות‬
‫אַז לכל לראש דאַרף מען‬ ‫הרב אברהם אלתר הלוי שי' הבר‬
‫התפילה )בהתדברות עם‬
‫היטן סדרי הישיבה בנגלה‬ ‫המשפיע(‪ ,‬וצריכים ללמוד‬
‫ובחסידות‪ ,‬און וועגען די‬ ‫בעיון גמרא ופוסקים ראשונים‬
‫איבעריקע זמן וו ָאׂס ס'בלייבט‬ ‫חשבון נפש צריך להיות רק‬
‫ואחרונים‪ ,‬ולשמור את סדרי‬
‫דיר‪ ,‬דאַרף מען פרעגן אַ משפיע‬ ‫פעמים אחדות בשנה‪ ,‬או‬ ‫הישיבה‪ ,‬וזה יתן את הברכה‬
‫אין וואָס ביסטו שייך‪.‬‬ ‫להצלחה בזה‪ ,‬ו'לשמה' צריך‬
‫און בכללות‪ ,‬אויך דאַרף‬
‫פעמים אחדות בחודש‪ ,‬אבל‬
‫להיות בתחילת הלימוד או‬
‫זיין די הוספה סיי בנגלה סיי‬ ‫בכל יום צריכים לחשוב רק‬ ‫לכל היותר בכל שעה‪.‬‬
‫בחסידות‪ ,‬נאָר דער חילוק איז‬ ‫חשבון נפש צריך להיות‬
‫אין וואָס איז מער די הוספה‪.‬‬
‫אודות יום זה‪ ,‬ולא לעשות‬
‫רק פעמים אחדות בשנה‪ ,‬או‬
‫אַזוי אויך וואָס דו פרעגסט‬ ‫חשבון הנפש מכל החיים‬ ‫פעמים אחדות בחודש‪ ,‬אבל‬
‫וועגן יורה דעה – היינגט דאָס‬ ‫עם כל הפרטים שבזה כפי‬ ‫בכל יום צריכים לחשוב רק‬
‫אָפ אין די הנהלת הישיבה וואו‬ ‫אודות יום זה‪ ,‬ולא לעשות‬
‫מ'לערנט‪.‬‬ ‫שכתוב כאן )זמן תורה לחוד‬ ‫חשבון הנפש מכל החיים עם‬
‫אַזוי אויך וואָס דו‬ ‫וזמן תפילה לחוד(‪.‬‬ ‫כל הפרטים שבזה כפי שכתוב‬
‫שרייבסט וועגן בירור המדות‪,‬‬ ‫כאן )זמן תורה לחוד וזמן‬

‫‪28‬‬
‫הלימודים‪ ,‬הנה כיון שאתה מגיע‬
‫למקום חדש‪ ,‬אזי לכל לראש צריכים‬
‫לשמור את סדרי הישיבה בנגלה‬
‫ובחסידות‪ .‬ומה שישנם חילוקים‬
‫בין תלמיד לתלמיד‪ ,‬צריכים לשאול‬
‫את המשפיע של סדרי הישיבה בה‬
‫לומדים‪.‬‬
‫בפרט מה שאתה כותב שקשה‬
‫לך להבין כדבעי‪ ,‬הנה העצה לזה‬
‫לדבר ]בלימוד[ עם חבר‪ ,‬או עם‬
‫תלמיד חבר‪ ,‬או עם משפיע או עם‬
‫ראש ישיבה‪ ,‬שהדיבור ]בלימוד[‬
‫יעזור להבין כדבעי את הפרטים‪ ,‬הן‬
‫מה שמסודר והן מה ש)לא מסודר(‬
‫מבולבל‪.‬‬
‫ה"זהיר טפי" כעצת המשפיע‬

‫גם מה שאתה שואל במה‬
‫יהי' ה"זהיר טפי" – האם בנגלה‪,‬‬
‫בחסידות או ב)עבודת( התפילה‪:‬‬
‫הרי גם זה כמו מקודם‪ ,‬שלכל‬
‫לראש צריכים לשמור את סדרי‬
‫הישיבה בנגלה ובחסידות‪ ,‬ואודות‬ ‫מימין לשמאל‪ :‬הרב אברהם אלטר הבר בצעירותו‪,‬‬
‫שאר הזמן שנשאר לך‪ ,‬צריכים‬ ‫סבו‪ ,‬הרב מאיר בליז'ינסקי; אביו הרב ישראל צבי‪ ,‬וסבו הרב חיים אליעזר הבר‬
‫לשאול משפיע למה הנך שייך‪.‬‬
‫ובכללות‪ ,‬גם צריך להיות‬ ‫מדת הישות – איז פאַראַן די ענינים וואָס צו מתבונן‬
‫זיין זיך אין דעם‪ ,‬כמבואר בקונטרס התפלה‪ ,‬אין הוספה הן בנגלה והן בחסידות‪ ,‬החילוק הוא רק‬
‫תניא‪ ,‬אין קונטרס העבודה‪ ,‬וואו ס'רעדט זיך וועגן במה להוסיף יותר‪.‬‬
‫כך גם מה שאתה שואל אודות ]לימודי[ יורה‬ ‫בירור המדות‪ ,‬אויך מדת הישות‪.‬‬
‫וועגען דיין יום הולדת – זאָלסטו בעטן א ַשבת דעה – זה תלוי בהנהלת הישיבה שבה לומדים‪.‬‬
‫פאַר דעם אַ עליה‪ ,‬און אין דעם טאָג זאָלסטו געבן‬
‫עצה לבירור המידות‬ ‫צדקה אינדערפרי פאַרן דאַוונען און פאַר מנחה‪ ,‬און‬
‫כך גם מה שאתה כותב אודות בירור המידות‪,‬‬ ‫חסידות(‪,‬‬ ‫מאַכן אַ הוספה )בלימוד אין נגלה און אין‬
‫מדת הישות – ישנם ענינים במה להתבונן בהם‪,‬‬ ‫ברכה‬ ‫אַ‬ ‫געבן(‬ ‫און )זאָלסט האָבן‪/‬דאָס וועט דיר‬
‫כמבואר בקונטרס התפילה‪ ,‬בתניא‪ ,‬בקונטרס‬ ‫מביא‬ ‫ולימוד‬ ‫)בתורה‪,‬‬ ‫להצלחה בנגלה ובחסידות‬
‫העבודה‪ ,‬היכן שמדובר אודות בירור המדות‪ ,‬גם‬ ‫עבודת‬ ‫און‬ ‫בהידור‬ ‫המצוות‬ ‫לידי מעשה( וקיום‬
‫מדת הישות‪.‬‬ ‫צלחה‪.‬‬ ‫נסיעה‬ ‫אַ‬ ‫זיין‬ ‫התפילה‪ ,‬און ס'זאָל‬
‫אודות יום ההולדת שלך – תבקש בשבת שלפני‬ ‫נתן ‪ $ 50‬ואמר‪ :‬דאָס איז מיין השתתפות אין‬
‫]יום ההולדת[ עליה ]לתורה[‪ ,‬וביום ההולדת תתן‬ ‫האָבן‬ ‫דער נסיעה‪ .‬ס'איז דאָך אַ הקהל יאָר‪ ,‬זאָלסט‬
‫צדקה בבוקר לפני התפילה ולפני מנחה‪ ,‬ולעשות‬ ‫הצלחה אין לערנען בשופי ובהתמדה‪.‬‬
‫הוספה )בלימוד בנגלה ובחסידות(‪ ,‬ושיהי' לך )זה‬
‫יוסיף לך( ברכה להצלחה בנגלה ובחסידות )בתורה‪,‬‬ ‫תרגום‪:‬‬
‫ולימוד מביא לידי מעשה( וקיום המצוות בהידור‬
‫ובעבודת התפילה‪ ,‬ושתהיה נסיעה צלחה‪.‬‬ ‫לכל לראש צריכים לשמור‬
‫נתן ‪ 50‬דולר ואמר‪ :‬זוהי השתתפותי בנסיעה‪.‬‬ ‫את סדרי הישיבה‬
‫הרי זוהי שנת הקהל‪ ,‬שיהי' הצלחה בלימוד בשופי‬
‫מה שאתה שואל כיצד להסתדר בסדרי ובהתמדה‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר"‬
‫מתן תורה בליובאוויטש‬
‫סקירה מיוחדת ומרתקת על "מאמרי חג השבועות"‬
‫שנאמרו ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א באשמורת הבוקר‬ ‫חג השבועות‬
‫של חג מתן תורתנו‬ ‫סקירה‬
‫שבקומה השניה של ‪ .770‬לסעודה היו מצטרפים‬ ‫ההפתעה בשנת תשי"ב‬

‫עוד כמה מנכבדי זקני אנ"ש ומקורבי 'בית הרב'‪.‬‬
‫בסעודות אלו היה יושב הרבי לימין מקום מושבו‬ ‫המבוגרים שבינינו עוד זוכרים את מעמד "מתן‬
‫של כ"ק אדמו"ר הריי"צ‪ ,‬וכמעט שלא דיבר בשעת‬ ‫תורה" אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬היה זה בלילה‬
‫הסעודות‪.‬‬ ‫הראשון דחג השבועות‪ ,‬לאחר אמירת ה'תיקון'‪.‬‬
‫לאחר סעודת החג‪ ,‬היה הרבי נשאר בחדרו‬ ‫הפעם הראשונה שזכינו למאורע זה הייתה‬
‫בהמשך הלילה‪ ,‬עד שלפנות הבוקר‪ ,‬ירד אל בית‬ ‫בשנת תשי"ב‪ .‬וכך מסופר ביומן שמתאר את אירועי‬
‫המדרש לאמירת המאמר‪ .‬בשנים הראשונות‪ ,‬קודם‬ ‫אותו הלילה )נדפס ב'שיחות קודש' תשי"ב הוצאה‬
‫בנית ה'שאלאש' )שהיום הוא בית המדרש הגדול(‬ ‫חדשה ע' ‪:(441‬‬
‫היו המאמרים נאמרים בבית הכנסת שבקומה‬ ‫"בשעה ‪) 4:15‬עלות השחר( בא כ"ק אדמו"ר‬
‫הראשונה )היום – ה"זאל הקטן"(‪ .‬רק בשנים‬ ‫שליט"א מהמקוה ונכנס לחדר שני הקטן ומשם‬
‫מאוחרות יותר‪ ,‬שאז החל הרבי להתוועד )גם(‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬בבית הכנסת היו אז רק כ‪ 15-‬איש‪,‬‬
‫בחצר – ה'שאלאש' – היתה אמירת המאמר גם‬ ‫ושאל "וואו איז דער עולם" ]= היכן הקהל[? וענו‬
‫היא במקום זה‪.‬‬ ‫שכולם במקוה‪ .‬והוסיף לשאול‪" :‬יואל ]כהן[ איז‬
‫למרות העייפות הגדולה בשעה זו‪ ,‬היו כולם‬ ‫אויך אין מקוה ]= יואל כהן גם במקוה[? וכשנענה‬
‫מתכוננים למעמד זה בכיליון עינים‪ .‬וכי דבר פשוט‬ ‫לחיוב אמר "אַה"! פשט מעילו וישב על מקומו‪,‬‬
‫הוא – לקבל את התורה מפי משה רבינו )שבדורנו(‬ ‫ציוה לנגן ופתח באמירת מאמר )ד"ה חמשה‬
‫בעצמו? כאמור‪ ,‬בשעה שלש בדיוק נכנס הרבי לבית‬ ‫קנינים‪ ,‬והוא המשך למאמר ד"ה זה שאמר בש"פ‬
‫הכנסת‪ ,‬בגפו ממש‪ ,‬וללא שום סידור או כיו"ב‪.‬‬ ‫במדבר(‪.‬‬
‫הרבי צעד לעבר המקום הקבוע להתוועדויות‪,‬‬ ‫בינתיים שלחו מהר שליח למקוה לומר שכ"ק‬
‫התיישב על מקומו‪ ,‬ובו ברגע פתח באמירת המאמר‬ ‫אדמו"ר שליט"א נכנס‪ ,‬ורצו כולם‪ .‬לקראת סיום‬
‫– "כנתינתה מסיני"‪.‬‬ ‫המאמר היו כבר כג' מנינים‪ ,‬וכשגמר ישבו לחזור‬
‫לא היו מנגנים קודם אמירת המאמר )אף‬ ‫על המאמר‪ .‬בשעה ‪ 5:40‬הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫שבשיחת יו"ד שבט תשכ"ד אומר הרבי שליט"א‬ ‫לביתו‪."...‬‬
‫שהניגון לפני המאמר פועל ברוחניות פתיחת המוח‬
‫והלב‪ .‬כמובא בגמרא שלצורך פתיחת המוח והלב‬ ‫"כנתינתה מסיני"‬
‫נהגו אמוראים לומר מילתא דבדיחותא לפני‬ ‫אז‪ ,‬בשנה הראשונה‪ ,‬היה הדבר בהפתעה לקהל‬
‫הלימוד‪ .‬אמנם‪ ,‬הוסיף כ"ק אד"ש‪ ,‬כי לפתיחת הלב‬ ‫החסידים‪ ,‬שלא תיארו לעצמם שיזכו למעמד נשגב‬
‫ללימוד הנגלה אומרים "מילתא דבדיחותא" אך‬ ‫מעין זה‪ .‬אך מיני אז‪ ,‬הפך הדבר לסדר קבוע‪.‬‬
‫לפתיחת הלב לחסידות מנגנים ניגון(‪.‬‬ ‫בתחילה לא היה זה בשעה קבועה‪ ,‬אלא בשעת‬
‫בדרך כלל‪ ,‬היה הרבי כורך את המטפחת תוך‬ ‫בוקר מוקדמת‪ ,‬קודם עלות השחר‪ ,‬נכנס הרבי‬
‫כדי הניגון )הרוסטובר ניגון – שמקובל שהוא ניגונו‬ ‫ואמר את המאמר‪ .‬בשנים מאוחרות יותר‪ ,‬היה זה‬
‫של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע(‪ ,‬אך במאמר זה‪,‬‬ ‫בשעה קבועה ‪ -‬בשעה ‪ 3:00‬בדיוק ירד הרבי מלך‬
‫שלא ניגנו ניגון כהקדמה אליו‪ ,‬כנראה שכרך את‬ ‫המשיח אל בית הכנסת לאמירת המאמר‪.‬‬
‫המטפחת תוך כדי התיישבותו במקומו והתחלת‬ ‫בתחילת הערב היה כ"ק אדמו"ר שליט"א סועד‬
‫המאמר‪.‬‬ ‫את סעודת החג בדירת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע‬

‫‪30‬‬
‫והתמימים לקלוט כל מילה שיצאה מפי הקודש‪.‬‬
‫זמן אמירת המאמר היה בדרך כלל כארבעים‬ ‫"מ'וועט אַרום גיין מיט שני כתרים"‬
‫דקות‪ ,‬ותוכן המאמרים היה עמוק ונפלא‪.‬‬ ‫ישנו ענין נוסף בערב חג השבועות‪:‬‬
‫בסיום אמירת המאמר‪ ,‬קם הרבי ממקומו‪,‬‬ ‫איתא בגמרא "בשעה שהקדימו ישראל‬
‫פניו להבים‪ ,‬כשהמטפחת עדיין כרוכה על ידיו הק'‬ ‫נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי‬
‫והסיר אותה רק בצאתו מבית הכנסת‪ ,‬כשעלה‬ ‫השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני‬
‫חזרה לחדרו הק'‪ .‬כעבור כמה דקות יצא‪ ,‬וצעד‬ ‫כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע"‪.‬‬
‫לביתו שברחוב פרזידנט‪.‬‬ ‫וענין זה הי' יום אחד קודם מתן‪-‬תורה‪,‬‬
‫כדאיתא בפירוש רש"י‪.‬‬
‫"חזרה" אחר "חזרה"‬ ‫וכיון שקיי"ל שבששה בסיון ניתנה תורה‪,‬‬
‫מיד בסיום המאמר היו יושבים ל"חזרה"‪,‬‬ ‫שלכן‪ ,‬הקריאה וההפטרה דיום א' דשבועות‬
‫כאשר כולם עומדים סביב ה"חוזרים"‪ ,‬שומעים‬ ‫)ששה בסיון( הוא בענין מתן‪-‬תורה – נמצא‪,‬‬
‫וחוזרים על המאמר שוב ושוב עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫שבערב שבועות היתה הקדמת נעשה לנשמע‪,‬‬
‫היו גם כמה שנים‪ ,‬שבסיום ה'חזרה' הראשונה‬ ‫ואז ניתנו לישראל שני הכתרים‪.‬‬
‫כבר הפציע אור השחר‪ .‬או אז היו יוצאים אנ"ש‬ ‫וזהו הטעם שהצמח‪-‬צדק הי' נוהג לומר‬
‫והתמימים לטבול במקוה‪ ,‬ולאחר מכן נכנסו לבתים‬ ‫מאמר חסידות בבוקר של ערב שבועות‪,‬‬
‫של אנ"ש תושבי השכונה‪ ,‬לחזור בפניהם שוב על‬ ‫כמסופר בהשיחות‪ ,‬וגם בשנה הראשונה לקבלת‬
‫המאמר‪ ,‬ולטעום "מזונות" שקודם תפילת שחרית‪.‬‬ ‫הנשיאות – בחג השבועות – אמר הצמח‪-‬צדק‬
‫כל זה הי' עד שנת תש"ל‪ .‬מאז שנת תשל"א‬ ‫מאמר חסידות בבוקר של ערב שבועות‪ ,‬שזהו‬
‫פסק הרבי מלסעוד את סעודות החג בדירת כ"ק‬ ‫מצד המעלה דנתינת שני הכתרים כו'‪.‬‬
‫אדמו"ר הריי"צ‪ ,‬ואז גם פסק הנוהג של אמירת‬ ‫)וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ (:‬בלילה זה‬
‫המאמר בליל חג השבועות‪ .‬בשנת תשל"א נמסר‬ ‫נעשית ההכנה‪ ,‬ומחר בבוקר ינתנו שני הכתרים‬
‫לציבור בשם הרבי‪ ,‬כי המאמר של חג השבועות‬ ‫)"מ'וועט אַרום גיין מיט שני כתרים"( מצד‬
‫יהיה כלול במאמר החסידות שייאמר בהתוועדות‬ ‫הקדמת נעשה לנשמע )שהרי אין הקב"ה מקפח‬
‫ש"פ במדבר )שחלה אותה שנה בחמישה בסיון‪ ,‬ערב‬ ‫שכר כל ברי'(‪ ,‬ובשבועות בבוקר תנתן התורה‪,‬‬
‫חג השבועות(‪ .‬מאז אותה שנה‪ ,‬הפכה התוועדות זו‬ ‫ויה"ר שנקבל את התורה בשמחה ובפנימיות‪.‬‬
‫שבערב חג השבועות לנוהג קבוע‪ ,‬ובה אמר הרבי‬ ‫)משיחת ערב חג השבועות תשי"ג‪ ,‬בחדרו הק'(‬
‫מאמר הקשור עם תוכנו של חג השבועות‪ .‬מאמרים‬
‫אלו נאמרו באופן הרגיל‪ ,‬בהקדמת ניגון ההכנה‪.‬‬ ‫רטט וחלחלה של קדושה‬
‫בכל אחד מהמשתתפים‬
‫ההפתעה בשנת תשמ"ט‬ ‫מכיון שלא נאמרו שיחות נוספות במעמד‬
‫אמנם‪ ,‬עשרים שנה מאוחר יותר‪ ,‬בשנת‬ ‫זה‪ ,‬מלכתחילה לא סודר בית הכנסת להתוועדות‬
‫תשמ"ט‪ ,‬שוב זכינו מהרבי למאמר "מתן תורה"‪.‬‬ ‫רגילה‪ .‬הספסלים פונו מבית הכנסת‪ ,‬וכך נוצר‬
‫מאז סוף שנת תשמ"ח‪ ,‬מיעט הרבי עד למאוד‬ ‫מקום מספיק לעמידת כל קהל החסידים‪ ,‬כולל אלו‬
‫באמירת מאמרי חסידות‪ .‬המאמר "מצה זו"‬ ‫שהגיעו למעמד זה מהשכונות היהודיות הסמוכות‪.‬‬
‫שנאמר בליל י"ג ניסן תשמ"ט‪ ,‬היה בהפתעה גמורה‬ ‫ה"דיבור המתחיל" של המאמרים היה על‬
‫ובלי שציפו לכך ביקש הרבי לנגן את ניגון ההכנה‬ ‫מארז"ל הקשורים למתן תורה‪ ,‬כמו "בשעה שעלה‬
‫קודם לאמירת המאמר‪ .‬החסידים כבר התרגלו‬ ‫משה למרום" או "בשעה שהקדימו ישראל נעשה‬
‫לסדר החדש‪ ,‬בו הרבי אמנם מתוועד בכל שבת‪ ,‬אך‬ ‫לנשמע"‪ .‬לפעמים גם אמר מאמר על "ויהי ביום‬
‫אינו מתוועד ביומי דפגרא ואף אינו אומר מאמר‬ ‫השלישי בהיות הבוקר" )דבר שכשלעצמו העביר‬
‫חסידות‪ .‬ופתאום – הפתעה שכזו‪...‬‬ ‫רטט וחלחלה של קדושה בכל אחד מהמשתתפים‪,‬‬
‫חודשיים מאוחר יותר‪ ,‬בליל ערב חג השבועות‪,‬‬ ‫שהרגישו שעומדים הם לפני משה רבינו שנותן‬
‫אמר הרבי שליט"א מאמר נוסף "אנכי הוי'‬ ‫ברגע זה ממש את התורה לכל בני ישראל‪ .(..‬כמו כן‬
‫אלקיך"‪ .‬היה זה אחרי תפילת ערבית של ליל ערב‬ ‫היו גם מאמרים על פסוקים אחרים‪ ,‬כמו "צאינה‬
‫החג‪ .‬לפתע צעד הרבי אל מקום אמירת השיחות‬ ‫וראינה בנות ציון" תשי"ז‪" ,‬משכני אחריך נרוצה"‬
‫)בקצה בימת התפילות( והחל לומר בניגון של‬ ‫תשח"י ועוד‪.‬‬
‫מאמר "אנכי הוי' אלקיך"‪ ,‬כשידיו מונחות ושעונות‬ ‫על אף השעה המאוחרת‪ ,‬היו מתאמצים אנ"ש‬

‫‪31‬‬
‫על הסטנדר‪ .‬לאחמ"כ חילק דולר "שליחות מצוה"‬

‫"ברי הוא לכבוד קדושתו"‬ ‫לכל הנוכחים‪.‬‬
‫בסעודת ליל א' דחג השבועות תשכ"ט שאל‬ ‫רבים מהמשתתפים באותו מעמד‪ ,‬שזכו להיות‬
‫אחד מהמסובין‪ :‬האם נהגו רבותינו נשיאינו‬ ‫גם במעמדים אלו עשרות שנים קודם לכן‪ ,‬הרגישו‬
‫לומר מאמרים בליל חג השבועות באשמורת‬ ‫באותו לילה כאילו הרבי שב למנהג הישן של "מתן‬
‫הבוקר? ובערב חג השבועות?‬ ‫תורה"‪ ,‬בשעות הבוקר של חג השבועות‪..‬‬
‫לע"ע לא מצאתי מאמרים עם כותרת כזו!‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬כמדומה שמכ"ק‬ ‫מנהג דומה אצל כ"ק אדמו"ר הזקן והצמח צדק‬
‫אדמו"ר ה"צמח צדק" מצויים מאמרים‬ ‫לא רבים יודעים‪ ,‬אך מקור למנהג זה מצינו‬
‫שנאמרו אז‪ .‬תשאלו מהנוכחים )העומדים( כאן‬ ‫כבר בימי כ"ק אדמו"ר הזקן‪ .‬בספר השיחות‬
‫שמא הם זוכרים‪.‬‬ ‫תרצ"ז )ע' ‪ (243‬מסופר כי בשנת תקנ"ה אמר אדה"ז‬
‫אחד מהמסובין‪ :‬אם כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫מאמר בערב חג השבועות‪ .‬גם על הצמח צדק נכתב‬
‫אינו זוכר‪ ,‬הם יזכרו?!‬ ‫)ב"מפתח" למאמרי רבותינו נשיאינו( כי בערב חג‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬הם זוכרים היטב‪.‬‬ ‫השבועות תר"ה אמר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק‬
‫מאמר‪ .‬מסתבר‪ ,‬וכפי שאומר כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫סעודת יום ב' דחג השבועות תשכ"ט‬ ‫בעצמו )בשיחת ליל ערב חג השבועות תשי"ב(‪,‬‬
‫שהצמח צדק אמר מאמרים נוספים בלילה זה‪ ,‬והם‬
‫אחד מהמסובין‪ :‬בהמשך למה שדובר בליל‬ ‫נרשמו כ"מאמרי ערב חג השבועות"‪ ,‬או "מאמרי‬
‫א' אודות אמירת מאמרים בחג השבועות לפנות‬ ‫חג השבועות"‪.‬‬
‫בוקר – מצאתי בשיחה מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫וראה בשיחת ליל ערב חג השבועות תשי"ג‬
‫שהצמח צדק נהג לומר חסידות בערב חג‬ ‫)הובא במסגרת(‪ ,‬כי למרות הנכתב על מאמר הצמח‬
‫השבועות לפנות בוקר – וא"כ הרי דבר ברי הוא‬ ‫צדק שנאמר בערב חג השבועות‪ ,‬הרי אמרו ביום א'‬
‫לכ"ק ולא ספק )כפי שהבנתי אתמול(!‬ ‫דחג השבועות לפנות בוקר‪ ,‬והוא נאמר "בערב מתן‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬באם הייתי מסופק‬ ‫תורה" )שהרי מתן תורה הי' בז' סיון – שבת קודש(‪.‬‬
‫– לא הייתי מטריח את הקהל )העולם( לשמיעת‬ ‫ועד"ז יש לומר בעוד מאמרי רבותינו נשיאינו‪.‬‬
‫מאמר לפנות בוקר‪.‬‬ ‫אצל רבותינו נשיאינו שלאחרי זה‪ ,‬גם מצינו‬
‫אחד מהמסובין‪ :‬אבל שם כתוב ערב‬ ‫אמירת מאמרים בחג השבועות‪ ,‬אך שם היתה‬
‫שבועות‪ ,‬ולא כפי שנוהג כ"ק בליל שבועות‪.‬‬ ‫אמירת המאמר בליל החג אחרי תפילת ערבית‪,‬‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ :‬הכוונה היא להערב‬ ‫או ביום השני של החג‪ ,‬וכפי שנוהג גם הרבי מלך‬
‫דמתן תורה‪.‬‬ ‫המשיח‪ ,‬להתוועד בכל שנה ביום השני של חג‬
‫)המלך במסיבו ח"א עמ' שיח‪ ,‬שכה(‬ ‫השבועות לפנות ערב‪.‬‬
‫)מקורות‪ :‬שיחות קדוש‪ ,‬התוועדויות‪ ,‬סה"ש אדמו"ר הריי"צ‪ ,‬המלך‬
‫במסיבו‪ ,‬כפר חב"ד ‪ 572‬וראיונות אישיים(‬

‫‪32‬‬
‫הכרה והרגשה ש"הנה זה בא"‬

‫שלושה שלבים הנדרשים בכדי "לחיות עם הזמן" דימות‬
‫המשיח ‪ -‬הבנה והשגה‪ ,‬רגש הלב והנהגה בפועל‪ ,‬כאשר‬
‫החיבור בין השלבים נעשה ע"י פעולתו החזקה של כח‬
‫הגאולה‬
‫ל‬ ‫תורת‬ ‫הדעת • מוגש ע"י הרה"ת שלום דובער שי' וולף‪ ,‬נו"נ‬
‫ביאורים בענייני גאולה ומשיח‬
‫בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת‪ ,‬אה"ק‬
‫הפעם הראשונה בה ניתנה הוראה זו היתה‬ ‫ועל דרך המדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה‬
‫בשיחת ש"פ תזריע‪-‬מצורע ו' אייר תנש"א‪ ,‬שבוע‬ ‫המיוחדת בלימוד התורה בעניני גאולה ומשיח – לא‬
‫בלבד לאחר השיחה הידועה של "עשו כל אשר‬ ‫)רק( בתור "סגולה" למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה‪,‬‬
‫ביכלתכם ‪ . .‬להביא בפועל את משיח צדקנו" בכ"ח‬ ‫אלא )גם ו(בעיקר כדי להתחיל "לחיות" בעניני משיח‬
‫בניסן‪ .‬באותה שיחה נתבאר שלימוד עניני הגאולה‬ ‫וגאולה‪" ,‬לחיות עם הזמן" דימות המשיח‪ ,‬עי"ז שהשכל‬
‫הוא ה"דרך ישרה קלה ומהירה מבין כל דרכי‬ ‫נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה בעניני משיח וגאולה‬
‫התורה" לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד‪.‬‬ ‫שבתורה‪ ,‬ומהשכל מתפשט וחודר גם ברגש הלב‪ .‬ועד‬
‫וזהו לימוד בתור "סגולה"‪ ,‬לימוד כאמצעי‬ ‫להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים‬
‫בכדי למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה‪.‬‬ ‫לזמן מיוחד זה‪ ,‬שעומדים על סף הגאולה‪ ,‬ומראים‬
‫בשיחה זו שלפנינו‪ ,‬מחדש כ"ק אד"ש ענין עמוק‬ ‫באצבע ש"הנה זה )המלך המשיח( בא"‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬הלימוד הוא לא רק אמצעי לקירוב הגאולה‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה‬
‫הלימוד הוא בעיקר כדי להתחיל – כבר עתה –‬ ‫בעניני משיח וגאולה ובנין ביהמ"ק השלישי ככניסה‬
‫לחיות בעניני משיח וגאולה‪.‬‬ ‫להתחלת ימות המשיח – ובהקדמה‪:‬‬
‫כלומר‪ ,‬פעולת הלימוד היא לא רק על העתיד‪,‬‬ ‫אף שאמרו חז"ל שמשיח בא "בהיסח הדעת"‪ ,‬אין‬
‫כשמשיח יבוא‪ ,‬אלא כבר בהווה‪ ,‬ברגעים בהם אנו‬ ‫זה בסתירה ח"ו למחשבה והתבוננות באופן של "דעת"‬
‫לומדים‪.‬‬ ‫)"שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו‬
‫בחוזק"( בעניני משיח וגאולה ]ולכל לראש המחשבה‬
‫"לחיות עם הזמן" דימות המשיח‬ ‫וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות‬
‫המשיח‪" ,‬הנה זה בא"‪ ,‬כיון שכבר כלו כל הקיצין‪ ,‬וכבר‬
‫מהי משמעותו המדוייקת של המושג "לחיות‬ ‫עשו תשובה‪ ,‬וסיימו כל עניני העבודה בשלימות‪ ,‬ככל‬
‫עם משיח"?‬ ‫פרטי הדברים האמורים לעיל )ס"ז‪-‬ח([ – כי‪" ,‬היסח‬
‫המילים "לחיות עם משיח" הם מילים‬ ‫הדעת" פירושו "למעלה מן הדעת"‪ ,‬היינו‪ ,‬שלאחרי‬
‫מופשטות שיכולות להתפרש בכמה אופנים‪ .‬יהודי‬ ‫שענין זה חודר בדעתו )ע"י המחשבה וההתבוננות כו'(‪,‬‬
‫שחי בציפיה עזה למשיח "אחכה לו בכל יום‬ ‫ה"ז נעשה אצלו באופן שב)היסח ו(למעלה מן הדעת‪.‬‬
‫שיבוא"‪ ,‬אפשר להגדיר אותו כיהודי שחי עם משיח‪,‬‬ ‫)ש"פ בלק תנש"א‪ .‬ס"ט‪-‬י(‬
‫חי עם הציפיה למשיח‪ .‬ישנה משפחה שמאז עלייתה‬
‫לארץ בימי אדמו"ר הזקן נוהגים לשכב בנעליים‬ ‫נתבונן בדברים שנאמרו בשיחה זו‪:‬‬
‫לרגליהם‪ ,‬מוכנים לרגע בו ישמע שופרו של משיח‪.‬‬ ‫לימוד התורה בעניני גאולה ומשיח – לא‬
‫או יתירה מזו‪ ,‬יהודי שמונח בלהט ב"אחכה‬ ‫)רק( בתור "סגולה" למהר ולקרב ביאת המשיח‬
‫לו בכל יום שיבוא"‪ ,‬עד כדי כך שבכל אירוע וענין‬ ‫והגאולה‪ ,‬אלא )גם ו(בעיקר כדי להתחיל "לחיות"‬
‫הוא רואה מיד את הקשר שלו לגאולה‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫בעניני משיח וגאולה‪.‬‬
‫שכאשר הוא שומע את המילה "מקץ"‪ 1‬הוא מיד‬ ‫אין זו הפעם הראשונה שכ"ק אדמו"ר מלך‬
‫נזכר בקץ הימים‪ ,‬אפשר לומר עליו שהוא חי עם‬ ‫המשיח שליט"א מדבר אודות לימוד עניני גאולה‬
‫משיח‪ .‬בכל ענין הוא חי את המשיח שבו‪.‬‬ ‫ומשיח‪ .‬אך זו פעם ראשונה שהוא מבאר שמטרתו‬
‫של הלימוד היא להתחיל לחיות בעניני משיח‬
‫‪ (1‬ראה שיחת ש"פ מקץ תנש"א ס"י ואילך‪.‬‬ ‫וגאולה‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫קומה של אדם שלם שחי משיח – מוחין‪ ,‬מדות‬ ‫ועד"ז אפשר לומר בזה ביאורים נוספים‪.‬‬
‫והנהגה בפועל‪ .‬היהודי לומד על משיח‪ ,‬הלימוד‬ ‫אך האם זו הכוונה כאן בשיחה?‬
‫מביא את האדם להרגיש משיח‪ ,‬והרגש מביא אותו‬ ‫כנ"ל‪ ,‬זו הפעם הראשונה שכ"ק אד"ש מדבר‬
‫להתנהג משיח‪.‬‬ ‫אודות ענין זה‪ ,‬ומסתבר שכאן נוכל למצוא את‬
‫נתבונן מעט בדברי כ"ק אד"ש‪ :‬הרבי מדבר על‬ ‫ההגדרה המדוייקת לנושא‪.‬‬
‫כך ש"השכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה‬ ‫ההגדרה מתקבלת לכאורה מדיוק המילים‪:‬‬
‫בעניני משיח וגאולה שבתורה"‪ .‬לכאורה כוונתו כאן‬ ‫"לחיות עם הזמן" דימות המשיח ‪ . .‬הנהגה בפועל‬
‫לכל ענין של גאולה ומשיח בתורה )שהרי שיחה זו‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן‬
‫באה בהמשך ל"המדובר בתקופה האחרונה אודות‬ ‫מיוחד זה‪.‬‬
‫ההוספה המיוחדת בלימוד התורה בעניני משיח‬
‫וגאולה"‪ ,‬שכוונתו‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬לשיחת ש"פ תזריע‪-‬מצורע‬ ‫משמעות המושג "לחיות עם הזמן" היא לחיות‬
‫שם מנה את כל הספרים העוסקים בעניני משיח‬ ‫עם הדברים המתרחשים כעת‪ .‬כאשר כ"ק אד"ש‬
‫וגאולה‪ ,‬בכל הנושאים(‪.‬‬ ‫אומר לנו שאנו צריכים לחיות עם הזמן דימות‬
‫המשיח‪ ,‬כוונתו הק'‪ ,‬שהיות ומשיח הוא ענין‬
‫"ומהשכל מתפשט וחודר גם ברגש הלב"‪ .‬על‬ ‫שמתרחש כעת‪" ,‬עומדים על סף הגאולה ומראים‬
‫איזה רגש מדובר כאן‪ ,‬כלומר‪ ,‬איזה רגש נולד בלב‬ ‫באצבע שהנה זה )מלך המשיח( בא"‪ ,‬אנו צריכים‬
‫כאשר יהודי לומד אודות תחיית המתים‪ ,‬לדוגמא?‬ ‫לחיות עם הענין הזה‪" ,‬הנהגה בפועל ‪ . .‬באופן‬
‫לכאורה אמור להתעורר אצלו רגש של ציפיה‬ ‫המתאים לזמן מיוחד זה"‪.‬‬
‫למשיח‪ ,‬ציפיה לתחיית המתים‪ .‬אבל הרי כאן‬ ‫או כפי שנאמר בשיחה של שמחת‪-‬תורה תשנ"ב‪,‬‬
‫מדובר על יותר מזה‪ ,‬לא על ציפיה סתם‪ ,‬אלא על‬ ‫"שהנהגתו של יהודי בכל הענינים בחיי היום‪-‬יום‬
‫'לחיות עם משיח'‪ .‬כיצד הלימוד על תחיית המתים‬ ‫גם בזמן הזה תיכף ומיד לפני הגאולה – היא מעין‬
‫גורם להפוך את הענין של משיח לענין חי? וכיצד‬ ‫ובדוגמת חיי והנהגת בני ישראל בימות המשיח‬
‫זה ממשיך ל"עד להנהגה בפועל במחשבה דיבור‬ ‫ממש"‪.‬‬
‫ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה שעומדים‬
‫על סף הגאולה"‪ .‬מדוע שהלימוד אודות תחיית‬ ‫כמובן שזה כולל בתוכו את הציפיה למשיח‪,‬‬
‫המתים‪ ,‬והרגש של ציפיה למשיח‪ ,‬יביאו את האדם‬ ‫ואדרבה עכשיו יותר מתמיד‪ .‬כמובן שזה כולל‬
‫להנהגה באופן של "סף הגאולה"‪.‬‬ ‫בתוכו את התכונה לראות בכל ענין את הצד‬
‫המשיחי שבו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬עכשיו יותר מתמיד‪ .‬אך‬
‫אלא שכנראה מדובר כאן על רגש אחר שנולד‬ ‫יש כאן הרבה יותר מזה‪ ,‬זה לחיות עם הענין של‬
‫בלב האדם‪ ,‬רגש שמביא את האדם להנהגה באופן‬ ‫משיח כפי שהוא קורה עכשיו‪ ,‬כמבואר בשיחה זו‬
‫המתאים לימות המשיח‪ .‬וצריך להבין איזהו?‬ ‫ובשיחות נוספות שלאחרי זה‪.‬‬
‫סודו של כח הדעת‬ ‫כיצד עושים זאת?‬
‫כ"ק אד"ש לא משאיר אותנו בשאלה‪ ,‬וממשיך‬ ‫באותו משפט‪ ,‬מבאר כ"ק אד"ש לא רק את‬
‫בקטע הבא‪ :‬ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה‬ ‫המטרה אליה שואפים להגיע "הנהגה בפועל באופן‬
‫דלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ככניסה‬ ‫המתאים לזמן מיוחד זה"‪ ,‬אלא גם את הדרך לכך‪.‬‬
‫והתחלה לתקופת ימות המשיח‪.‬‬ ‫ובלשונו הקדוש‪:‬‬
‫הוא מביא מאמר חז"ל שמשיח בא בהיסח‬ ‫על ידי זה שהשכל נעשה ממולא וחדור בהבנה‬
‫הדעת ממנו משמע לכאורה שיש להתרחק‬ ‫והשגה בעניני משיח וגאולה שבתורה‪ ,‬ומהשכל‬
‫מהעיסוק בענין המשיח‪ ,‬ומבאר שהכוונה שענינו‬ ‫מתפשט וחודר גם ברגש הלב‪ ,‬ועד להנהגה בפועל‬
‫של משיח הוא למעלה מן הדעת‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬על ידי‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן‬
‫העיסוק בעניני גאולה ומשיח באופן של דעת‪ ,‬באים‬ ‫מיוחד זה‪.‬‬
‫לאמיתת הענין של משיח באופן שלמעלה מן הדעת‪.‬‬
‫בפרקים ג‪-‬ד בתניא מצייר אדמו"ר הזקן את‬
‫שאלה ותשובה זו מופיעים כבר במקומות‬ ‫נפש האדם‪ .‬בראש שוכנים כוחות החכמה והבינה‬
‫אחרים בשיחותיו‪ .‬ולכאורה מזכיר ענין זה שוב לא‬ ‫המתבוננים בגדולת ה'‪ ,‬מהשכל נולדות בלב המדות‬
‫רק בכדי לתרץ את הקושיא )שכבר תורצה כנ"ל(‪,‬‬ ‫של אהבה ויראה לה'‪ ,‬והאהבה והיראה מביאות‬
‫אלא בכדי לעורר את התשומת לב לחשיבות הלימוד‬ ‫את האדם לקיום בפועל של כל התרי"ג מצוות‬
‫דוקא באופן של דעת‪.‬‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה בתרי"ג אברים וגידים‪.‬‬
‫כנ"ל מפ"ג בתניא‪ ,‬נפש האדם מורכבת מעשר‬ ‫גם כאן בשיחה זו כ"ק אד"ש מצייר לפנינו ציור‬

‫‪34‬‬
‫ג‪" .‬המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר‬ ‫כחות‪ ,‬ג' מוחין ו' מדות ומדת המלכות שענינה‬
‫שעומדים כבר בכניסה לימות המשיח"‪ .‬ידיעה‬ ‫מעשה בפועל‪ .‬מבין כל הכחות‪ ,‬כח הדעת הוא‬
‫והכרה הם הפעולות המיוחדות של כח הדעת –‬ ‫"עיקר מציאותו של האדם‪ ,"2‬מי שאין בו דעת אינו‬
‫לא רק להבין שעומדים בכניסה לימות המשיח‪,‬‬ ‫אדם‪.‬‬
‫אלא להכיר בכך שעומדים בכניסה לימות המשיח‪.‬‬ ‫כח הדעת הוא כח הידיעה וההכרה – ההכרה‬
‫להפוך זאת להכרה ברורה בנפש‪.‬‬ ‫העצמית והכרת המציאות שסביבו‪ .‬השוטה מסוגל‬
‫מספרים על כך‪ 3‬את הסיפור על אותו כפרי‬ ‫להבין שכלים עמוקים‪ ,‬אך אין לו את הכח לקשר‬
‫שקבל מכתב מהעיר הגדולה‪ ,‬וכיון שלא ידע לקרוא‬ ‫ולחבר בין הרעיונות הנעלים להנהגתו בפועל‪ .‬הוא‬
‫נתן את המכתב למלמד שבחצירו שיקריא לו את‬ ‫אינו מקשר בין המציאות שהוא קולט ומבין סביבו‬
‫תוכנו‪ .‬המלמד קרא במכתב שאביו של הכפרי‬ ‫להנהגתו הוא‪ .‬חסר לו בכח הדעת‪ ,‬הכח המחבר את‬
‫נפטר‪ ,‬והכפרי נפל בהתעלפות‪.‬‬ ‫השכל עם הרגש שבלב וההנהגה בפועל‪.‬‬
‫ומדוע התעלף הכפרי ולא התעלף המלמד‪ ,‬והרי‬ ‫בקטע הקודם כאשר צייר קומת אדם שחי‬
‫הוא ראה את הדברים על הכתב והבין אותם יותר‬ ‫משיח‪ ,‬השמיט פרט עיקרי בציור‪ ,‬את כח הדעת‪.‬‬
‫טוב מהכפרי‪ .‬והתשובה פשוטה – למלמד זה לא‬ ‫כ"ק אד"ש מה"מ דיבר על כך ש"השכל נעשה‬
‫נגע‪ ,‬ולכפרי זה כן נגע‪ .‬הרי מדובר על אבא שלו‪.‬‬ ‫ממולא וחדור בהבנה והשגה בעניני גאולה ומשיח‬
‫ההבדל בין המלמד לכפרי הוא לא בכח‬ ‫שבתורה" – הבנה והשגה שייכים לכח הבינה‪ ,‬על‬
‫הבינה שלהם‪ ,‬שהכפרי הבין את הדברים יותר‬ ‫כח הדעת הוא לא דיבר‪.‬‬
‫לאשורם; ההבדל הוא בכח הדעת‪ ,‬כח ההתקשרות‬ ‫אמנם כאשר אומר שמהשכל מתפשט וחודר גם‬
‫וההתחברות‪ .‬הכפרי התקשר עם הדבר‪ ,‬הענין נגע‬ ‫ברגש הלב‪ ,‬ברור שקיים כאן גם כח הדעת‪ ,‬שהוא‬
‫לו עד כדי התעלפות‪ .‬עבור המלמד זה היה סיפור‬ ‫"קיום המדות וחיותן"‪ ,‬והוא המחבר המוחין‬
‫זר‪ ,‬הוא לא התחבר אליו וזה לא נגע לו‪.‬‬ ‫שבראש עם המדות שבלב‪ .‬אך אינו מקדיש לו‬
‫ועד"ז בעניננו‪ ,‬לחיות עם משיח‪ .‬בכדי שהלימוד‬ ‫מילים מפורשות‪.‬‬
‫שבראש ירד לרגש שבלב‪ ,‬צריכה להיות אצל האדם‬
‫ההכרה שהענין של משיח לא זר לו‪ ,‬אלא ענין שנוגע‬ ‫לימוד באופן של דעת‬
‫אליו‪ .‬לכן חשוב לידע ולהכיר שעומדים כבר בכניסה‬
‫כאן בקטע זה בא להתעכב ולבאר את ענינו‬
‫לימות המשיח‪ ,‬לדעת שהענין של משיח נוגע לנו‪.‬‬
‫המיוחד של כח הדעת בעבודה של 'לחיות עם‬
‫משיח'‪ .‬ובלשונו הקדוש‪:‬‬
‫דין קדימה לדבר–מלכות‬ ‫מחשבה והתבוננות באופן של דעת )"שמקשר‬
‫נשוב ונדקדק בלשון קדשו של כ"ק אד"ש‬ ‫דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו‬
‫– בעניני משיח וגאולה‪ ,‬ולכל לראש המחשבה‬ ‫בחוזק"( בעניני משיח וגאולה שבתורה ]ולכל‬
‫וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בכניסה‬ ‫לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר‬
‫לימות המשיח‪ .‬כאן אומר ש"לכל לראש"‪ ,‬קודם‬ ‫שעומדים כבר בכניסה לימות המשיח "הנה זה‬
‫כל צריך לדעת שעומדים בכניסה לימות המשיח‪,‬‬ ‫בא"‪ ,‬כיון שכבר כלו כל הקיצין וכבר עשו תשובה‬
‫לדעת שמשיח זה נושא אקטואלי‪ .‬אחר כך באים‬ ‫ככל פרטי הדברים האמורים לעיל[‪.‬‬
‫עניני משיח וגאולה בכללותם‪.‬‬ ‫בכדי שהלימוד יהיה באופן של דעת‪ ,‬דרושים‬
‫וע"פ הנ"ל מובן מדוע נותן הרבי מלך המשיח‬ ‫שלשה ענינים‪:‬‬
‫דין קדימה לנושא זה‪ ,‬כיון שהוא המפתח בו הכל‬ ‫א‪" .‬שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד"‪.‬‬
‫תלוי‪:‬‬ ‫ביטוי זה מצוטט מפ"ג בתניא‪ ,‬שם מבאר שרק‬
‫כאשר הלימוד הוא בתור סגולה בלבד‪ ,‬כל‬ ‫כאשר האדם מתרכז בנושא מסויים ומתקשר אתו‬
‫ענין בתורה יש לו את הסגולה למהר ולזרז ביאת‬ ‫בדעתו‪ ,‬רק אז הוא יכול לחוש את הענין בצורה‬
‫המשיח‪ .‬אך כאשר הלימוד הוא בכדי לחיות עמו‬ ‫רגשית‪.‬‬
‫ולהתחבר עם הזמן דימות המשיח‪ ,‬צריך להיות‬ ‫ב‪" .‬לכל לראש ‪ . .‬לידע ולהכיר שעומדים כבר‬
‫קודם כל הידיעה הכללית שעומדים בכניסה לימות‬ ‫בכניסה לימות המשיח"‪ .‬בכדי שהענין של משיח‬
‫המשיח‪ ,‬ורק אחר כך ללמוד כל דבר אחר‪ ,‬ואז‬ ‫יכנס לתוך עולם הרגשות של האדם‪ ,‬הוא צריך לכל‬
‫הלימוד הוא באופן אחר לגמרי‪.‬‬ ‫לראש לדעת שזה קורה עכשיו‪ .‬שזה קורה לנו‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה שיעורים בספר התניא ספ"ג‪.‬‬ ‫‪ (2‬דבר‪-‬מלכות פ' שלח תנש"א‪.‬‬

‫‪35‬‬
‫לכן מדגיש אד"ש מה"מ ואומר ש"לכל לראש‬ ‫ודוגמא לזה‪ ,‬משיחה זו עצמה‪:‬‬
‫המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר‬ ‫הנושא הכללי של השיחה לפני זה‪ ,‬הוא ההלכה‬
‫בכניסה לימות המשיח"‪ .‬דין קדימה ללימוד ענינים‬ ‫ברמב"ם שהצומות עתידים בימות המשיח ליהפך‬
‫אלו‪ ,‬לנטוע אותם בהכרתנו‪ .‬אחר כך הכל כבר‬ ‫לששון ולשמחה‪ .‬זוהי הלכה שנכתבה ברמב"ם‬
‫יראה לנו אחרת‪.‬‬ ‫כבר לפני שמונה מאות שנה‪ ,‬ולפני זה בגמרא וכו'‬
‫עד לנבואת זכריה לפני כאלפיים חמש מאות שנה‬
‫רגש הלב כתוצאה מהכרה‬ ‫לערך‪.‬‬
‫וזהו בעצם "רגש הלב" עליו מדבר כ"ק אד"ש‬ ‫בכל אותם דורות למדו הלכה זו‪ ,‬והרימו עיניים‬
‫בקטע שלפני זה‪ .‬ההרגשה היא תוצאה של ידיעה‬ ‫לשמים ואמרו "אמן כן יהי רצון"‪.‬‬
‫והכרה‪ .‬כשיש את הידיעה וההכרה שהנה זה בא‪,‬‬ ‫בשיחה זו של בלק תנש"א‪ ,‬כ"ק אד"ש חוזר‬
‫נולד רגש בלב שהנה זה בא‪.‬‬ ‫להלכה זו ומבאר בה ענינים שונים לכאן ולכאן‪ ,‬ואז‬
‫וכפי שרואים זאת במפורש בהמשך השיחה‪,‬‬ ‫עובר לבאר את מעלת הדור השביעי דור הגאולה‪,‬‬
‫שהרבי מזכיר כמה פעמים "להחדיר ההכרה‬ ‫ובסיום הענין "הרי כיון שנמצאים בסמיכות ממש‬
‫וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח"‪" ,‬ידיעה‬ ‫לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬נרגש ומודגש ביותר‬
‫הכרה והרגשה שהנה זה בא"‪.‬‬ ‫וביותר הטוב די"ז תמוז וד"בין המצרים"‪ ,‬שעי"ז‬
‫אין הכוונה לרגש של ציפיה ותשוקה‪ ,‬גם לא‬ ‫באים להעילוי והשלימות דהגאולה האמיתית‬
‫לרגש של מרירות על עיכוב הגאולה‪ ,‬הכוונה לרגש‬ ‫והשלימה"‪.‬‬
‫שהנה זה בא‪.5‬‬ ‫וממשיך ומבאר מעלת השנה המיוחדת תנש"א‪,‬‬
‫כעת נוכל לשוב לקטע הקודם בשיחה‪ ,‬בה דיבר‬ ‫שזוהי השנה בה מלך המשיח נגלה‪ ,‬ומסיים "וכיון‬
‫אד"ש מה"מ אודות לימוד עניני גאולה ומשיח‬ ‫שכן‪ ,‬בודאי שבי"ז תמוז ‪ . .‬בשנה זו מודגש ענין‬
‫בכללותם‪ ,‬ולהבין אותו היטב‪:‬‬ ‫הגאולה‪ ,‬ולא רק ההכנה לגאולה‪ ,‬אלא שהגאולה‬
‫באה בפועל ממש ביום הש"ק זה‪ ,‬עוד לפני התחלת‬
‫שהשכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה‬ ‫)בין ה(מצרים‪ ,‬ובמילא יהפכו ימים אלו לששון‬
‫בלימוד עניני משיח וגאולה שבתורה – כל ענין‬ ‫ולשמחה ולמועדים טובים"‪.‬‬
‫במשיח וגאולה‪ ,‬נניח לדוגמא שאדם לומד כעת על‬
‫ביטול הצומות לעתיד‪,‬‬ ‫כל עוד לא הכרנו את הזמן בו אנו עומדים‪,‬‬
‫ומהשכל מתפשט וחודר גם ברגש הלב – וכאן‬ ‫היתה הלכה זו בגדר 'הלכתא למשיחא'‪ ,‬הלכה‬
‫בדיוק‪ ,‬בנקודת החיבור שבין מוח ולב עומד כח‬ ‫לעתיד בלבד‪ .‬אך לאחר שהרבי מלמד אותנו אודות‬
‫הדעת‪ ,‬כאן עומדת הידיעה וההכרה שהנה זה בא‪,‬‬ ‫דורנו המיוחד והשנה המיוחדת‪ ,‬הרי הלכה זו‬
‫וידיעה זו הופכת את הלימוד התיאורטי אודות‬ ‫מקבלת משמעות מודגשת ואקטואלית‪ ,‬מודגש‬
‫ביטול הצומות‪ ,‬למשהו שקורה כעת‪ .‬ואז נולדת‬ ‫אצלו שהיום ממש בא משיח‪ ,‬והיום ממש הצום‬
‫אצלו בלב ההרגשה שהנה זה – ביטול הצומות –‬ ‫יהפך לששון ולשמחה‪.4‬‬
‫בא‪ .‬עוד רגע בא משיח והופך את הצומות לששון‬ ‫נקודת הדעת‪ ,‬נקודת ההתחברות אלינו ולזמן‬
‫ולשמחה‪.‬‬ ‫שלנו‪ ,‬שינתה את כל צורת הלימוד של ההלכה‪.‬‬
‫ועד להנהגה בפועל ‪ . .‬באופן המתאים לזמן‬ ‫ועד"ז בכל ענין בגאולה ומשיח‪ ,‬שאי אפשר‬
‫מיוחד זה – כאשר הוא יודע שיום זה עומד ליהפך‬ ‫להשוות בין הלימוד שלו לפני הידיעה שעומדים‬
‫לששון ולשמחה‪ ,‬הוא מתנהג ביום זה אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫בכניסה לימות המשיח‪ ,‬ללימוד שאחר הידיעה‪.‬‬
‫הדגש אצלו ביום זה הוא לא )כל כך( על צער הגלות‬
‫)כפי שמתבקש לכאורה מתוכנו של יום(‪ ,‬אלא על‬
‫הבטחון הגמור שהיום ממש משיח בא‪ ,‬היום ממש‬ ‫‪ (4‬לחביבותא דמילתא‪ :‬כמוזכר בשיחה זו )בסעיפים‬
‫יהיה ששון ושמחה‪.‬‬ ‫שלפנ"ז(‪ ,‬בהתקרבנו לגאולה התגלה חג י"ב תמוז‪ ,‬החג שמגלה‬
‫את תוכנו הפנימי של י"ז תמוז והופך אותו לששון ולשמחה‪.‬‬
‫ואנן חסידים נעני אבתרי' – שבהתקרבנו עוד יותר‬
‫לגאולה‪ ,‬התגלה חג ה' טבת‪ ,‬החג שמגלה את תוכנו הפנימי של‬
‫י' טבת והופך אותו לששון ולשמחה‪.‬‬
‫ולהעיר עוד מדעת רשב"י בגמרא )ר"ה יח ע"ב( ש"צום‬
‫‪ (5‬כפשוט שאצל יהודי מאמין ומצפה‪ ,‬הבטחון שהנה‬ ‫העשירי" המוזכר בכתוב הוא לא יום המצור‪ ,‬אלא ה' טבת‪,‬‬
‫זה בא מהול בציפיה ובמרירות‪ ,‬אך עיקר ההדגשה כאן על‬ ‫היום בו הגיע הפליט מירושלים לבבל וסיפר שהוכתה העיר‪.‬‬
‫ההרגשה שהנה זה בא‪ .‬ע"ד המבואר בדבר מלכות לש"פ בא‪-‬‬ ‫נמצא אם כן שלדעת רשב"י צום העשירי עצמו נהפך כבר‬
‫בשלח תשנ"ב‪.‬‬ ‫לששון ולשמחה!‬

‫‪36‬‬
‫בדרך החסידות‬
‫לקט סיפורים על דרך החסידות שסלל הבעש"ט ויחסו‬
‫של כ"ק אדמו"ר שליט"א לשושלות‪ ,‬ספרים ומנהגים של‬
‫חצרות אחרים • מוגש ע"י הרה"ת ר' שלום בער הכהן שי'‬
‫חסידים מספרים‬ ‫רייכמן‪ ,‬משפיע בקריות‪ ,‬אה"ק‬
‫לקט סיפורי חסידים‬
‫בנושאים שונים‬
‫אחת נכנס החסיד הנודע ר' מיכאל ע"ה דבורקין‬ ‫עם חסידות א"א לרמות עצמו‬
‫לבית הכנסת והכריז בשמחה לחבריו‪" :‬היום נודע‬
‫לי שיכול הנני לכנות עצמי בתואר חסיד‪ .‬עד עתה‬ ‫המשפיע ר' מענדל ע"ה פוטרפס חזר רבות‬
‫חשבתי שרק בעל מדריגה זכאי לתואר זה‪ ,‬אך‬ ‫בהתוועדויות על דיוק הסדר בברכותיו של כ"ק‬
‫השבת התברר לי אחרת"‪ .‬וכך סיפר ר' מיכאל‪:‬‬ ‫אדמו"ר שליט"א לנערי בר מצווה – "חסיד"‪,‬‬
‫"בהולכי השבת ברחוב‪ ,‬ראיתי יהודי עם סיגריה‬ ‫ולאחרי זה – "ירא שמים ולמדן"‪ .‬שלכאורה‪ ,‬היה‬
‫בפיו‪ .‬לבי הי' חם בקרבי‪ ,‬ואמרתי לו "הכיצד‬ ‫מן הראוי להזכיר קודם "למדן" ו"ירא שמים"‬
‫הנך מעשן בשבת?"‪ .‬תגובתו של הלה היתה "איז‬ ‫– שילמד תורה ויוסיף לו ידיעת הלכה וקיומה‬
‫וואָס"? בין איך נישט קיין חסיד" ]= אז מה? אזי‬ ‫מתוך יראת שמים‪ ,‬וכשיגיע למדריגה מתאימה‪,‬‬
‫אני לא חסיד[‪ .‬באותם רגעים חלחלה בי התודעה‬ ‫יוסיף חיות ושמחה ופנימיות של חסידות – תכלית‬
‫– אשר בדורות אלו הנמוכים‪ ,‬מה ששומר אותנו‬ ‫השלימות; ומדוע מזכיר בראשונה "חסיד"?‬
‫מלהיות פורקי עול גמורים ר"ל היא תורת ודרך‬ ‫אלא שיסוד הכל הוא להיות חסיד – שאז‬
‫החסידות‪."...‬‬ ‫היראת שמים היא אמיתית והלמדנות אמיתית‪ .‬כי‬
‫אם לאו‪ ,‬הרי ירמה את עצמו שהוא יר"ש ולמדן‪,‬‬
‫חסידות מועילה להיזהר מלשון הרע‬ ‫אף שאינו שייך לזה‪ .‬אך חסידות אינה מניחה את‬
‫האדם לרמות את עצמו‪ .‬ובזה הי' ג"כ המשפיע ר'‬
‫עוד שמעתי מהרה"ת ר' לייבל שי' זלמנוב‪ :‬פעם‬ ‫מענדל מרבה לעורר בהתוועדויותיו ולומר‪" :‬דער‬
‫דיבר החסיד הנודע השד"ר ר' איטשע דער מתמיד‬ ‫עיקר איז זיך ניט אָפנאַרען‪ .‬יענעם‪ ,‬זאָלסטו נאַרען‬
‫הי"ד על אחד ממנהיגי חסידויות פולין שעורר את‬ ‫וויפל דו ווילסט‪ ,‬סיי ווי סיי ווייסט ער דעם אמת"‬
‫חסידיו ללמוד בספרי החפץ חיים בחלק המוסר‬ ‫]= עיקר העבודה היא לא לרמות את עצמו‪ .‬את‬
‫בשמירת הלשון‪ ,‬וכתב ע"ז שהוא ג"כ למד "והועיל‬ ‫השני‪ ,‬תרמה כמה שתרצה‪ ,‬בין כך )הוא מכיר אותך‬
‫לי"‪ .‬זעק ר' איטשע‪ :‬מה פתאום "והועיל לי"?‬ ‫ו( יודע את האמת )אבל כשאתה מרמה את עצמך‪,‬‬
‫)דהיינו‪ ,‬האם בלי זה‪ ,‬לימוד חסידות לא היה מועיל‬ ‫נופל הנך ברשות היצר([‪.‬‬
‫להגיע להיזהר בכך?!(‪.‬‬
‫דרך החסידות‪" :‬ואל יהי שוטה"‬
‫חסידות מגלה עומק חדש בלשון הרע‬
‫הרה"ת ר' יצחק מענדל ע"ה ליס אמר לי בשם‬
‫ר' מענדל ע"ה פוטרפס היה מדבר רבות‬ ‫אביו המשפיע ר' חיים מאיר ע"ה‪ ,‬שחינכו אותו‬
‫בהתוועדויותיו על הנאמר באגרת הקודש )כב(‬ ‫בליובאוויטש שהעיקר הוא – כמ"ש רבינו הזקן‬
‫"לתקוע אהבת רעהו בלבו‪ .‬ואיש את רעת רעהו אל‬ ‫בתניא )בענין העלאת המדות שבמחשבות זרות‪,‬‬
‫תחשבו בלבבכם כתיב ‪ . .‬כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז‬ ‫שאין שייך לבינונים רק לצדיקים‪ .‬ומתבטא על כך‪(:‬‬
‫וג"ע וש"ד‪ .‬ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם‬ ‫"ואל יהי שוטה"‪ .‬שבמילים אלו ראו חסידי חב"ד‬
‫לב יתרון הכשר המח' על הדבור"‪.‬‬ ‫בכל הדורות את מורה הדרך‪ ,‬שכל ימיהם עבדו‬
‫זכורה לי התוועדות שלו בי"ב תמוז תשנ"ב‪,‬‬ ‫בהכרת מהות עצמם – ולעסוק במה ששייך להם‪.‬‬
‫בה אמר בלהט‪" :‬חכמי המוסר )נתכוון לחפץ חיים(‬
‫אומרים שבדיבור לה"ר ישנם כך וכך איסורין וכו'‬ ‫חסידות מגנא ומצלא‬
‫וכו'‪ ,‬ואם כן חמור ביותר לדבר רע על זולתו; אבל‬
‫שזהו הרבה יותר נוגע בפנימיות הנפש‪ ,‬זה רק בכוחו‬ ‫מספר הרה"ת ר' לייבל שי' זלמנוב‪ :‬שבת‬

‫‪37‬‬
‫של רבינו הזקן לגלות"‪" .‬וא"כ"‪ ,‬סיים ר' מענדל‪,‬‬
‫הבעש"ט מתגלה לרשב"ץ‬ ‫"צריך לידע ולחקוק התניא באותיותיו"‪.‬‬
‫כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מסר עם הרשב"ץ‬
‫פ"נ שיקרא אותו כשיהי' על הציון של הבעש"ט‬ ‫להמשיך את השושלת‬
‫)הרשב"ץ נסע אז דרך הציון(‪ .‬הרשב"ץ החליט‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א עורר ועודד רבים‬
‫מפני איזו סיבה שיקרא את הפ"נ בדרך חזרתו‬ ‫מצאצאי אדמו"רים משושלות שהיו בדורות‬
‫לליובאוויטש‪ .‬לפועל‪ ,‬כשהגיע הזמן לחזור‬ ‫קודמים לשם ותהילה‪ ,‬שיפרסמו תורתם ומנהגיהם‪,‬‬
‫כבר נסתלק הצמח צדק והוא הי' מאד מאד‬ ‫ושימשיכו ההנהגה‪ .‬כן הי' בחסידות בויאן – שהיתה‬
‫צובראכען פון דעם ]=מאוד שבור מזה[ שלא‬ ‫כמה וכמה שנים ללא מנהיג‪ ,‬ואד"ש שלח באמצעות‬
‫קרא את הפ"נ בדרך הליכתו‪ ,‬ובכה מאד מאד‬ ‫הגאון החסיד ר' י"י ע"ה פיקרסקי )שהי' רגיל מידי‬
‫על אהל הבעש"ט עד שהבעש"ט נתגלה אליו‬ ‫קיץ לנסוע לאה"ק( מסר לציבור הנכבד בירושלים‬
‫להרגיע את רוחו‪.‬‬ ‫עיה"ק‪" :‬עד מתי תהיה העדה ללא רועה?"‪ .‬ובשנת‬
‫תשמ"ו‪ ,‬שנה לאחר שהוכתר רבי נחום דב ברייאר‪,‬‬
‫כשהבעש"ט הורה למגיד‬ ‫נכד האדמו"ר ר' מרדכי שלמה זצ"ל‪ ,‬לממלא מקומו‬
‫– קיבלו הרבי ליחידות‪ ,‬במהלכה עודדו ביותר‪.‬‬
‫להעביר את המקל‬
‫פעם אצל הבעש"ט הי' המשמרת של המגיד‪,‬‬ ‫חיזוק מורשת אבות‬
‫והמגיד עצמו סיפר‪ :‬הבעש"ט אמר לי "נעם‬
‫דעם שטעקן און גיב אים" ]=קח את המקל ותן‬ ‫הרה"ת ר' מרדכי שי' חן סיפר‪ ,‬אשר בפעם‬
‫לו[‪ .‬אני לא ראיתי אף אחד‪ ,‬אבל הרגשתי איך‬ ‫הראשונה שחמיו היה אצל הרבי מלך המשיח )היה‬
‫שמושכים את המטה ממני וארכובותי דא לדא‬ ‫זה בסמיכות לחתונת ר' מרדכי( ונכנס ליחידות‪,‬‬
‫נקשן מרוב פחד )כנראה שהי' זה תיקון לאיזה‬ ‫יצא בהתפעלות גדולה ואמר‪ ,‬כי בתחילה היה לו‬
‫נשמה(‪.‬‬ ‫קצת איזה חשש ואי נעימות – אולי יתבע ממנו‬
‫הרבי אשר כיון שבתו נישאת לחסיד חב"ד‪ ,‬גם הוא‬
‫צריך ללמוד את תורת חב"ד; אך לפועל‪ ,‬הרבי פנה‬
‫אליו בשאלה‪" :‬לאיזה חסידות שייכת משפחתך?"‪.‬‬
‫הרעדה שאחזה זקן‬ ‫משהשיב לרבי שאבותיו נסעו לבעלז‪ ,‬אמר לו‬
‫שהכיר את הבעש"ט‬ ‫הרבי‪" :‬תראה שבבית כנסת שהנך מתפלל בו‬
‫שאלו פעם זקן אחד שהכיר את הבעש"ט‪:‬‬ ‫)בפיטסבורג(‪ ,‬רוח החיים ומנהגיו יהיו ע"ד בעלז"‪.‬‬
‫ווער איז געווען דער בעש"ט? ]=מי היה‬ ‫העובדה כי הרבי מחזק אצלו מורשת אבות הביאה‬
‫הבעל שם טוב[‪ .‬הזקן התחיל צו ציטערן‬ ‫אותו להתפעלות גדולה‪.‬‬
‫]=לרעוד[‪ ,‬פניו נעשו אדומים‪ ,‬האט גענומען‬
‫שפייען ]=התחיל לירוק[ וכו'‪ ,‬עד אז ער האט‬ ‫ספרי חצרות אחרים‬
‫ארויסגערעדט ]=עד שהצליח להוציא מפיו‪,‬‬ ‫סיפר לי אחד מאנ"ש – העומד בקשר עם כמה‬
‫שהבעש"ט היה[‪ :‬א גאנץ פרומער איד ]=יהודי‬ ‫ממנהיגי חסידויות שונות ומסביר להם ענינים‬
‫ירא שמים מאוד[‪...‬‬ ‫בתורת והנהגות חב"ד – שפעם ביקש אד"ש שידברו‬
‫עם חסידי סאטמער‪ ,‬וישאלו אותם מדוע אינם‬
‫לומדים כדבעי בספר 'ייטב לב' של זקנו של ר' יואל‬
‫שמריו של הבעש"ט‬ ‫מסטאמער?‬
‫פעם בא מישהו לתהות על קנקנו של הבעל‬ ‫)והסביר המספר‪ ,‬שיכולים לחשוב – כדרך אי‬
‫שם טוב‪ .‬באותו פעם )שבת?( אמר הבעל שם‬ ‫אלו מחסידי פולין – שהסדר הוא שהטיש של שבת‬
‫טוב על הפסוק "שמרה נפשי כי חסיד אני"‪:‬‬ ‫כולל אמירת תורה על פרשת השבוע‪ ,‬וזה יכול‬
‫"שמרה" מלשון שמרים – שתסיר ממני‬ ‫להיות מעין ווערטל'ך בלבד‪ .‬אך בספר 'ייטב פנים'‬
‫השמרים‪.‬‬ ‫על המועדים‪ ,‬יווכחו אף הם שזהו שיש כאן שיטה‬
‫האיש הנ"ל שמע זה‪ ,‬ולא ישר בעיניו‪ ,‬וחזר‪.‬‬ ‫מגובשת איך נראה עבודת ה' בעיניו של רבו בכל‬
‫ואמר הבעל שם טוב‪ ,‬שעליו נתכוון‪ ,‬שלא ידבק‬ ‫אחד מהימים טובים בענינו המיוחד‪ .‬אזי כשחסיד‬
‫בו‪.‬‬ ‫סאטמער עומד לקראת חג מסויים‪ ,‬ילך לעיין בספר‬
‫זה לקבל מבט אחר על היו"ט(‪.‬‬

‫‪38‬‬
‫די בעלשם'סקע נקודה‬

‫דברים שכתב הגאון החסיד הרב שמואל אלעזר ע"ה‬
‫היילפרין‪ ,‬רב שכונת 'בית ישראל' בירושלים ויו"ר‬
‫איגוד צאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן • מוגש לרגל ‪ 250‬שנה‬
‫מפי סופרים‬ ‫להסתלקות הבעש"ט‬
‫וגם בין נושאי דברה‪ ,‬ומושכי העט שבקרבה‪.‬‬ ‫נקודת הבעש"ט נ"ע‬
‫זו החסידות שרוממה רבבות אלפי ישראל מכל‬
‫שכבותיו החל מגאונים בדרגתם של כ"ק אדמו"ר‬
‫בהיכלו הקדוש של רבנו‬
‫הצמח צדק נ"ע‪ ,‬בעל "חידושי הרי"ם" ובעל "דברי‬ ‫מתוך שפעת קרני ההוד עתירות גווני אורה‬
‫חיים"‪ ,‬בעל "אבני נזר" בעל "התכלת" וכו' ועד‬ ‫בהן מתגלה אפס קצהו של רבינו הגדול‪ ,‬מנורה‬
‫לאנשים הפשוטים ביותר‪ ,‬שכל דבור ואמרה שיצאו‬ ‫הטהורה‪ ,‬רבן ומאורן של כל ישראל כ"ק אדמו"ר‬
‫בקדושה ובטהרה מפי רועיה‪ ,‬הקפיצו ממש את‬ ‫שליט"א – אשר כל אחת מהן הנה בבחינת קו‪-‬זוהר‬
‫שומעיה‪ ,‬והעלום כהרף עין מרפש ובוץ גשמי ורוחני‪,‬‬ ‫יחודי ובלעדי ממש‪ ,‬בדמותו הרוחנית התמירה‪,‬‬
‫לעולם שכולו אורה‪ ,‬שמחה וחירות פנימית‪.‬‬ ‫ביער השושנים של גדולים וענקי רוח בישראל‪,‬‬
‫חוששני לומר‪ ,‬אשר הנהגות מסוימות‪,‬‬ ‫גם בדורות עברו‪ ,‬אם כגאון מיוחד‪ ,‬ואם כצדיק‬
‫שתחילתן שמשו אמצעי תחכום לקרב רחוקים‬ ‫מיוחד או מנהיג ורועה מיוחד וכו' – חפצים אנו‬
‫לתורת החסידות‪ ,‬כמו הדגשת האספקט הגאוני‬ ‫לייחד דיבורנו‪ ,‬דרך אותיות הכתיבה‪ ,‬בנסיון‬
‫המקובל של גדולי החסידות‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬הצליחו‬ ‫להאיר בזרקור‪-‬עטנו הדל והמוגבל‪ ,‬בחרדת קודש‬
‫לקנות שביתה – תואם את מאמר החכם‪ ,‬הרגל‬ ‫ראויה‪ ,‬נקודה שמשכה את לב כותב הטורים מאז‬
‫נעשה טבע שני – בלב רבים מאתנו‪ ,‬ומשתדלים‬ ‫ומתמיד‪ ,‬ואשר ראיתיה כנקודת הנקודות במכלול‬
‫ככל האפשר להסתובב סביב צירה של החסידות‪,‬‬ ‫ההתגלויות‪ ,‬של מי שתואר "איש האשכולות"‬
‫ומהססים לגעת בציר עצמו‪ ,‬כאילו שיש ח"ו במה‬ ‫הולמו מאד‪ ,‬גם במובנו המקורי ביותר‪.‬‬
‫להתבייש‪ ,‬בתורה זו הפנימית המגלה את מאורה‬ ‫כוונתנו לנקודה הבעש"טנית )די בעלשם'סקע‬
‫של תורה ואת אור הנשמה‪ ,‬צפונות ורזי אין‪-‬סוף‬ ‫נקודה( המשמשת יסוד גדול ובריח תיכון המבריח‬
‫שבעולמות‪.‬‬ ‫תוך הנקודה האמצעית‪ ,‬בכל מה שקשור עם שפע‬
‫אחד הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א שגחלתה של‬ ‫ההתגלויות קורנות האור של נשיא דורנו‪ .‬בכלל‬
‫החסידות‪ ,‬שהיא נקודת הבעל שם טוב בטהרתה‪,‬‬ ‫זה גאונותו המופלגה בתורה כחד בדרא ממש‪ ,‬הן‬
‫כשהיא אחוזה וקשורה בשלהבת י‪-‬ה‪ ,‬משומרת‬ ‫בחלק הנגלה בחידושיו המעמיקים‪ ,‬המבריקים‬
‫בהיכלו ובתורתו הק'‪ ,‬מרים דגלה בגאון‪ ,‬במשך‬ ‫והמפתיעים‪ .‬והן בזו המכונה נסתר במבנה המקובל‪.‬‬
‫שנות נשיאותו ברמה‪ ,‬שבארבע אמותיו חשים את‬ ‫הרי הכול מואר במשקפת הרוממות והעמקות‪,‬‬
‫אותה אוירה עילאית שריחפה בבית מדרשו של‬ ‫והעדינות המחשבתית‪ ,‬מיסוד תורת הבעל שם טוב‬
‫הבעש"ט נ"ע וממשיכיו אשר ללא כל ספק היה בו‬ ‫נ"ע‪ ,‬ואשר תוך כדי כך מתגלה לעינינו‪ ,‬יותר ויותר‪,‬‬
‫משום תופעה היסטורית חוזרת‪ ,‬של מעין ההנהגה‬ ‫עומקם המפתיע של יסודות תורתו‪ ,‬עד כדי העמדת‬
‫בתקופת הנביאים‪ ,‬כשרוח ה' נסוכה היתה על גדולי‬ ‫בניינים מרקיעי שחקים המהווים ערים "בצורות‬
‫עמנו והמסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫בשמים"‪ ,‬מתאים לסוד האחידות וההשוואה שבין‬
‫עומק רום ועומק תחת‪ ,‬עד שאנו חשים על ידם‪,‬‬
‫ריחו הטוב של "כתר שם טוב" בתורת רבנו‬ ‫את בחינת ההפך והפך בה דכולא בה שבתורת‬
‫החסידות‪.‬‬
‫תקצר היריעה‪ ,‬באם נעלה במאמרינו זה‪ ,‬גם‬ ‫דברי הקדמה אלה‪ ,‬מבטאים מועקה פנימית‪,‬‬
‫מקצת מן המקצת של ביאורי ראשונים נפלאים‪,‬‬ ‫ולפעמים עד כדי כאב נפשי צורב‪ ,‬נוכח נחיתות‬
‫וגאוניים ממש‪ ,‬בהגיון בריא‪ ,‬בסברא ישירה ללא‬ ‫תת‪-‬מודעית‪ ,‬שלפי הרגשתי – אם אינה מוטעית –‬
‫כל נטיות עקומות‪ ,‬שיצאו מפה קדשו של רבנו‪,‬‬ ‫שוררת בלבם של רבים הדבקים בחסידות ובתורתה‬
‫ומחובתנו להגביל עצמנו בהתאם‪ .‬נסתפק‪ ,‬איפוא‪,‬‬

‫‪39‬‬
‫המצוות‪ ,‬גם אלו שבין אדם למקום‪ ,‬שגם הן נכללות‬ ‫בדוגמא אחת‪ ,‬שמשום מה משכה בשעתו את טעמו‬
‫בכלל "דרכיו" של הקב"ה‪ ,‬שהרי הקב"ה מקיים‬ ‫הפרטי של הכותב‪ .‬ביחוד התרשמתי מחבור דברים‬
‫כל המצוות‪ ,‬כמבואר בשמות רבה )ל‪ ,‬ט(‪ .‬נמצא‬ ‫ונושאים שנראו מחמת ההרגל כקוטביים‪ ,‬אם כי‬
‫שציווי זה הוא ציווי הכולל את כל המצוות ממש‪,‬‬ ‫שניהם שייכים לתורת ה' ומרועה אחד ניתנו‪.‬‬
‫וא"כ אינו מובן מדוע מונה אותו הרמב"ם במניין‬ ‫ארשה לעצמי‪ ,‬לפני כן‪ ,‬לציין אשר אם בשטח‬
‫המצוות‪.‬‬ ‫הכללת תורתו המחשבתית עם מושגיה החקרניים‪-‬‬
‫וביאר זאת כ"ק אדמו"ר שליט"א כך‪:‬‬ ‫פילוסופיים‪ ,‬של הנשר הגדול רבנו משה בן מיימון‬
‫מיוסד על מה שמוכרח ממצוה אחרת דומה‪,‬‬ ‫ז"ל בגלי הסברות הסוערים שבשני התלמודים‪,‬‬
‫שלכאורה היא גם מצוה כללית‪ ,‬ובכל זאת היא‬ ‫היה זה הגאון הנשגב הרוגוצ'ובי זצ"ל הראשון‬
‫נמנית במניין המצוות‪ ,‬וזהו משום שבמצוה זו‪ ,‬יש‬ ‫והנחשון‪ ,‬שחלק תורה זה היה שמור מימות עולם‬
‫בה חידוש‪ ,‬שאינו נמצא בשום צווי אחר‪ .‬הכוונה‬ ‫עבור נשמתו הגדולה‪ ,‬הרי שהכללת פנימיות‬
‫היא למה שמונה במניין המצוות‪ ,‬את הכתוב‬ ‫התורה על כל מכמניה כולל תורתם תורת אמת של‬
‫"ועבדתם את ה' אלקיכם"‪ ,‬שלמרות היותו מן‬ ‫מייסדי החסידות הכללית ותורת חב"ד‪ ,‬בשטחיהם‬
‫הציווים הכוללים‪ ,‬שהרי בכל מצוה עובדים את‬ ‫הבעלותיים של ימי התלמוד והשטים על מימיהם‪,‬‬
‫השי"ת‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מחמת החידוש שישנו במצוה‬ ‫שמורה הייתה לנשמתו האצילית של מי שכל רז לא‬
‫זו‪ ,‬הוא נמנה במניין המצוות )שם מ"ע‪ ,‬ה( וכלשון‬ ‫אניס ליה ממש‪ ,‬כ"ק רבנו הגדול והקדוש שליט"א‪.‬‬
‫הרמב"ם שם "ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן‬ ‫תופעה זו היא במידה מסוימת‪ ,‬פחות תמוהה‬
‫הציוויים הכללים‪ ,‬הרי יש בו ייחוד‪ ,‬כי הוא ציווי‬ ‫מהקודמת‪ .‬שהרי מונחיה של החקירה ביסודן הן‬
‫על התפילה"‪.‬‬ ‫אנושיות מאד‪ ,‬ומרביתן לקוחות מחכמי אומות‬
‫ובכן‪ ,‬גם במצוה זו של "והלכת בדרכיו" יש‬ ‫העולם‪ ,‬אלא שהרמב"ם זכה להכניסן לתחום‬
‫חידוש‪ ,‬והוא שקיום המצוות חייב להיות בצורה‬ ‫נצחיותה של תורתנו הק'‪ ,‬להביאה מעולם הפירוד‬
‫ואופן של הליכה‪ .‬משום שתיתכן קיומה של מצוה‪,‬‬ ‫לעולם האחדות והיחידות של יחידו של עולם‪,‬‬
‫באופן שהמקיימה נשאר אחר קיומה באותו‬ ‫ויחד עם זה להעשיר את מחשבת ההלכה בהון‬
‫מעמד ומצב כמו שהיה לפני קיומה‪ ,‬הנה על זה בא‬ ‫עתק‪ ,‬בחינת נושאות ומנושאות‪ .‬לא כן‪ ,‬המונחים‬
‫הציווי שעל האדם לצאת מגדרו ומצבו הראשון‪,‬‬ ‫היסודיים של פנימיות התורה וסברותיה‪ ,‬כולן‬
‫ולהתרומם למדרגה גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ממקור קדוש יהלכון‪ ,‬בשלוש התגלויות אלוקיות‬
‫וכיצד באמת מגיעים לקיום מצוה בסוג זה‬ ‫שבכל דור ודור‪ ,‬אלא שנבדלו בתחומים‪ ,‬זה בנגלה‬
‫של "והלכת"? הרי זה ע"י ב"דרכיו"‪ ,‬היינו‪ ,‬כשכל‬ ‫וזה בנסתר‪ .‬ומה שנתחדש כאן הוא סילוק מחיצות‬
‫מגמתו בקיומה של המצוה‪ ,‬הוא משום שזהו‬ ‫באופן ששניהם יצאו נשכרים‪ ,‬גם תורת החסידות‬
‫דרכו של הקב"ה‪ ,‬והוא עושה את המצוה בכוונה‬ ‫נתעשרה בדרך זו ממילא‪ ,‬ואולי יותר מכן‪ ,‬נתעשרה‬
‫להידמות בו יתברך‪ ,‬אזי נפעל העניין של "והלכת"‪.‬‬ ‫תורת הנגלה בפתיחת אופקים חדשים הגיוניים‬
‫ומבוססים להבהרת נושאיה השונים‪.‬‬
‫ביאור גדר ה"הליכה" הנדרשת במצוה‪ ,‬היא‬
‫שההתרוממות הנפשית של מקיים המצוה תהיה‬ ‫ובכן‪ ,‬זהו לשון הרמב"ם בספר המצוות‪ ,‬במצות‬
‫בצורה בלתי מוגבלת‪ ,‬כלומר בבחי' מעבר מ"גבול"‬ ‫עשה השמינית‪" :‬הציווי שנצטווינו להדמות לו ית'‬
‫ל"בלי גבול"‪.1‬‬ ‫כפי יכלתנו‪ ,‬והוא אמרו 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬וכבר כפל‬
‫ציווי זה ואמר 'ללכת בכל‪-‬דרכיו' ובא בפירוש עניין‬
‫דבר זה‪ ,‬שלכאורה הוא בלתי אפשרי לאדם‬ ‫זה‪ ,‬מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום‪,‬‬
‫שהוא בסך הכל "בעל גבול" – שיגיע לדרגא של‬ ‫הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון‪ ,‬הקב"ה נקרא‬
‫"בלי גבול"‪ ,‬וגם שישאר בהגבלתו אף בהגיעו‬ ‫צדיק אף אתה היה צדיק‪ ,‬הקב"ה נקרא חסיד אף‬
‫לדרגת "בלי גבול" – מתאפשר ע"י עצם הקיום של‬ ‫אתה היה חסיד"‪.‬‬
‫"והלכת בדרכיו"‪ ,‬היינו ע"י ההתקשרות עם דרכיו‬
‫של הקב"ה בקיום מצוותיו‪ .‬ומאחר שהקב"ה‬ ‫והשאלה היא‪ :‬שהרי לפי השורשים )שם בשורש‬
‫הוא "נמנע הנמנעות"‪ ,2‬והוא נושא את ההפכים‪,‬‬ ‫ד'( שקבע הרמב"ם בנוגע למניין המצוות‪ ,‬לדעת מה‬
‫נכלל במניינו ומה לא‪ ,‬הוא גם אשר ציווי כללי כמו‬
‫"קדושים תהיו" אינו נחשב במניין המצוות‪.‬‬
‫‪ (1‬ראה יסוד לתפיסה זו בכ"מ בדא"ח‪ :‬לקו"ת במדבר‬ ‫ולפי זה תמוהה החשבתה של מצות "והלכת‬
‫)לח‪ ,‬ד(‪ .‬ד"ה צאינו וראינה – תר"ס‪ .‬ד"ה שובה – תרס"ו‪.‬‬ ‫בדרכיו" במניין המצוות‪ .‬שהרי לפי איך שביארה‬
‫בהסברת ההבדל שבין מלאכים הקרויים 'עומדים'‪ ,‬לבין‬ ‫הרמב"ם בכוונת המצוות שצריך "להידמות בו‬
‫נשמות ישראל למטה הקרויים 'מהלכים'‪.‬‬
‫יתברך כפי יכלתנו"‪ ,‬הרי מצווה זו כוללת כל‬
‫‪ (2‬הרשב"א בתשובותיו סי' תי"ח‪ ,‬דרך אמונה להצ"צ‬

‫‪40‬‬
‫בשנת ה'תשכ"ד‪ ,‬האחרונה‬ ‫בתורה זו של הבעש"ט נ"ע‬ ‫הרי ביכולתו לחבר "גבול"‬
‫שהתקיימה בחצרות קדשנו‪,‬‬ ‫ו"בלי גבול"‪ ,‬וממילא גם‬
‫שזכיתי להשתתף בה‪ .‬היה‬ ‫טמון יסוד מעמיק שזכו‬ ‫כשהנברא יגיע בדרגתו‬
‫זה באמצע ובעיצומה של‬ ‫בו ההולכים לאור תורתו‬ ‫המוגבלת לדרגת "והלכת"‪,‬‬
‫ההתוועדות‪ ,‬כבה האור מחמת‬ ‫הק' וביחוד המעמיקים‬ ‫הרי הוא יהא עולה בעילוי‬
‫קלקול טכני של החשמל‪.‬‬ ‫"בלתי מוגבל"‪ ,‬ועוד שבעלייתו‬
‫לאחר מכן כשתוקן והתאורה‬ ‫בה‪ ,‬שבדרך כלל אינם‬ ‫ה"בלתי מוגבלת" יישאר‬
‫נתחדשה‪ ,‬הבחנתי בפני הקדש‬ ‫מתמקחים עם ההשגחה‬ ‫במציאותו ה"מוגבלת"‪.‬‬
‫של כ"ק אדמו"ר שליט"א‪,‬‬ ‫הפרטית לאן פניהם‬ ‫שיחותיו‬ ‫מובן שביערות‬
‫חיוורון מאויים – עכ"פ כך‬ ‫הק'‪ ,‬של כ"ק רבנו שליט"א‪,‬‬
‫זה היה בעיני – עבורי היה‬ ‫מועדות‬ ‫מצויים לרוב ביאורים גאונייים‬
‫זה לימוד פרק נפלא בהשגחה‬ ‫והרגשות בעש"טניות‪ .‬אולם‬
‫פרטית‪.‬‬ ‫בחרנו בקטע זה לדוגמא‪ ,‬מכיון‬
‫כן‪ ,‬בהדרכתו את החסידים‪ ,‬ואת רבבות הפונים‬ ‫שבביאור זה‪ ,‬מקופלת גישה בעשטני"ת מובהקת‬
‫בתפיסת קיום המצוות‪ ,‬כשזה מנוצל לתירוץ קולע אליו‪ ,‬בולטת מאד נקודה בעש"טנית‪ ,‬הבאה לידי‬
‫הגיוני ומעמיק בדברי הנשר הגדול‪ ,‬המזכירות ביטוי בלשון מוסתר ופשוט ביותר אם במכתבים‬
‫או בע"פ‪ ,‬והיא "ניצול ההזדמנות"‪ .‬היינו לחוס‬ ‫פיסקאות רבות ב"כתר שם טוב" להעמיק בהם‪.‬‬
‫ומתורה שהיא הנהגה והוראה‪ ,‬להנהגה והוראה על כל הזדמנות טובה הניתנת לאדם עלי אדמות‬
‫לפעול בעניינים רוחניים )ולפעמים גם בענייני גשם‬ ‫שהיא תורה‪:‬‬
‫של אדם מישראל שעליו להעלותם ברוחניות ע"י‬
‫השימוש הנכון בזה(‪ ,‬הנה בגדר של השגחה פרטית‬ ‫בסוד ההשגחה הפרטית‬
‫ועזר ממעל‪ ,‬יוכל למלאות תפקידו ושליחותו בזה‬
‫בין הדברים היחודיים‪ ,‬המיוחדים בתורת העולם‪ .‬ובזבוז ההזדמנות מהוה הפסד רוחני בלתי‬
‫הבעש"ט נ"ע הוא‪ ,‬ששלימות האמונה בהשגחה ישוער לעולם בכלל‪ ,‬ולכוונת ירידת נשמתו בפרט‪.‬‬
‫והגע בעצמך‪ ,‬עד כמה שהיא עבודה קשה‬ ‫הפרטית‪ ,‬היא ההתבוננות העקבית בה‪ ,‬ותכנון‬
‫החיים הרוחניים לאורה‪ ,‬כמורה ומכוונת דרכו של ומיגעת‪ ,‬וזקוקים בזה לחכמה רבה‪ ,‬לנצל כראוי‬
‫האדם במילוי שליחות נשמתו עלי אדמות‪ .‬ידועה שביל רחב ועמוק זה בעבודת השי"ת‪ ,‬אלא‬
‫בזה תורת הבעש"ט נ"ע‪ ,‬כפי שנמסרה ע"י נשיאי שהחסיד המקושר לרבי הקדוש‪ ,‬נעזר הוא על ידו‬
‫חב"ד בכמה לשונות‪ ,‬ובנוסחאות שונות‪ ,‬ואשר גם בזה‪ ,‬ע"י ההצבעה וההוראה המיוחדת‪ ,‬ברגעי‬
‫אחד מהם הוא זה המובא בכש"ט )הוספות עמוד ההזדמנות‪ ,‬ואיך למלאותם כשברכת כ"ק אדמו"ר‬
‫‪" :(68‬כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע‪ ,‬שליט"א מלווה אותם‪.‬‬
‫הוא הוראת הנהגה בעבודת ה'‪ ,‬וזהו עניין העבודה‬
‫ומהיכל ה"השגחה הפרטית" להיכל "מסירות‬
‫להבין ולהשכיל כל דרך בעבודת השם"‪.‬‬
‫הנפש"‪.‬‬
‫בדורנו‪ ,‬סוד זה של "השגחה פרטית" נמסר‬
‫בייחוד לממשיכו הנאמן של מייסד החסידות‪,‬‬
‫קירבת היכלות ה"השגחה הפרטית"‬ ‫אביהם ופטרונם של ישראל‪ ,‬אשר במכלול דברות‬
‫ו"מסירות הנפש"‬ ‫קדשו‪ ,‬ובכל הנהגותיו המקודשות בעשר קדושות‪,‬‬
‫בקרב בני היכלו של רבנו – צאן מרעיתו הכולל‬ ‫עולה ומבצבצת מידה זו‪ ,‬שהיא למעשה מדת‬
‫את כל השכבות‪ ,‬החל מגאוני תורה או גדולים‬ ‫המידות שבתורת הבעש"ט נ"ע‪.3‬‬
‫דומני שכל מי שנמנה על דגלו הק' של כ"ק בדעת אלקים ועבודתו עד לרגלי העם 'אשר אנכי‬
‫אדמו"ר שליט"א או זכה לשהות במחיצת הקדש‪ ,‬בקרבו'‪ ,‬וכל הגילים והמבנה של הבית היהודי‪,‬‬
‫מלא הוא באמתחתו סיפורי קודש הקשורים עם אנשים נשים וטף – מושגים אלו של השגחה פרטית‬
‫יסוד גדול זה‪ ,‬בהנהגתו הפלאית של כ"ק רבנו עם כל המשתמע מזה‪ ,‬הינם שפת חיים ממש‪ ,‬מטבע‬
‫הקדוש‪ .‬עם כל זאת לא אמנע מלהעלות על הכתב לשון הרגילה על לשונם‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל תפיסת חייהם מיוסדת ומושתתת‬ ‫התרשמות אישית‪ ,‬מהתוועדות שמחת בית השואבה‬
‫בשימת לב מיוחדת עלי אמונה עמוקה‪ ,‬והרגלי‬
‫התבוננות עם הקשבה פנימית לקול ההשגחה‬
‫הפרטית‪ .‬שהות קצרה בארבעת אמותיו של כל‬ ‫ע' ‪.68‬‬
‫‪ (3‬גם במובן של מדה שהתורה נדרשת בה‪.‬‬

‫‪41‬‬
‫בתורה שבכתב ובתורה שבעל‬ ‫בדורנו אנו זכינו‪ ,‬אשר‬ ‫מי ששייך לכ"ק אדמו"ר‬
‫פה‪ ,‬היא תורה שלימה ממש‪,‬‬ ‫בחסדי א‪-‬ל עליון‪ ,‬שלהבת‬ ‫שליט"א‪ ,‬שספג את חינוכו‬
‫ולא בכדי כינוהום תלמידי‬ ‫הפנימי‪ ,‬או המצאות תחת‬
‫הבעש"ט נ"ע בשם "תורות"‪,‬‬ ‫קדש זו של הבעש"ט נ"ע‪,‬‬ ‫קורת גג בית יהודי‪ ,‬שרוחו‬
‫משום שכל אחד מהם הוא‬ ‫דלוקה ובוערת‪ ,‬בהיכלו‬ ‫של כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫תורה שלימה‪ .‬בתורה זו של‬ ‫מרחפת בו‪ ,‬דיה ומספקת בכדי‬
‫הבעש"ט נ"ע טמון יסוד‬ ‫של כ"ק אדמו"ר שליט"א‪,‬‬ ‫להכניסך באווירת הקדש של‬
‫מעמיק שזכו בו ההולכים‬ ‫המתמזג באש‪-‬הקדש של‬ ‫מושגים אלו‪ ,‬והתאמת צעדי‬
‫לאור תורתו הק'‪ ,‬וביחוד‬ ‫רבינו הזקן זי"ע וממשיכיו‪,‬‬ ‫אנוש בעקבותיה‪ ,‬ולהטעימך‬
‫המעמיקים בה‪ ,‬שבדרך כלל‬ ‫מחדוות הנפש העילאית של‬
‫אינם מתמקחים עם ההשגחה‬ ‫בדמות חכמה בינה‬ ‫החוסה בצל ה"משגיח" שהוא‬
‫הפרטית לאן פניהם מועדות‪,‬‬ ‫ודעת‪ ,‬עד לרבנו נשיאנו‬ ‫תכלית הטוב‪ ,‬בבחינת "נפשי‬
‫או לתכנן תכניות‪ ,‬לשנות‬ ‫שליט"א‪ ,‬שהוסיף באורה‬ ‫חמדה בצל ידיך"‪.‬‬
‫ול'היטיב' כביכול את דרכי‬ ‫כאמור‪ ,‬הרי זוהי נקודה‬
‫ופני ההשגחה העליונה‪ ,‬ובכל‬ ‫המבהיק‪ ,‬והכין את הכלים‬ ‫בעש"טנית מובהקת המאירה‬
‫מקום שההשגחה העליונה‬ ‫המקבילים‪ ,‬הבוקע חוצה‬ ‫כספיר וכאבן צוהר בהיכלו‬
‫הביאתם‪ ,‬משתדלים ככל‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫של כ"ק אדמו"ר‬
‫האפשר להתחקות על הכוונה‬ ‫ומאיר לארץ ולדרים עליה‬
‫ומהיכלו זורקת היא אורה‬
‫העליונה בזה‪ ,‬ולמצוא שם‬ ‫בכל מרחק‪ ,‬אבל באופן‬ ‫לכל הדבקים בו‪ .‬וכל מה‬
‫את השליחות העליונה‪ ,‬ע"י‬ ‫שכמוהו לא נהייתה מימות‬ ‫שהאדם חותר להגיע ליסוד‬
‫ש"נשמת אדם תלמדנו" )שזהו‬ ‫גדול זה‪ ,‬וחדור הכרה זו‪ ,‬עד‬
‫אגב‪ ,‬גם יסוד גדול בעבודת‬ ‫הבעש"ט נ"ע ותלמידיו‬ ‫להפיכתה לקנין נפש ממש‬
‫השי"ת של הבעש"ט נ"ע‪,‬‬ ‫כחלק מתודעתו האישית‪,‬‬
‫וקשור כגחלת בשלהבת ביסוד‬ ‫מתקרב הוא ב"קפיצת דרך"‬
‫ממש‪ ,‬לסגנון חיים רוחניים נעלה‪ ,‬בחינת חיים נפלא זה של השגחה פרטית(‪.‬‬
‫ומכאן‪ ,‬מענה ותשובה לרבים הצמאים לדעת‪,‬‬ ‫שכולן אורה‪ .‬שממנו ועד להסתגלות לחיי מסירות‬
‫נפש ממש ממושכים ומסובכים‪ ,‬היא חוט השערה מנין שאבו ושואבים חסידי חב"ד את הכח הנפלא‬
‫והאדיר‪ ,‬לחיות 'חיי מסירות נפש'‪ ,‬שהיא במידה‬ ‫גרידא‪.‬‬
‫כל זה יובן יותר‪ ,‬וביחוד‪ ,‬עם ביאורו הפנימי של רבה‪ ,‬גדולה בהרבה‪ ,‬על מסירות נפש כפשוטה‬
‫מורנו הבעש"ט נ"ע בכש"ט )ד‪ ,‬ב הוצאת קה"ת( ובפועל‪ .‬זהו משום שהם קשורים לרבותיהם‬
‫הקדושים‪ ,‬שבכל דור ודור‪ ,‬משמריה באמת‬ ‫לפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ וגו'"‪:‬‬
‫"והיה כי תבוא אל הארץ" – כשתבא ותגיע ובתמים‪ ,‬של נקודת הבעש"ט נ"ע והדביקים בה‬
‫לבחינת רצון ומרוצה‪" ,4‬אשר ה' אלקיך נותן לך באמת ובאמונה‪ ,‬מבלי לזוז הימנה ימין ושמאל‪ ,‬זיז‬
‫נחלה וירשתה" – אשר זהו מתנה מלמעלה בירושה כל שהוא‪.‬‬
‫ובדורנו אנו זכינו‪ ,‬אשר בחסדי א‪-‬ל עליון‪,‬‬ ‫בכל אחד מישראל‪ .‬הנה כך צריך להיות סדר‬
‫העבודה‪" :‬וישבת בה" – שיהיה זה בהתיישבות‪ ,‬שלהבת קדש זו של הבעש"ט נ"ע‪ ,‬דלוקה ובוערת‪,‬‬
‫"ולקחת וגו' ושמת בטנא" – להלביש את האורות בהיכלו של כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬המתמזג באש‪-‬‬
‫בכלים‪" ,‬והלכת אל המקום" – הוא ענין השגחה הקדש של רבינו הזקן זי"ע וממשיכיו‪ ,‬בדמות חכמה‬
‫פרטית‪" ,‬אשר יבחר ה' אלקיך" – כשיהודי הולך בינה ודעת‪ ,‬עד לרבנו נשיאנו שליט"א‪ ,‬שהוסיף‬
‫לכל מקום שהוא‪ ,‬אין זה מה שהוא הולך מעצמו‪ ,‬באורה המבהיק‪ ,‬והכין את הכלים המקבילים‪,‬‬
‫אלא שמוליכין אותו ההשגחה העליונה אשר הבוקע חוצה ומאיר לארץ ולדרים עליה בכל‬
‫כשמגיע למקום‪ ,‬הרי הכוונה היא "לשכן שמו שם" מרחק‪ ,‬אבל באופן שכמוהו לא נהייתה מימות‬
‫הבעש"ט נ"ע ותלמידיו‪ ,‬המרנין את הלב ומחזק‬ ‫– לפרסם אלקות בעולם‪.‬‬
‫ביאור זה‪ ,‬כמו כל ביאוריו של הבעש"ט נ"ע את התחושה‪ ,‬כי אכן קרובה ישועת ה' לבוא‪ .‬ואנו‬
‫מצרפים תפילותינו בתוך תפילות כל עמך בית‬
‫ישראל‪ ,‬שבקרוב ממש נראהו עין בעין בראש גולים‬
‫‪ (4‬וכמאמר המדרש )מדרש רבה ה‪ ,‬ח( "למה נקרא שמה עולה לציון ברנה בגאולת עולמים ע"י משיח צדקנו‬
‫ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"‪ .‬וראה גם תורה אור )בראשית בב"א‪ ,‬ולחסות בצלו בבית ה' בהר מרום הרים‪.‬‬
‫א‪ ,‬ג(‪.‬‬

‫‪42‬‬
‫מורנו הבעל שם טוב ‪-‬‬

‫המשך ושלימות מתן תורה‬
‫מאמר מחשבה המבאר בטוב טעם את החידוש‬
‫הגות ומחשבה‬ ‫שהתגלה בעולם ע"י הבעש"ט ‪ -‬על פי מה שנתבאר‬
‫‪ 250‬שנה להסתלקות הבעל–שם–טוב‬ ‫בתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫המלך – שהרי יום זה הוא יום ההילולא שלו‪ ,‬כדברי‬ ‫מאמרים רבים וספרים רבים עוסקים בדבר‬
‫חז"ל ש"דוד מת בעצרת"; וכן מורנו הבעש"ט –‬ ‫גדולתו של מורנו הבעש"ט נ"ע‪ ,‬חידושו בדרך‬
‫שיום ההילולא שלו אף הוא בחג השבועות‪.‬‬ ‫החסידות אשר הביא לעולם‪ ,‬ועוד סגולות ומעלות‬
‫עיקר הדברים הם‪ ,‬אשר באמת שלשת הרועים‬ ‫רבות‪ ,‬שיש להמליץ על זה את מ"ש בפיוט‬
‫הללו‪ ,‬הם המשך אחד של אותו הענין ואותו הגילוי‬ ‫"אקדמות" שאם היו כל הימים דיו וכל העצים‬
‫האלקי מלמעלה‪ ,‬אלא שגילוי זה בא בשלשה‬ ‫קולמוסין וכו' לא יספיקו לבארם‪.‬‬
‫שלבים‪ .‬לשון אחר‪ :‬ע"י דוד המלך נפעל השלב השני‬ ‫בשטחים רבים בעבודת השם הטביע הבעש"ט‬
‫של אותו הגילוי שנפעל ע"י משה רבינו במתן תורה‪,‬‬ ‫את חותמו המיוחד‪ ,‬עד אשר פנים חדשות באו‬
‫והבעש"ט פעל את השלב השלישי אשר באותו גילוי‬ ‫לכאן‪ :‬חידושו בעבודת השם באופן עבודת התפילה‬
‫עצמו‪.‬‬ ‫מתוך שימת לב והתלהבות והכנה כדבעי‪ ,‬עבודת‬
‫החידוש שבכל שלב גופא נתבאר בכמה פנים‬ ‫השם מתוך שמחה וגילה‪ ,‬זהירות וטהרת המחשבה‪,‬‬
‫בתורתו של רבינו‪ ,‬אך כאן נעמוד על גופו של ענין‬ ‫אמונה שלימה בהשם יתברך ובטחון חזק בצור‬
‫זה‪ ,‬שבאמת הבעש"ט וגילוי שיטת החסידות שעל‬ ‫העולמים‪ ,‬דיבוק חברים ואהבת כל איש ישראל עד‬
‫ידו‪ ,‬אין זה אלא "המשך" של אותו הגילוי האלקי‬ ‫קצה האחרון‪ ,‬הזהירות שכל מעשי האדם יהיו לשם‬
‫שהי' בעת מתן תורה‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬טהרת הגוף והנפש‪ ,‬אמונת חכמים וצדיקים‪,‬‬
‫מעלת ההתקשרות והדביקות בצדיקים‪ ,‬הסתכלות‬
‫לכשתמצי לומר‪ ,‬יש כאן הסתכלות חדשה‬ ‫מחודשת על ההשגחה הפרטית של הקב"ה בעולמו‪,‬‬
‫והבנה עמוקה ומופלאה במהות חידושו של מורנו‬ ‫התעסקות בפנימיות התורה והפצתה‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫הבעש"ט ודרך החסידות שייסד‪.‬‬
‫וכבר נתבאר במ"א אשר כל הדברים הללו הם‬
‫שכן‪ ,‬במשך כל הדורות מימות משה רבינו‬ ‫פרטים הנובעים מתוך כלל גדול‪ ,‬כלל שקבע מורנו‬
‫ועד מורנו הבעש"ט היו המון צדיקים וקדושים‬ ‫הבעש"ט נ"ע בהשקפת היהדות – אשר ממנו נובעים‬
‫וטהורים‪ ,‬שהרי בכל דור ודור נתקיים מ"ש חז"ל‬ ‫ומסתעפים כל הפרטים הללו‪.‬‬
‫ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים עמד ושתלן‬
‫בכל דור ודור‪ .‬חלק מצדיקים אלה היו צדיקים‬ ‫אולם‪ ,‬כאן נתעכב על נקודה כללית יותר בענין‬
‫נסתרים‪ ,‬חלקם היו מנהיגי ישראל‪ .‬חלקם אף‬ ‫מהותו של הבעש"ט ודרך החסידות על פי המבואר‬
‫חידשו אופנים חדשים בלימוד התורה‪ ,‬נגלה דתורה‬ ‫בתורתו של הרבי‪.‬‬
‫ופנימיות התורה‪ ,‬דרכים חדשות בעבודת השם‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬פירותיהם של צדיקים וגדולים וקדושים אלה‬ ‫שלושת עמודי עולם‬
‫הם נחלת עם ישראל כולו במשך כל הדורות‪.‬‬ ‫פעמים רבות מוזכר בשיחות הק' שנאמרו בחג‬
‫אולם‪ ,‬בכל זאת פשוט שאין להשוות את חידושו‬ ‫השבועות‪ ,‬שיום זה חג השבועות קשור עם שלשת‬
‫של כל צדיק למשה רבינו‪ ,‬שהוא הי' מקבל התורה‬ ‫עמודי העולם‪ :‬משה רבינו‪ ,‬דוד המלך‪ ,‬ומורנו‬
‫ומסרה ליהושע וכו'‪ ,‬עד שנקרא "משה רבינו"‪ .‬כי‬ ‫הבעש"ט‪.‬‬
‫קבלת התורה ע"י משה אין זה רק פרט או כלל‬ ‫משה רבינו – שכן ביום זה ניתנה התורה שהיא‬
‫בתורה או אפילו כלל גדול‪ ,‬אלא – הרי זו כל התורה‬ ‫"תורת משה" )כלשון הכתוב(‪" ,‬תורה צוה לנו‬
‫כולה‪ .‬שהרי כל התורה כולה‪ ,‬אפילו מה שתלמיד‬ ‫משה"‪ ,‬וכלשון חז"ל "משה קיבל תורה מסיני"; דוד‬
‫ותיק עתיד לחדש‪ ,‬הכל ניתן למשה מסיני‪ .‬ויתר‬

‫‪43‬‬
‫"מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיני'"‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬ע"פ דברי רז"ל )בסוגיא דמתן תורה במס'‬
‫ומובן מאליו‪ ,‬שלכל לראש צריך להיות כן אצל‬ ‫שבת( אשר קיום כל הבריאה כולה הי' תלוי במתן‬
‫האדם‪ ,‬שההרגש ד"אין עוד מלבדו" צריך לחדור‬ ‫תורה‪ ,‬ואמרו שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל‬
‫במוחו וליבו וכל פרטי חייו‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שכל‬ ‫ישראל‪ ,‬נמצא‪ ,‬שפעולתו של משה בקבלת התורה‬
‫מעשיו דיבוריו ומחשבותיו כולם‪ ,‬כל תוכנם הוא‬ ‫היא פעולה הכוללת בעצמה את כל היקום כולו‪,‬‬
‫לגלות כבודו יתברך‪ .‬ועד שכל מציאות האדם אינה‬ ‫שכן בעת מתן תורה נתקיימה מטרת הבריאה‪.‬‬
‫אלא אמצעי שעל ידו מתגלית קדושתו יתברך‪.‬‬ ‫וזהו מה שמשמיענו רבינו בביאורו אודות דוד‬
‫בקיצור‪ :‬שני הענינים‪ ,‬גילוי שכינה וביטול‬ ‫המלך והבעש"ט‪ ,‬אשר גם חידושם של דוד המלך‬
‫האדם מכל וכל‪ ,‬הא בהא תליא ועד שהיינו הך‪.‬‬ ‫והבעש"ט הוא באותו הסוג והגדר דמשה רבינו‪,‬‬
‫דכאשר האדם מרגיש באמת גילוי אלקות בנפשו‪,‬‬ ‫היינו שמלבד זאת שהיו צדיקים וגדולים וקדושים‬
‫הרי בדרך ממילא מתבטלת מציאותו לפניו יתברך‪.‬‬ ‫שגילו יסודות וכללים חדשים בתורה ובעבודת ה'‪,‬‬
‫כי הלא האמת היא ש"אין עוד מלבדו"‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫הרי כל אחד מהם פעל שלב חדש באותו כלל שהוא‬
‫הבחינה שהאמת של אלקות נקלטה בנפשו של‬ ‫כולל הכל‪ ,‬השלמת מטרת הבריאה‪.‬‬
‫האדם היא‪ ,‬אם כתוצאה מזה אינו מרגיש את‬
‫ה"אני" שלו‪ ,‬דמכיון ש"לית אתר פנוי מיני'"‪ ,‬מובן‬ ‫משה רבינו‬
‫שגם באדם גופא אין "אתר" הפנוי מאלקות‪ ,‬עד‬
‫ביאור הדברים‪ :‬עיקר החידוש דמתן תורה הוא‬
‫שלא נשאר שום מקום למציאותו‪.‬‬
‫כדברי המדרש על הפסוק "וירד ה' על הר סיני"‪,‬‬
‫זהו גם הטעם הפנימי לכך שהענין דמתן תורה‬ ‫שעד מתן תורה עליונים לא ירדו למטה ותחתונים‬
‫הי' על ידי משה רבינו‪ .‬שכן‪ ,‬משה רבינו הי' בתכלית‬ ‫לא עלו למעלה‪ ,‬ובמתן תורה בטלה גזירה זו‪" ,‬ואני‬
‫הביטול להקב"ה‪ ,‬כמו שנאמר "ונחנו מה"‪ ,‬עד‬ ‫המתחיל וירד ה' על הר סיני"‪.‬‬
‫שאמרו עליו "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה"‪,‬‬
‫במתן תורה הי' גילוי השכינה למטה‪ ,‬גילוי‬
‫כלומר‪ ,‬כאשר משה רבינו פתח פיו לדבר‪ ,‬הדיבורים‬
‫השכינה באופן כזה שפועל באדם את ההרגשה‬
‫שיצאו ממנו לא היו פרי מחשבתו ושכלו לבד )אף‬
‫ש"הכל הוא אלקות"‪ ,‬וכלשון הכתוב אודות מתן‬
‫שגם הם תכלית הקדושה( אלא הם דברי השכינה‬
‫תורה "אתה הראית לדעת כי הוי' הוא האלקים‬
‫המדברת דרך פיו של משה רבינו‪ .‬חזינן מהכא גודל‬
‫אין עוד מלבדו"‪ ,‬וכפירוש תורת החסידות בכתוב‬
‫ביטולו של משה רבינו‪ ,‬שלא הרגיש את עצמו כלל‬
‫זה‪ ,‬שאין שום מציאות בלעדו ית'‪ ,‬כי כל המציאות‬
‫לאיזו מציאות שהיא נפרדת ממנו יתברך‪ ,‬אלא כל‬
‫כולה אינה אלא גילוי כבודו של הקב"ה‪ ,‬כל מה‬
‫חושיו וכוחותיו לא היו אלא אמצעי בלבד שעל ידם‬
‫שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו‪.‬‬
‫גילה הקב"ה את דבריו לישראל‪.‬‬
‫וכמפורש גם במדרש על הפסוק "באתי לגני‪,‬‬
‫ולפיכך הי' משה רבינו שליח ה' שעל ידו הי'‬
‫לגנוני‪ ,‬למקום שהי' עיקרי בתחילה"‪ ,‬דבתחילת‬
‫מעמד הר סיני‪ ,‬שבו נגלה בכל העולם כולו – "אתה‬
‫הבריאה היתה עיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬ואח"כ‬
‫הראת לדעת" – ש"אין עוד מלבדו" ממש‪.‬‬
‫ע"י שבעה חטאים גלתה השכינה ועלתה לרקיע‬
‫ובאמת‪ ,‬בעת מעמד הר סיני נתבטלו כל ישראל‬ ‫הז'‪ ,‬ואח"כ עמדו ז' צדיקים והורידו את השכינה‬
‫ממציאותם מחמת התגלות השכינה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫מהרקיע הז' לו' וכו'‪ ,‬עד שבא משה והורידה לארץ‪,‬‬
‫בספר התניא )ר"פ לד( שישראל זכו במעמד הר סיני‬ ‫כמ"ש וירד ה' על הר סיני )וגילוי זה נקבע במשכן‬
‫ל"מעין" מדריגת משה רבינו‪" ,‬רק שלא יכלו לסבול‬ ‫שעשה משה‪ ,‬ואח"כ בבית המקדש שבנה דוד‪,‬‬
‫כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא‬ ‫כדלקמן(‪.‬‬
‫ענין ביטול במציאות הנ"ל"‪.‬‬
‫והרי ענין זה‪ ,‬גילוי שכינה למטה‪ ,‬הוא הוא‬
‫אך בשעת מתן תורה הי' גילוי זה לפי שעה‬ ‫מטרת ותכלית הבריאה כולה‪ ,‬כדברי המדרש הידוע‬
‫בלבד‪ ,‬ולא נקבע בעולם עצמו‪ ,‬ולכן כתיב "במשוך‬ ‫)תנחומא נשא( שהקב"ה נתאוה )כביכול( להיות‬
‫היובל המה יעלו בהר"‪ ,‬שלאחר מתן תורה לא‬ ‫לו דירה בתחתונים‪ .‬וכמבואר בתניא פל"ו ואילך‪,‬‬
‫נשארה אותה הקדושה על ההר עצמו‪ ,‬ואז אמר‬ ‫שתאוה זו היא עיקר תכלית הבריאה‪ ,‬שיהי' גילוי‬
‫להם הקב"ה לעשות מיד משכן ובו קדשי הקדשים‬ ‫כבודו בעולם הזה‪ ,‬ודבר זה יתקיים במהרה בימינו‬
‫להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' )כמבואר‬ ‫בקיום היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי‬
‫בתניא שם(‪.‬‬ ‫פי ה' דיבר‪ .‬וזוהי כוונת כל מעשינו ועבודתנו בקיום‬
‫אמנם גם הגילוי אשר במשכן לא הי' גילוי‬ ‫התורה ומצוותי' לכל פרטיהן‪ ,‬שכולם אינם אלא‬
‫של קבע‪ ,‬שהרי המשכן הוא "דירת ארעי" )כלשון‬ ‫כדי להוביל למטרה זו‪ ,‬לגלות בעולם כולו כיצד‬

‫‪44‬‬
‫התורה ומצוות אותה הנשמה והרגש האלקי‪,‬‬ ‫הכתוב ואהי' מתהלך באוהל ובמשכן‪ ,‬דהוי גדר‬
‫המקשרת אותנו למה שלמעלה מאתנו‪ ,‬ומבטלת‬ ‫"מהלך" ולא גדר קביעות(‪.‬‬
‫את ישותנו ומציאותנו‪.‬‬
‫וככל שמתארכת הגלות‪ ,‬ביחד עם ירידת‬ ‫דוד המלך‬
‫הדורות והתגברות החושך בעולם‪ ,‬נעשה קשה‬
‫השלב השני של גילוי השכינה בעולם שהתחיל‬
‫יותר להגיע לאיזו מידה של הרגש הרוחניות וגילוי‬
‫בעת מתן תורה הוא בבנין בית המקדש בירושלים‪,‬‬
‫אלקות בנפש‪ ,‬וענין ביטול במציאות הנ"ל‪.‬‬
‫שאז נקבע מקום שכינה בעולם הזה לעד ולעולמי‬
‫ולאידך‪ ,‬מתקרב יותר ויותר "אותו הזמן" שבו‬ ‫עולמים‪ ,‬כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד‪ .‬ודבר זה נעשה‬
‫יבוא כל ישראל וכל העולם כולו לידי שלימותם‪,‬‬ ‫ע"י דוד המלך‪ ,‬שהוא הכין את בנין בית המקדש‪,‬‬
‫כשיקויים היעוד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר‬ ‫הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל )אלא שהבנין בפועל‬
‫יחדיו כי פי ה' דיבר"‪ ,‬אשר אי אפשר לזכות אליו‬ ‫הי' ע"י שלמה שהוא ממלא מקומו של דוד(‪.‬‬
‫מבלי הכנה ראוי' לכך ב"מעשינו ועבודתנו"‪ ,‬מאחר‬
‫וגילוי שכינה זה שבבית המקדש‪ ,‬שאליו עלו‬
‫ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית‬
‫ישראל לרגל לחגוג שלש פעמים בשנה‪ ,‬השפיע‬
‫המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי‬
‫בהם ענין "ביטול במציאות" הנ"ל להקב"ה‪,‬‬
‫תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות" )תניא‬
‫וכנוסח התפילה "אין אנו יכולים לעלות ולראות‬
‫פרק לז(‪.‬‬
‫ולהשתחוות לפניך"‪ ,‬הוי אומר‪ ,‬שתכליתה של‬
‫לשם זה נשלחה לעולם נשמתו הקדושה של‬ ‫העלי' לרגל היא לבוא להשתחוות לפניו יתברך‪,‬‬
‫מורנו הבעש"ט נ"ע‪ ,‬לגלות בכל העולם כולו ובלבו‬ ‫שהשתחוואה מורה על התבטלות גמורה‪.‬‬
‫של כל אחד כיצד "לית אתר פנוי מיני'" וכיצד "מלא‬
‫וענין זה שייך גם לכך שעיקר חידושו של דוד‬
‫כל הארץ כבודו"‪ ,‬ו"שויתי ה' לנגדי תמיד"‪ .‬ועוד‬
‫הוא ב"כתר מלכות" )כמבואר ברמב"ם הלכות‬
‫זאת‪ ,‬שהכרה זו היא באופן הגורם לאדם להכיר‬
‫מלכים שדוד זכה לו ולזרעו עד עולם בכתר מלכות(‪,‬‬
‫שאין הוא מציאות כלל אלא כל כולו בטל לגמרי אל‬
‫שכן ענין המלכות לאמיתתו הוא שהמלך ימשיך‬
‫הקב"ה‪ ,‬באופן של בטל רצונך מפני רצונו‪ ,‬ויתר על‬
‫בעם ישראל יראת שמים וביטול להקב"ה‪ .‬שזהו‬
‫כן‪ ,‬שאינו מרגיש את עצמו למציאות כלל‪.‬‬
‫ענין שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך‪,‬‬
‫וזהו השלב השלישי בהמשכת "גילוי שכינה"‬ ‫היינו שהמלך ממשיך בישראל יראת השם )ומבואר‬
‫בעולם באופן המביא לידי ביטול הנבראים‪ ,‬ובשלב‬ ‫הדבר באריכות בספר המצוות לאדמו"ר הצמח‪-‬‬
‫זה נתחדש‪ ,‬שבלבו של כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫צדק מצות מינוי מלך(‪ .‬ואופן הביטול שממשיך‬
‫ב"משכן" הפנימי שבכל אדם )כדברי חז"ל על‬ ‫המלך בעם ישראל הוא ביטול עצום ונעלה הנובע‬
‫הפסוק "ושכנתי בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד‬ ‫מההכרה ש"אין עוד מלבדו"‪ ,‬גילוי שכינה‪.‬‬
‫מישראל(‪ ,‬גם בו שוכן גילוי שכינה נעלה זה ופועל‬
‫]ונרמז גם ברמב"ם הל' חגיגה )ספ"ג( גבי מצות‬
‫בו ביטול עצום‪.‬‬
‫הקהל‪ ,‬שהמלך קורא פרשיות בתורה באזני כל‬
‫ישראל‪ ,‬וכתב הרמב"ם שחייבין "לשמוע באימה‬
‫גילוי אלקות בעולם‬ ‫ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בסיני כו' אפילו‬
‫חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין‬
‫לכשתימצי לומר‪ ,‬זוהי נקודת כל חידוש‬ ‫לשמוע בכוונה גדולה יתירה כו' ויראה עצמו כאילו‬
‫הבעש"ט‪ ,‬ובלשון כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע )ס'‬ ‫עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה‪ ,‬שהמלך שליח‬
‫השיחות תש"ד ע' ‪" :(101‬ידוע שענינו של הבעש"ט‬ ‫הוא להשמיע דברי הא‪-‬ל"‪ ,‬והמובן מדבריו שהמלך‬
‫הי' לגלות אלקות בעולם"‪.‬‬ ‫הוא שליח הא‪-‬ל להחדיר אימה ויראה בעם ישראל‪,‬‬
‫וכך בעבודת האדם‪ ,‬שדרך החסידות שגילה‬ ‫כמו האימה ויראה דמעמד הר סיני‪ ,‬עד שאפילו‬
‫לנו הבעש"ט ענינה – לגלות את האלקות שבתורה‬ ‫חכמים גדולים צריכים לשמוע מהמלך‪ .‬והן הן‬
‫ומצות‪ ,‬שהיא נשמת היהדות‪ .‬כידוע‪ ,‬שכשם שבאדם‬ ‫הדברים האמורים לעיל‪ ,‬שהמלך ממשיך בהעם‬
‫יש גוף ונפש‪ ,‬כך יש גופא דאורייתא ונשמתא‬ ‫ענין הביטול לאלקות[‪.‬‬
‫דאורייתא )כדאיתא בזהר פ' בהעלותך(‪ .‬יכול אדם‬
‫להשקיע את שכלו בלימוד התורה ולקיים את כל‬ ‫רבי ישראל בעל שם טוב‬
‫המצוות‪ ,‬אבל – "כגוף בלי נשמה"‪ ,‬ובא הבעש"ט‬
‫והדגיש‪ ,‬שתכלית הכל היא להגיע לנשמת התורה‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬משחרב בית מקדשנו‪ ,‬ואין אנו יכולים‬
‫שהיא האלקות שבתורה ומצוותי'‪.‬‬ ‫לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך‪ ,‬הרי חסר אותו‬
‫האור וגילוי שכינה‪ ,‬ובמילא חסירה גם בקיום‬

‫‪45‬‬
‫צדיקים )ועמך כולם צדיקים(‪ .‬וכן בגמילות חסדים‪,‬‬ ‫ואלה דברי אדמו"ר הריי"צ נ"ע באחת‬
‫והלכת בדרכיו‪ ,‬מה הוא רחום וחנון וכו'‪ .‬הכל לשם‬ ‫מאגרותיו )התמים חוברת ד ע' נא‪-‬נג(‪" :‬תורת‬
‫עבודת השם‪.‬‬ ‫החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד‪ ,‬אינם‬
‫אך עדיין יש מציאות של אדם העובד את השם‬ ‫אלא פירוש וביאור והוראה באצבע על תוכן הכתוב‬
‫שיש לו תפיסת מקום חשובה‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא‬ ‫"מלא כל הארץ כבודו" ‪ . .‬תורת החסידות הכללית‬
‫זכה לשמש את הקב"ה!‬ ‫אומרת ש"לית אתר פנוי מיני' ולית מחשבה תפיסא‬
‫בי'"‪ .‬ותורת חסידות חב"ד מבארת בריבוי ביאורים‬
‫באה תורת החסידות ואומרת‪" :‬לית אתר פנוי‬ ‫ומסבירה בריבוי דוגמאות מדעיות חיוביות‬
‫מיני' ולית מחשבה תפיסא בי'"‪ .‬נקודת עבודת‬ ‫ושליליות‪ ,‬איך לית אתר פנוי מיני'‪ .‬ואם כי לית‬
‫השם ע"פ תורת מורנו הבעש"ט היא שאין כאן כלל‬ ‫מחשבה תפיסא בי' הנה חובת כל נברא להשכיל‬
‫מציאות של "אני" מצד עצמו‪ ,‬ואין האדם בכח‬ ‫בחכמה אלקית‪ ,‬להבינה ולהסבירה לעצמו עד כמה‬
‫עצמו יכול להשיג כלל בבורא ית'‪.‬‬ ‫שיד שכלו מגעת‪ ,‬כאמור וידעת היום והשבות אל‬
‫בכל נקודה ונקודה בחיי האדם‪ ,‬וכל שכן וקל‬ ‫לבביך"‪.‬‬
‫וחומר בעת עסקו בעבודת השם‪ ,‬צריך האדם לחפש‬
‫ולמצוא דבר אחד בלבד‪" :‬לית אתר פנוי מיני'"‪ .‬כל‬ ‫חידושו של הבעש"ט‬
‫מציאותו מלכתחילה אינה אלא "שימוש קונו"‪.‬‬
‫וזהו יסוד היסודות של שיטת החסידות‬ ‫אלא שלכאורה הדברים דורשים ביאור‪ :‬מה‬
‫מבית מדרשו של הבעש"ט‪ ,‬כדבריו של אדמו"ר‬ ‫פירוש הדבר ש"לית אתר פנוי מיני' ולית מחשבה‬
‫הצמח‪-‬צדק בספר המצוות שלו )מצות אחדות ה'(‬ ‫תפיסא בי'" הוא חידוש תורת החסידות הכללית‪.‬‬
‫דאמיתיות החסידות היא "אַז ס'איז ניטאָ קיין‬ ‫הרי אלה הם דברים המפורשים בחז"ל )בתקוני‬
‫איך" ]= אין מציאות של אני[‪ .‬מתוך שמרגיש‬ ‫זוהר ובזוהר(‪.‬‬
‫שאין עוד מלבדו‪ ,‬לכן אינו מרגיש את עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫אך עיקרן של דברים כך הוא‪:‬‬
‫כל מטרתו היא לשמש את קונו ולעשות נחת רוח‬ ‫עבודה השם אפשר שתהי' בשני אופנים‪ .‬האופן‬
‫לקונו‪.‬‬ ‫הראשון הוא‪ ,‬ע"פ דברי המדרש "לא ניתנו מצוות‬
‫וכאשר במרכז מחשבתו של האדם עומד תמיד‬ ‫אלא לצרף בהן את הבריות"‪ .‬האדם עוסק בתורה‬
‫הרעיון של "שויתי ה' לנגדי תמיד"‪" ,‬לית אתר פנוי‬ ‫עבודה וגמילות חסדים כדי שיהי' "העולם עומד"‪,‬‬
‫מיני'"‪ ,‬בדרך ממילא נובעות מזה כל פרטי אופני‬ ‫לישובו של עולם ושל האדם‪ :‬כדי שיגיע האדם‬
‫עבודת השם ע"פ דרך הבעש"ט‪.‬‬ ‫לשלימות אמיתית מן הראוי לו שיעסוק בתורה‬
‫שהיא חכמתו של הקב"ה‪ ,‬ו"היא חכמתם ובינתכם‬
‫כל איש ישראל ‪ -‬מתלמידי הבעש"ט הוא‬ ‫לעיני העמים"‪ ,‬ומתוך כך יגיע לשלימות בחכמה‪.‬‬
‫וכן במידות‪ ,‬ע"י שיעסוק בעבודה שבלב ויבקש‬
‫כללו של דבר‪ :‬כשם שכל איש ישראל המחזיק‬ ‫רחמים על עצמו אצל קונו הרי הוא מגיע למעלת‬
‫בתורת ה' הוא תלמידו של משה רבינו‪ ,‬ומקבל את‬ ‫המידות‪ .‬וכן בגמילות חסדים‪ ,‬שאין העולם יכול‬
‫מלכותו של דוד המלך )שהרי דוד מלך ישראל חי‬ ‫להיות באופן של "לשבת יצרה" אילולא הגמילות‬
‫וקיים(‪ ,‬כיוצא בזה לענין הבעש"ט‪ ,‬שהבעש"ט נ"ע‬ ‫חסדים‪ ,‬וכמאמר המדרש "חסד אמר יברא"‪.‬‬
‫גילה והשלים את ההתגלות האלקית שהתחילה ע"י‬ ‫אין למעט כלל בערכה של עבודה מסוג זה‪,‬‬
‫משה רבינו ונמשכה ע"י דוד המלך‪ ,‬לעורר בלב כל‬ ‫שכן זוהי באמת מעלה גדולה שיהי' האדם מושלם‬
‫איש ישראל את אהבת ה' הטמונה בתוכו‪ ,‬לקיים‬ ‫בשלושת הדברים הללו‪ ,‬ומהלך בדרכי השם‪.‬‬
‫מ"ש "שויתי ה' לנגדי תמיד" באופן שהוא מבטל‬
‫את כל מציאותו למען קיום רצונו ית' וקידוש שמו‪.‬‬ ‫בדקות יותר יכול האדם להסתכל על עצמו על‬
‫פי דברי המשנה )סוף קידושין( "אני נבראתי לשמש‬
‫והפצת מעיינות הבעש"ט חוצה היא המשלימה‬ ‫את קוני"‪ ,‬ויפרשם כך‪ :‬יש כאן "שני דברים"‬
‫מטרה זו‪ ,‬גילוי שכינה לעתיד לבוא‪ ,‬בקיום היעוד‬ ‫)כביכול(‪" ,‬אני" ו"קוני"‪ .‬והקב"ה רוצה שהאדם‬
‫ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר‬ ‫ישמש אותו‪ .‬הוא ישמש אותו ע"י שיעסוק בלימוד‬
‫ותיכף ומיד ממש‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬הן לימוד כדי לידע את המעשה אשר יעשון‪,‬‬
‫והן לימוד תורה לשמה‪ ,‬משום שכך נצטוה‪ .‬כיוצא‬
‫דברים שנכתבו ע"י הרב דוד שי' אולידורט‪ .‬ועיין‪ :‬לקוטי‬ ‫בדבר ב"עבודה"‪ ,‬שהרי העבודה היא "נחת רוח"‬
‫שיחות חלק ח' וחלק י"ח שיחות חג השבועות‪ .‬תניא פל"ד‪,‬‬
‫פל"ו ואילך‪ .‬ספר המצוות לאדמו"ר הצמח‪-‬צדק מצות אחדות‬
‫לפני הקב"ה‪ ,‬וכשם שהוא בקרבנות כך גם בתפילה‪,‬‬
‫ה'‪ .‬קובץ 'באור החסידות' ‪ -‬ה'תשנ"ח‪.‬‬ ‫כדברי המדרש שהקב"ה מתאוה לתפילתן של‬

‫‪46‬‬
‫מחיי תמים ב‪770-‬‬

‫המשך זכרונותיו של הגה"ח הרב שלום דובער הלוי‬
‫שי' וולפא‪ ,‬מ‪ 770-‬של הימים ההם ‪ -‬לפני למעלה‬
‫מארבעים שנה‬
‫נשמות נבחרות‬
‫תלמידי ישיבות‬
‫מגיעים לתומכי תמימים‬
‫למשל הסיפור ששמענו אז מר' איצ'ה‪ ,‬שבליל‬ ‫בהמשך לזכרונותי שהתפרסמו בגליון הקודם‪,‬‬
‫שמח"ת תשי"ד הרבי ירד לזאל הקטן אחרי סעודת‬ ‫אודות התקופה הראשונה כ"תמים" בישיבה בכפר‬
‫החג‪ ,‬והצטרף לאברכים ולבחורים שרקדו בזאל‪.‬‬ ‫חב"ד‪ ,‬ואצל כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬נתבקשתי‬
‫באמצע הריקודים תפס אותו הרבי בבגדו ואמר לו‬ ‫ע"י המערכת להרחיב ולציין עוד נקודות מעניינות‬
‫"שפרינגר‪ ,‬גיי אַרויס פון הגבלות"!‬ ‫שיעבירו אל הקורא את האוירה של ‪ 770‬לפני‬
‫חלק מעבודתנו היה להפגש עם רבנים וראשי‬ ‫למעלה מארבעים שנה‪:‬‬
‫ישיבות ולדבר איתם בלימוד‪ ,‬ועל עבודתם בקודש‬
‫בעיר‪ .‬וכך עשינו עם כמה גדולי תורה‪ ,‬וגם ראשי‬ ‫מרכז שליחות‬
‫הישיבות בישיבת "נר ישראל" וכו'‪ .‬בתשעת הימים‬
‫בכלל היה ידוע ב‪ ,770-‬שהשליחות בקיץ‬
‫הלכנו לבקר רב חשוב‪ ,‬והרבנית ביקשה מאיתנו‬
‫במסגרת המל"ח )שהתמימים יוצאים ב"שלשת‬
‫לחזור בעוד שעה‪ ,‬כי הוא עתה באמצע ה"פליישיקע‬
‫השבועות" לערי ארה"ב‪ ,‬להפצת יהדות(‪ ,‬שייכת‬
‫סעודה"‪ ,‬שבעבורה עשה היום סיום מסכת‪.‬‬
‫רק לתמימים האמריקאים‪ ,‬ואילו הבחורים שבאו‬
‫מרוב תמימותנו לא קלטנו עדיין שלא כל‬ ‫מארה"ק ממשיכים ללמוד כרגיל‪ .‬אולם בשנה‬
‫"ראביי" באמריקה הוא אכן יהודי שומר תורה‬ ‫הראשונה לשהותי בחצרות קדשנו‪ ,‬בקיץ תשכ"ו‪,‬‬
‫ומצוות‪ .‬עד שביום תשעה באב נכנסנו לאיזה "רב"‪,‬‬ ‫בהיותי החברותא של הת' הנעלה אברהם )"בומי"(‬
‫וה"רבנית" אמרה לנו לחכות בסלון עד שהוא יסיים‬ ‫פרידלאנד‪ ,‬רצינו מאד לנסוע ביחד לשליחות‪ ,‬אבל‬
‫את סעודת הצהרים‪...‬‬ ‫אני מארץ ישראל ומה עושים? ובכן כתבתי על‬
‫כך לרבי וביקשתי לקבל רשות לצאת לשליחות‪.‬‬
‫הצעירים באמריקה‪..‬‬ ‫והנה לאחר כמה ימים קראו לי חברי ההנהלה‪,‬‬
‫ומדעסקינן בידידי "בומי"‪ ,‬אני זוכר היטב‬ ‫והודיעו שקבלו הוראה מלמעלה לתת לי לנסוע עם‬
‫את אביו ז"ל‪ ,‬שרצה שבנו ילמד באוניברסיטה‪,‬‬ ‫החברותא שלי‪ ,‬וגם קישרו את זה בלימוד בע"פ‬
‫וכמדומני שהוא בא להתוועדות י"ב תמוז והרבי‬ ‫ובחינות וכו'‪.‬‬
‫מאד קירב אותו וצעק לו "מיסטר פרידלאנד – נו‬ ‫נכנסנו ביחד להרה"ח רחמ"א חודקוב ז"ל‪,‬‬
‫קולעדג'" ]= אדון פרידלאנד – לא לאוניברסיטה[‪.‬‬ ‫והוא קבע שעלינו לנסוע לעיר בולטימור במדינת‬
‫אח"כ שמעתי שנכנס ליחידות וביקש מהרבי שיאמר‬ ‫מרילנד‪ .‬הוא צייד אותנו בצ'ק נכבד להוצאות הדרך‬
‫לבנו שיוריד את הזקן‪ ,‬כי זה לא מתאים לאמריקה‪.‬‬ ‫ובהוראות ועצות טובות לשליח מתחיל‪ .‬הגענו לעיר‬
‫והרבי חייך וענה לו מיניה וביה‪ :‬אתה בעצמך אומר‬ ‫זו "ירוקים" ובלי נסיון‪ ,‬כי גם בומי ה"אמריקאי"‬
‫שצריך להתנהג לפי המנהג באמריקה‪ ,‬אז אתה‬ ‫היה איש תם יושב אהלים‪ .‬בבולטימור קידמו‬
‫בטח יודע שהיום באמריקה לא אומרים לצעירים‬ ‫את פנינו הרה"ת ר' שרגא רייס שי'‪ ,‬והשותף שלו‬
‫איך להתנהג‪ ,‬כי יש להם את הדעה שלהם‪ .‬והאם‬ ‫לשליחות הקבועה בעיר זו‪ ,‬הלא הוא )לא תאמינו!(‬
‫אתה באמת חושב שאני כאדם מבוגר יכול לתת‬ ‫הרה"ת ר' יצחק שפרינגר שי' )שהיום הוא המשפיע‬
‫דעות לבנך האמריקאי הצעיר‪ .‬הרי הוא רוצה לגדל‬ ‫בישיבה בבית חיינו(‪ .‬הם הדריכו אותנו מה לעשות‪,‬‬
‫זקן ואיך אוכל למנוע זאת ממנו?!‬ ‫וכך פעלנו במשך שלש שבועות ועברנו את טבילת‬
‫בכלל "בומי" היה משהו מיוחד‪" ,‬עצמי"‪ .‬הוא‬ ‫האש הראשונה‪.‬‬
‫היה ישן בדרך כלל ב‪ 770-‬על הספסל‪ ,‬ורוב היממה‬ ‫בדרך כלל שוכחים את הפרטים הקטנים‬
‫)אחרי ‪ 44‬שנים(‪ ,‬אולם יש דברים שקשה לשכוח‪.‬‬

‫‪47‬‬
‫יושב ולומד‪ .‬כל הישיבה למדה‬
‫אז בזאל הקטן‪ ,‬ואפילו לא‬
‫היה צפוף‪ .‬פעם בקיץ לא עבד‬
‫שם המזגן והיה מאד חם‪,‬‬
‫ובומי ראה שהחברה מנמנמים‬
‫בזמן הלימוד‪ .‬והנה אני רואה‬
‫אותו קם‪ ,‬ניגש לברז שבסוף‬
‫הפרוזדור‪ ,‬לוקח כלי מלא מים‪,‬‬
‫והולך ועושה "ניסוך המים"‬
‫על כל התמימים‪" .‬וויאיק אפ"‬
‫]= תתעוררו[ הוא צועק להם‬
‫וצוחק‪ .‬ופתאום נכנס המשגיח‬
‫הגה"ח ר' מרדכי מענטליק‬
‫ומרוב תדהמה נעתקו המילים‬
‫מפיו‪ ,‬עד שהצליח רק לצעוק‬
‫"בו‪-‬מי פריד‪-‬לאנד"! ולא יסף‪.‬‬
‫הרב וולפא מקבל כוס של ברכה מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫המאמרים השמורים‬
‫ובתחלת השבוע היו מדפיסים אותם בסטנסיל‪.‬‬ ‫בראש‬
‫והנה בש"פ פנחס מבה"ח מנ"א היה מאמר ארוך‬
‫ד"ה "איתא במדרש תילים" )במלאות ‪ 75‬שנה‬ ‫בשנת תשכ"ח נסעתי שוב למרכז שליחות עם‬
‫לבר מצוה של הרבי הריי"צ נ"ע(‪ .‬והחברה יוצאים‬ ‫ידידי הת' שלום בער לויטין )כיום שליח בסיאטל(‪.‬‬
‫ברובם לשליחות כבר במוצ"ש או למחרת בבוקר‪,‬‬ ‫השליחות שלנו היתה בעיר שיקאגו‪ .‬שם יש בית‬
‫ולא היה מי שיתקתק את המאמר‪ .‬מה עושים?‬ ‫כנסת נוסח האר"י ישן מאד‪ ,‬עם כמה זקנים‬
‫מצאתי אז "שעויות" של סטנסיל‪ ,‬שהיו מיוחדות‬ ‫מופלגים שבקושי החזיקו את המנין‪ .‬ואת מי אנחנו‬
‫לכתיבה )עם עט מיוחדת( וכתבתי את המאמר‬ ‫מוצאים שם‪ ,‬את הרה"ח ר' אברהם מאיור ז"ל‪ .‬הוא‬
‫עליהם‪ ,‬וכך שיכפלנו את זה בלילה‪ ,‬ובחצות כבר‬ ‫היה נוסע לאסוף כסף עבור הישיבה וה"מעמד"‪.‬‬
‫חולק המאמר בשכפול הכתב יד כלחמניות טריות‪,‬‬ ‫אבל שלא כעסקני זמננו שיש הדוחים את עבודתם‬
‫הרוחנית בכדי להצליח כביכול בעסקנות‪ ,‬הרי‬
‫שיהיה לתמימים צידה לדרך‪.‬‬ ‫ר' אברהם היה קם מוקדם‪ ,‬טובל במקוה‪ ,‬ויושב‬
‫ב‪ 770-‬היה נהוג שבחורים נוסעים למסור‬ ‫ללמוד חסידות כמה שעות‪ .‬אח"כ התפלל באריכות‬
‫שיעורי תניא בישיבות ברחבי ניו יורק‪ .‬בכל יום‬ ‫עד מנחה‪ ,‬וכך התפלל ערבית‪ ,‬טעם משהו‪ ,‬והתחיל‬
‫חמישי בערב נסעתי עם עוד כמה בחורים ובראשות‬ ‫את יום העבודה שלו‪...‬‬
‫הת' אפרים פיקארסקי שי' )מי שניהל שנים רבות‬ ‫בכל שבת היה חוזר דא"ח ברעווא דרעווין‪.‬‬
‫את ישיבת אהלי תורה( לעיר החרדית "מונסי"‪.‬‬ ‫ראינו שהוא חוזר מאמרים מהרבי הרש"ב‪ ,‬ואנחנו‬
‫אפרים היה הנהג והכיר את הדרכים‪ .‬אני הייתי‬ ‫כתמימים מהדור השביעי ציפינו שיחזור מאמרים‬
‫צריך למסור את השיעור בישיבת "בית מדרש‬ ‫מהרבי שליט"א‪ .‬ניסינו להעיר לו על כך בעדינות‪,‬‬
‫העליון"‪ ,‬ובע"ה נתקרבו אז הרבה בחורים מופלגי‬ ‫והוא ענה לנו‪" :‬אני איש זקן‪ ,‬אין לי כבר כח ללמוד‬
‫תורה לרבי‪ .‬שאר התמימים באוטו התפזרו לעוד‬ ‫בעל פה מאמרים חדשים‪ .‬אבל את המאמרים‬
‫ישיבות בעיר זו )חפץ חיים‪ ,‬בית שרגא ועוד(‬ ‫מהרבי הרש"ב ששמעתי ולמדתי בימי נעורי‪ ,‬אותם‬
‫והיתה הצלחה רבה‪ .‬כאשר נישאתי לרעייתי תחי'‬ ‫יש לי כבר בראש‪ ,‬וכשמגיעה השבת אני מוציא‬
‫ובאתי בפעם הראשונה לבית של השוויגער תחי'‬ ‫מאמר מתאים מה"פעקל" )מהחבילה השמורה לו‬
‫במונסי‪ ,‬נדהמתי לראות שהבית שלהם נמצא‬ ‫בזיכרון( ואומר את המאמר‪.‬‬
‫בחצר האחורית של הישיבה שבמשך למעלה משנה‬
‫אמרתי שם שיעור תניא בכל ליל ששי‪.‬‬ ‫צידה לדרך‬
‫מבצע כראמה‬ ‫בדרך כלל היו יוצאים לשליחות מיד אחרי שבת‬
‫מברכים מנחם אב‪ .‬באותה שנה זכיתי לעשות אחרי‬
‫סיפרתי לעיל על כתיבת ההנחות מהמאמרים‪.‬‬ ‫כל התוועדות של הרבי את ה"הנחה" מהמאמרים‪,‬‬
‫ואי אפשר לדלג על סיפור מעניין‪ .‬בש"פ כי תשא‬

‫‪48‬‬
‫והקטורת‪ ,‬הרבה מראי מקומות מרבותינו נשיאינו‪,‬‬ ‫ט"ז אדר תשכ"ח היה מאמר ד"ה כי תשא‪ .‬במאמר‬
‫ובאופן שכל אחד מנשיאינו מוזכר במאמר פעמיים‪.‬‬ ‫דיבר הרבי עה"פ "פשטתי את כתנתי איככה‬
‫כמובן שמיד גנזנו את ההנחה הקודמת והדפסנו‬ ‫אלבשנה‪ ,‬רחצתי את רגלי איככה אטנפם"‪ ,‬ומבאר‬
‫את המאמר המוגה‪ .‬אולם הדבר היה לפלא‪ ,‬מה‬ ‫בין השאר )כפי שכתבתי בהנחה( שאלו דברי כנסת‬
‫ראה הרבי למחוק את הקטע הנ"ל שיש בו חסרון‬ ‫ישראל‪ ,‬שבזמן הגלות "פשטתי את כתנתי‪ ,‬שאלו‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ואדרבה להוסיף במעלתם של ישראל‪.‬‬ ‫הם הלבושים דמעשה המצוות‪ ,‬שקיום המצוות‬
‫ולמה רצה לעורר דוקא עתה זכות מיוחדת ע"י‬ ‫אינו כמו שצריך להיות ובשלימות‪ ,‬וא"כ איככה‬
‫הזכרת רבותינו זי"ע‪.‬‬ ‫אלבשנה"‪.‬‬
‫למחרת התברר שכשעתיים לאחר מכן‪ ,‬התחילה‬ ‫במשך כל השנה‪ ,‬הייתי מכניס לרבי את‬
‫בישראל "פעולת כראמה"‪ .‬פעולת כראמה היתה‬ ‫המאמר לאחר ההדפסה‪ ,‬ומעולם לא הגיה הרבי‬
‫פעולה של צה"ל נגד המחבלים – ביישוב הירדני‬ ‫את המאמר‪ .‬אולם בפעם הזאת‪ ,‬כשהכנסתי את‬
‫כראמה‪.‬‬ ‫ההנחה ביום חמישי כ"א אדר אחר הצהרים‪ ,‬הרי‬
‫הייתה זו פשיטה נרחבת של צה"ל כנגד מפקדת‬ ‫לאחר זמן קצר ביותר קורא לי הר"ב קליין שי'‪,‬‬
‫הפת"ח בכפר והעומד בראשה‪ ,‬יאסר ערפאת‪ .‬כוחות‬ ‫ומוסר לי את ‪ 4‬עמודי המאמר מוגהים‪.‬‬
‫צה"ל הצליחו להרוג ‪ 128‬מחבלים‪ .‬בשלב מסויים‬ ‫בהגהותיו מחק הרבי את המילים שצטטתי‬
‫החליט הצבא הירדני להתערב בכוחות גדולים‪,‬‬ ‫לעיל )שיש בהם כאילו חסרון על עם ישראל(‪ .‬כמו"כ‬
‫וצה"ל נאלץ לסגת‪ .‬בניסי ניסים הצליחו החיילים‬ ‫בשני מקומות שהוזכר סיום הפסוק "רחצתי את‬
‫להחלץ ממלכודת האש‪ ,‬תוך שהם הורגים כשישים‬ ‫רגלי איככה אטנפם" )שמבאר בזה שבזמן הגלות‬
‫חיילים ירדנים‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬במהלך הפעולה‬ ‫הקב"ה נתעלה מלהיות מתלבש בהדום רגליו‪,‬‬
‫נהרגו ‪ 28‬חיילים יהודים הי"ד‪ ,‬ועוד שלשה נעדרו‪.‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬א"כ איך יבנה שוב את ביהמ"ק(‪,‬‬
‫ראינו במוחש איך שלמאמרים שהרבי מלך‬ ‫הנה הרבי מחק את המילה "אטנפם" והשאיר רק‬
‫המשיח אומר‪ ,‬ובפרט למה שבא אח"כ בדפוס‪ ,‬יש‬ ‫וגו'‪ .‬כמו"כ בסיום המאמר בענין שכל הכופר בע"ז‬
‫מלכתחלה קשר ושייכות למה שקורה לעם ישראל‬ ‫נקרא יהודי‪ ,‬הוסיף בכתי"ק על עם ישראל "שכולם‬
‫בעולם כולו ובפרט בארה"ק‪ .‬וזאת אע"פ שבאותה‬ ‫נקראו יהודים דוקא" ומציין למאחז"ל שזהו היפך‬
‫תקופה עדיין לא דיבר הרבי בגילוי כל כך על ענינים‬ ‫מצבם הקודם שהשתחוו לצלם‪ .‬ובעיקר שמתי לב‪,‬‬
‫אלו של ארץ ישראל ובטחונה‪.‬‬ ‫שהוסיף לאורך המאמר‪ ,‬בעיקר בענין הקרבנות‬
‫ממקיפים דקליפה כעת‪ ,‬כדי שלא ירגיש הכאב כ"כ‬ ‫המשך מעמוד ‪49‬‬
‫האדם הבריא בעבודת ה'‪ ,‬כמו אב שיש לו בנים‬
‫בזמן הזה שיצאו ופרשו את עצמם מן הכלל‪ ,‬עכ"ז‬ ‫והמכוון בזה למעלה שיפרד חלק הרע מן הטוב‪ ,‬הם‬
‫אינו מתפעל האב כ"כ כי הרוח שטות שיש‪ ,‬לאבות‬ ‫הנשמות הנדחים ונאבדים בג' קליפות הטמאות‬
‫שנצרך לעסק הפרנסה ללמוד כתב ולשונות העמים‪,‬‬ ‫שלא יקלקלו לאחר‪ ,‬וטובה זו עשו לנו שהם נפרדים‬
‫וחכמת חיצוניות המכסה על כל פשעים של הבן‬ ‫בכל הענינים‪ ,‬הן במלבושים‪ ,‬והן בהתנהגות אפי'‬
‫ומלמד זכות עליו ועל כל מעשיו‪ ,‬וע"כ איננו מרגיש‬ ‫בדברים שבקדושה כמו בבהכנ"ס ושארי דברים‪,‬‬
‫הכאב מחיתוך וגיזור משורש נשמת הבן‪ ,‬ואם הי'‬ ‫ואפי' בבית הקברות פורשים את עצמם להיות להם‬
‫מרגיש האב היסורים לא הי' יכול לסבול מגודל‬ ‫מקום מיוחד‪ ,‬ולא יקברו אצל האנשים הישרים‬
‫עגמת נפש שהי' לאב עבור פירוד הבן משרשו‪ ,‬וזה‬ ‫והתמימים‪ ,‬והם שונאים בתכלית לאיש חסיד וישר‬
‫הי' הכרחיות מלמעלה שיפרדו הנשמות האלו‬ ‫וזאת לטובתינו וד"ל‪ .‬וע"כ זה דומה לחיתוך בשר‬
‫מהכלל מחלק הטוב‪ ,‬וע"כ ההסתר והחשך עושה‬ ‫החי שלא יקלקל בשר הבריא‪ ,‬ואם הי' בזמן הזה‬
‫פעולת טובה להאבות הישרים והתמימים שלא‬ ‫גילוי אלקות כמו בימי הבעש"ט ז"ל ואדמו"ר הזקן‬
‫ירגישו כ"כ‪ ,‬ובטעם הב' הוא דומה למשל ממש‬ ‫נ"ע לא הי' הפירוד והבירור חלק הרע מן הטוב‪,‬‬
‫וד"ל‪.‬‬ ‫כי מי פתי יעבור עבירה ח"ו בפרהסיא כמו חלול‬
‫שבת וכדומה‪ ,‬וממילא הי' הרע נשאר צפון בלבם‬
‫אך עכ"ז לבנ"י הי' אור במושבותם בחושך של‬ ‫והי' ביכולתם לקלקל אחרים‪ ,‬כמו ]מענדעלסאן[‬
‫מצרים‪ ,‬וכן עתה ג"כ למי שיש לו אור החסידות אין‬ ‫ותלמידיו ימ"ש‪ ,‬שכמה נפשות החטיאו עבור‬
‫החשך הזה מסתיר כלל‪.‬‬ ‫שהחזיקו אותם לישרים‪ ,‬אך עתה שיצאו לתרבות‬
‫]ומסיים הכותב‪ :‬כל אלו הדברים שמענו‬ ‫רעה בפרהסיא אין מי שילמוד מהם וד"ל‪.‬‬
‫מאדמו"ר נ"ע[‪.‬‬ ‫והטעם הב' שצריך להיות החשך וההסתר‬

‫‪49‬‬
‫אם תורת הבעש"ט אמת ‪ -‬למה‬

‫לא נתגלתה בימים הקדמונים?‬
‫מאמר חסידות ‪ -‬לא נודע למי ‪ -‬שנאמר לפני יחידי סגולה‬
‫בי"ט כסלו שנת תרס"ג ‪ -‬נדפס בסה"מ תרס"ג ע' רנא‬ ‫‪ 250‬שנה‬
‫להסתלקות הבעל–שם–טוב‬
‫ת"ק התחיל להתנוצץ בעולם אור היום לכל באי‬ ‫להבין הקושיא הידוע אם תורת הבעש"ט אמת‬
‫עולם‪.‬‬ ‫ובלא זה אין יכולים לעמוד בקשרי המלחמה של‬
‫ובזה יובן מאמר סתום מהה"ג ר' פנחס‬ ‫הסט"א‪ ,‬למה לא נתגלה בימים הקדמונים‪ ,‬כי אנו‬
‫מקארעץ ז"ל מתלמידי הבעש"ט ז"ל‪ ,‬שאמר‬ ‫רואים שדוקא בשנת ת"ק לאלף השישי נתגלה‬
‫שנשמת הבעש"ט ירדה לעוה"ז להעיר את כלל‬ ‫בעולם ולא קודם לזה‪.‬‬
‫ישראל משינתם שהם בבחי' התעלפות‪ ,‬כידוע שיש‬ ‫הענין הוא כך‪ ,‬כי אלף שנה למעלה נחשב כיום‬
‫ד' מדריגות בשינה‪ :‬המדריגה הא' היא נים ולא‬ ‫א' כדכתיב כי אלף שנים בעיניך כו'‪ ,‬ויש בזה ערב‬
‫נים‪ ,‬תיר ולא תיר‪ ,‬דקרו לי' ועני ולא ידע לאהדורי‬ ‫ובוקר ולכן כל הזמן עד אחר אלף השישי ת"ק‬
‫סברא‪ .‬המדריגה הב' שנשתקע בשינה וצריכים‬ ‫הראשונים נק' לילה נמצא שמשנת ת"ק לאלף‬
‫להקיצו‪ .‬המדריגה הג' שמי שנתעלף אז צריכים‬ ‫השישי הזה מתחיל הבוקר של אלף הזה‪ ,‬וע'‬
‫להקיצו ברפואות וסמים‪ ,‬ונכתב בספרי הרפואות‬ ‫אוה"ח פ' צו ע"פ היא העולה‪ ,‬וכתיב והי' ביום‬
‫סגולה לזה שילחשו לו באזנו שמו ואז יקיץ‬ ‫השישי והכינו כו' שצריך הכנה לשבת‪ ,‬ומצוה עפ"י‬
‫מההתעלפות‪ .‬והמדריגה הד' למי שצריכים לעשות‬ ‫שו"ע לטעום מכל מאכל שנתבשל לשבת שנאמר‬
‫לו רפואה לחתוך לו אבר או בשר הנרקב ר"ל אז‬ ‫טועמי' חיים זכו‪ .‬וכן הוא בכלל אלף הז' נק' יום‬
‫נותנים לו בחוטמו סם להריח ונוטלים ממנו חוש‬ ‫שכולו שבת‪ ,‬ואז תהי' הסעודה מלויתן ושור הבר‪,‬‬
‫ההרגש‪ ,‬ואינו מרגיש כאב החיתוך‪.‬‬ ‫וידוע הפי' עפ"י חסידות שיתגלה פנימי' התורה‬
‫וכל הד' מדריגות הי' בכלל ישראל בזה"ג‬ ‫ע"י משיח שיבוא בב"א‪ ,‬וזה נק' סעודת הצדיקים‪,‬‬
‫שנמשל לשינה‪ .‬כי תיכף אחר החורבן בית שני הי'‬ ‫לויתן מתומ"צ של נשמות הנק' נוני ימא‪ ,‬ושור‬
‫מדריגה הא' נים ולא נים‪ ,‬כי מי שהי' עם הארץ‬ ‫הבר מתומ"צ של נשמות מעלמא דאתגליא‪ ,‬וע"כ‬
‫ולקח עצמו ללמוד תורה נעשה תנא או אמורא כמו‬ ‫כיון שהתחיל יום השישי שנת ת"ק היתה הזכות‬
‫ר"ע וכדומה‪.‬‬ ‫והמצוה לטעום מהמאכלים של שבת‪.‬‬
‫ואח"כ נשתקע בשינה יותר שצריכים להקיצו‬ ‫ולכן נשלח לעוה"ז הבעש"ט ז"ל לגלות פנימי'‬
‫היטב‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬וכל מה שיתגלה פנימי' התורה ע"י‬
‫ואח"כ קודם התגלות הבעש"ט נ"ע הי' בכלל‬ ‫הצדיקים עד ביאת המשיח‪ ,‬זה נק' טעימא בעלמא‪,‬‬
‫ישראל בחי' התעלפות וע"כ ירדה נשמת בעש"ט ז"ל‬ ‫ועיקר הסעודה תהי' לעתיד אבל קודם לזה לא הי'‬
‫לעוה"ז ליתן רפואות חזקות והם דברי חסידות‪ ,‬וגם‬ ‫ביכולת לנשמות בגופים לטעום מאילנא דחיי‪.‬‬
‫לחש באזניהם את שמם שנק' ישראל‪ .‬כי יש לנו ב'‬ ‫הגם שנתגלה נשמת האריז"ל בשנת של"ג וגילה‬
‫מדריגות יעקב וישראל‪ ,‬והבעש"ט ז"ל המשיך לתוך‬ ‫חכמת הקבלה‪ ,‬אך זה הי' מעט מזעיר רק לתלמידיו‬
‫גופם את שרש נשמתם הנק' מזלא‪ ,‬וגם שם ישראל‪,‬‬ ‫הקדושים ונק' בחי' יניקה‪ ,‬וע"ז רומז בגמ' הסוד‬
‫ולכן קראו לו בשמים להבעש"ט דוקא "בעל שם‬ ‫משמרה שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה‬
‫טוב" – שהוא המשיך למטה כתר שם טוב‪ ,‬שהוא‬ ‫מספרת עם בעלה‪ ,‬כי בשנת של"ג וד' חדשים כלו‬
‫המדריגה משיח שעולה על כל הג' כתרים‪.‬‬ ‫שני חלקי הלילה והתחיל חלק הג' מהלילה‪ ,‬עד שנת‬
‫ואח"כ בזמן הזה ירדו כלל ישראל למדריגה‬ ‫ת"ק היא משמרה השלישית וע"כ התחילה עליית‬
‫הד' שירדו מלמעלה מקיפים דקליפה לעוה"ז והם‬ ‫השכינה מעפר‪ ,‬כי מאז כלה גזירות שמד‪ ,‬והתחיל‬
‫נוטלים חוש ההרגש‪ ,‬הגם שרואה בספרי קודש‬ ‫לירד בעולם נשמות דתיקון‪ .‬לכן מה שתלמידי‬
‫ושומע דברי חסידות‪ ,‬מ"מ אין להם חיות כלל מזה‪.‬‬ ‫האריז"ל גילו חכמת הקבלה נק' רק בחי' יניקה‪,‬‬
‫וזהו תינוק יונק משדי אמו‪ ,‬ואשה מספרת קאי על‬
‫המשך בעמוד ‪48‬‬ ‫השכינה הקדושה שהתחילה לקום מעפר‪ .‬אך בשנת‬

‫‪50‬‬
‫הערות התמימים‬
‫הערות‪ ,‬הארות והוספות שונות למדורים‬
‫שנתפרסמו בגליונות הקודמים‬
‫הערות התמימים‬
‫מכתבים שנתקבלו במערכת‬
‫אפשר שהקב"ה יברא כמותו‪,‬‬ ‫הנוסח הנכון ב'א‪-‬ל מלא רחמים'‬

‫הנה )אף שלא הסכים איתי הר' פרומר בזה(‪,‬‬ ‫בגליון הקודם )עמוד ‪ (72‬במדור "כתב יד קודש"‬
‫הרי היה לו להוסיף במאמרו שהכוונה היא שיברא‬ ‫נדפסו הגהות מכ"ק אדמו"ר מה"מ על הסידור‪.‬‬
‫כמותו – מציאות שהוא פשוט ובל"ג כמוהו‪,‬‬ ‫ושם מביא שהנוסח הנכון )ב"א‪-‬ל מלא רחמים(‬
‫אבל אין הכוונה שיברא כמותו – מציאות שהוא‬ ‫צ"ל "תחת כנפי השכינה"‪.‬‬
‫מציאותו מעצמותו‪ ,‬דזה ודאי אי אפשר‪.‬‬
‫ורציתי להעיר‪ ,‬שבספר חת"ת )הוצאה תשיעית(‬
‫ב( בענין ב' הנוסחאות בענין זה שבספר החקירה‬ ‫עמוד ‪ 323‬בסידור מביא נוסח "על כנפי השכינה"‪.‬‬
‫להצ"צ ע' ‪ ,68‬כתב הר' פרומר שי' במאמרו‪ ,‬דלפי‬ ‫ואם יש למישהו להאיר בנושא‪ ,‬מהו הנוסח הנכון‬
‫נוסח הא' )וכן לפי המהדו"ק( – אי אפשר שהקב"ה‬ ‫והרצוי‪ ,‬תבוא עליו ברכה‪.‬‬
‫יברא כמותו‪ ,‬ולפי נוסח הב' – אפשר‪.‬‬
‫חנוך אייזנברג‬
‫והנה לענ"ד‪ ,‬אין רמז כלל לחילוק זה בדברי‬
‫הצ"צ‪ ,‬ופשוט דגם לפי נוסח הב' ס"ל דא"א שיברא‬ ‫פתח תקוה‪ ,‬אה"ק‬
‫כמותו )דהיינו אפי' בל"ג כמותו‪ ,‬כנ"ל(‪ .‬ועי' גם ספר‬
‫החקירה ע' ‪.234‬‬
‫ג( פירוש הפשוט בדברי הצ"צ בספר החקירה‬ ‫שעשני כרצונו ‪ -‬מנהג בית הרב‬
‫)בכל הנוסחאות( הוא‪ :‬דאפי' לשיטת הרשב"א‬ ‫בגליון הקודם פורסם בשמי בקשר לענין זה‪,‬‬
‫שס"ל שיש נמנע הנמנעות – היינו רק בהבורא עצמו‪,‬‬ ‫ורציתי לתקן הענין‪ ,‬דהסיפור היה כך‪ :‬מאחר‬
‫אבל א"א שיהי' ענין של נהמ"נ כלל בהבריאה‪,‬‬ ‫ושמעתי שמועות בנושא )האם נהגו נשי בית הרב‬
‫וכלשון הצ"צ כי זהו נמנע מצד הנברא‪.‬‬ ‫באמירת ברכת "שעשני כרצונו"(‪ ,‬פניתי לר' בערל‬
‫]ואין להקשות מדברי חז"ל דמקום הארון אינו‬ ‫יוניק ע"ה‪ ,‬שהי' משב"ק בבית רבינו‪ ,‬וביקשתי‬
‫מן המדה או ענין עולמות אין מספר – כמ"ש להלן[‬ ‫ממנו לשאול ולברר את הנושא‪ ,‬ולאחר זמן אמר‬
‫ד( הר' פרומר שי' צירף לדברי הצ"צ שבספר‬ ‫לי בשם הרבנית חי' מושקא שלא הי' נהוג ענין זה‬
‫החקירה את דברי רבנו באג"ק )בהערה ‪ ,(73‬ואת‬ ‫בבית הרב‪.‬‬
‫דברי הרבי הרש"ב )בהערה ‪ .(74‬וכל זה אינו מדויק‬ ‫הרב טובי' זילברשטרום‬
‫כלל וכלל‪.‬‬ ‫ירושלים תובב"א‪ ,‬אה"ק‬
‫כי יש הבדל עצום בין דברי הרבי הרש"ב ודברי‬
‫רבנו באג"ק – לדברי הצ"צ בספר החקירה‪ .‬דברי‬
‫הצ"צ הם לפי החקירה‪ ,‬ולכן כותב דאפי' לשיטת‬
‫הרשב"א אי אפשר שיהי' ענין של נמה"נ בנבראים‬ ‫בענין 'נמנע הנמנעות'‬
‫]ובכלל זה גם פשוט דא"א שיברא אחד כמותו[‪.‬‬ ‫לכבוד מערכת התמים שי'‬
‫אבל דברי הרבי הרש"ב והרבי הם לפי האמונה‪,‬‬ ‫נהניתי לקרוא את בטאון התמים היו"ל על‬
‫שלכן אפשר שיהי ענין של נמה"נ בנבראים‪ ,‬וכדברי‬ ‫ידכם‪ ,‬ובאתי בשורות אלו להעיר בתמציתיות‬
‫חז"ל דמקום הארון אינו מן המדה או ענין עולמות‬ ‫ובקיצור על מאמרו של הרב אסף שי' פרומר בגליון‬
‫אין מספר ]ולכן יכול גם לברוא אחד כמותו כמ"ש‬ ‫לא )תשרי תש"ע( בענין "נמנע הנמנעות" – אות יג‪.‬‬
‫הרש"ב בשם הצ"צ שקאי על כתר וכו'[‪.‬‬ ‫א( בענין הנזכר במאמרו שם מספר החקירה‬
‫וזהו מה שכותב רבינו באג"ק ח"ג ע' שפה‬ ‫להצ"צ ומספר המאמרים תרמ"ט להרש"ב האם‬

‫‪51‬‬
‫זמן עלות השחר לשיטת אדמו"ר הזקן‬ ‫ד"כשבאים להוכיח על פי השכל ‪ . .‬רשאים אנו‬
‫לקבל הוכחת השכל" דקאי על ספר החקירה‪ ,‬כי‬
‫בתורת כ"ק אד"ש‬ ‫בספר החקירה בא להוכיח ע"פ הוכחת השכל‪.‬‬
‫לכן גם כתוב בספר החקירה דא"א שיהי' נמה"נ‬
‫לפנינו מספר תגובות שהגיעו לשולחן המערכת‬
‫על מדורו של הרב סנגאוי‪ .‬בשולי הגליון הובאו בכמה‬ ‫בנבראים וגם א"א שיברא כמותו‪.‬‬
‫מקומות תגובותיו של הרב סנגאוי‪.‬‬ ‫אבל לפי האמונה בדברי חז"ל – ע"ז כותב‬
‫בהתמים גליון לד כותב הרב סנגאוי שי' בענין‬ ‫רבינו באג"ק )שם( ד"אפשר ‪ . .‬אבל אמרה תורה‬
‫עלות השחר‪ ,‬ומכריח ששיטתנו היא שעלות השחר‬ ‫‪ ,". .‬וע"ז קאי גם דברי הרבי הרש"ב דאפשר שיברא‬
‫הוא ‪ 120‬דקות‪ ,‬ו"לשאר השיטות – ‪ 90‬דקות או‬ ‫כמותו‪.‬‬
‫‪ 72‬דקות‪ ,‬הרי אז זמן קרות הגבר הוא לפני עלות‬ ‫הרב נ‪.‬ש‪.‬‬
‫השחר‪ ,‬וממילא יוקשה מה חידש כ"ק אדמו"ר‬ ‫כאן ציוה ה' את הברכה – קראון הייטס‬
‫הזקן ‪ . .‬ומדוע יחמיר אדה"ז על המתענה תענית‬
‫של תשובה!? אדרבה אדה"ז מחפש כל מיני עצות‬ ‫צ"ע בדברי הרגצ'ובי‬
‫להקל עליו‪ ,‬כמבואר בביאורים של הרבי על‬
‫אגה"ת"‪.‬‬ ‫בהמשך למה שכתבתי בגליון זה )במדור 'שערי‬
‫ובפשטות אינו צודק‪ .‬שהרי הרבי בביאוריו‬ ‫נגלה'(‪ ,‬רציתי להעיר על כו"כ נקודות שצ"ע ובירור‬
‫לאגה"ת )לקוטי ביאורים ח"ב ע' קו( כתב וזלה"ק‪:‬‬ ‫בדברי הרוגצ'ובי זצ"ל‪ ,‬ואשמח לראות תגובות‬
‫"הא דהתנה מהני – כמש"ש באגה"ת – הוא‬ ‫בזה‪.‬‬
‫מהירושלמי‪ .‬ולפי גירסת הירושלמי באותה‬ ‫א‪ .‬בענין מה שחכמים תקנו ש"שליח ציבור יורד‬
‫ברייתא )תענית פ"א ה"ד( רשב"ג )במקום ראב"ש‬ ‫ערבית" לפני התיבה בלילי שבתות "משום סכנה"‬
‫בבבלי(‪ .‬והכלל לכמה פוסקים (הובאו ביד מלאכי(‬ ‫)שבת כד‪ ,‬ב( שרש"י מפרש "מזיקין"‪,‬‬
‫דהלכה כרשב"ג לגבי רבי – מותר רק עד קריאת‬ ‫והרגצ'ובי ז"ל חולק וכותב "לא ר"ל מזיקין‪,‬‬
‫הגבר )ודלא כפסק השו"ע סתקס"ד("‪.‬‬ ‫רק רוצה לומר מחמת גזירה הידוע על יין עלילת‬
‫והפי' בדברי כ"ק אדמו"ר מה"מ הוא כפי‬ ‫דם‪ ,‬לכן תפילת ערבית בשבת חובה וצריך חזרת‬
‫הנראה – שאם לא הלך לישון )שאז א"צ לההיתר‬ ‫הש"ץ‪ .‬כן רוצה לומר הגמרא שם" )מכתבי תורה‬
‫דהתנה(‪ ,‬הנה ההלכה נפסקת כרבי – שיכול לאכול‬ ‫מכתב סג‪ .‬טז טור ב(‪.‬‬
‫עד עלות השחר‪ ,‬מאחר שבבבלי הגירסא )בדיעה‬ ‫ולכאורה צ"ע בזה‪ .‬כי עלילת הדם הראשונה‬
‫שאוסרת( היא "ראב"ש"‪ ,‬והלכה כרבי לגבי‬ ‫על היהודים היתה בשנת ‪) 1144‬ראה אוצר‬
‫ראב"ש‪ ,‬אבל במקרה שהלך לישון והתנה‪ ,‬צריכים‬ ‫ישראל )אייזנשטין( ערך "עלילת דם" )בחלק ד'‬
‫להגיע לההיתר דהירושלמי דהתנה מהני )דלהבבלי‬ ‫ע ‪ ,((69‬מאות בשנים לאחר סוף תקופת התלמוד‪,‬‬
‫אין כלל מושג של "התנה"(‪ ,‬ולפי הירושלמי הרי‬ ‫האמוראים‪ ,‬שהסתיימה בשנת ‪ 359‬לשנה האזרחית‬
‫הגירסא היא "רשב"ג"‪ .‬ומכיון שהלכה כרשב"ג‬ ‫)ראה שם בערך "תלמוד" – חלק ה' – ע' ‪.(264‬‬
‫לגבי רבי‪ ,‬לכן ב'התנה' פוסקים כרשב"ג‪ ,‬שמותר‬ ‫ב‪ .‬כותב )בצ"פ לפ' קדושים פי"ט‪ ,‬ט ע' קפד(‬
‫לאכול רק עד קרות הגבר‪.‬‬ ‫שעל פירוש הראב"ד על התורת כהנים היו הוספות‬
‫וממילא אין קושיא כלל למה אדה"ז מחמיר‬ ‫ממגיה "אשר הי' כופר כידוע"‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬כי כאן הוא מוכרח לפסוק כרשב"ג‪.1‬‬ ‫ושם ב"הערות וביאורים" בסוף הס' מעיר על‬
‫כך הרמ"מ כשר ז"ל – שאין כאן שום הגהה ושום‬
‫‪ (1‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫כופר וכו'‪ .‬ושצ"ע הוא )ע"ש ע' רפז(‪.‬‬
‫מדוע מוכרח אדה"ז לפסוק לחומרא כרשב"ג‪ ,‬והרי בשו"ע‬ ‫ג‪ .‬בשו"ת צ"פ נ"י סי' שיג‪ ,‬כשדן שם אם בת‬
‫נפסק שגם כשהתנה יכול לאכול עד עלות השחר? ואדה"ז‬ ‫יורשת‪ ,‬כותב "וידוע דזה הוה בהתחלת הנוצרים"‪.‬‬
‫באגה"ת לא בא להחמיר ולהקשות על המתענה‪ ,‬אלא מחפש‬ ‫היינו‪ ,‬שבתחילת תקופת הנוצרים היתה התקנה‬
‫עצות להקל עליו‪ ,‬שלא יזיק לו לבריאותו‪ ,‬ואילו כשפוסק‬ ‫שגם הבת יורשת‪ ,‬היפך המפורש בתורה ובש"ס‪,‬‬
‫כרשב"ג לחומרא‪ ,‬הוא עושה בדיוק להיפך ממה שרצה בפרק‬
‫ג' דאגה"ת‪ ,‬ומה הכריחו לעשות להיפך מהקו הכללי שנקט‬
‫שאין הבת יורשת‪ ,‬ויש לחפש ה"מקור" לדבריו‪.‬‬
‫באגה"ת‪ .‬האם רק משום שלדעת כמה פוסקים הלכה כרשב"ג‬ ‫ועד"ז‪ ,‬ישנם באמתחתי עוד ועוד צ"ע על‬
‫לגבי רבי‪ ,‬חיפש אדה"ז דעה זו‪ ,‬שהתוצאה מזה להחמיר על‬ ‫"עובדות" בהיסטורי' וכיו"ב בדבריו‪ .‬וחזון למועד‪.‬‬
‫המתענה?! הרי אדה"ז היה יכול לפסוק כהשו"ע עד עלות‬ ‫הרב מנחם מענדל טננבוים‬
‫השחר )וכמו שפסק בעצמו בסידור בנוגע לי"ז תמוז(‪ ,‬ש"דעת‬
‫רוב הפוסקים" שמותר עד עלות השחר‪ .‬ולכל הפחות‪ ,‬אם לא‬ ‫ירושלים תובב"א‪ ,‬אה"ק‬

‫‪52‬‬
‫שמועיל מדין הירושלמי‪ ,‬הנה מהירושלמי גופא‬ ‫ועפ"ז‪ ,‬מה שמקשה הרי"ס בע' ‪" 75‬המעיין‬
‫צריך להחמיר להתחיל קודם עלות השחר קצת‬ ‫בירושלמי ‪ . .‬רואה שהדין של "התנה" אינו גורע או‬
‫)דא"א להקל ולומר כהבבלי שמתחיל מעמוד‬ ‫מוסיף בזמן ההיתר"‪ ,‬דע"פ המבואר לעיל לא קשה‬
‫השחר‪ ,‬כי קולא זו גופא דאפשר להתנות הוא‬ ‫כלל‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫מהירושלמי(‪.‬‬ ‫הרב פנחס קארף‬
‫עוד יש להוכיח ממה שהביא בלקוטי ביאורים‬ ‫קראון הייטס‬
‫לתניא )לרב קארף ע"ה( בלשון הרב "לא קשיא‬
‫מאיסור אכילה קודם עלות השחר ‪ . .‬דבאכילה‬ ‫• • •‬
‫לפני עה"ש יש ג' עניני איסור‪ :‬א‪ .‬איסור אכילה לפני‬
‫תפילת שחרית ‪ . .‬וזמן איסור זה מתחיל משהגיע‬ ‫בגיליון האחרון )לד( הסכים הרב סנגאוי‪,‬‬
‫זמן תפילה‪ ,‬היינו עה"ש‪ ,‬ולא קודם ‪ . .‬ולכן אינו‬ ‫שבלשונו של הרבי 'רק עד קריאת הגבר' א"א לומר‬
‫שייך למ"ש באגה"ת"‪.‬‬ ‫כמו שרצה לומר בגליון שלפני זה‪ ,‬רק כותב דמה‬
‫הנה מכאן רואים בפירוש‪ ,‬ש"ג' שעות קודם הנץ‬ ‫שכתב הרבי "והמפרש לתמיד" – הנה שם התחיל‬
‫החמה" הוא קודם עלות השחר‪ ,‬שלכן‪ ,‬ודווקא בגלל‬ ‫הרבי לבאר ולהסביר אחרת‪ ,‬עיי"ש‪.2‬‬
‫זה אין שייך שם הבעי' דאכילה קודם התפילה‪.4‬‬ ‫ולכאורה אין הדברים נכונים‪ .‬שהרי בהמפרש‬
‫הרב שניאור זלמן הלוי לבקובסקי‬ ‫לתמיד כתב שקרות הגבר הוא 'בשליש הלילה'‬
‫קראון הייטס‬ ‫ולא "אחרי שליש הלילה"‪ ,‬ואפשר לומר ש'בשליש'‬
‫אין הכרעה אם בתחילתו או בסופו‪ ,‬וע"כ א"א‬
‫להקל ולומר שכוונתו "אחרי" שליש הלילה ולהקל‬
‫• • •‬ ‫בצומות‪.‬‬
‫הואיל ולאחרונה נתעוררו כו"כ בשיטת אדה"ז‬ ‫והנקודה היא פשוטה‪ ,‬ש'בשליש' הכוונה בתוך‬
‫בענין עלות השחר‪ ,‬הנה ראשית כל – זמן עלות‬ ‫זמן השליש‪ ,‬והיום מתחיל בנץ החמה‪ ,‬וממילא‬
‫השחר נוגע לדינים רבים‪ ,‬ורבים מהם דאורייתא‪:‬‬ ‫'בשליש' הכוונה לאמצע השליש שאז הוא לערך‬
‫א‪ .‬סוף זמן מצוות בלילה‪ ,‬כגון‪ :‬ק"ש של ערבית‪,‬‬ ‫שלש שעות קודם נץ החמה‪ ,3‬ואזי התנאי לצום‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬ספירת העומר בברכה‪ ,‬סיפור יציאת‬
‫מצרים בליל ט"ו ניסן‪ ,‬קריאת המגילה בלילה‪ ,‬סוף‬
‫הלילה לענין קרבנות‪.‬‬ ‫היה מיקל עליו יותר משאר הצומות‪ ,‬עכ"פ לא היה מחמיר‬
‫עליו יותר משאר הצומות‪.‬‬
‫ב‪ .‬זמן חלות דינים וחיובים שונים‪ :‬נט"י‬ ‫ואם כוונתו‪) ,‬כפי שרצה לפרש בהערות התמימים דאהלי‬
‫שחרית‪ ,‬חיוב ברכות השחר וברכות התורה‬ ‫תורה יתרו תש"ס‪ ,‬וכן רצה לפרש הרב ש‪.‬ז‪ .‬לבקובסקי בהערות‬
‫התמימים ד‪ 770-‬גליון תב שנה זו( "שצריך ללכת עד הסוף‬
‫שעד הנץ‪ .‬ובזה הרבי בא לבאר את המפרש שכתב "בשליש"‬ ‫ולהחמיר עוד קודם עלות השחר"‪ ,‬שגם בשאר הצומות יכול‬
‫שכוונתו – "שליש הלילה לאחר חצות"‪.‬‬ ‫לאכול רק עד קרות הגבר‪ ,‬הרי כבר הראיתי ב"התמים" )גליון‬
‫החשבון‪ 17 :‬שעות לילה‪ ,‬שליש הלילה הוא ‪ 5‬שעות‬ ‫לד( שזאת לא ניתן לומר‪ ,‬כי בימי הקיץ במדינות הצפוניות‬
‫וארבעים דקות‪ ,‬נשארו ‪ 2‬שעות וחמישים דקות עד הנץ‪,‬‬ ‫שעלות השחר בחצות‪ ,‬בוודאי לא התכוון אדה"ז שבי"ז בתמוז‬
‫ובלשה"ק של הרבי‪" :‬הרי זה לערך )וכהל' באגה"ת כג'( ג"ש‬ ‫אפשר לאכול עד קרות הגבר שזמנו לאחר חצות הלילה!‬
‫לפני נה"ח"‪.‬‬ ‫והעליתי שם עוד כו"כ קושיות‪ ,‬על הביאור הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫‪ (4‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫אפשרות כלל לאומרו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫בסוף הביאור הזה כתב הרבי‪" :‬מה שהצריך ב"אגרת‬ ‫אלא‪ ,‬ברור‪ ,‬שזמן קרות הגבר הוא רק לענין תעניות של‬
‫התשובה" שם להפסיק שלש שעות לפני נ"ה – צ"ע‪ ,‬ואכ"מ"‪.‬‬ ‫תשובה בלבד‪ ,‬כדי להקל על המתענה שלא יזיק לבריאותו‪.‬‬
‫עכלה"ק‪ .‬כלומר‪ ,‬הדברים האלו עם הצ"ע נכתבו לפני הביאור‬ ‫ולגבי שאר התעניות הדין נשאר כבשו"ע וכפסק אדה"ז‬
‫השני שבו הרבי מבאר את החישוב של כ‪-‬ג' שעות לפני הנץ‬ ‫בסידורו שאפשר לאכול עד עלות השחר‪.‬‬
‫החמה‪ .‬וממילא אין קושיא על דברי‪.‬‬ ‫‪ (2‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫ועוד‪ ,‬והוא העיקר‪ ,‬הרי פשוט וברור שכשלוש שעות לפני‬ ‫הביאור בדברי הרבי כתבתי בהמשך אחד‪ ,‬ורק המערכת‬
‫הנץ החמה בימי החורף במקום מושבו של אדה"ז‪ ,‬הוא לאחר‬ ‫חילקה את זה לשני גליונות‪.‬‬
‫זמן עלות השחר לפי השיטה של ‪ 120‬דקות )שפסק הגרא"ח‬ ‫הפירוש במילה "רק" לא זו בלבד שאינו בדוחק‪ ,‬אלא‬
‫נאה(‪ .‬כי עלות השחר הוא כחצי שעה לפני כן‪ .‬ונוסף לכל‬ ‫אדרבה‪ ,‬בלי הביאור שכתבתי בגליון ה"תמים" יש קושי רב‬
‫ההוכחות שהביא הגרא"ח נאה שעלות השחר לשיטת אדה"ז‬ ‫בהבנת דברי המפרש לתמיד‪ ,‬כמו שהארכתי ב"התמים"‪.‬‬
‫היא "‪ "120‬דקות‪ ,‬הרי הוכחנו בעליל מעוד מקומות שכך היא‬ ‫יעויי"ש‪.‬‬
‫שיטת אדה"ז‪ .‬אשר על כן‪ ,‬לא יתכן‪ ,‬שכאן יפרשו את שיטת‬ ‫‪ (3‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫אדה"ז שעלה"ש הוא לפי שיטה אחרת‪ ,‬באופן שסותר את‬ ‫והרי הרבי כתב "שליש הלילה לאחר חצות" ולא‬
‫עצמו‪.‬‬ ‫"בשליש"‪ ,‬ולכן אין מקום לומר שהכוונה לאמצע שליש‬

‫‪53‬‬
‫וע"כ הי' אדה"ז צריך לעשות עיקר מן הדיעה‬ ‫למי שלא ישן‪ ,‬איסור עשיית דברים שונים לפני‬
‫שמאכל בן דרוסאי הוא חצי בישול‪ ,‬ולמה עשה‬ ‫התפילה‪.‬‬
‫איפכא – להחזיק עיקר מן הדיעה שמאכל בן‬ ‫תחילת זמן מצוות הנוהגות ביום‪ ,‬כגון‪ :‬ק"ש‪,‬‬
‫דרוסאי הוא שליש?‬ ‫תפילה‪ ,‬לולב‪ ,‬שופר‪ ,‬הלל‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫אבל להמבואר כאן מובן‪ ,‬שכיון שהוא חששא‬ ‫אשר לכן‪ ,‬כשישנו איזה ספק בהגדרת זמן זה‪,‬‬
‫בלבד )שמא יחתה( הקילו )ע"ש בקו"א(‪ ,‬משא"כ‬ ‫אין להקל ח"ו‪.‬‬
‫בברכה וחמץ שהם ספק במציאות‪.‬‬ ‫דוגמא לדבר יש להביא מענין זה עצמו‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫והרי לנו שיש ומקילים כהדיעה שמיל הוא י"ח‬ ‫ענין זה אם עה"ש הוא ‪ 120‬דקות לפני נץ החמה‬
‫מינוטין‪ ,‬והיינו שעלות השחר הוא ‪ 72‬דקות קודם‬ ‫או ‪ ,72‬תלוי במחלוקת כמה הוי שיעור מיל‪ ,‬וכמו‬
‫הנץ החמה‪ ,‬ומ"מ עלות השחר ‪ 120‬דקות הוא עיקר‬ ‫שביאר דבר זה אדה"ז בארוכה )בסי' תנט סעיף‬
‫להלכה‪ ,‬ויש להאריך בזה עוד‪ ,‬ואכ"מ[‪.‬‬ ‫יא – ראה שערי ציון להגרא"ח נאה ע' צד הערות‬
‫והנה‪ ,‬לכל האמור מובן שאין הוכחה שעלות‬ ‫‪ .(14-15‬והנה‪ ,‬אף שהכריע אדה"ז )בסי' תנט‬
‫השחר זמנו הוא אך ורק ‪ 120‬דקות קודם נץ החמה‪,‬‬ ‫שם( כהדיעה שמיל הוא כד דקות‪ ,‬וממילא עפ"ז‬
‫כי לחומרא אזלינן הכא והכא )ובחשש דרבנן –‬ ‫עה"ש הוא ‪ 120‬דקות קודם נה"ח‪ ,‬מ"מ באו"ח‬
‫לקולא(‪ ,‬ואם המצא תמצא ראי' לשיטה אחת – יש‬ ‫סי' קפד ס"ד סתם בהדיא כהדיעה שמיל הוא יח‬
‫לברר אם זהו לחומרא‪ ,‬ואם לאו – האם זהו מפני‬ ‫דקות )וממילא עלות השחר הוא ‪ 72‬דקות קודם‬
‫דאיירי הכא בחשש גרידא מד"ס‪.‬‬ ‫נץ החמה(‪ .‬ואף בסי' תנט )שם( כתב שיש להחמיר‬
‫אשר לכן‪ ,‬אין מאגה"ת פ"ג ומדיני ספה"ע‬ ‫כדיעה זו‪ ,‬שמיל הוא י"ח דקות אא"כ יש הפסד‬
‫שבסידור‪ ,‬וכן מהתוועדות ש"פ בלק תשכ"ד שום‬ ‫מרובה‪ .‬ואין זה רק "לכתחילה" או "הידור"‪.‬‬
‫ראי' לאחד מן הצדדים – שהרי בתענית‪ ,‬ובספק‬ ‫לאידך גיסא‪ :‬בסי' רמט ס"ג ובסדר הכנסת‬
‫ברכה לבטלה – יש להחמיר‪ .‬זהו היסוד והעיקר‬ ‫שבת סתם כהדיעה ששיעור מיל הוא כד דקות‬
‫שהכל צריך ליסמך עליו‪.‬‬ ‫ואין חולק‪ .‬וכל המעיין יראה שכל אימת שהמדובר‬
‫*‬ ‫לענין חומרא דברכה לבטלה )סקפ"ד ס"ג( או דחמץ‬
‫אלא שבשולי הדברים יש להוסיף‪ :‬הר' יעקב‬ ‫)סתנ"ט ס"י( יש להחמיר‪ ,‬ולחוש להדיעה של י"ח‬
‫סנגאוי שי' קובע שגם בניו יורק עלות השחר היא‬ ‫דקות )אא"כ בהפסד מרובה‪ ,‬ולכן ציין בסקפ"ד‬
‫בחצות ליל י"ז תמוז )בחלק מן השנים(‪ ,‬וראי' לדבר‬ ‫לסי' תנט – להראות אימתי יש להקל(‪ .‬ומסיבה זו‬
‫משיחת ש"פ בלק תשכ"ד‪ ,‬שההגבלה על שתיית‬ ‫גם סתם בסידורו סדר הכנסת שבת כהדיעה שמיל‬
‫לחיים ד' פעמים בטלה רק עד חצות ליל י"ז תמוז‬ ‫הוא כד דקות – כי התם אין בדבר שום קולא‪,‬‬
‫– אך זהו מראה לסתור‪ ,‬כי אדרבה הו"ל לאסור‬ ‫ואדרבה – חומרא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אכו"ש לגמרי )ולא רק לחיים( אחר חצות )וכיון‬ ‫)ולא כמו שכתבו כמה‪ ,‬שבסידור הכריע לגמרי‬
‫שאין לנו לשון הרב המדוייק בודאי אין להוכיח‬ ‫כהדיעה שמיל הוא כ"ד דקות‪ ,‬כי דרכו בסידור‬
‫דבר(‪.5‬‬ ‫לקצר ולסמוך על המפורש(‪.‬‬
‫גם מדיני ספה"ע שבסידור והגהת הצ"צ לספור‬ ‫משא"כ בסי' רמט דקאי במילתא דחששא‬
‫קודם חצות‪ :‬הרב סנגאוי קובע שזהו מטעם זמן‬ ‫דרבנן‪ ,‬אין להחמיר כל כך‪.‬‬
‫עלות השחר‪ ,‬אבל בהתוועדויות תשי"ז שיחת‬ ‫ועל כן‪ ,‬כיון שזמן עלות השחר הוא חומרא‬
‫אחש"פ סעיף ע' משמע כמ"ש הר"ל רסקין )בסידור‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬יש להחמיר ולחוש גם להדיעה שזמנו‬
‫רבינו הזקן ע' תרסה( שכ"ק אדמו"ר שליט"א נזהר‬ ‫‪ 72‬דקות קודם הנץ החמה‪ ,‬אא"כ בהפסד מרובה‬
‫בזה אף בניו יורק‪ .‬ושם גם לשיטת הרי"ס אין זה‬ ‫שאז יש להעמיד על עיקר הדין‪.‬‬
‫זמן עה"ש )עד שהקיץ בשיאו( ‪.6‬‬
‫]ועפ"ז יש לומר במה שנסתפקו )בס' פסקי‬
‫אדה"ז בהלכות או"ה סי' סט ס"ו קרוב לסופו(‬
‫‪ (5‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫דמשמע מדברי אדה"ז כבסי' רנג סי"ג ושם בקו"א‬
‫והרי הרבי ציין בדבריו מילתא בטעמא "וכדברי אדה"ז‬ ‫סק"ב‪ ,‬ששיעור מיל הוא יח דקות‪ ,‬כי בצלי' שיעור‬
‫בסידורו‪ ,‬שבמדינות אלו הצפוניות מתחיל צום י"ז בתמוז‬ ‫מיל הוא כמאכל בן דרוסאי‪ ,‬וכ' מהרי"ל אחי‬
‫בחצות" )ציטוט מ"ציונים מקורות והערות לסידור רבינו‬
‫הזקן"‪ ,‬עמ' תרכה(‪.‬‬ ‫אדה"ז בספרו שארית יהודא )על יו"ד סי' סט‬
‫סקל"ז(‪ ,‬שלהסוברים שמאכל בן דרוסאי הוא‬
‫בשיחת אחש"פ הנ"ל מובא שהרבי אמר שצריך להזדרז‬ ‫שליש בישולו היינו משום דסבירא להו ששיעור מיל‬
‫בגלל ספה"ע‪ ,‬אבל לא נאמרה שם הסיבה‪ ,‬כך שמשם אין ראיה‬ ‫הוא יח דקות‪ ,‬אבל להסוברים שהוא כד דקות א"כ‬
‫)אולי התארכה ההתוועדות‪ ,‬והיה חשש שתתארך עוד‪ ,‬עד‬ ‫מאכל בן דרוסאי הוא חצי בישולו –‬

‫‪54‬‬
‫שם ע' ‪.(225‬‬ ‫עוד זאת‪ ,‬לשיטת הרי"ס הי' צריך הצ"צ‬
‫]ומלבד זה הוא קורא הגבר בחצות כמ"ש בזהר‬ ‫)אדה"ז( להגי' את התיבות ח"י אייר‪ ,‬דלא ליפוק‬
‫שהובא במכ' הנ"ל[‪.‬‬ ‫מיני' חורבא‪ ,‬והי' יכול לתקן זאת בהוספת תיבות‬
‫ג‪ .‬מזה מובן שאין צורך לשבש הפירוש במכתב‬ ‫ספורות להגהתו‪ :‬או שיספור אחר חצות שהוא זמן‬
‫הנ"ל "רק עד קריאת הגבר )ודלא כפסק השו"ע‬ ‫עלות השחר בכמה שנים‪.7‬‬
‫סתקס"ד(‪ .‬ולמפרש בתמיד וכו'" –‬ ‫אף מביאורי כ"ק אדמו"ר שליט"א לאגה"ת‬
‫אלא כפשוטו‪ ,‬שתיבת "רק" קאי גם על המפרש‬ ‫אין שום ראי'‪:‬‬
‫בתמיד‪ ,‬דכיון שקרות הגבר היא בסוף שעה שמינית‬ ‫א‪ .‬זה שהתיבות "לאכול מעט כג' שעות לפני נץ‬
‫לדידי' – א"כ זהו שעתיים קודם עלות השחר שהוא‬ ‫החמה" הם קולא )לקו"ש חל"ט ע' ‪ ,(197‬אין הפירוש‬
‫סוף שעה עשירית )‪ 120‬דקות לפני נץ החמה(‪.‬‬ ‫שהם קולא הלכתית‪ ,‬אלא קולא מציאותית‪ ,8‬וכמו‬
‫וכוונת אדה"ז שיכול לדחות התענית לימי‬ ‫התיבות "שיכול לדחותן )הצומות( לימים הקצרים"‬
‫החורף או להתענות בימי הקיץ אם יתנה ויאכל‬ ‫דסמיך לי' בביאור כ"ק אד"ש‪ ,‬שודאי אין בזה שום‬
‫בלילה‪ ,‬שאז כיון שהלילה קצר )יו"ד שעות של‬ ‫קולא הלכתית‪ ,‬אלא רק שמצד שדחה התענית לימי‬
‫ששים דקות( א"כ כל שעה זמנית היא ‪ 50‬דקות‪,‬‬ ‫החורף תהי' קולא מצד המציאות )ודלא כלהתענות‬
‫וא"כ סוף שעה שני' אחר חצות ) – שעה שמינית‪,‬‬ ‫"עד אחר חצות היום" שהיא קולא מצד הדין אבל‬
‫ארבע שעות זמניות לפני נץ החמה( הם מאתים‬ ‫זהו – כפי שכותב כ"ק אדמו"ר שליט"א – לתשלום‬
‫דקות שהם כג' שעות )‪ 180‬דקות( לפני נץ החמה‬ ‫דג' פעמים‪.‬‬
‫)וזהו דיוק לשון כ"ק אדמו"ר שליט"א שם "הרי זה‬ ‫ב‪ .‬המפרש בתמיד )כו‪ ,‬א( שכתב דקרות הגבר‬
‫לערך )וכהל' באגה"ת כג'( ג' שעות לפני נה"ח"‪.10‬‬ ‫הוא בשליש הלילה לאחר חצות – אין הכוונה ב'‬
‫שעות זמניות אחר חצות )ודלא כמו שהבין הרי"ס(‬
‫ד‪ .‬עפ"ז מובן‪ 11‬שהמפרש בתמיד לא חולק על‬
‫דא"כ הול"ל "בתחילת שעה י"א" או "סוף שעה‬
‫יו"ד" ולא לכתוב בלשון רמזים‪ .‬אך ברור שכוונתו‬
‫‪ (10‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫לב' שעות אחר חצות שהוא סיום השליש השני‬
‫א‪ .‬היכן מוזכר קיץ בפ"ג דאגה"ת?‬
‫ב‪" .‬וגם יכול לאכול‪ "...‬בא בהמשך ל"ויכול לדחותן לימים‬
‫בהלילה או תחילת שליש השלישי‪.‬‬
‫הקצרים בחורף‪ ,"...‬ולא כפי שרצה להמציא פירוש חדש‬ ‫ולכן נקט בלשון "שליש" )ולא סוף שעה שמינית‬
‫ש"וגם יכול לאכול‪ "...‬מדובר בקיץ‪ ,‬בימים הארוכים‪ .‬הגע‬ ‫וכיו"ב( – כי כוונתו לבאר שזמן קריאת הגבר היא‬
‫עצמך‪ ,‬אדה"ז מחפש עצות להקל את התענית‪ ,‬כדי שהתענית‬ ‫בסיום כל שליש‪ ,9‬וכפי שמוזכר בקיצור במכתב‬
‫לא תזיק לו לבריאות‪ ,‬והיתכן שאדה"ז ייעץ לו לצום בימי‬ ‫כ"ק אד"ש שהביא הרי"ס – נדפס בכ"מ ובלקו"ש‬
‫הקיץ הארוכים‪ ,‬שמהזריחה לשקיעה אורך היום ‪ 17‬שעות‬
‫)כפי שכתב אדה"ז בפסקי הסידור בענין ס"ז ק"ש(‪ ,‬והוסף על‬
‫זה עוד שלוש שעות לפני הזריחה‪ ,‬ועוד שעה לאחר השקיעה עד‬ ‫הזמן דעלות השחר לשיטת אדה"ז(‪.‬‬
‫צאת הכוכבים‪ ,‬שהם ‪) 21‬עשרים ואחד( שעות להתענות‪ ,‬והאם‬ ‫‪ (7‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫לזה התכוון אדה"ז להקל על המתענה שלא יזיק לו?!‬ ‫המילים "או שיספור לאחר חצות"‪ ,‬הן הגהה על הקטע‬
‫הדברים שנכתבו באגה"ת פשוטם כמשמעם‪ ,‬מדובר על‬ ‫שמדבר בענין ספירת העומר‪ ,‬לא לספור במדינות הצפוניות‬
‫הימים הקצרים בחורף‪ ,‬במקום מושבו ברוסיה‪ ,‬שמשך היום‬ ‫לאחר חצות‪ ,‬כי אז מתחיל עלות השחר‪ ,‬ואין צורך להוסיף‬
‫הוא ‪ 7‬שעות מהזריחה לשקיעה‪ ,‬ובתוספת שלוש שעות לפני‬ ‫מילים‪ ,‬כי בזה עסקינן ]ולהעיר‪ ,‬שהקיצור ישובח‪ ,‬בפרט‬
‫הזריחה‪ ,‬ועוד מעט יותר מחצי שעה מהשקיעה עד צה"כ )עיין‬ ‫כשמדובר על הגהה בתוך הסידור עצמו בכתב יד[‪.‬‬
‫ב'סדר הכנסת שבת'(‪ ,‬שהם ‪ 10‬וחצי שעות של תענית‪ ,‬זה נקרא‬ ‫‪ (8‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫להקל עליו שלא יזיק לו לבריאות‪) .‬חצי מהזמן הנ"ל‪ ,‬וד"ל(‪.‬‬ ‫זו בפירוש קולא הלכתית‪ ,‬וכמו שציין הרבי "ראה או"ח‬
‫ואם בכל זאת ירצה לפרש שאדה"ז כתב את דבריו ליושבי‬ ‫שם ]תקס"ח[ סעיף ג' ובמג"א שם סקי"ג"‪.‬‬
‫אה"ק‪ ,‬ולא לאנ"ש במקום מושבו )שזה לכשעצמו דבר פלא(‪,‬‬ ‫וכך כתוב בשו"ע שם‪" :‬מי שנדר להתענות כך תעניות‪,‬‬
‫הרי יוצא‪ ,‬לפי זה‪ ,‬שאדה"ז מחמיר על המתענה תענית של‬ ‫יכול לדחותם עד ימות החורף )ויכול ללות יום ארוך ולשלם‬
‫תשובה‪ .‬כי על פי השו"ע אפשר לאכול עד עלות השחר‪ ,‬ואפילו‬ ‫יום קצר‪ ,‬דכל א' מקרי יום("‪ .‬ובמג"א שם‪" :‬יכול לדחותם –‬
‫לשיטה של "‪ "120‬דקות במעלות‪ ,‬שזמנו ‪ 2‬שעות וארבעים‬ ‫וכ' בפסקי מהרא"י דה"ה מי שחייב תענית מכח תשובה יכול‬
‫דקות לפני הנץ החמה‪ ,‬ואילו לפי החשבון שלו יוצא שאפשר‬ ‫לדחותו עכ"ל‪ ,‬וצ"ע דיתחייב להתענות מיד דשמא ימות קודם‬
‫לאכול רק ‪ 200‬דקות שהם ‪ 3‬שעות ועשרים דקות לפני הנץ‬ ‫לכן‪ ,"...‬עיי"ש‪ ,‬שמדברי המג"א משמע שלא יכול לדחות‪.‬‬
‫החמה‪ ,‬כלומר מחמיר עליו עוד ‪ 40‬דקות‪ ,‬על הזמן שמותר ע"פ‬ ‫יוצא איפוא‪ ,‬שלדחות לימים הקצרים‪ ,‬זו קולא הלכתית‪,‬‬
‫השו"ע‪ ,‬לדעה המקדימה ביותר )"‪ 120‬דקות"(‪ ,‬והלזה נקרא‬ ‫וכמו כן‪ ,‬יכול לאכול כשלוש שעות לפני הנץ‪ ,‬זו קולא הלכתית‪.‬‬
‫שאדה"ז מחפש להקל עליו שלא יזיק לו הצום לבריאותו?!‬ ‫‪ (9‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫‪ (11‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫והיכן מצינו שהתרנגול קורא שעתיים לפני חצות הלילה‪,‬‬
‫לאחר כל הקשיים בביאוריו‪ ,‬ברור שהפירוש בדברי‬ ‫בסוף שליש ראשון‪ .‬ועוד ‪ -‬הכיצד חצות הלילה מסתדר עם‬
‫המפרש הוא כמו שביארתי ב"התמים" )לג‪-‬לד(‪.‬‬ ‫"סיום כל שליש"‪.‬‬

‫‪55‬‬
‫ואכ"מ‪.‬‬ ‫כל הראשונים כולם שזמן קריאת הגבר הוא קודם‬
‫ותן לחכם ויחכם עוד‪ ,‬ואת והב בסופה‪.‬‬ ‫לעה"ש )אלא שהמפרש בתמיד קצב בדיוק את‬
‫הרב אורי למברג‬ ‫זמנו(‪ ,‬וכמו שהאריך הר"מ קורנוויץ בגליון הערות‬
‫הת' ואנ"ש ‪ 770‬גליון י"ב שנה זו‪.‬‬
‫חיפה‪ ,‬אה"ק‬
‫)ואפילו את"ל הכי שהמפרש בתמיד החליט‬
‫לחלוק על כולם כאחד‪ ,‬ה"ז מן התימה שאדה"ז‬
‫• • •‬ ‫מחזיק דווקא בשיטתו‪ ,‬כדי להקל התענית(‪.‬‬
‫להלן תגובותי על מאמרו של הרי"ס והוכחותיו‬ ‫ה‪ .‬מבאר שמ"ש אדה"ז "לאכול מעט כג' שעות‬
‫בגליון הקודם‪:‬‬ ‫לפני נץ החמה" הוא כי איירי אחר עה"ש‪ ,‬וכבר‬
‫אסור לאכול )על הדם –( לפני התפילה‪ ,‬ורק מעט‬
‫א‪ .‬ההוכחה מאגה"ת פ"ג‬ ‫לחיזוק גופו מותר‪ .‬ע"כ תו"ד‪.‬‬
‫הנה הרב י‪.‬ס חזר להחזיק בשיטתו כי כוונת‬ ‫אבל אין צריך לזה‪ ,‬שהרי כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫כ"ק אד"ש לבאר כי שיטת אדה"ז בתניא היא כי‬ ‫מבאר )הובא בלקו"ש שם ע' ‪ .224‬ובכ"מ( שישנו‬
‫קריאת הגבר הוא לאחר עה"ש‪ ,‬וכדי לתרץ את מה‬ ‫איסור לאכול בלילה אם ישן וקם מחצות הלילה‬
‫שקשה בדבריו‪ ,‬דמפורש בכל הראשונים כי קריאת‬ ‫ואילך‪ .‬אא"כ עושה זאת לרפואה‪ ,‬לכוין דעתו‬
‫הגבר איננה קודם עה"ש אלא בודאי קודם לכן‪,13‬‬ ‫וכיו"ב‪ .‬ע"כ‪ .‬ולפי זה א"ש מ"ש "מעט"‪ ,‬דהוי רק‬
‫כתב שיש לחלק בין תענית סתם לתענית תשובה‬ ‫לרפואה או לכוון‪.‬‬
‫ובתענית תשובה מחפשים עצות כדי להקל על‬ ‫או‪ ,‬כמובא שם‪ ,‬כיון שישנם דיעות בפוסקים‬
‫התענית ולכן בחר אדה"ז לסמוך על דעת יחיד דעת‬ ‫)ה"ג‪ ,‬הובא במ"מ הל' תעניות פ"א ה"ח‪ ,‬וכן דעת‬
‫המפרש בתמיד דע"פ אין הכרח שקריאת הגבר‬ ‫המגיד משנה להחמיר כשיטתו‪ ,‬ולכאורה כן שיטת‬
‫תהיה לפני עה"ש אלא זמנה תלוי בשליש הלילה‬ ‫הרמב"ם אליבא דהמ"מ( דהתנה לא מהני‪ ,‬אם‬
‫אחר חצות‪.‬‬ ‫מתענה ביום וישן שינת קבע‪ ,‬ואף שפסק בשו"ע‬
‫וכן ע"פ ביאורו כתב לחדש דיוק נפלא בלשון‬ ‫)סתקס"ד( דלא כדבריהם‪ ,‬מ"מ ראויים הם שלא‬
‫אדה"ז 'ויכול לאכול מעט'‪ ,‬דהא שיכול לאכול רק‬ ‫ימלא כרסו בשעה זו‪.‬‬
‫מעט הוא מפני שכבר עלה השחר‪ ,‬ואז כבר אסור‬ ‫)ולכן גם אם נניח שאדה"ז דעתו להיתר בנוגע‬
‫לאכול‪ ,‬וכדי להקל על המתענה תענית תשובה‬ ‫לאכילה בלילה למי שישן וקם )ע"ש במכתב(‪ ,‬מ"מ‬
‫התירו לו לאכול אבל רק מעט‪.‬‬ ‫יאכל מעט(‪.‬‬
‫והנה ממקום שסיים – הפתח‪ ,‬דהנה מצאנו‬ ‫ועוד יש להעיר עוד כו"כ בדברי הרי"ס אלא‬
‫באג"ק‪ 14‬ח"ג עמ' עה שאת השאלה שרצה לתרץ‬ ‫שקצרה היריעה ואסתפק רק בקיצור נמרץ על‬
‫כבר נשאל כ"ק אד"ש והיא כיצד יתאימו דבריו‬ ‫חידוש גדול שלו‪:‬‬
‫של אדה"ז 'וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני‬ ‫ו‪ .‬כותב שבמדינות הצפוניות שהשמש לא‬
‫נ"ה'‪ ,‬עם הדין שאסור לאכול אחר עה"ש‪ ,‬ורבינו‬ ‫נמצאת במרחק ‪ 26‬מעות מן האופק )הצפוני בעונת‬
‫לא תירץ כדיוקו של הרב י‪.‬ס אלא השיב‪ 15‬א‪ .‬דמצד‬ ‫הקיץ(‪ ,‬על כן אי אפשר לחשב בין עלות השחר‬
‫האיסור לאכול קודם התפילה איסור זה חל רק‬ ‫כפשוטו )שהחמה מתקרבת אל האופק מן ‪26‬‬
‫לאחר עה"ש ואילו אדה"ז מדבר בתניא קודם‬ ‫מעלות(‪ ,‬שהרי לא נתרחקה כל כך – אלא מחצות‪,‬‬
‫עה"ש‪ .‬ב‪ .‬מצד הא שישן קודם התענית צ"ל דמיירי‬ ‫שאז עכ"פ זהו המרחק המירבי שהגיעה אליו‪,‬‬
‫דהתנה‪ .‬ג‪.‬מאריך לבאר את שיטת אדה"ז בנוגע‬ ‫שחוזרת ומתקרבת אל האופק‪ ,‬היינו רגע אחר‬
‫למובא בזוהר דהאוכל קודם התפילה מוסיף כח‬ ‫חצות הוי כבר עלות השחר‪.‬‬
‫אבל צריך בירור בכל זה‪ ,‬אם לא לדון מקומות‬
‫אלה כדין מקומות שאין להם לילה או יום‪ ,‬דאזלינן‬
‫אלא אח"כ‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬דאדה"ז כתב בפירוש שעלות השחר‬
‫מתחיל בחצות הלילה‪.‬‬ ‫בתר המדינות הדרומיות להן‪ ,‬העומדות תחת אותו‬
‫והמכתב שמציין אליו‪ ,‬עוסק "במקומות שהיום )והלילה(‬ ‫קו אופק )כמבואר כל זה באג"ק ח"ב ע' צד‪ ,‬וש"נ(‪,12‬‬
‫מתארך יותר מכ"ד שעות" ואין זה שייך לנדו"ד‪.‬‬
‫‪ (13‬עיי"ש מה שהארכנו בביאור שיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫‪ (12‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬
‫‪ (14‬ופלא שנעלם מכתב זה מהרב י‪.‬ס שהרי בלקו"ש‬ ‫מה יש לברר‪ ,‬לאחר שאדה"ז פתר את הבעיה ופסק‬
‫חכ"ב‪ ,‬שיעורים בספר התניא ושערי הלכה ומנהג‪ ,‬נדפס מכתב‬ ‫באופן חד משמעי‪ ,‬שבימי הקיץ עלות השחר מתחיל בחצות‬
‫זה בסמיכות למכתב עליו הוא בונה את בנינו‪.‬‬ ‫הלילה במדינות הצפוניות‪ ,‬ובפירוש לא הולכים אחר המדינות‬
‫‪ (15‬תמצית הדברים בלבד‪.‬‬ ‫הדרומיות להן‪ .‬דאם כן‪ ,‬עלות השחר לא יהיה בחצות הלילה‪,‬‬

‫‪56‬‬
‫כתב שעל כך שביאר את שיטת אדה"ז ע"פ דברי‬ ‫בס"א אי מיירי דוקא אחר עה"ש וא"כ אין קושיה‬
‫המפרש בתמיד 'צע"ק‪ 17‬מדברי רש"י ד"ה ולינה‬ ‫על המבואר בתניא ואם סובר שזמנו מחצות‪ ,‬י"ל‬
‫)זבחים כ‪,‬א( האי פורתא כו'‪.‬‬ ‫דיש כמה אופנים דמתירים‪.‬‬
‫מהא דהדגיש המילה 'פורתא' משמע דזהו‬ ‫והנה כל מעיין יראה דמפורש בדברי כ"ק אד"ש‬
‫הקושי מדברי רש"י‪ ,‬ואילו לפי דברי הרב י‪.‬ס הקושי‬ ‫שדברי אדה"ז שיכול לאכול ג' שעות קודם נ"ה‬
‫איננו רק מ'פורתא' אלא מעצם שיטתו כי קריאת‬ ‫מדובר קודם לעה"ש‪ ,‬וא"כ נפל הבניין כולו‪ ,‬שהרי‬
‫הגבר היא קודם עה"ש‪ ,‬אלא בודאי לא היתה כל‬ ‫רבינו ביאר את שיטתו במפורש שהאמור באגרת‬
‫קס"ד לאמר שזהו לאחר עה"ש ולכן נקודה זאת לא‬ ‫התשובה הוא קודם עה"ש‪ .‬ובודאי שכך היא כוונתו‬
‫מוקשה מדברי רש"י‪.18‬‬ ‫גם במכתב באג"ק חי"ח עמ' תקנז כשביאר את‬
‫ולאחר שראינו מפורש בדברי כ"ק אד"ש כי‬ ‫שיטת אדה"ז ע"פ הירושלמי‪ ,‬וא"כ גם כ"ק אד"ש‬
‫מש"כ באגה"ת ג' שעות קודם נ"ה הוא קודם עה"ש‬ ‫סובר כי קריאת הגבר היא קודם עה"ש‪.16‬‬
‫ושכן מוכח גם מהמקורות אותם הביא הרב י‪.‬ס‪,‬‬ ‫וא"כ דזמן קריאת הגבר הוא קודם עה"ש ע"פ‬
‫וא"כ המסקנה העולה מדברי אדה"ז באגה"ת פ"ג‬ ‫שיטת כ"ק אד"ש מוכרחים לאמר דלא סבירא ליה‬
‫ע"פ ביאורי כ"ק אד"ש היא דלא ס"ל כי עה"ש‬ ‫כי עה"ש הוא מ‪ 120‬דק' כמבואר באריכות בתגובה‬
‫הוא ‪ 120‬דק' קודם נ"ה‪ .‬וכעת נדון בשתי הראיות‬ ‫הקודמת‪ .‬אלא או ‪ 90‬או ‪ 72‬וכך מסתבר יותר‬
‫הנוספות שמביא‪.‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬
‫וכן נראה מוכח מביאורי כ"ק אד"ש על‬
‫ב‪ .‬ההוכחה מהגהת הצ"צ‬ ‫אגה"ת שעליהם בנה הנ"ל את בנינו‪ ,‬דבאם היה‬
‫מצטט את תחילת הדברים היה מתבטל הבנין‪,‬‬
‫כדי להבין את הדברים כדבעי נעתיק את דברי‬
‫וזלה"ק 'רבינו מחפש כל מיני אופנים כדי להקל על‬
‫אדה"ז כפי שנדפסו בסידור ולאחריהם את הגההת‬
‫השלמת התעניות ]'ויכול לדחותן לימים הקצרים‬
‫הצ"צ‪.‬‬
‫כו'' )ראה או"ח שם ]סתקס"ח[ סעיף ג' ובמג"א‬
‫'בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת‬ ‫שם קי"ג( 'וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני‬
‫העומר תיכף אחר תפילת ערבית אך יש מי שאומר‬ ‫נץ החמה' )ראה להלן עמוד ‪] 1174‬והוא המכתב‬
‫שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר‬ ‫שהובא לעיל מאג"ק ח"ג[(‪ ,'...‬הנה כ"ק אד"ש‬
‫בח"ל והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפילה‬ ‫ביאר בסוגרים מהי ההקלה שמצא אדה"ז כפי‬
‫מוקדם לברכה ואם שכח ולא ספר בלילה סופר ביום‬ ‫שמובן גם מהסוגרים הראשונות דהמ"א שאליו‬
‫בלא ברכה כנודע‪ .‬וזמן התחלת עמוד השחר מח"י‬ ‫מציין דן בשאלה האם מותר לדחות תענית תשובה‬
‫אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות‬ ‫ומביא דעות הפסוקים דשקו"ט בזה‪ .‬וכן הוא‬
‫הלילה לכך אין לספור אחר חצות בלא ברכה‪ .‬וזמן‬ ‫בעניין האכילה כג' קודם נ"ה דבסוגרים מבאר מה‬
‫עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן‬ ‫ההקלה בזה וא"כ מדציין למכ' הנ"ל בח"ג מובן‬
‫משהגיע חצות ליל יז בתמוז אסור לאכול'‪.‬‬ ‫שהקולא היא לא שיכול לאכול אחר עה"ש )דזה‬
‫ובהגהת הצ"צ כותב ג' טעמים מדוע להקדים‬ ‫אינו כמבואר שם( כפי שרצה הרב י‪.‬ס ללמוד‪ ,‬אלא‬
‫הספירה לסדר וז"ל 'דלפי הדין אסור לאכול עד‬ ‫ההקלה היא דתנאי מועיל אף בישן ושאף לשיטת‬
‫שיספור ומה גם שבכל אורך הסדר קרוב הדבר‬ ‫הזוהר יש מקום להקל‪.‬‬
‫שישכח מלספור או שיספור אחר חצות'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אם אין הדברים מספיקים נראה שאף‬
‫והנה דברי הצ"צ שחוששים שמא יספור אחר‬ ‫מהמכתב בחלק ח"י מוכח דכן ס"ל לרבינו‪ ,‬דהנה‬

‫‪ (17‬והנה הרב הנ"ל רצה לתרץ הצע"ק דרש"י מיירי על‬ ‫המכתב שמביא‪ ,‬לא קרא אותו עד הסוף‪ ,‬ושם כתוב‬
‫קריאת הגבר הראשונה וע"פ הזוהר זמנה הוא בחצות וא"כ‬ ‫בפירוש‪ ,‬וזלה"ק‪" :‬מה שהצריך באגה"ת שם להפסיק שלש‬
‫ע"פ אין מקום לדברי רש"י שהרי יש זמן רב בין חצות לעה"ש‪,‬‬ ‫שעות לפני )עה"ש( ]נה"ח[ – צ"ע‪ ,‬ואכ"מ"‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬
‫ואין דבריו נכונים כפי שכבר כתבתי בתגובה הקודמת ואין לי‬ ‫מכתב זה הוא מתאריך כ"ב שבט תש"ט‪ ,‬ובו הרבי נשאר‬
‫אלא להעתיק את הדברים שוב 'ואם יהיה מי שירצה לדחוק כי‬ ‫בצ"ע‪ .‬והיא משנה ראשונה‪.‬‬
‫הכוונה כאן היא לתחילת קריאת הגבר כפי שמחלק כ"ק אד"ש‬ ‫אח"כ בשלהי שנת תשי"ט )יותר מעשר שנים אח"כ( כתב‬
‫במכתב ודאי טעות בידו כי במשנה חצות הלילה וקריאת הגבר‬ ‫הרבי תשובה להרב נתן נטע זובער‪ ,‬בו מבאר הרבי את החישוב‬
‫הם ב' זמנים שונים‪ ,‬ועוד שהצפנת פענח מהד"ת פח‪ :‬כותב כי‬ ‫לפי המפרש בתמיד‪ .‬וזו משנה אחרונה‪.‬‬
‫קריאת הגבר כאן היא לאחר ששילש עיין שם'‪.‬‬ ‫אשר על כן‪ ,‬כל פליאותיו נעלמו והיו כלא היו‪.‬‬
‫‪ (18‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫ולכן‪ ,‬ההוכחה מדברי הרבי במקומה עומדת‪ ,‬ששיטת‬
‫יעיין בגליון התמים )לד( עמ' ‪ 78‬הערה ‪ 8‬ושם נתבאר‪.‬‬ ‫אדה"ז בעלות השחר היא ‪ 120‬דקות‪.‬‬

‫‪57‬‬
‫ובביאור הדבר נאמרו ביאורים שונים ואכ"מ‪.20‬‬ ‫חצות צריכים הסברה – כפי שהאריכו הרבה‬
‫ובקצרה נאמר כי ניתן לבאר כפי שביארו כבר‬ ‫מהאחרונים בזה והובאו חלק מדבריהם בספר‬
‫רבים‪ 21‬שהצ"צ סובר כי כשם שתיקנו חכמים‬ ‫ויגד משה עמ' רפא – רפג‪ ,‬והנה הרב י‪.‬ס‪ ,‬כדי לבאר‬
‫לקורא ק"ש קודם חצות אף שזמנה עד עה"ש ה"ה‬ ‫דברים אלו‪ ,‬רוצה לאמר כי הצ"צ ואדהב"ז סוברים‬
‫לעניין ספה"ע‪ ,‬אך הקשו על כך דבשו"ע לא מצינו‬ ‫כי עה"ש הוא ‪ 120‬דק' קודם נ"ה‪ ,‬וא"כ בכמה שנים‬
‫דין כזה‪ ,22‬ומצאנו באחרונים כמה ביאורים בזה‪,‬‬ ‫יצא שקרוב לחצות בליל הסדר הוא זמן עה"ש‪,‬‬
‫עיין בספרים המצויינים בהערות‪.‬‬ ‫ולכן יש בעיה לספור בברכה אז‪.‬‬
‫אך נראה לאמר דלא שייך להקשות מהמבואר‬ ‫ולכאורה הדברים מתמיהים ביותר שהרי הם‬
‫בשו"ע לנדו"ד‪ ,‬דאין דין ספירת העומר לאחר הסדר‬ ‫לכאורה להיפך מהמפורש בסידור כי זמן עה"ש‬
‫דומה לסתם ספירת העומר אחר חצות‪ .‬דכאן‬ ‫הינו בחצות רק מח"י אייר עד י"ז בתמוז ולא מליל‬
‫מיירי שרוצה לספור אחר שיאכל‪ ,‬ובגמ' ברכות ד‪:‬‬ ‫הסדר‪.‬‬
‫'כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא‬ ‫)כדי לתרץ קושי זה נדחק הרב הנ"ל לאמר כי‬
‫אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל‬ ‫דברי אלו יצאו מפי מאן דהו‪ ,‬והנה כל מעיין מבין‬
‫קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא‬ ‫שאמירה זאת מבהילה ממש‪ ,‬כל רבותינו נשיאנו‬
‫ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה‬ ‫הדפיסו את סידורו של אדה"ז ואף אחד מהם לא‬
‫אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת‬ ‫ראה צורך לתקן טעות של ממש הנוגעת להלכות‬
‫אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא‬ ‫רבות שהכניס 'מאן דהו' בסידור‪ ,‬דבר שקשה‬
‫ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי‬ ‫לקבלו‪ .‬ובפרט שבנוגע להמשך הדברים 'וזמן עמוד‬
‫חכמים חייב מיתה'‪.‬‬ ‫השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן‬
‫הנה מובן כי עיקר טעם תקנת חכמים לקרוא‬ ‫משהגיע חצות ליל יז בתמוז אסור לאכול' אומר‬
‫ק"ש ולהתפלל קודם חצות הוא שמא יאכל‬ ‫כ"ק אד"ש בשיחה שמצטט הרב י‪.‬ס בהמשך דבריו‬
‫וירדם‪ ,23‬וא"כ אף אם בד"כ לא חששו חכמים‬ ‫שזהו פסק אדה"ז(‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬דאף בגוף התיאוריה שבנה‪ ,‬כי ע"פ‬
‫המבואר בבית רבי ובשער הכולל את המילים 'אך‬
‫‪ (20‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר‬
‫א‪ .‬גם ב'אוצר מנהגי חב"ד )ניסן( עמ' רנא הבין בפשטות‬ ‫כל הסדר בח"ל' הוסיף המהרי"ל נגד רצונו של‬
‫את הגהת הצ"צ כפי שביארתי ב"התמים"‪ .‬וכך כתב שם‪:‬‬
‫"וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות‬ ‫אדה"ז‪ ,‬וכדי שלא יסתרו דברי המהרי"ל הוסיף‬
‫אלו הצפוניות‪ ,‬הוא בחצות הלילה‪ ,‬לכך אין לספור אחר חצות‬ ‫מאן דהו את הפיסקה 'וזמן התחלת עמוד השחר‬
‫אלא בלא ברכה‪ .‬אך מדברי אדמו"ר הצמח צדק נראה שכבר‬ ‫מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא‬
‫מהיום הראשון יש לספור ספירת העומר קודם חצות הלילה"‪.‬‬ ‫בחצות הלילה'‪ .‬המעיין בבית רבי יראה כי רק את‬
‫ב‪ .‬נוסף לזה‪ :‬לא הבנתי ממה נבהל כל כך‪ ,‬הרי אדה"ז‬ ‫המילים המובאות כאן הוסיף המהרי"ל‪ ,‬וכדי לתקן‬
‫והצ"צ הוסיפו הגהה על הנדפס בסידור‪ ,‬ותיקנו את התאריך‬ ‫את דבריו הוסיף אדה"ז את הקטע 'והמקדים‪,'...‬‬
‫במקום ח"י אייר‪ ,‬לליל ב' דחג הפסח‪.‬‬ ‫וא"כ איך לא הוסיף תיקון על המילים 'מח"י אייר‬
‫ג‪ .‬ומה ששאל מדוע לא הודפסה בסידורים‪ ,‬אין זה מדוייק‪,‬‬
‫דבסידור 'תורה אור' עמ' קפד כן הודפסה הגהת הצ"צ‪.‬‬ ‫ואילך'‪ ,‬ואת"ל שאכן ההגה באה לתקן טעות זאת‬
‫ד‪ .‬ומה שהקשה מדוע לא כתב הצ"צ את הטעם שחצות‬ ‫דבר שאיננו משמע כלל‪ ,‬עדיין צע"ג מדוע תיקון‬
‫הוא עלות השחר‪ ,‬אין זו קושיא‪ ,‬כי ההגהה נכתבה בכתב יד‬ ‫אחד נדפס בסידור והשני לא‪ ,‬אלא בודאי לא מאן‬
‫על גליון הסדור שהתפלל בו‪ ,‬ואין שום סיבה להאריך ולהוסיף‬ ‫דהו כתב מילים אלו אלא רבינו הזקן כתבם‪.‬‬
‫מילים‪ ,‬כאשר ההגהה נכתבת על הקטע שבו מדובר על כך‬ ‫‪19‬‬
‫אף על הסברו בדברי הצ"צ כבר הקשו בכ"מ ‪,‬‬
‫שעלות השחר הוא בחצות הלילה ]ועל כך כבר דרשו "ויאמר‬
‫'לקוצרים' ה' עמכם"[‪.‬‬
‫שבאם כוונת הצ"צ היא שחצות הוא עה"ש היה עליו‬
‫לכתוב שיספור אחר עה"ש דהוא חצות‪ ,‬כפי שאכן‬
‫‪ (21‬עיין לדוגמא אוצר מנהגי חב"ד עמ' רנא‪ ,‬ובויגד משה‬
‫הנ"ל ומקדש ישראל הארפענעס הלכות ספירת העומר סי'‬ ‫כתוב בסידור בנוגע לח"י אייר ואילך‪ ,‬ועוד שהיה‬
‫מב‪-‬ב‪ ,‬ובספרים שנסמנו לעיל‪.‬‬ ‫צריך לכתוב שלא יוכל לספור בברכה מכיוון שזהו‬
‫‪ (22‬אף שאין זו קושיא שהרי י"ל בפשטות כי דברי הצ"צ‬ ‫אחר עה"ש‪ ,‬אלא בודאי אין זאת כוונתו וכוונתו‬
‫אינם ע"פ נגלה בלבד דהרי ע"ד הסוד ודאי שייכת ספה"ע‬ ‫היא כפשוטה שלכתחילה יש לספור קודם חצות‪,‬‬
‫לעניין התפילה כמבואר בלקו"ש חכ"ב פרשת אמור‪ ,‬ועוד שיש‬
‫לאמר שזאת חומרא מצד חביבות המצווה וכדו'‪.‬‬
‫‪ (23‬עיין בריטב"א שם שמבאר כי אף שיסוד התקנה‬
‫הוא מפני שיאכל עדיין יש חומרא בק"ש אחר חצות מאכילה‬ ‫‪ (19‬עיין שו"ת ישיב יצחק לר"י שכטר או"ח סי' יד‪,‬‬
‫קודם חצות‪ ,‬ויש לבארו ב' אופנים א' אף כי עיקר הדבר הוא‬ ‫ובספר מצוות ספירת העומר פ"ח סי' כח‪.‬‬

‫‪58‬‬
‫הדברים כנגד כל המתבאר לעיל‪.24‬‬ ‫לענין זה בספע"ה מפני חביבות המצווה או שאר‬
‫ועוד שלאמיתו של דבריו אף אם נבאר כי כ"ק‬ ‫טעמים‪ ,‬נכאן שכוונתו היא לאכול ולא סתם אכילה‬
‫אד"ש התכוון לזמן התחלת הצום כפשוטו אי"ז‬ ‫אלא אכילה שעלול להרדם ממנה‪ ,‬בודאי שחלה‬
‫נוגע לדיון דלעיל‪ ,‬אלא זאת היא רק ראיה שכ"ק‬ ‫על מקרה כזה תקנת חכמים לקיים המצווה קודם‬
‫אד"ש חושש למעשה לדברי הגרא"ח נאה בסוף‬ ‫חצות‪.‬‬
‫סיפרו שיעורי מקווה עמ' קפד סעי' לא דלאחר‬ ‫ואם כנים הדברים ‪ -‬דברי הצ"צ בהגהתו הם‬
‫שמביא את ג' הדעות בענין עה"ש כותב 'ולכתחלה‬ ‫כמין חומר‪ ,‬דתחילה כתב את הדין הפשוט בשו"ע‬
‫צריך להחמיר ככל הדעות'‪.‬‬ ‫שאסור לאכול קודם ספה"ע‪ ,‬ולאחר מכן כתב‬
‫הרב משה קורנוויץ‬ ‫את חשש הגמ' שכתוצאה מהאכילה ישכח לספור‬
‫נצרת עילית‪ ,‬אה"ק‬ ‫ולאחמ"כ כתב את המסקנה היוצאת מכך שבנדון‬
‫כזה חלה תקנת חכמים לספור קודם חצות‪.‬‬
‫‪ (24‬תגובת הרב סנגאוי‪:‬‬ ‫והנה מדברי אדה"ז שרק מח"י אייר עה"ש הינו‬
‫מדוע צריך להמציא דברים שלא נכתבו!‬ ‫קרוב לחצות מובן שאין הוא סובר שעה"ש הינו ‪120‬‬
‫הרב רסקין כותב כך‪" :‬שההיתר ]לשתות יותר עך ד'‬ ‫קודם נה"ח דא"כ היה כותב כסברת הרב י‪.‬ס שזמן‬
‫כוסיות יי"ש[ הינו עד חצות‪" ,‬וכדברי אדה"ז בסידורו‪,‬‬ ‫זה מתחיל בליל הסדר‪.‬‬
‫שבמדינות אלו הצפוניות מתחיל צום י"ז בתמוז בחצות"‪.‬‬
‫הרי לנו דברים ברורים‪ ,‬שהסיבה שההיתר עד חצות היא‪,‬‬
‫בגלל דברי אדה"ז שצום י"ז תמוז מתחיל בחצות‪ ,‬ואח"כ‪ ,‬ציין‬ ‫ג‪ .‬ההוכחה משיחת ש"פ בלק תשכ"ד‬
‫הרב רסקין בהוספות את הביאור שכתבתי‪.‬‬ ‫והנה אחרי כל הנ"ל נראה שא"א להביא ראיה‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫כל הדברים שניסו להקשות‪ ,‬אין בהם ממש‪ ,‬כדי לדחות‬
‫משיחה זו שהרי אפשר לפרשה באופנים אחרים‪,‬‬
‫את הביאור הברור בשיטת אדה"ז‪ ,‬מתוך דברי הרבי בשלושה‬ ‫כפי שאכן פירשה הרב לוי"צ רסקין שהרי אין‬
‫מקומות‪.‬‬ ‫המדובר בה בנוגע לסוף זמן אכילה אלא לסוף זמן‬
‫ההערות שכתבתי‪ ,‬נכתבו בקצרה‪ ,‬ויש להאריך‪ .‬והרוצה‬ ‫היתר שתיית יותר מד' כוסות‪ ,‬וא"כ מדוע נדחק את‬
‫לקבל תשובות‪ ,‬יעיין שוב בגליונות התמים )לג‪-‬לד(‪.‬‬
‫ולהוסיף‪ :‬בדברי שהתפרסמו בהתמים )לג‪-‬לד( הראיתי‬
‫ששיטת אדה"ז עולה יפה‪ ,‬ויש כאן קו אחיד וברור‪ ,‬מכל‬
‫שלושת המקומות‪ .‬אבל‪ ,‬אלו שניסו להקשות‪ ,‬יש להם קושיא‬ ‫שמא יאכל וישן ודין זה הוא מעיקר הדין‪ ,‬והדין לקרוא קודם‬
‫פה וקושיא שם )שעניתי עליהם(‪ ,‬אבל‪ ,‬הם אינם מראים שיש‬ ‫חצות הוא מתקנת חכמים ולכן החמירו בו יותר‪ ,‬כעין חומרת‬
‫כאן שיטה מבוססת‪ ,‬אלא רסיסי ביאורים‪ ,‬בדרך אפשר‪,‬‬ ‫יו"ט שני דשבועות על שאר יו"ט שני‪ .‬ב' יש לקשר עניין זה עם‬
‫ובדוחק‪.‬‬ ‫החקירה הידוע מה יותר חשוב הסיבה או המסובב‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫ודיבר אתו כמה דקות )אבל לא קיבל קנקן משקה(‬ ‫המשך מעמוד ‪61‬‬
‫לר' ג‪.‬ב‪ .‬שי' יעקבסון עורך ה"אלגמיינער" נתן קנקן‬ ‫ולא עשה בידו הק'‪ ,‬חוץ מזה שחייך להרבה ובעיקר‬
‫ואיחל לו "הצלחה רבה" ולאחיו ר' שלום שי' ג‪.‬‬ ‫לתשב"ר‪ .‬אח"כ החל לעשות בידו הק' וכן כשניגנו‬
‫העובד ב"וועד להפצת שיחות" נתן קנקן ואיחל לו‬ ‫את הניגון הידוע "הרבי שליט"א )כבשמח"ת‬
‫"הצלחה פאר'ן צייטונג" )!(‪.‬‬ ‫ואחש"פ(‪ ,‬הנה בתנועה הידועה )הסופית( עשה חזק‬
‫להר' בערנשטיין שי' עו"ד מאנגלי' נתן קנקן‬ ‫מאד בידו הק'!‬
‫ואמר לו שזה עבור ה"משרד דעו"ד"‪ ,‬להר' ווינפלד‬ ‫כשבא מר צצק'ס שי' ופמלייתו שיחיו‪ ,‬אד"ש‬
‫שי' )מנהל ההו"ל ספרים "אשכול"( קיבל קנקן‬ ‫קירב אותם מאד והניף להם חזק מאד כמ"פ בידו‬
‫ואמר לו שזה עבור הספרים החדשים שיוציא‬ ‫הק'‪ ,‬בעת הכושב"ר ניגנו את הניגון "ווי וואָנט‬
‫לאור!‬ ‫משיח נאַו" בניגון "אי וואדיעם וכו'" ואד"ש הורה‬
‫לא' שעבר ואד"ש נתן לו קנקן ואח"כ )מרוב‬ ‫לשרוק כמ"פ וכן פנה לעבר הבחורים ואנ"ש שיחיו‬
‫התרגשות( לחץ ידו הק' דאד"ש‪ ,‬הראה לו אד"ש‬ ‫שעמדו כנגדו למטה‪ ,‬וסימן להם לשרוק‪ ,‬כשחיוך‬
‫אח"כ את ידו הק' – בחיוך – כשהיא רטובה ביין‪...‬‬ ‫על פניו הק'‪.‬‬
‫בסוף הכושב"ר התיישב אד"ש ואמר הברכה‬ ‫לכו"כ קרא בחזרה ונתן להם קנקן משקה‪ ,‬גם‬
‫אחרונה‪ ,‬ואח"כ קם והחל לנגן "כי בשמחה תצאו‬ ‫לשוטרים נתן קנקני משקה‪ ,‬לבנו של חס"ד שי'‬
‫וגו'" ועלה לחדרו הק'‪ ,‬כעבור כמה דקות נסע‬ ‫הלברשטאם קרא ונתן לו קנקן משקה‪ .‬לאחיו של‬
‫הביתה‪ ,‬כשבמושב הקדימה יושב המזכיר‪.‬‬ ‫מר עו"ד נתן שי' לואין )מהעו"ד ד"דידן נצח"( קרא‬

‫‪59‬‬
‫‪ 3300‬שנה למתן תורה‬

‫לפנינו יומן מיוחד שנכתב ע"י א' התמימים ששהה ב‪770-‬‬
‫בשנת תשמ"ח‪ ,‬בו מתאר את ימי ההכנה וחג השבועות אצל‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א * פרסום ראשון‬
‫יומן מבית חיינו‬
‫שזו פ' במדבר‪ ,‬ואח"כ בשיחה השני' כשדובר בדברי‬ ‫יום ועש"ק ד' סיון‬
‫הרמב"ם בהל' תרומה אמר כ"ק אד"ש שלכן הי'‬
‫"פליטת הפה" מקודם )בשיחה הא'( "פ' תרומה"‬ ‫היום יצא לאור הספר אגרות‪-‬קדש חלק ז'‬
‫מכיון שבשיעור ברמב"ם השבת מדובר על הלכות‬ ‫דכ"ק אדמו"ר שליט"א‪.‬‬
‫"תרומה"!‬ ‫כ"ק אד"ש נסע לאהל וחזר לערך ‪7:15-30‬‬
‫בעת חלוקת המשקה אמר משהו להריל"ג‬ ‫)הדלק"נ ‪ (7:52‬ויצא לתפלת מנחה למעלה ב‪770-‬‬
‫והי' מובן שביקש שיביאו עוד קנקנים של משקה‪,‬‬ ‫בזמן הדלקת נרות ‪ -‬לאחר שאד"ש הדליק נש"ק‬
‫וחנינא שי' שפערלין הביא‪ .‬לפועל אד"ש לא נתן‬ ‫בחדרו הק'‪.‬‬
‫לאף א' נוסף על אלו שעברו‪.‬‬ ‫לאחרי התפילה הכריזו שקבלת שבת תהי'‬
‫בעת הניגונים אד"ש כמעט ולא הגיב‪ ,‬חוץ‬ ‫ב‪) 8:45-‬כמובן שנדחפו במזרח וכו' אולי תהיה‬
‫מבסוף ההתוועדות כדלקמן‪.‬‬ ‫שיחה וגם ביהכ"נ הי' מלא מפה אל פה כראוי‬
‫לחגה"ש דשנת "הקהל"‪ .‬בפרט בהתחשב בעובדה‬
‫בכלל בעת ַד ְבּרוֹ השיחות‪ ,‬דיבר אד"ש בטון‬ ‫שבפעם הבאה התוועדות דיו"ט וכו' יהי' אי"ה‬
‫חזק‪ ,‬ובפרט על‪ (1 :‬מיתוק הגבורות )הזהר(; ‪(2‬‬ ‫לכבוד ר"ה כו' הבעל"ט‪ ,‬כי לכאורה י"ב תמוז וכ"ף‬
‫לאמר "תיקון" בליל חגה"ש )גם הי' הלשון בקשר‬ ‫מנ"א לא יהי' התוועדות – ועכ"פ עד אז הכל יכול‬
‫לזה "ולהזהיר"( ולא ללמוד המשך ע"ב וכו'‪ .‬גם‬ ‫להשתנות(‪.‬‬
‫הי' מאד מורא'דיק האיחול מכ"ק אד"ש לכולם‬
‫בקול רם‪..." :‬בלשון הרב קבלת התורה בשמחה‬ ‫לקראת שבת וחגה"ש היו מוכנים המדריגות‬
‫ובפנימיות!"‪.‬‬ ‫האחוריות – החדשות – שליד המעלית )הבאות‬
‫ויורדות מגעה"ת(‪ ,‬וליד המדריגות למטה תיקנו‬
‫בסוף ההתוועדות ניגנו ניגון שמח )דהקפות‬ ‫דלת ומנעול יפה וכו' – כהנ"ל הוא עבור כ"ק‬
‫שמח"ת( – ולהעיר שניגון זה ניגנו במשך כל הזמן‬ ‫אד"ש שבש"ק ויו"ט כשנמצא בחדרו הק'‪ ,‬אז כל‬
‫לפני ולאחרי התפילות בקבלת פני המלך כ"ק אד"ש‬ ‫ה"אַרוּם" )געה"ת והפתח שבחוץ למעלה( סגורים‬
‫וביציאתו‪.‬‬ ‫וגם למטה )גם הסירו הברז עם המים שהיו ליד‬
‫אח"כ כשהתיישב אמר ע"ד עריכת התוועדות‬ ‫הדלת‪ ,‬והעבירוהו למקום אחר(!‬
‫לנשים שיעשו התוועדות עוד היום כהכנה לקבלת‬ ‫הבימה היתה מוכנה עבור כ"ק אד"ש מלפני‬
‫התורה‪.‬‬ ‫ש"ק‪ ,‬וכשעלה אד"ש על הבימה )בקבלת שבת(‬
‫ההתוועדות הסתיימה ב‪ .4:40-‬כשהר"י הלוי‬ ‫הסתובב לעבר הקהל ועשה חזק מאד בידו להגברת‬
‫שי' וויינבערג הכריז לאחרי פרקי אבות אודות‬ ‫השירה‪ .‬לאחרי ההכרזות שלאחרי התפילה ע"י‬
‫ההתוועדות דהנשים שתיערך בהעזרת נשים ד‪770-‬‬ ‫הגבאי‪ ,‬החלו לנגן‪ ,‬ואד"ש עשה בידו הק'‪) ,‬הפעם‬
‫בשעה ‪ 7:00‬בערב‪ ,‬הנה בעת הכרזתו אד"ש עדיין‬ ‫לא איחל להעומדים למטה מהבימה בצד מזרח‬
‫ישב על מקומו )ולא נעמד( וכשגמר הלה ההכרזה‬ ‫"גוט שבת"‪ ,‬ואחד אף העיר לי מכיון שעמדו שם רק‬
‫אז קם אד"ש ואמר בחיוך‪" :‬הצלחה רבה ומופלגה‬ ‫תמימים ולא זקנים‪.(...‬‬
‫ויה"ר שהנשים יפעלו על האנשים‪ "...‬וסימן בידו‬
‫הק' שינגנו‪.‬‬
‫ש"ק במדבר ה' סיון ‪ -‬ערב חה"ש‬
‫לערך ‪ 7:00‬נהרו כמעט רוב נשי ובנות ישראל‬
‫)– חב"ד –( לעזרת נשים להתוועדות )בו בזמן ב‪770-‬‬ ‫ה"תוכן קצר" דההתוועדות יש לכם וממילא גם‬
‫ישבו כבר הת' ואנ"ש לתפוס מקומות לתפלת ערבית‬ ‫סדר ההתוועדות‪ ,‬ורק אעיר כמה ענינים‪ ,‬בשיחה‬
‫ולהשיחה(‪ ,‬ולפועל הנשים ירדו למטה בביהכ"נ‬ ‫הראשונה שכללה אח"כ ג"כ המאמר‪ ,‬אמר אד"ש‬
‫שפ' השבוע היא "פ' תרומה" ואח"כ תיקן ואמר‬

‫‪60‬‬
‫כבחגה"פ(‪ .‬בדקות הראשונות כמעט ולא עודד בידו‬ ‫כי באו ברובן בלעה"ר )ושמו ספסל גדול כמחיצה(‬
‫הק'‪ ,‬אלא סקר כל הזמן בעיניו הק' את הקהל כולו‪,‬‬ ‫והתוועד לפניהם הר"י הלוי שי' וויינבערג‪.‬‬
‫הן מימינו שעמדו עד לקינגסטון )אד"ש עמד בחוץ‬ ‫לתפלת ערבית דיו"ט נכנס אד"ש לערך ‪9:00‬‬
‫הפתח ד‪ (770-‬והן משמאלו שעמדו עד הרחק מאד‬ ‫)וכרגיל( הסתובב לעבר הקהל )כן הי' בבקר‬
‫מהבית של מלמד שי'‪ ,‬אך לפתע החל כ"ק אד"ש‬ ‫לפני תפלת שחרית ובכלל לפני כל תפילה ביו"ט‬
‫לעודד בידיו הק' באופן מופלא‪ ,‬ע"ד ההקפות‬ ‫שהתקיימה למטה בביהכ"נ כדלקמן( ואד"ש‬
‫דשמח"ת – ולפ"ע זה הי' זמן רב יחסית להפעמים‬ ‫עודד השירה כשפונה לכל הקהל‪ ,‬לאחרי התפילה‬
‫הקודמות‪ .‬לאחרי גילוי נעלה שכזה נשאר קהל רב‬ ‫הכריז הגבאי ע"ד להביא ילדים לביהכ"נ לשמיעת‬
‫מאנ"ש והת' לרקוד למשך זמן רב בחוץ!‬ ‫עשה"ד‪.‬‬
‫למחרת כשנכנס הרחמ"א שי' חאדאקאוו‬ ‫לאמירת "תיקון" הי' מלא ב‪ 770-‬והפעם ישבו‬
‫לאחרי תפילת מוסף לכ"ק אד"ש לדווח אודות‬ ‫ואמרו "תיקון" יותר מכרגיל‪ ,‬וכרגיל שתו סודה‬
‫התהלוכה בכללות )כרגיל(‪ ,‬הנה נוסף ע"ז שאד"ש‬ ‫וכו' גם מישהו ניגן און עס איז געווען פריילאך‪.‬‬
‫התעניין באם הניחו שיחות בבתיהכ"נ )השיחות‬
‫היו ע"ד "יום הולדת"(‪ ,‬שאלו אד"ש למה בחזרה‬ ‫יום א' וא"ו סיון‪ ,‬א' דחה"ש‬
‫מהתהלוכה התאחרו כ"כ )האם קרה משהו ח"ו‬
‫בדרך(? ולכשענה הנ"ל שכך הסדר שמחכים עד‬ ‫‪ 3300 -‬שנה למתן תורה!!!‬
‫שהאחרון יגיע וכו'‪ ,‬אז אד"ש האָט עס אָנגינומען‬ ‫ביהכ"נ הי' מלא בילדים‪-‬ות תינוקים‪-‬ות וכו'‬
‫]=קיבל זאת[‪ .‬ולהעיר שבכלל השנה קיבלו בספר‬ ‫לשמיעת עשה"ד‪ ,‬בעת עשה"ד אד"ש הסתובב‬
‫פנים יפות בבתיהכ"נ את אנ"ש והת' וכו'‪.‬‬ ‫כשפניו לבימת קריה"ת‪ ,‬רוב הזמן הסתכל אד"ש‬
‫על הס"ת והקהל שעמד בחרדת קדש מב' הצדדים‪,‬‬
‫יום ב' ב' דחה"ש ז' סיון‬ ‫ובאמצע הי' מקום פנוי שלא להפריע לאד"ש‬
‫להסתכל‪ .‬פני כ"ק אד"ש היו מאירות באופן מיוחד‬
‫בעת פתיחת הארון ואד"ש עומד ופניו כנגד ארון‬
‫– לפני ‪ 3300‬שנה ניתנה התורה ועתה מחדש!!‬
‫הקודש )וגם כנגד הקהל ומסתכל בסידור וכו'(‪,‬‬
‫ניגנו "אנא עבדא"‪ .‬אד"ש עודד השירה ולבסוף פנה‬ ‫לאחרי "ברכת כהנים" עלה אד"ש מיד על‬
‫אד"ש פ"א לעבר הקהל לעודד השירה והי' משהו‬ ‫הבימה עוד לפני "עלינו" )כרגיל( )שלא כבחגה"פ‬
‫מיוחד‪.‬‬ ‫שנשאר למטה עד לאחרי קדיש האחרון לאחרי‬
‫תהלים ואח"כ עלה(‪.‬‬
‫לאחרי הקריאה בס"ת הראשון ואמירת הקדיש‬
‫שכעת אד"ש אומרו )ונמצא שאד"ש הוא על הבימה‬ ‫כשעלה למעלה )לחדרו הק'( עמד הת' ח‪.‬מ‪.‬‬
‫עוד לפני שקוראים אותו ל"מפטיר" כפשוט(‪,‬‬ ‫שי' כהן והחזיק הדלת של געה"ת ואד"ש אמר לו‬
‫הנה לפני שקראו את אד"ש למפטיר הסתובב )על‬ ‫פעמיים‪" :‬אַ ישר כח‪ ...‬אַ ישר כח דיר פאַר דוכנ'ן"‪.‬‬
‫הבימה( וחיפש מישהו‪ ,‬אח"כ הבינו שאד"ש רוצה‬ ‫לתפלת מנחה נכנס אד"ש לערך ‪ ,5:30‬בסופה‬
‫שבעל החמישי )שקיבל העלי' שלפני"ז‪ ,‬ושחזר‬ ‫הכריזו על זמן תפלת מעריב‪ ,‬לערך ‪ 5:50‬יצא לראות‬
‫לאחוריו( יעמוד לידו‪ ,‬ולאחרי המפטיר ולאחרי'‬ ‫ההולכים בהתהלוכה‪ .‬הסתכל על הקהל ומפעם‬
‫"יזכור"‪ .‬כשכולם נכנסו וכו'‪ ,‬הבחנתי שעל ראשו‬ ‫לפעם עשה בידו הק' ולבסוף הורה בידו הק' )לאלו‬
‫הק' דאד"ש הי' בולט רוב הכיפה הק' והטלית‬ ‫שעוד עמדו שם( שילכו‪ ,‬זה הי' לערך כ‪ 10-15‬דקות‪.‬‬
‫היתה קצת משוכה מהכיפה‪ .‬אח"כ כרגיל אד"ש‬ ‫לאחרי מעריב לא זכינו ולא היתה שיחה‪.‬‬
‫נשאר ל"אשרי" )ויורד מהבימה כשלפניו ב' הס"ת(‪.‬‬ ‫לאחרי השעה ‪ 11:30‬חזרו כולם מהתהלוכה‬
‫היום לכשירד מהבימה הסתכל על הרש"ג )שהי'‬ ‫והריל"ג נכנס והודיע לאד"ש שכולם הגיעו‪ .‬לפתע‬
‫היום בתפילה ונשאר על הבימה לאחרי עלייתו(‬ ‫יצא אד"ש‪ ,‬בחוץ הי' מלא וכבר החלו לנגן הניגון‬
‫וכנראה שאד"ש רצה שילך אחריו והורידו את‬ ‫הנ"ל )דשמח"ת(‪.‬‬
‫הרש"ג מהבימה שילך אחרי אד"ש‪ ,‬וכמ"פ הסתכל‬ ‫)צועדי התהלוכה שיחיו היו מרובים זה הי'‬
‫אד"ש לראות אם הוא בא אחריו‪.‬‬ ‫קהל גדול בלעה"ר‪ ,‬וגם זה כבר כמ"פ שגם תושבי‬
‫לאחרי התפילה הוכרז על זמן תפילת מנחה‬ ‫השכונה באים להסתכל על מחזה מרהיב עין זה‪,‬‬
‫ב‪ 6:45-‬ושתהי' התוועדות )לא הכריזו זמן‬ ‫ואשרי עין ראתה כל אלה(‪,‬‬
‫ההתוועדות(‪ ,‬תפילת מנחה היתה למעלה )ולא‬ ‫אד"ש יצא לבוש עם סירטוק המשי‪ ,‬חגור‬
‫כבאחש"פ שהי' למטה(‪ .‬כשנכנס אד"ש חייך לא'‬ ‫באבנט! )שלא כרגיל לאחרונה( בלי עניבה! )כי‬
‫אבל לא עודד בידו הק' וכן לא הסתובב לעבר‬ ‫בחגה"פ יצא אד"ש עם העניבה( והחל לעשות בידו‬
‫הקהל‪ ,‬לאחרי התפלה הכריזו שההתוועדות תהי'‬ ‫השמאלית הק' )והפעם לא הי' בשתי ידיו הק'‬

‫‪61‬‬
‫מב' דחגה"ש‪ ,‬היתה השנה בהתוועדות דחגה"ש!‬ ‫אי"ה בשעה ‪ 8:00‬לערך‪.‬‬

‫והנה המאמרים דאותה שנה שהי' ב"היום‪-‬יום"‬ ‫לערך ‪ 8:10‬נכנס אד"ש להתוועדות‪ ,‬בעת שנכנס‬
‫אמרם אדמו"ר הצ"צ‪ .‬ובשנה זו בי"ד סיון מתמלא‬ ‫ניגנו הניגון הנ"ל )דשמח"ת( וכשאד"ש נטל ידיו‬
‫לכ"ק אד"ש לאויוש"ט שנות נשיאותו דאדמוהצ"צ‬ ‫הק' לסעודה האָט מען אָנגיפאנגען צו שושקען‬
‫ולמעלה‪.‬‬ ‫]= החלו להתלחש[ ואד"ש סימן בראשו הק'‬
‫לאחרי שיחה הבאה אודות ההוראה "והחי יתן‬ ‫להמשיך לנגן‪ .‬אח"כ הפסיקו לנגן כי הי' נראה‬
‫אל לבו" ו"משה דוד והבעש"ט" – צוה לנגן ניגון‬ ‫שתהי' שיחה‪ ,‬ואד"ש הורה לנגן אַ ניגון! הרי"כ שי'‬
‫הכנה וכו'‪ ,‬והנה בעת שניגנו "ניע ז'שוריטצי" וכן‬ ‫החל לנגן "אתה בחרתנו" )להעיר שהמיזוג אויר‬
‫בניגון דלאחריו "שיבנה" עשה חזק מאד בידיו הק'‬ ‫פעל בחוזק במשך ההתוועדות כמו בשמח"ת מחמת‬
‫כמ"פ להגברת השירה‪ ,‬והי' נראה שעוד מעט "וועט‬ ‫ריבוי הקהל שי' בלעה"ר(‪.‬‬
‫ער זיך אויפשטעל'ן"!‬ ‫סדר ההתוועדות ידוע לכם ע"פ ה"תוכן קצר"‬
‫בעת הזימון‪ ,‬כרגיל‪ ,‬אמר "ברשות" וחיכה כשני'‬ ‫וכנ"ל אבוא באי אלו הערות‪:‬‬
‫ואח"כ המשיך "מרנן וכו'"‪ ,‬לאחרי ברהמ"ז הכריז‬ ‫הנה תוכן שיחה הראשונה היה מורא'דיק‬
‫הרד"ר שי' ע"ד ה"כינוס תורה" ואד"ש מסר היין‬ ‫ולאחרי שגמר אד"ש השיחה והחלו לנגן‪ ,‬הנה‬
‫חלה ומים‪ ,‬כהשתתפות ל"כינוס‪-‬תורה"‪ .‬וכרגיל‬ ‫הקהל לא ניגן )אלא חצי הקהל(‪ ,‬כי דיברו און‬
‫אח"כ ניגש אד"ש לסטענדער העומד ליד ה"עזרת‬ ‫גיקאכט זיך בשיחה‪ ,‬אח"כ נתאחד הקהל וניגנו‬
‫נשים" )תחת השלט "אסור לדבר בעת התפילה‬ ‫ביחד וכמ"פ הנהן אד"ש בראשו להגברת השירה‪,‬‬
‫וכו'"(‪ ,‬והתפלל מעריב‪ ,‬לאחרי מעריב אד"ש הבדיל‬ ‫אח"כ הי' מאמר ד"ה "והחכמה וגו'"‪ .‬שם היתה‬
‫על הכוס ולאח"ז התיישב ושתה כו' וכעבור כמה‬ ‫פרשה שלימה בקשר לספר "עמק המלך" המובא‬
‫שניות קם והחל לחלק כוס של ברכה‪.‬‬ ‫במאמר הצ"צ‪ ,‬ואד"ש חייך ואמר שעכשיו יש ַדי‬
‫ההתוועדות הסתיימה לערך ‪ ,11:40‬חלוקת כוס‬ ‫עמקות בעניני חסידות כמו בהמשך תער"ב‪ ,‬ואי"ז‬
‫של ברכה החלה לערך ‪) 12:00‬קצת לפני"ז( – הנה‬ ‫הכרח לחדש ללמוד דוקא ענינים חדשים בעמה"מ‬
‫ְכּ ִבּ ְשׁ ֵתּי חגה"ש הקודמים "תשמ"ו‪-‬מ"ז"‪ ,‬אז גם‬ ‫וכו'‪.‬‬
‫השנה בכוס של ברכה דחגה"ש חילק אד"ש קנקני‬ ‫)להעיר‪ ,‬שהמאמרים שאמרם כ"ק אד"ש היו‬
‫משקה וכו'‪ .‬החלוקה גם לא ארכה הפעם – אפילו‬ ‫בהמשך להמאמרים שהוזכרו ב"היום‪-‬יום" דימים‬
‫לגבי אחש"פ שארך למעלה מג' שעות ורבע – חוץ‬ ‫אליו )שהזכירם אד"ש מהימים שלפני חגה"ש – ג'‬
‫מזה שההתוועדות ארכה באחש"פ למעלה מ‪4-‬‬ ‫ימי הגבלה!( שבשנה מסויימת באותה הקביעות‬
‫שעות ורבע – משא"כ בחגה"ש שההתוועדות ארכה‬ ‫כבשנה זו‪ ,‬אז היו מאמרים בעש"ק‪ ,‬ש"ק אחה"צ‪,‬‬
‫כ‪ 3-‬שעות וחצי‪ ,‬והחלוקה – רק שעתיים וחצי‪.‬‬ ‫א' דחגה"ש‪ ,‬וב' דחגה"ש‪ ,‬ואד"ש בש"פ במדבר ש‪.‬ז‪.‬‬
‫הי' שמח לפ"ע‪ ,‬בשעה הראשונה אד"ש כמעט‬ ‫חזר המאמר‪ ,‬מיוסד על המאמר דאותה שנה "ש"ק‬
‫אחרי הצהריים" )כן הי' לשון קדשו דכ"ק אד"ש‬
‫המשך בעמוד ‪58‬‬ ‫לפני אמירת המאמר(‪ ,‬וכן המאמר דאותה שנה‬

‫‪62‬‬
‫ניעורים בליל שבועות‬

‫"כל הלילה"‬
‫עד היכן נמשך הזמן דליל שבועות ‪ -‬בו מנהגנו להיות‬
‫ניעורים "כל הלילה" • בירור ע"פ מדרשי מתן‪-‬תורה‪,‬‬
‫שמירת הזמן‬
‫סקירות ובירורים אודות‬
‫דברי הגמרא‪ ,‬חלוקת אדה"ז וחשבון השעות של המנהג‬
‫'זמנים הלכתיים' לפי שיטת חב"ד‬ ‫ב'ליובאוויטש' • מוגש ע"י הגה"ח ר' יעקב שי' סנגאוי‪ ,‬ר"מ‬
‫בישי"ק תומכי תמימים ליובאוויטש קרית‪-‬גת‪ ,‬אה"ק‬
‫שזמנם מסתיים בהנץ החמה‪.‬‬ ‫"כל הלילה" עד מתי?‬
‫ולפי"ז צריך לראות בענייננו‪ ,‬עד מתי מסתיים‬ ‫כתוב ב'ספר המנהגים' )ע' ‪" (44‬בליובאוויטש‬
‫"כל הלילה" בליל שבועות – עד עלות השחר או עד‬ ‫הי' נעורים בליל שבועות"‪.1‬‬
‫הנץ החמה?‬
‫ובספר השיחות 'תורת שלום' )ע' ‪ (3‬אומר כ"ק‬
‫אדמו"ר הרש"ב‪" :‬יש תחת ידי כתב יד אדמו"ר‬
‫המקורות למנהג הנ"ל‬ ‫האמצעי‪ ,‬וכתוב שם‪ ,‬שהוא מבטיח למי שיהי' ניעור‬
‫לזאת עלינו להקדים ולהביא את המקורות‬ ‫בליל שבועות כל הלילה יזכה לכתר תורה"‪.‬‬
‫הקדומים של המנהג להיות ניעורים בליל שבועות‪:‬‬ ‫בשורות דלהלן ננסה לברר מה היא כוונת‬
‫מקור המנהג הוא בספר ה'זוהר' בהקדמה‬ ‫אדמו"ר האמצעי "ניעור בליל שבועות כל הלילה"‬
‫)ח"א ח‪ ,‬א(‪" :‬רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא‬ ‫– האם צריכים להיות ניעורים עד עלות השחר‪ ,‬או‬
‫בליליא דכלה אתחברת בבעלה ‪.3". .‬‬ ‫עד הנץ החמה?‬
‫דהנה ידוע‪ ,‬שיש מהדברים הקשורים עם‬
‫הלילה‪ 2‬שזמנם מסתיים בעלות השחר‪ ,‬ויש מהם‬
‫שתי פעמים ביום‪ ,‬אלמא ‪ -‬קודם הנץ החמה יממא הוא‪ ,‬והדר‬
‫תני‪ :‬יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה‪ ,‬אלמא‬
‫‪ -‬ליליא הוא!‬ ‫‪ (1‬בספר המנהגים )ע' ‪ (42‬כתוב שגם בליל שביעי של פסח‬
‫לא‪ ,‬לעולם יממא הוא‪ ,‬והאי דקרו ליה ליליא ‪ -‬דאיכא‬ ‫ובליל הושענא רבה היו נעורים כל הלילה‪ ,‬אך כעת נתעכב על‬
‫אינשי דגנו בההיא שעתא"‪.‬‬ ‫ליל שבועות בלבד‪.‬‬
‫וכך נפסק בשו"ע או"ח )רלה‪,‬ד(‪ .‬וכן פסק בשו"ע אדה"ז‬ ‫‪ (2‬שנינו במסכת מגילה )כ‪ ,‬ב(‪" :‬זה הכלל‪ :‬דבר שמצותו‬
‫או"ח )נח‪ ,‬ט(‪:‬‬ ‫ביום – כשר כל היום‪ .‬דבר שמצותו בלילה – כשר כל הלילה"‪.‬‬
‫"מי שהיה אנוס ולא קרא ק"ש ערבית בלילה‪ ,‬שהוא‬ ‫לדוגמא‪ :‬ק"ש דערבית קורא עד עלות השחר‪ ,‬ואם היה‬
‫קוראה אחר שעלה עמוד השחר‪ ,‬כמ"ש בסי' רל"ה‪ ,‬והוא‬ ‫אנוס קורא עד הנץ החמה‪ .‬כדאיתא במסכת ברכות )ח‪ ,‬ב‪ .‬ט‪,‬‬
‫משכים ג"כ לצאת לדרך למקום גדודי חיה ולסטים‪ ,‬בענין‬ ‫א(‪" :‬תניא‪ ,‬רבי שמעון בן יוחי אומר‪ :‬פעמים שאדם קורא‬
‫שיוכל לקרוא קריאת שמע של שחרית מיד שעלה עמוד השחר‪,‬‬ ‫קריאת שמע שתי פעמים בלילה‪ ,‬אחת קודם שיעלה עמוד‬
‫אי אפשר לקרא ק"ש ב' פעמים ‪ -‬אחת בשביל לילה ואחת‬ ‫השחר‪ ,‬ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר‪ ,‬ויוצא בהן ידי חובתו‪,‬‬
‫בשביל יום‪ ,‬שמאחר שעשה לאותה שעה לילה א"א לחזור‬ ‫אחת של יום ואחת של לילה‪.‬‬
‫ולעשותה יום‪,‬‬ ‫הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע‬
‫אלא יקרא בשביל ק"ש של לילה ‪ -‬שזמנה עובר‪ ,‬שאחר נץ‬ ‫שתי פעמים בלילה‪ ,‬אלמא ‪ -‬לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא‬
‫החמה אי אפשר לקרותה כלל כמו שיתבאר שם‪ ,‬ושל שחרית‬ ‫הוא‪ ,‬והדר תני‪ :‬יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של‬
‫ימתין אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה כהלכתה"‪.‬‬ ‫לילה‪ ,‬אלמא ‪ -‬יממא הוא!‬
‫‪" (3‬ר' שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה‬ ‫‪ -‬לא‪ ,‬לעולם ליליא הוא‪ ,‬והא דקרי ליה יום ‪ -‬דאיכא‬
‫אתחברת בבעלה‪ ,‬דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה‪,‬‬ ‫אינשי דקיימי בההיא שעתא‪ .‬אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי‬
‫אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא‬ ‫יהושע בן לוי‪ :‬הלכה כרבי שמעון בן יוחי‪.‬‬
‫גו חופה בבעלה‪ ,‬למהוי עמה כל האי ליליא‪ ,‬ולמחדי עמה‬ ‫איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא‪ ,‬רבי‬
‫בתקונהא דאיהי אתתקנת‪ ,‬למלעי באורייתא מתורה לנביאים‬ ‫שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא‪ :‬פעמים שאדם קורא‬
‫ומנביאים לכתובים‪ ,‬ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא‪ ,‬בגין‬ ‫קריאת שמע שתי פעמים ביום‪ ,‬אחת קודם הנץ החמה ואחת‬
‫דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא‪ ,‬ואיהי ועולמתהא עלאת‬ ‫לאחר הנץ החמה‪ ,‬ויוצא בהן ידי חובתו‪ ,‬אחת של יום ואחת‬
‫וקיימת על רישיהון‪ ,‬ואתתקנת בהו וחדת בהו כל האי ליליא‪,‬‬ ‫של לילה‪.‬‬
‫וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו‪ ,‬ואלין אקרון בני‬ ‫הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע‬

‫‪63‬‬
‫גם ב'שער הכוונות' להאריז"ל )ענין חג השבועות‬ ‫וב'זוהר' פרשת אמור )צח‪,‬א(‪" :‬חסידי קדמאי‬
‫פט‪ ,‬א( מובא‪" :‬צריך האדם שלא לישן בלילה‬ ‫לא הווי ניימי בהאי ליליא‪ ,‬והוו לעאן באורייתא ‪.‬‬
‫הזאת כלל‪ ,‬ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים‬ ‫‪.4".‬‬
‫בתורה‪ ,‬כנזכר באורך בהקדמת ספר הזהר ]המובא‬
‫לעיל[ ‪ . .‬ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עלות‬
‫חופתא‪ ,‬וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו‪,‬‬
‫השחר ‪ . .‬אז צריך שתטבול במקווה ‪.". .‬‬ ‫ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה‪ ,‬זכאה חולקהון‪ .‬והוה‬
‫וב'פרי עץ חיים' )שער כג – חג השבועות( כתב‪:‬‬ ‫רבי שמעון וכלהו חבריא מרננין ברנה דאורייתא‪ ,‬ומחדשן מלין‬
‫"ודע‪ ,‬שכל מי שבלילה ההוא לא ישן כלל ועיקר‬ ‫דאורייתא כל חד וחד מנייהו‪ ,‬והוה חדי רבי שמעון וכל שאר‬
‫ויהיה עוסק בתורה‪ ,‬מובטח לו שישלים שנתו‪ ,‬ולא‬ ‫חבריא‪ .‬אמר לון רבי שמעון‪ ,‬בני זכאה חולקכון‪ ,‬בגין דלמחר‬
‫יארע לו שום נזק‪ ,‬והוראת חיי האדם הוא בלילה‬ ‫לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו‪ ,‬בגין דכלהו דמתקנין‬
‫זה"‪.‬‬ ‫תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה‪ ,‬כלהו יהון רשימין וכתיבין‬
‫בספרא דדכרניא‪ ,‬וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן‬
‫ועטרין דעלמא עלאה"‪.‬‬
‫ניעורים כל הלילה‬ ‫]תרגום ללה"ק‪ :‬רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה‬
‫שהכלה ]= שכינה[ מתחברת עם בעלה ]= הקב"ה[‪ ,‬שלמדנו כל‬
‫‪ -‬תיקון לישנים כל הלילה‬ ‫אותם החברים שהם בני היכל השכינה‪ ,‬צריכים בלילה הזה‬
‫והנה‪ ,‬כתב ה'מגן אברהם' )סי' תצד סק"א(‪:‬‬ ‫שהשכינה מזומנת להיות למחרת תוך החופה עם הקב"ה‪,‬‬
‫"איתא בזוה"ק שחסידים הראשונים היו נעורים‬ ‫להיות עמה כל הלילה הזה‪ ,‬ולשמוח עמה בתקונים שלה‬
‫שהיא מתתקנת‪ ,‬לעסוק בתורה מתורה לנביאים ומנביאים‬
‫כל הלילה ועוסקים בתורה ‪ . .‬וכבר נהגו רוב‬ ‫לכתובים‪ ,‬ובמדרשות הפסוקים ובסודות הקבלה‪ ,‬לפי שאלה‬
‫הלומדים לעשות כן‪ .‬ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו‪,‬‬ ‫הם תיקונים שלה ותכשיטיה‪ ,‬והיא עם המלאכים משמשיה‬
‫לפי שישראל היו ישנים כל הלילה‪ ,‬והוצרך הקב"ה‬ ‫נכנסת וקיימת על ראשיהם‪ ,‬ומתתקנת בהם ומשמחת עמהם‪,‬‬
‫להעיר אותם‪ ,‬כדאיתא במדרש‪ ,‬לכן אנו צריכים‬ ‫והם נקראים בני חופתה‪ ,‬וכיון שנכנסת לחופתה שואל הקב"ה‬
‫לתקן זה"‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬ומברכם ומעטרם בעטרות של הכלה‪ ,‬אשרי חלקם‪.‬‬
‫המקור לדברי המג"א ש"היו ישנים כל הלילה"‬ ‫והיה רבי שמעון עם כל החברים מרננים ברנה של תורה‪,‬‬
‫ומחדשים דברי תורה כל אחד ואחד מהם‪ ,‬והיה שמח רבי‬
‫הוא מהמדרש‪ ,‬ויש בזה שני מדרשים‪:‬‬ ‫שמעון וכל שאר החברים‪ .‬אמר להם רבי שמעון‪ ,‬בני אשרי‬
‫א‪' .‬מדרש רבה' )שיר השירים פ"א יב‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫חלקכם‪ ,‬לפי שלמחרת לא תכנס הכלה לחופה אלא עמכם‪,‬‬
‫"ישנו להם ישראל כל אותו הלילה‪ ,‬לפי ששינה‬ ‫לפי שכל המתקנים תקונים שלה בלילה הזה ומשמחים בה‪,‬‬
‫של עצרת עריבה והלילה קצר‪ .‬אמר ר' יודן‪ ,‬אפילו‬ ‫כלם יהיו נרשמים ונכתבים בספר הזכרון‪ ,‬והקב"ה מברכם‬
‫פורטענא ]פרעוש[ לא עקץ בהם‪ .‬בא הקב"ה ומצאן‬ ‫בשבעים ברכות ועטרות מעולם העליון[‪.‬‬
‫ישנים‪ ,‬התחיל להעמיד עליהם בקאלנין בוקינס‬ ‫‪" (4‬ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד‬
‫]מיני משמיעי קול[‪ ,‬הה"ד ויהי ביום השלישי‬ ‫מניה‪ ,‬כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא‬
‫ולאתחברא בה‪ ,‬ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא‬
‫בהיות הבקר ויהי קולות וברקים‪ ,‬והיה משה‬ ‫ואתדכי‪ .‬ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא‬
‫מעורר לישראל ומוציאין לאפנטי ]לקראתו לפניו[‬ ‫אורייתא דבעל פה איהי‪ ,‬בגין דיתדכון כחדא ממבועא דנחלא‬
‫של ממה"מ הקב"ה ‪.5". .‬‬ ‫עמיקא‪ ,‬לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר בה‪,‬‬
‫וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא‪ ,‬כדין מכריזי עליה ואמרי‬
‫ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר‬
‫מן המעין של הנחל העמוק‪ ,‬ואח"כ באותו היום תבא תורה‬ ‫שמתי בפיך וגו'‪ ,‬ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי‬
‫שבכתב ויתחבר בה‪ ,‬ויהיו נמצאים ביחד בהזדווגות אחת‬ ‫ליליא‪ ,‬והוו לעאן באורייתא ואמרי‪ ,‬ניתי לאחסנא ירותא‬
‫למעלה‪ ,‬אז מכריזים עליו ואומרים ואני זאת בריתי אותם‬ ‫קדישא לן ולבנן בתרין עלמין‪ ,‬והאי ליליא כנסת ישראל‬
‫אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו'‪ .‬וע"כ‬ ‫אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא‪ ,‬ותרווייהו‬
‫החסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה‪ ,‬והיו עמלים‬ ‫מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי‪ .‬רבי שמעון הכי אמר‬
‫בתורה ואמרו‪ ,‬נבא לנחול ירושה הקדושה לנו ולבנינו בשני‬ ‫בשעתא דמתכנשי חבריא בהאי ליליא לגביה‪ ,‬ניתי לתקנא‬
‫עולמות‪ ,‬ובלילה הזה שכינה הקדושה מתעטרת עליהם ובאה‬ ‫תכשיטי כלה‪ ,‬בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא‬
‫להזדווג במלך‪ ,‬ושניהם מתעטרים על ראשם של אלו הזוכים‬ ‫לגבי מלכא כדקא יאות‪ ,‬זכאה חולקהון דחבריא כד יתבע‬
‫לכך‪ .‬רבי שמעון כך אמר בשעה שמתכנסים החברים באותו‬ ‫מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי‬
‫לילה אצלו‪ ,‬בואו לתקן תכשיטי השכינה‪ ,‬כדי שתהיה נמצאת‬ ‫תקונהא‪ ,‬ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא‬
‫למחר בתכשיטים ותקונים אצל המלך כראוי‪ ,‬אשר חלקם‬ ‫חבריא‪ ,‬זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי"‪.‬‬
‫של החברים כאשר יתבע המלך עבור המלכה מי הם שתקנו‬ ‫]תרגום ללה"ק‪ :‬ומי שמגיע טהור ליום הזה ]חג השבועות[‬
‫תכשיטיה והאירו עטרותיה והכינו תקוניה‪ ,‬ואין לך בעולם מי‬ ‫והחשבון לא נשכח ממנו‪ ,‬כאשר מגיע לזה הלילה הוא צריך‬
‫שידע לתקן תכשיטי כלה אלא החברים‪ ,‬אשרי חלקם בעולם‬ ‫ללמוד בתורה ולהתחבר בה‪ ,‬ולשמור טהרה העליונה שנשפע‬
‫הזה ובעולם הבא[‪.‬‬ ‫עליו בלילה הזה ויוטהר‪ .‬ולמדנו שהתורה שצריך האדם‬
‫‪ (5‬עיין בביאורו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ב'לקוטי‬ ‫ללמד בלילה הזה תורה שבעל פה היא‪ ,‬בשביל שיטהרו יחד‬

‫‪64‬‬
‫את הזמן מעלות השחר עד‬ ‫ב‪' .‬פרקי דרבי אליעזר'‬
‫לזריחה‪ ,‬וכן מהשקיעה ועד‬ ‫כנראה‪ ,‬שהמנהג להיות‬ ‫)פרק מא(‪" :‬רבי חכינאי אומר‪,‬‬
‫צאת הכוכבים[‪.‬‬ ‫ניעורים עד עלות השחר‬ ‫בחודש השלישי – היום כפול‬
‫לפי זה‪ ,‬שתי שעות‬ ‫כלילה‪ ,‬וישנו ישראל עד שתי‬
‫)זמניות( ביום הם אחרי הנץ‬ ‫נבע ממה שנוהגים לטבול‬ ‫שעות ביום‪ ,‬ששעת יום בעצרת‬
‫החמה‪.‬‬ ‫במקווה לפני עלות השחר‪,‬‬ ‫ארוכה והלילה קצרה‪ .‬ויצא‬
‫ולהעיר מפירוש ה'אבן‬ ‫כמובא בסוף התיקון‪,‬‬ ‫משה למחנה ישראל והיה‬
‫עזרא הקצר' )הודפס בחומש‬ ‫מעורר אותם משנתם‪ .‬אמר‬
‫'תורת חיים' בהוצאת מוסד‬
‫התיקון‬ ‫את‬ ‫שסיימו‬ ‫ומכיון‬ ‫להם עמדו משנתכם‪ ,‬כבר‬
‫הרב קוק‪ ,‬שמות יט‪ ,‬טז(‪:‬‬ ‫לישון‪.‬‬ ‫הלכו‬ ‫וטבלו‬ ‫בא החתן ומבקש את הכלה‬
‫"בהיות הבוקר – קרוב מזרוח‬ ‫לה‪,‬‬ ‫להכניסה לחופה וממתין‬
‫אבל הנהגה זו צריכה עיון‬ ‫התורה"‪.‬‬ ‫כדי ליתן להם את‬
‫השמש"‪.‬‬
‫והנה הגמ' בשבת )פו‪,‬‬
‫לעיל‪.‬‬ ‫המבואר‬ ‫לאור‬ ‫גדול‪,‬‬
‫א( דנה בענין הגבלת העם‬ ‫ועכ"פ צריך מקור מבוסס‬ ‫ישנו כל הלילה‬
‫"לשלושת ימים" עד אחרי‬ ‫וברור שאפשר לישון כבר‬ ‫עד הנץ החמה‬
‫כמה עונות טמאה הפולטת‪.‬‬
‫בשו"ע )יו"ד סי' קצו סי"א(‬ ‫בעלות השחר‪.‬‬ ‫מהנ"ל רואים‪ ,‬שבני‬
‫ישראל ישנו כל הלילה‪ ,‬ואפילו‬
‫נפסק דצריך להמתין שש‬
‫עד שתי שעות ביום‪ .‬בפשטות‬
‫עונות‪ .‬לפי אדה"ז )שו"ע יו"ד‬
‫הכוונה עד הנץ החמה ואפילו יותר‪.‬‬
‫סי' קפד ס"ק יב ועוד( עונת יום – מהזריחה עד‬
‫אגב‪ ,‬החשבון של "היום כפול כלילה" הוא‪ 16 :‬השקיעה‪ ,‬עונת לילה – מהשקיעה עד הזריחה‪ .‬אם‬
‫שעות יום‪ 8 ,‬שעות לילה‪ .‬באזור מדבר סיני בתקופת כן‪ ,‬סוף העונה של ליל שבועות הוא רק בזריחת‬
‫שבועות אורך היום מהזריחה עד לשקיעה הוא ‪ 13‬השמש בבוקרו של יום מתן תורה‪.‬‬
‫וחצי שעות לערך‪ .‬אם כן‪ ,‬יוצא מכך‪ ,‬שאין כוונת‬
‫לאור הנ"ל‪ ,‬לכאורה נראה לומר‪ ,‬שכדי לתקן‬
‫ה'פרקי דרבי אליעזר' ל"יום" שמתחיל בזריחה‬
‫את מה שישנו בני ישראל‪ ,‬צריכים להיות ניעורים‬
‫ומסתיים בשקיעה‪ ,‬אלא ליום ארוך יותר‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫וללמוד כל הלילה עד הנץ החמה‪ ,‬בהתאם לזמן‬
‫מעלות השחר ועד צאת הכוכבים‪.‬‬
‫שישנו‪.‬‬
‫ויש לומר בזה שתי אפשרויות‪:‬‬
‫חצי לילה הראשון ‪ -‬תורה שבכתב‪,‬‬ ‫‪ .1‬כוונת המושג "יום כפול מהלילה" לפי שיטת‬
‫ר"ת‪:‬‬
‫וחצי לילה השני ‪ -‬תורה שבעל פה‬ ‫מהזריחה עד השקיעה בתקופת שבועות הוא ‪13‬‬
‫ויש להוסיף בזה‪:‬‬ ‫וחצי שעות לערך‪ .‬ועוד ‪ 72‬דקות מעלות השחר עד‬
‫במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה והמועדים‬ ‫הכוכבים‪,‬‬ ‫הנץ‪ ,‬ועוד ‪ 72‬דקות מהשקיעה עד צאת‬
‫)כרך ב' בסופו ע' תתקכ( מובא‪" :‬לכן בליל שבועות‪,‬‬ ‫צאת‬ ‫עד‬ ‫ביחד הם ‪ 16‬שעות‪ ,‬מעלות השחר‬
‫אשר אנו ממשיכים הכתר הוא בעוסקים התו'‬ ‫הכוכבים‪.‬‬
‫לפי זה‪ ,‬שתי שעות ביום הוא לאחר הנץ החמה‪ .‬בלילה‪ ,‬תושב"כ – קודם חצי הלילה‪ ,‬ובתושבע"פ –‬
‫‪ .2‬או כוונת המושג "יום כפול מהלילה" לפי אחר חצי הלילה‪ ,‬אשר בכל הימים זמנם מהיפוך‪,‬‬
‫כי חצי לילה ראשונה הוא בחי' גבורה‪ ,‬לכן אז זמן‬ ‫שיטת הגאונים ואדה"ז‪:‬‬
‫מהזריחה עד השקיעה ‪ 13‬וחצי שעות לערך‪ .‬תושבע"פ‪ ,‬ואחר חצות תושב"כ‪ ,‬אך מחמת שבכתר‬
‫ועוד שעתיים ורבע לערך מעלות השחר עד הנץ הוא התכללות גמור בחו"ג וקמי' כחשיכה כאורה‪,‬‬
‫)‪ 120‬דקות ב'מעלות' לשיטת אדה"ז(‪ ,‬ועוד שליש לכן אנו מחלפים להורות ולהמשיך הבחי' כתר‬
‫שעה לערך מהשקיעה עד צאת הכוכבים‪ ,‬הם ‪ 16‬הנ"ל"‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬
‫וכן עד"ז נתבאר בספר מאמרי אדמו"ר האמצעי‬ ‫שעות לערך‪] .‬ואע"פ שלשיטת אדה"ז אורך היום‬
‫)בנוגע לחישוב שעות זמניות( הוא מהזריחה ועד – שבועות‪.‬‬
‫מדברי אדה"ז נראה שמחלק את הלילה‬ ‫השקיעה‪ ,‬אך כדי ליישב לשון המדרש‪ ,‬הוספנו‬
‫לשני חלקים‪ ,‬שני חצאים – ובפשטות לשיטתו‬
‫שמהשקיעה עד חצות הוא במקביל ושווה לזמן‬ ‫שיחות' )ח"ד עמ' ‪ 1024‬ואילך(‪.‬‬
‫מחצות עד הזריחה‪ .‬דבחציו הראשון של הלילה‬

‫‪65‬‬
‫צריכים להיות ערים כל הלילה‬ ‫צריך ללמוד את התושב"כ‪ ,‬ובחצי השני של הלילה‬
‫צריך ללמוד את התושב"פ‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬כשם‬
‫עד הנץ החמה‬ ‫שמהשקיעה עד חצות יש ללמוד תושב"כ‪ ,‬אותו דבר‬
‫וכן מסתבר לומר שבליובאוויטש נהגו ללמוד‬ ‫מחצות עד הזריחה יש ללמוד תושבע"פ‪ .‬מכאן ניתן‬
‫עד הנץ החמה – דהרי בתקופת שבועות‪ ,‬ימי הקיץ‪,‬‬ ‫להסיק שצריך להיות נעורים כל הלילה היינו עד‬
‫פסק אדה"ז בסידור )לפני ספירת העומר( שעלות‬ ‫הזריחה‪.‬‬
‫השחר הוא בחצות הלילה‪ .‬בוודאי שבליובאוויטש‬
‫לא הלכו לישון בעלות השחר‪ ,‬הוא חצות הלילה‪,‬‬ ‫הביאור בהנהגת כ"ק אדמו"ר הרש"ב‬
‫ונשארו ניעורים "כל הלילה" עד הנץ החמה‪.‬‬
‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬דמשום מה השתרבב המנהג‬ ‫ועפ"ז יש לבאר‪ ,‬בדרך אפשר‪ ,‬את הנהגתו של‬
‫בין אנ"ש בארץ ישראל )ובעוד מקומות( להיות‬ ‫כ"ק אדמו"ר הרש"ב שהתחיל לומר את תיקון‬
‫ניעורים עד עלות השחר‪ ,‬אלו לפי הדעה המקדימה‬ ‫שבועות מיד לאחר הדלקת הנרות‪ ,‬אח"כ הפסיק‬
‫)דעת הגרא"ח נאה(‪ ,‬ואלו לפי הדעה המאחרת‪.‬‬ ‫והמשיך לאחר סעודת יום טוב )ספר המאמרים‬
‫תש"י עמ' ‪.(242‬‬
‫כנראה‪ ,‬שהמנהג להיות ניעורים עד עלות השחר‬
‫נבע ממה שנוהגים לטבול במקווה לפני עלות השחר‪,‬‬ ‫דהנה‪ ,‬בתקופה זו של חג השבועות‪ ,‬באזור‬
‫כמובא בסוף התיקון‪ ,‬ומכיון שסיימו את התיקון‬ ‫ליאדי‪-‬ליובאוויטש‪ ,‬השקיעה היא כשלוש וחצי‬
‫וטבלו הלכו לישון‪.‬‬ ‫שעות לפני חצות הלילה‪ .‬והזריחה היא כשלוש וחצי‬
‫שעות לאחר חצות הלילה‪ .‬צאת הכוכבים כשעה‬
‫אבל הנהגה זו צריכה עיון גדול‪ ,‬לאור המבואר‬ ‫לאחר השקיעה‪ ,‬היינו‪ ,‬כשעתיים וחצי לפני חצות‬
‫לעיל‪ .‬ועכ"פ צריך מקור מבוסס וברור שאפשר לישון‬ ‫הלילה‪ .‬נוסיף את תפילת מעריב וסעודת יום טוב –‬
‫כבר בעלות השחר‪ .‬בפרט שבספרים המצויינים‬ ‫נשאר מעט מאוד זמן עד חצות הלילה‪.‬‬
‫לעיל מודגשת החשיבות הגדולה להיות ניעורים כל‬
‫הלילה‪ ,‬הרי שיש להישאר וללמוד גם לאחר עלות‬ ‫לכן‪ ,‬כדי להספיק לומר את התושב"כ שבתיקון‬
‫השחר )והטבילה במקווה( עד הנץ החמה‪.‬‬ ‫לפני חצות‪ ,‬התחיל אדמו"ר הרש"ב מיד לאחר‬
‫הדלקת הנרות‪ ,‬סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬והמשיך‬
‫]ברור שאח"כ צריך ללכת לישון‪ ,‬כדי להיות‬ ‫לאחר סעודת יום טוב‪ ,‬להספיק את התושב"כ עד‬
‫ערניים בתפילת שחרית – כהוראתו הידועה של‬ ‫חצות‪ .‬ואת התושבע"פ אמר ולמד לאחר חצות‪.‬‬
‫הרבי מלך המשיח[‪.‬‬
‫וצפו בווידאו מהשיחה‪ ,‬עם תרגום מיוחד ללה"ק‬ ‫המשך מעמוד ‪68‬‬
‫מעל גבי המסך‪ ,‬בין הת' שהשתתפו במבצע זה נערך‬ ‫מכהן כרב הראשי של המדינה או העיר‪ .‬הישיבה‬
‫מבחן‪ ,‬והמצליחים זכו בספר 'הדרנים על הש"ס'‪.‬‬ ‫משתרעת על פני שמונה דונם של כפר נופש רוסי‪,‬‬
‫בד בבד עם התארגנות הרבה לפעילות ל"ג‬ ‫הממוקם במרחק כשעתיים נסיעה ממוסקבה‪,‬‬
‫בעומר‪ ,‬כשהת' מהישיבה מבוקשים בכל הארץ‪,‬‬ ‫כאשר בכפר כולו שוהים רק תלמידי הישיבה‪ ,‬יחד‬
‫ישנה בישיבה תנופה מיוחדת לניצול הזמן במיוחד‬ ‫עם הרה"ח הרב מרדכי קליין שי'‪ ,‬ראש הישיבה‬
‫בשעה הראשונה של תחילת הסדר בכל יום‪ ,‬והת'‬ ‫שאף הקים אותה‪ ,‬ביוזמתו ובסיועו של רבה של‬
‫המשקיעים במיוחד‪ ,‬יקבלו ללא הגרלה את הספר‬ ‫רוסיה‪ ,‬הרה"ח הרב בערל לאזאר שי'‪.‬‬
‫'שיחות קודש – קודם הנשיאות'‪.‬‬
‫כל זה בנוסף להתוועדויות המתקיימות ביומי‬ ‫צפת ‪ -‬ישיבה גדולה‬
‫דפגרא‪ ,‬בהם מורגשת החיות המיוחדת אצל תלמידי‬ ‫סיימו את הרמב"ם עם ה"הדרנים"‬
‫התמימים‪ ,‬כאשר יושבים ומתוועדים עד השעות‬
‫הקטנות של הלילה‪ ,‬ועם כל זאת אין זה מפריע כלל‬ ‫לאחר בין הזמנים דניסן‪ ,‬חזרו הבחורים‬
‫להמשך הסדרים של יום המחר‪.‬‬ ‫לישיבה בכוחות מחודשים ללימוד‪ ,‬לניצול הזמן‬
‫בקרב תלמידי שיעור ג' מורגשת ההערכות‬ ‫מתוך שקידה והתמדה‪ .‬כבר ביום הראשון לחזרתם‬
‫הרוחנית והגשמית לרגל הנסיעה ל'קבוצה'‪ ,‬עם‬ ‫לישיבה נערכה הכנסת ספר תורה לישיבה‪ ,‬כשמאות‬
‫חלוקת טפסי ההרשמה בזמן האחרון‪ ,‬וזאת בנוסף‬ ‫מתושבי העיר משתתפים בחגיגה‪.‬‬
‫להתוועדויות המתקיימות עם תלמידי השיעור‪,‬‬ ‫לקראת סיום הרמב"ם‪ ,‬ערכו השלוחים בישיבה‬
‫כהכנה לשנה זו‪.‬‬ ‫מבצע לימוד מיוחד על ההדרן דשנת ה'תשמ"ז‪,‬‬
‫התמימים שקדו ויגעו על הבנת ההדרן ולימודו‪,‬‬

‫‪66‬‬
‫"בין פסח לעצרת"‬

‫שלל דיווחים מישיבות בעולם‬
‫שהגיעו בזמן האחרון אל שולחן המערכת‬
‫מעולם הישיבות‬
‫חדשות מהנעשה אצל תלמידי‬
‫התמימים ברחבי תבל‬
‫בשכונה ובמרכז הכרמל‪ ,‬מספר כי מאז נפתחה‬ ‫חיפה ‪ -‬אחוזה‬

‫הישיבה‪ ,‬עלה רף הפעילות של חב"ד בשכונה‪,‬‬
‫ואנשים רבים נוספים – בעיקר צעירים – הצטרפו‬
‫תנופת לימוד ופעילות‬
‫למעגל המקורבים של בית חב"ד‪.‬‬
‫בפורים לדוגמא ארגנו התמימים מסיבת‬
‫פורים לכל הצעירים‪ ,‬ומאז המסיבה ישנם צעירים‬
‫שמגיעים כמעט מידי יום להניח תפילין וללמוד‬
‫בחברותא‪.‬‬
‫רחובות ‪ -‬דעת‬
‫מלאה הארץ "דעת" את הוי'‬
‫בשיעור עיוני עם ראש הישיבה‬
‫כבר למעלה מחצי שנה שקול תורה נשמע‬
‫בשכונת אחוזה בחיפה‪ .‬בסמוך לציר תנועה הראשי‬
‫שעל הר הכרמל‪ ,‬במקום מרכזי ובולט‪ ,‬קמה ישיבת‬
‫חב"ד – אחוזה‪ .‬במקום לומדים כשני מנינים של‬
‫תמימים ואברכים‪ ,‬התמימים לומדים הלכות‬
‫איסור והיתר‪ ,‬והאברכים – הספיקו כבר ללמוד‬
‫את דיני מקוואות‪ ,‬וכעת הם אוחזים בעיצומו של‬
‫לימוד הלכות חופה וקידושין‪.‬‬
‫התוועדות לתלמידים ומקורבים בישיבה‬
‫אחד מדברים המיוחדים בישיבה הוא‪ ,‬שגם‬
‫הישיבה‪ ,‬שהוקמה בעיר רחובות לפני מספר‬ ‫לאברכים ישנו שיעור קבוע בחסידות לעיון‪ ,‬מידי‬
‫שנים ע"י הרב יצחק ערד שי'‪ ,‬כבר הצמיחה עשרות‬ ‫יום מיד לאחרי תפלת שחרית‪ ,‬השיעור נמסר על‬
‫בעלי תשובה שכיום הינם חסידי חב"ד לכל דבר‪.‬‬ ‫ידי הרב אורי שי' למברג – ראש הישיבה‪ ,‬ונמשך‬
‫סוד ההצלחה של הישיבה הוא – הפתיחות שיש‬ ‫שעה רצופה‪ ,‬כאשר אפילו המקורבים של בית חב"ד‬
‫לכל תלמיד‪ .‬עשרות התלמידים הלומדים בישיבה‬ ‫נהנים להצטרף לשיעור‪ ,‬ולקחת בו חלק פעיל‪.‬‬
‫יעידו על כך‪ ,‬כי תמיד קיבלו את פניהם בסבר‬ ‫בכל יום יוצאים התמימים למבצע תפילין נרחב‪,‬‬
‫פנים יפות קבלום‪ .‬שיעורי החסידות הנמסרים‬ ‫ומזכים עשרות יהודים במצוות תפילין‪ ,‬ובנתינת‬
‫ע"י המשפיעים‪ ,‬גורמים לאורחים להשאר בישיבה‬ ‫צדקה לקירוב הגאולה‪ .‬התמימים מנהלים מערך‬
‫ימים נוספים‪ ,‬ומשם – עד ל"תמימים" שגם יושנים‬ ‫מסועף של חברותות ושיעורים עם מקורבים ואנ"ש‪,‬‬
‫בפנימיות הישיבה‪.‬‬ ‫ומזמינים את תושבי השכונה והעיר לשיעורי תורה‪,‬‬
‫ביומי דפגרא מתקיימות התוועדויות עם ראש‬ ‫לתפלות‪ ,‬ולהתוועדויות רבות משתתפים‪ ,‬שפועלות‬
‫הישיבה הרב ערד שי'‪ ,‬והנקודה העיקרית המדוברת‬ ‫את פעולתם בקירוב לבבות ישראל לכ"ק אדמו"ר‬
‫בהם היא לימוד תורת החסידות והתקשרות לרבי‬ ‫שליט"א‪.‬‬
‫מלך המשיח‪.‬‬ ‫הרב יהודה לייב שי' דונין מנהל בית חב"ד‬

Master Hatomim 35 - 741

Enviado por

Dados do documento

Direitos autorais

Formatos disponíveis

Compartilhar este documento

Compartilhar ou incorporar documento

Opções de compartilhamento

Você considera este documento útil?

Este conteúdo é inapropriado?

Direitos autorais:

Formatos disponíveis

Master Hatomim 35 - 741

Enviado por

Direitos autorais:

Formatos disponíveis

‫מוסף "בית משיח" ‪ -‬סיון‪-‬תמוז ה'תש"ע‬

‫מה שנוגע לנו ביותר ‪-‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 3‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:11 PM‬‬

‫הרב אלימלך )מיילך( קפלן‬

‫הנדודים של משפחת קפלן החל‬ ‫הכבוד רודף אחריו‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 4‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:20 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 5‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:24 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 6‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:25 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 7‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:26 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 8‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:29 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 9‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:31 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 10‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:34 PM‬‬

‫משמאל‪ :‬תמונת מחזור מהשנים‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 11‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:35 PM‬‬

‫התורה ומתן תורה‬

‫‪ (1‬שו"ת צ"פ נ"י ס"ו‪.‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 12‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:40 PM‬‬

‫לוחות הראשונות ‪ -‬עצם אחד‪,‬‬

‫‪ (9‬וכלשונו בצפנת פענח הל' תרומות )נב טור א( "וזהו‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 13‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:41 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 14‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:43 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 15‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:44 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 16‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:45 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 17‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:46 PM‬‬

‫הכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא"‬

‫על אחת מתורותיו של הבעש"ט המתבארת בתורת‬ ‫א‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 18‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:48 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 19‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:50 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 20‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:51 PM‬‬

‫ולכן כל רבותינו נשיאינו‪ ,‬מהבעש"ט עד כ"ק מו"ח‬ ‫המשך מעמוד ‪3‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 21‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:52 PM‬‬

‫התמימים שעלו לרגל בחשאי‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 22‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:53 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 23‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:55 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 24‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:58 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 25‬‬ ‫‪5/10/2010 6:49:59 PM‬‬

‫הלימוד בסוגיא צריך להיות‬

‫היוצא מכל האמור‪:‬‬ ‫יחידות אור לט"ו טבת תשכ"ו‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 26‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:00 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 27‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:02 PM‬‬

‫ה"זהיר טפי" כעצת המשפיע‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 28‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:03 PM‬‬

‫שבקומה השניה של ‪ .770‬לסעודה היו מצטרפים‬ ‫ההפתעה בשנת תשי"ב‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 29‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:06 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 30‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:08 PM‬‬

‫על הסטנדר‪ .‬לאחמ"כ חילק דולר "שליחות מצוה"‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 31‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:08 PM‬‬

‫הכרה והרגשה ש"הנה זה בא"‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 32‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:09 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 33‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:11 PM‬‬

‫‪ (3‬ראה שיעורים בספר התניא ספ"ג‪.‬‬ ‫‪ (2‬דבר‪-‬מלכות פ' שלח תנש"א‪.‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 34‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:11 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 35‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:12 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 36‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:13 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 37‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:15 PM‬‬

‫די בעלשם'סקע נקודה‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 38‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:16 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 39‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:17 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 40‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:18 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 41‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:19 PM‬‬

‫מורנו הבעל שם טוב ‪-‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 42‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:20 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 43‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:22 PM‬‬

‫‪Master Hatomim 35 - 741.indd 44‬‬ ‫‪5/10/2010 6:50:23 PM‬‬