‫בס"ד‪ ,‬עש"ק פרשת שמות‬

‫י"ז טבת תשע"א‪ -‬שנה ב' גליון נ"א‬

‫זמני הדלקת הנרות ומוצ"ש‬

‫ר"ת‬ ‫הדה"נ מוצ"ש‬
‫‪5:59‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪4:06‬‬ ‫ירושלים‬
‫‪5:59‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪4:06‬‬ ‫ביתר‬ ‫¼‪ó−ñ¾îþ− 48 íþ−ëí −ïþê ’ìþ .š"íþêë êòþôêš ³îð½îô −"¼¾ −¼îë¾ öîñ‬‬
‫‪5:58‬‬ ‫‪5:21‬‬ ‫בית שמש ‪4:05‬‬ ‫‪ê"¬−ñ¾ þ"îôðê öþô š"× ³îê−¾òë‬‬
‫‪5:55‬‬ ‫‪5:23‬‬ ‫‪4:19‬‬ ‫בני ברק‬
‫‪³îô¾ ³¾þõ‬‬
‫נא לשמור על קדושת הגליון‬

‫דברי תורה מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫בגי' יחוד צ"א‪ ,‬לרמז שלא היה אילן אחר‬
‫שיש שמה פירות טובים ומתוקים‪ ,‬היינו‬
‫לייחד רק על דברים טובים‪ ,‬רק העיקר‬
‫עבודת הבירורים הוא לייחד במקום הרע‬
‫בסנה מדור הקלי'‪ ,‬משום עמו אנכי‬
‫בצרה שכביכול הני"ק טמונים שם‪,‬‬
‫וצריכים לעלותם ולא ח"ו לדחותם‪.‬‬
‫וזהו מה שהיה מתמה משה רבינו 'מדוע‬
‫לא יבער הסנה' שלמה לא כלה הסנה כי‬
‫הרי צריכים לדחותם‪ .‬וע"ז אמר לו‬
‫הקב"ה 'וארד להצילו מיד מצרים‬
‫ולהעלותו מן הארץ ההוא' שכביכול‬
‫הניצו"ק טמונים בכל הדינים והגבורה‪,‬‬
‫ולכך צריך לעלותם ממה שנפלו שם‪,‬‬
‫וזה מה שמרמז המדרש )מכילתא לפרשת‬
‫שמות( וז"ל‪ :‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬מפני מה‬
‫נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום‬
‫והיה מדבר עמו מהסנה‪ ,‬אלא מה הסנה‬
‫הזה שפל מכל אילנות שבעולם‪ ,‬כך ירדו‬
‫ישראל למדרגה התחתונה‪ ,‬והקדוש‬
‫ברוך הוא ירד עמהם וגאלם שנאמר‬
‫)שמות ג ח( וארד להצילו מיד מצרים‪.‬‬
‫וכל זה הוא כדי לעשות הכנה‬
‫ש'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון‬
‫את האלהים על ההר הזה' לקבלת‬
‫התורה שהוא קיום העולם כמ"ש )ירמיה‬
‫לג כה( אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬
‫שמים וארץ לא שמתי‪.‬‬
‫)רעוא דרעוין תש"ס לפ"ק(‬
‫וזה מה שמרמז כאן רש"י ולא אילן אחר‬
‫משום עמו אנכי בצרה‪ .‬היינו כי איל"ן‬
‫ויקרא ד( שכל תיבת 'צאן' מרמז לייחוד‬ ‫וַ ּי ֵָרא ַמ ְלאַ ְך הוי"ה אֵ לָ יו ְּבלַ ּ ַבת אֵ ׁש‬
‫תו ְך הַ ְּסנֶה וַ ּי ְַרא וְ ִה ּנֵה הַ ְּסנֶה ּב ֵֹער‬
‫ִמ ּ ֹ‬
‫צ"א‪ .‬וזהו שהלך משה לנהג את הצאן‬
‫ּ ָבאֵ ׁש וְ הַ ְּסנֶה אֵ ינֶנּ ּו אֻ ּ ָכל‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר‬
‫במדבר כדי לייחד ולעלות מהמדבר את‬ ‫משה אָ סֻ ָרה ּנָא וְ אֶ ְראֶ ה אֶ ת‬ ‫ֶׁ‬
‫הניצוצין קדישין‪ ,‬כי חשב שבמצרים הוא‬ ‫דוע לֹא יִ ְב ַער‬ ‫הַ ּ ַמ ְראֶ ה הַ ּגָ דֹל הַ ּזֶה ַמ ּ ּ ַ‬
‫כולו רע ואין בה שום ניצו"ק‪ ,‬כי הרי בני‬ ‫הַ ְּסנֶה )ג ב‪-‬ג(‪.‬‬
‫ישראל באו לשם ונשתקעו שם‪.‬‬ ‫פרש"י 'מתוך הסנה' ולא אילן אחר‪,‬‬
‫וע"ז הראה לו הקב"ה למשה 'מלאך‬ ‫משום עמו אנכי בצרה )תהלים צא טו(‪.‬‬
‫הוי"ה אליו בלבת אש מתוך הסנה' לרמז‬ ‫והנה כדי להבין דברי רש"י‪ ,‬צריך להבין‬
‫לו שזה ידוע )תיקו"ז הקדמה ג‪ (.‬שמלא"ך‬ ‫ג"כ מה שהיה מתמה משה רבינו 'מדוע‬
‫בגי' יחוד צ"א‪ ,‬לומר שגם בתוך הסנה‬ ‫לא יבער הסנה' שמסתמא היה לו כוונה‬
‫שהוא עץ שיש בו קוצים וכו' שהוא עץ‬ ‫מיוחדת שהסנה כן צריך שתבער לגמרי‪.‬‬
‫רע‪ ,‬וגם תיבת 'הסנה' בגי' ק"כ‪ ,‬המרמז‬ ‫אלא הנראה לומר שרש"י פירש לעיל‬
‫לק"כ צירופי אלהים כידוע‪ ,‬שגם שם‬ ‫עה"פ 'ויצא ביום השני והנה שני אנשים‬
‫אפשר לייחד ולעלות משם את הניצוצין‪,‬‬ ‫עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה‬
‫משום שבכל דבר ודבר יש הניצו"ק‬ ‫רעך‪ ,‬וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר'‬
‫הטמונים שם וגם בתוך חטא ח"ו‪ ,‬וזהו‬ ‫)ב יג‪-‬יד( וז"ל‪ :‬ומדרשו‪ ,‬נודע לי הדבר‪,‬‬
‫גלות השכינה כמ"ש מרן הבעש"ט‬ ‫שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל‬
‫זיע"א‪ ,‬שבלי זה אין לשום דבר חיות‪.‬‬ ‫שבעים אומות להיות נרדים בעבודת‬
‫וצריך לעלותן בחזרה לשורשן ולטהרם‬ ‫פרך‪ ,‬אבל רואה אני שהם ראויים לכך‪.‬‬
‫ולזכך אותם הני"ק‪.‬‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬שראה משה רבינו שבני‬
‫ולכן גם במצרים שמבואר ממרן האריז"ל‬ ‫ישראל הגדילו חטאם עד למאוד‪,‬‬
‫)שער הכוונות דרושי הפסח ד"א( שיניקת‬ ‫ונשתקעו בטומאת ארץ מצרים עד שאול‬
‫ארץ מצרים ופרעה אינה מכל ק"ך‬ ‫רח"ל‪ ,‬ולכן ראה שהם ראויים לכל‬
‫צירופי שם אלהי"ם‪ ,‬רק מן מ"ח צירופים‬ ‫השעבוד‪ ,‬וח"ו אינם רואים בני ישראל‬
‫האחרונים שבו‪ ,‬התלויים בב' אותיות‬ ‫לגאולה ולקבלת התורה‪.‬‬
‫י"ם מן אלהי"ם‪ .‬גם שם יכולים לעלות‬ ‫ולפיכך מיד אחרי זה 'ויברח משה' כי‬
‫את הניצוצין קדישין כי לא ידח ממנו‬ ‫ראה שבמצרים אינו מקום הראוי לעבוד‬
‫נדח )שמואל‪-‬ב יד יד(‪ ,‬ויהיה עי"ז גאולה‬ ‫את הבורא ב"ה‪ ,‬ולכן הלך לרעות את‬
‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫צאן יתרו במדבר כמו שכתוב 'וינהג את‬
‫הצאן אחר המדבר' היינו כמו שמבואר‬
‫ממרן הבעש"ט הקדוש )בעש"ט עה"ת‬
 ‫דברי תורה מרבותינו זי"ע‬
‫גאולה האחרית יהיה ג"כ ע"י הן‪ ,‬ואז 'להיות לכם לאלהים' כי אין הקב"ה‬
‫משרה שכינתו רק על משפחות מיוחסות בישראל )קידושין ט‪ ,(:‬וזה הכוונה‬
‫שאמר הקב"ה למשה 'אהי"ה אשר אהי"ה' בגלות מצרים ובגאולה‬
‫העתידה‪.‬‬
‫)'בית אבות' מרבינו חיים יעקב מקאמרנא(‬
‫הו אַ ְרצָ ה וַ יְ ִהי לְ נָחָ ׁש וַ ָ ּינָס ׁ ֶ‬
‫משה‬ ‫הו אַ ְרצָ ה וַ ּי ְַׁשלִ כֵ ּ‬
‫ֹאמר הַ ְׁשלִ יכֵ ּ‬
‫ִמ ּפָ נָיו )ד ג(‪.‬‬
‫אמר הקדוש איש אלהים מוה"ר רבי יוסף מזימגראד‪ ,‬אחיו של מו"ח‬
‫הצדיק מהו"ר רבי אברהם מרדכי מפינטשוב‪' ,‬מה זה בידך' בכוחך‪,‬‬
‫'ויאמר מטה' הבחירה להטות לטוב או לרע‪' ,‬וישליכהו ארצה' לענינים‬
‫גשמיים‪ ,‬וראה שהוא 'נחש'‪ ,‬ואז 'וינס משה מפניו' לגמרי‪ ,‬שהפריש עצמו‬
‫מכל וכל מעניני עולם הזה‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה שאין זה דרך נכון‪ ,‬רק‬
‫'אחז בזנב"ו' בחלק הטוב שבו‪ ,‬של זיי"ן פעם ב"נ ניצוצין ממלכין קדמאין‪,‬‬
‫ודפח"ח‪ .‬וזה דרך כל הצדיקים‪ ,‬שלא לכלות לגמרי את הגוף‪ ,‬אלא יעשה‬
‫הכל בקדושה ובטהרה וביחודים‪ ,‬ובודאי מתחלה אדם עיר פרא יולד )איוב‬
‫יא יב(‪ ,‬וצריך לסגף עצמו הרבה‪ ,‬להכניע תאות רעות בסגופים ופרישות‬
‫הרבה הרבה‪ ,‬ואח"כ כשנזדכך מעט יאחז צדיק דרכו‪ ,‬להשתמש בעניני‬
‫עולם הזה בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולהתענג על ה' בתורה ומצות‪ ,‬לעשותן‬
‫בחיות ואור גדול כפי יכולתו‪ ,‬כי זה כל האדם )קהלת יב יג(‪.‬‬
‫)'היכל הברכה' מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬
‫הו אַ ְרצָ ה וַ יְ ִהי לְ נָחָ ׁש וַ ָ ּינָס ׁ ֶ‬
‫משה‬ ‫הו אַ ְרצָ ה וַ ּי ְַׁשלִ כֵ ּ‬
‫ֹאמר הַ ְׁשלִ יכֵ ּ‬
‫ִמ ּפָ נָיו )ד ג(‪.‬‬
‫הקב"ה אמר למשה 'השליכהו ארצה' שיסיר לגמרי מן הקליפות נגה‪ ,‬ולזה‬
‫הקפיד עליו שלא יקבל את ערב רב נגה‪ ,‬אפילו שיש בהם עדיין טוב‪,‬‬
‫ישליכם לגמרי ולא יקבלם‪ ,‬ומשה מרוב ענוה מיאן בזה לכך כתיב‬
‫'וישלכהו' כי השליך את הרע גמור‪ ,‬אבל כל עוד שיש בו עדיין ניצוץ‬
‫הקדוש לא רצה להשליך ממנו‪ ,‬ולזה קיבל את ערב רב‪ .‬ובזה תבין‬
‫'השליכהו' מלא יוד‪' ,‬וישלכהו' חסר יוד‪ ,‬כי הקב"ה רצונו שלא יקבל ערב‬
‫רב שהם מנגה ומנחש‪ ,‬אע"פ שיש בהם ניצוץ קדוש אות יוד‪ ,‬ישליך אותם‬
‫ולא יקבל עד שיבוא זמן תקונם‪ ,‬ומשה מרוב ענוה קבלם בלא רצון של‬
‫הקב"ה‪ .‬ולזה משה 'וישלכם' חסר יוד‪ ,‬שהשליך את הרע גמור אבל ערב‬
‫רב שהיה בהם טוב קיבל‪ ,‬והם החריבו ביתינו וגרמו לנו גלות המר‪ ,‬וכל‬
‫אריכות הגלות הוא על ידי ערב רב‪.‬‬
‫)'היכל הברכה' מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬
‫כה אָ ַמר הוי"ה ְּבנִ י ְבכ ִֹרי יִ ְ ׂ‬
‫ש ָראֵ ל )ד כב(‪.‬‬ ‫וְ אָ ַמ ְר ּ ָת אֶ ל ּפַ ְרעֹה ּ ֹ‬
‫אפשר לומר בדרך רמז‪ ,‬שזה ידוע שהעיקר הוא עשרת הדברות הכתובים‬
‫בשני לוחות הברית אשר נתן הבורא עולם לישראל במתן תורה‪ ,‬ובזה‬
‫נכללים כל התורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬כי יש בהם כת"ר אותיות‬
‫כנגד תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן כמבואר ברש"י )שמות כד יב(‪.‬‬
‫וגם ידוע )של"ה יתרו תורה אור ב( ש'אנכי הוי"ה' הוא השורש של כל מצוות‬
‫עשה‪' ,‬ולא יהיה' הוא השורש של כל מצוות לא תעשה‪ ,‬ובזה נכלל הכל‪,‬‬
‫ואידך פירושיה הוא זיל וגמור‪ .‬והנה הר"ת של עשרת הדברות עולה‬
‫בגימטריא רל"ח כמנין 'בכורי'‪ .‬וזה שמרמז הבורא עולם למשה שיגיד‬
‫לפרעה הרשע‪ ,‬שבני ישראל נקראים 'בני בכורי' לרמז שהם עתידים לקבל‬
‫את עשרת הדברות שבזה נכללים כל התורה"ק והמצוות שהם כת"ר‬
‫מצוות‪ ,‬ולזה נקראים 'בני בכורי' לשון גדולה וחשיבות כמו שפרש"י‪,‬‬
‫בשביל שיקבלו את התורה לעתיד‪.‬‬
‫)'מעשה שלום' מרבינו שלום מקאמרנא(‬
‫ָ ּדן וְ נ ְַפ ּ ָת ִלי ּגָ ד וְ אָ ׁ ֵשר )א ד(‪.‬‬
‫רצה לומר‪ ,‬שלכאורה קשה למה כתוב 'דן ונפתלי' בואו החיבור שלא על‬
‫פי כללי הדקדוק שהואו הוא בתיבה אחרונה‪ ,‬כמו שרואים בפסוקים‬
‫שלפניו‪ .‬אלא בא לרמז ש'נפתלי' הוא המתקת הדין של שם 'דן'‪ ,‬שהוא‬
‫החסדים המתערבים בדינים ונעשין שניהם רחמים גמורים‪ ,‬והוא כמו‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫שכתב רש"י זלה"ה עה"פ )בראשית ל ח( 'נפתולי אלהים נפתלתי' וז"ל‪:‬‬
‫מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל‪ ,‬חבורים מאת המקום‪,‬‬
‫נתחברתי 'עם אחותי' לזכות לבנים‪ .‬וכוונת רש"י זלה"ה שהה' חסדים של‬
‫ז"א קדישין מתפשטים ומתחברים במלכות שמים‪ ,‬הנקראת 'אחותי רעיתי'‬
‫כנודע‪ .‬והוא כדי לזכות לבנים‪ ,‬והבן‪ .‬לזה כתיב 'ונפתלי' בו' החיבור שהוא‬
‫מתחבר במלת 'דן'‪ ,‬כי ו' הוא מרמז לששה קצוות דז"א‪ ,‬ששם עיקר‬
‫ההתחברות והתשפטות של ה' חסדים מחס"ד עד הו"ד‪ .‬ואח"כ‬
‫מתחברים במלכות שמים‪ .‬וכל זה בא התורה הקדושה ללמד לבני ישראל‬
‫הקדושים‪ ,‬שבימי ראש השנה‪ ,‬וכן ה"ה בכל השנה‪ ,‬שאם יעבור איזה דין‬
‫ח"ו על ארם בר ישראל‪ ,‬צריך אז יותר להתחבר ולדבוק בהקב"ה‪ ,‬שרוצה‬
‫אז לדון אותו‪ ,‬ועל ידי התחברות הזה‪ ,‬שהוא בחינת נפתלי‪ ,‬נמתקים ממנו‬
‫כל הדינים‪ ,‬ונעשה רחמים וחסדים עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬
‫)'בן ביתי' מרבינו אליעזר צבי מקאמרנא(‬
‫יך ֵמ ַעל ַרגְ לֶ ָ‬
‫יך וגו' )ג ה(‪.‬‬ ‫ֹאמר אַ ל ִּת ְק ַרב ֲהלֹם ׁ ַשל נְ ָעלֶ ָ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫אמרו במסכת אבות )אבות ב י( והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה‪ ,‬שנשיכתן‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫נשיכת שועל‪ ,‬ועקיצתן עקיצת עקרב‪ ,‬ולחישתן לחישת שרף‪ ,‬וכל דבריהם‬
‫כגחלי אש‪ .‬שבעת שהצדיק הוא כגחלת‪ ,‬בקטנות‪ ,‬ועוסק בדברים‬
‫פשוטים‪ ,‬ויש תלמידים קטנים‪ ,‬נחשים‪ ,‬מהרהרים אחר הצדיק‪ ,‬ועל ידי זה‬
‫מקטריגין עליו‪ ,‬אף שאינם משיגים אפילו עפר שתחת כפות הצדיק‪ ,‬וכמה‬
‫וכמה נאבדו מהעולם הזה ומן העולם הבא על ידי זה‪ ,‬ומתו בקצרות‬
‫שנים‪ ,‬עיני ראו ולא זר‪ ,‬ומימי לא עבר עלי שום הרהור על צדיק אמת‪.‬‬
‫וע"ז אמר 'של נעלך' ]ראשי תיבות[ נ'שיכה ע'קיצה ל'חישה כ'גחלי אש‪,‬‬
‫'נשיכת שועל' כינוי ליסורים מרים ולעניות‪' ,‬ועקיצת עקרב' שממית‬
‫בקרירות‪ ,‬כנוי על נפילת המוחין וירידת המדריגה שהוא כמיתה‪ ,‬ו'לחישת‬
‫שרף' הוא מיתה ממש‪ ,‬מלך עליון יצילנו‪.‬‬
‫)'נוצר חסד' מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬
‫הוא )ג ה(‪.‬‬
‫עו ֵמד ָעלָ יו אַ ְד ַמת ק ֶֹד ׁש ּ‬
‫ֲשר אַ ּ ָתה ֹ‬
‫ִּכי הַ ּ ָמקוֹ ם א ׁ ֶ‬
‫'עומד' מלא וא"ו‪ .‬כי משה מצד עצמו ומצד ישראל כבר היה ראוי להיות‬
‫גואל‪ ,‬אלא שהערב רב גרם מה שגרם‪ ,‬וסוד 'עומד עליו' במספר יחוד‬
‫שיעור קומה רל"ו‪ ,‬שכבר זיכך שיעור קומה שלו‪.‬‬
‫)'היכל הברכה' מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬
‫משה‬‫ֹאמר ֱאל ִֹהים אֶ ל ׁ ֶ‬ ‫מו ָמה א ַֹמר אֲלֵ הֶ ם‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫רו לִ י ַמה ּ ְׁש ֹ‬
‫וְ אָ ְמ ּ‬
‫ֹאמר ִל ְבנֵי יִ ְ ׂ‬
‫ש ָראֵ ל אֶ ְהיֶה‬ ‫ֹאמר ּכֹה ת ַ‬ ‫ֲשר אֶ ְה ֶי"ה וַ ּי ֶ‬ ‫אֶ ְה ֶי"ה א ׁ ֶ‬
‫ְׁשלָ חַ נִ י אֲלֵ יכֶ ם )ג יג‪-‬יד(‪.‬‬
‫הענין כי לאחר גאולת מצרים‪ ,‬אמרו 'זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו'‬
‫)שם טו ב(‪ ,‬והתרגום תרגם ואבני ליה מקדשא‪ .‬והוא רמז לאיש ואשה‬
‫ששכינה שרויה ביניהם )סוטה יז‪ ,(.‬וזה 'עזי וזמרת יה' ע"י השם י"ה השוכן‬
‫עמהם כביכול‪ ,‬עי"ז 'ויהי לי לישועה'‪ ,‬וכמו כן גאולה האחרונה יהיה ג"כ‬
‫ע"י קדושה זו שלא נתערבו בגוים ח"ו‪ .‬ובזה פירשתי בס"ד נוסח קדושת‬
‫כתר‪ ,‬שאומרים 'ה"ן גאלתי אתכם אחרית כראשית' כדברי המדרש )ילקוט‬
‫בלק תשסח( הן עם לבדד ישכון‪ ,‬כמו ה"ה ונו"ן אין להם בן זוג‪ ,‬כי ה'‬
‫יתחבר עם ה' ונו"ן עם נו"ן‪ ,‬כמו כן עם ישראל אינם מתחברים רק עם‬
‫מינם‪ ,‬כמו הן‪ .‬וזהו 'ה"ן גאלתי אתכם אחרית כראשית' שכמו גאולת‬
‫ראשית במצרים היו ע"י הן‪ ,‬כמו שנאמר )ד א( וה"ן לא יאמינו לי‪ ,‬כ"כ‬
 ‫שולחן הטהור‬
‫לקט הלכות מספר 'שולחן הטהור' ו'זר זהב'‬
‫לרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע‬
‫מקום הנחתן ואופן הנחתן‪ .‬סימן כז‬
‫‪.è‬‬
‫‪. ö"−¾ ö−ô× ³î¼î®þí î−í−î ,³"þð‬‬ ‫ב‪,ðì−ë ³"þðî −"¾þð ö−ñ−õ³ ³îèîï −ò¾ ì−òô¾ −ô .‬‬
‫‪íñõ³ ó−¾³î ,¼îþïë ó½−ò×ôî ðì−ë ð− ñ¾ −ò¾ ìš−‬‬
‫‪í×−þ× êñê í¾¼− êñ ³ìê íñõ³ ì−òô¾ −ô ñëê‬‬ ‫¾‪ð®ñ íñ¼ôñ ³þîë−ší óîšôë íñ¼ôñ −"¾þ ñ¾ ð− ñ‬‬
‫‪šðíñ ðêô þíï−î ,.ðïîï³ êñ¾ ë¬−í ð"î−í šðíñ ³ìê‬‬ ‫‪−"¾þð ö−ñ−õ³î ..êð−í ð®ñ í¬ôñ ³"þð ö−ñ−õ³î ,¹³×í‬‬
‫‪,þôêî .íþíîïë þ−ôìí¾ −õ× ö−ñ−õ³í ó¼ ë¬−í ð"î−í‬‬ ‫‪..ëí®−®ì öê× ö−êî ³"þð ê³þë¼ô ñ¼ ì−òíñ ñî×−‬‬
‫‪.−³êð êôñ¼ð êòîð−¼ô î"ì í−ñ ö−šìþôð‬‬
‫‪í×−þ× êîí¾ ,ö"−¾ ö−¼× ³î×−þ× í¾ñ¾ µîþ×− ×"ìêî‬‬
‫‪ó−ñîðè −"¾þð ö−ñ−õ³ ³î−íñ ö−èíîò îòê¾ −õñî‬‬ ‫‪ïîï³ êñ¾ ð"î−í šðíñ −"¾þð ö−ñ−õ³ ñ¼ íñ¼ôñ ðìê‬‬
‫‪³ò−ìëë óí ö× óê ,þ³î−î ó−¼ë®ê ñ¼ ó−¼ë®ê‬‬ ‫‪×"ìêî ,í¬ôñ í×−þ×í µ−¾ô−î ,óô®¼ë ö−ñ−õ³í öô‬‬
‫‪,.î³"þð ö−ñ−õ³ô ó−íîëè þ³î− êëþ ê¾îô¾ ñ¾ ö−ñ−õ³‬‬ ‫‪ö−ñ−õ³í −ò¾ î−í−¾ ,³"þð ö−ñ−õ³ ñ¼ šðí−î µîþ×−‬‬
‫‪ð®ñ íñ¼ôñ ³"þðî ð−í ñ®ê í¬ôñ −"¾þ ñ¾ ³ê ì−ò−‬‬ ‫‪,öê×ñ ðìêî öê×ñ ðìê µî¾ô− êñ¾ ë¬−í ó−šðîíô‬‬
‫‪.µîõ−íë ñ"ò× µîþ×−î ,−"¾þð ê³þë¼ô ñ¼ ¹³×í‬‬ ‫‪ö−ñ−õ³ ñ¾ ð"î− ñ¼ ¼®ôêë í¼î®þí µîþ×− ×"ìêî‬‬
‫השולחן ~~~~~‬ ‫~~~~~ מסגרת‬
‫‪î"¬ ³îê ö−ñ−õ³ êòþôêš −èíòôë ö−−¼î ,ðì−ë ³îèîï ’ë ì−òô¾× ñ−¼ñ ×"è ¾"ô×î‬‬ ‫‪½−ò×− íñ−ì³ −× ,íï êîí ó³ìòí öõîê - ’î ¾îþð ö−ñ−õ³ ö−ò¼ ×"í¼¾ë ×"× .ê‬‬
‫¼"¾‪.‬‬ ‫‪šþõ ñ¾ ³þîë−š êþšòí óîšôë óì−ò− óí−ò¾î ³"þð −"¾³î −"¾þð −"¾³ î¼îþïë‬‬
‫‪,ð−ð‬‬ ‫‪íñõ³ îèô ññ× −ð¼³− êñð µ−þ¬®ê ,êð ð"î− - ë"¼ îñþ ¹ð ½ìòõ ’õ .í‬‬ ‫‪µîô½ ³"þðî ,¹³×í ð® −õñ× µîô½ íñ¼ôñ í−í− −"¾þðî ,−ñêô¾í ¼îþïë¾ öî−ñ¼í‬‬
‫‪êñî‬‬ ‫‪,−í−ê êþî×ðë êð ð"î− ,îí−ê ’− −êíë ,íñ−ð íîðì ñ×î ,êðîþõ ð−ë¼− êñð‬‬ ‫‪í"×î .ó¾ ¾"òþí ³íèíë ö−−¼î ,−"õ ö−ñ−õ³í þ¼¾ ì"¼õë ×"×î .−¼®ôê šþõñ‬‬
‫‪í−ñ‬‬ ‫‪š−ìþð öêôî ,íðíë ³ë−þš³ê µ× ö−èëî ,šð® −í−êî ,š−ð® îí−ê ,êëšîòë‬‬ ‫‪.è"š½ ðñ öô−½ ¬"íëë êëîô .ö−ñ−õ³í þ¼¾ ð−ô³ ³ñî¼ë‬‬
‫‪ë−þ‬‬ ‫‪¹ð í"ì ó¾ −ì þíîïë ö−−¼î .−³êð êôñ¼ð êòîð¼ô êîí š−ìþ ,êð þ³êô‬‬ ‫‪.ê"š½ ¹î½ ðñ öô−½ ¬"íî¾ë þêîëô× .ë‬‬
‫½‪ðî‬‬ ‫¼"‪ö−ñ−õ³í þ¼¾ ¾"òþíñ ó−þîô¾ ³®ôë íïë µ−þêí¾ íô ¼"¼î .îõî½ë ê‬‬ ‫‪.³î×−þ× ’è ,’¾ ö−¼× ³þîë−šë ö−ñ−õ³í þ−î - −"õ ö−ñ−õ³í þ¼¾ ì"¼õë ×"× .è‬‬
‫‪.−"¾³ ñ¾ þ¾ší‬‬ ‫‪³×½ô ó−ð−½ì ³ò¾ôëî .ñ"ï ¾êþ−õêõ ô"þíôñ ó−š−ð® þîêëî ð−ô³ ³ñî¼ë ×"×î‬‬
‫‪óí ,³"þðî .êôêô óí ,−"¾þð ö−ñ−õ³ íòíî - −"õ ö−ñ−õ³í þ¼¾ ì"¼õë ×"× .î‬‬ ‫‪í×−þ× óí−ñ¼ µîþ×−î ’î×î ê³þë¼ôí ñ¼ ð"î−í ì−ò−î - ð ³îê ë"õ ö−ñ−õ³ ³ìòí‬‬
‫‪ê"ê −× ,³"þî −"¾þ ðèò× ó−ñîš¾ óí ö×ñ .ê"êô êîí ,êëþ ê¾îô¾ ñ¾î .êëêô‬‬ ‫‪×"í¼¾ë óòôê .’¾ ö−¼× ³þîë−ší ñ¼ ³î×−þ× ’è −þí ³îþìê ³î×−þ× ’ë ó¼î ³ìê‬‬
‫×‪îñê −× þôîê í−íî - ê"õ ë−þ¼ôî íìòô þ¼¾ë ó¾ í"×î .ê"îêñ î×î³ë ññî‬‬ ‫‪,ìñ ³îê í ¾îþð ö−ñ−õ³ ×"í¼¾ ñ¼ öî¾¾ öô¾ëî ,’¾ ö−¼× ³î×−þ× ’èí þ×ïò êñ‬‬
‫‪−× ,³"þ×î −"¾þ× ðì− ³îþë½í ’ë óîšôë ö−ñî¼ óí [êëþ ê¾îô¾ ñ¾] ö−ñ−õ³í‬‬ ‫‪×"×î .¾"¼ ð−ô³ ³ñî¼ëî ì"¼õë ×"¾ô× ³þîë−ší ñ¼ ³î×−þ× ’è ³î¾¼ñ ¼−þ×í‬‬
‫‪ñ¼ ó−−¼ë®ê óí ö×ñ ,’ê ö−ñ−õ³ ö−¾¼òî ,ðì− ö−ëþ¼³ô öí−ò¾ ê"îêð ö−ìîô‬‬ ‫‪ñ¼ ³î×−þ× ’ï ×"ìêî ³þîë−ší ñ¼ ³î×−þ× ’è ³î¾¼ñ ñ"ï ¾"¾þí ó¾ë ñ"ï ê"þ−í‬‬
‫‪.ö−ñ−õ³í þ¼¾ ð−ô³ ³ñî¼ëî ,î ¾îþð ó¾ ×"í¼¾ë í"×î .ó−−¼ë®ê‬‬ ‫‪þõ½ë êëîô× ³þîë−ší ñ¼ ³î×−þ× ’è ³î¾¼ñ èíò ¼"−ï ¬"¾¼ëí öþô ö×î .ð−í‬‬
‫×‪¾ðîš −þõ îþõ½ë þêîëôí ¼"−ï ëð−ïô ®"þíô îëþ ³¼ðñ îò−ëþ ¾¾ì öê‬‬ ‫‪.ðõ ³îê öòì³êî ³"í¼ ¬"¾¼ë‬‬
‫‪šñîì îò−ëþ¾ óèê ,ó−³ëí ñðîèë šþ êîí þ"îô¾í ³¼ðð ,ö−ñ−õ³í þ¼¾ ó−ñîñ−í‬‬ ‫‪−"¼ êñê ,¼îþïí ñ¼ ³î×−þ× ’è ðìî−ôë ³î¾¼ñ ö−ê¾ îò−ëþ ³¼ð íêþò öê×ô .ð‬‬
‫¼‪.ó−êëí ³îòî−ñèë þêîë−î ,³î−¾þõí þîð−½ êîí þš−¼ð î−ñ‬‬ ‫¾×‪,¼îþïí ñ¼ ³î×−þ× ’è íêþòî í¾¼ò êñ−ôô ð"î−í šðíñ ³ìê í¼î®þ µþî‬‬

‫מעשה אבות‬
‫הוא )א ו(‪.‬‬
‫התקף לב קשה‪ ,‬ושכב במיטתו זמן מה‪ ,‬כיון שמצבו‬ ‫אצלם 'שכיבה'‪ ,‬והיא ענין שינה בקבר‪ ,‬ושעה לפני‬
‫החמיר התקיימו עבורו הרבה תפילות רבים‪ ,‬אך‬ ‫תחיית המתים ימותו למען יקיצו בתחיית המתים‬
‫שערי תפילות ננעלו‪.‬‬ ‫כמו שאמרו חז"ל )שבת קנב‪ ,(:‬ולכן הששה פעמים‬
‫ביום ה'‪ ,‬ה' סיון תשכ"ט‪ ,‬ביום ספירת מלכות‬ ‫שכתוב 'קבור את מתך' מרומז על אברהם יצחק‬
‫שבמלכות‪ ,‬כשעה לפני התקדש חג השבועות‪ ,‬קדרו‬ ‫יעקב שרה רבקה לאה‪ ,‬אבל 'את מתך קבור'‪ ,‬מרומז‬
‫השמים וחשכו המאורות בהלקח ממנו בירושלים‬ ‫על ראשו של עשו שמת מיד‪ ,‬אבל האבות הקדושים‬
‫עיה"ק ת"ו‪ ,‬אחד משרי צבאות ישראל‪ ,‬האי גברא‬ ‫נקברו מקודם ואח"כ תהיה המיתה עכ"ל הגר"א‪.‬‬
‫רבא וקדישא‪ .‬בשורת הסתלקותו התפשטה מיד‬ ‫וע"ז הוסיף רבינו‪ ,‬שזהו שכתוב )שם נ ה( 'הנה אנכי‬
‫בכל עיר הקודש‪ ,‬ועוררה אבל רב ומגנת לב על‬ ‫מת בקברי אשר כריתי לי' וכי פרעה יתפעל שכרה‬
‫האבידה הגדולה הזו‪ .‬היות והחג חל ביום ו' ערב‬ ‫לו קבר בארץ ישראל‪ ,‬אלא כך אמר יוסף לפרעה‪,‬‬
‫שבת קודש הובא לקברות בליל יום טוב‪ ,‬ההלויה‬ ‫אבי הוא מן הנקברים קודם ואח"כ מתים‪ ,‬וקברו‬
‫היתה גדולה בקהל עצום ורב‪.‬‬ ‫אשר כרה מיוחד לכך‪ ,‬ועל כן רוצה לשכב דוקא‬
‫בקברו שכרה בעצמו‪ .‬וזהו אמרם )ברכות יט‪ (.‬כל‬
‫מסע הלוייה היתה בליל החג‪ ,‬עטופי צער ויגון הלכו‬
‫המספר אחר מטתו של ת"ח וכו'‪ ,‬שבאמת הוא ענין‬
‫המוני אנשי ירושלים אחרי מיטתו בהשתתפות גדולי‬ ‫של 'מטה' בבחינת שינה ולא מיתה וקבר עכ"ד‪.‬‬
‫רבני ואדמורי ירושלים‪ ,‬אשר ליוו אותו רגלי עד‬
‫מקום הקבר‪ ,‬ונטמן בקברו שקנה לו טרם נסיעתו‬ ‫וכעבור שבועיים‪ ,‬חזר רבינו לעיה"ק ירושלים‪ .‬וכל‬
‫האחרונה לארה"ב‪ ,‬בהר הזיתים שבירושלים‪ ,‬מול‬ ‫משפחת רבינו וחסידיו התפלאו על חזרת רבינו כ"כ‬
‫מקום המקדש‪ ,‬שם מנוחתו כבוד‪.‬‬ ‫מהר‪ ,‬וגם שדירתו בירושלים היה מושכר‪ .‬אבל רבינו‬
‫הקדמת פרי חיים‬ ‫לא אמר כלום‪ ,‬וחזר לסדריו הרגילים‪ ,‬בתורה‬
‫ועבודת ה'‪ .‬כעבור כשבוע מאז שחזר ארצה‪ ,‬קיבל‬
‫וַ ּי ָָמת יוֹ סֵ ף וְ כָ ל אֶ חָ יו וְ כֹל הַ ּדוֹ ר הַ ּ‬
‫בשנתו אחרונה של רבינו הרה"ק רבי חיים יעקב‬
‫מקאמרנא זי"ע‪ ,‬אחרי חג הפסח נסע רבינו מארץ‬
‫ישראל לארה"ב כדי להשתתף בשמחת נכדו‪ ,‬והיה‬
‫בדעתו לחזור לארה"ק בסוף הקיץ‪ .‬אבל מיד אחר‬
‫השמחה אמר רבינו שרוצה לשוב תיכף לביתו‬
‫בירושלים‪ ,‬ואף שבני משפחתו וחסידיו הרבים‬
‫ביקשוהו להישאר לחג השבועות בארה"ב‪ ,‬סירב‬
‫להסכים‪ ,‬והחל להתכונן למהר לשוב לארה"ק‪.‬‬
‫והנה התנהגות של רבינו בשמחת נכדו‪ ,‬עוררה‬
‫תשומת לב מיוחדת‪ .‬השמחה היתה בש"ק פ' אמור‬
‫בלעיקוואוד בקיבוץ גדול של רבנים ואורחים‬
‫נכבדים‪ ,‬רבינו ניהל את שולחנו הטהור בדביקות‬
‫והתרוממות הרוח‪ ,‬אולם כל התורות והשיחות סבבו‬
‫על עניני מיתת וקבורת צדיקים לפליאת כל‬
‫החסידים‪.‬‬
‫בשולחנו הטהור במוצש"ק‪ ,‬פירש רבינו מאמרו של‬
‫הגר"א‪ ,‬שכתוב בתורה ו' פעמים 'קבור את מתך'‪,‬‬
‫ופעם אחת כתוב 'את מתך קבור' )בראשית כג טו(‪.‬‬
‫והענין הוא שהצדיקים אינם מתים‪ ,‬ולכך נאמר‬

‫הרה"ק רבי צבי אלימלך בן רבי פסח שפירא זצ"ל מדינוב בעל הבני יששכר ח"י טבת תר"א‬
‫רבנותו‬
‫היה רב בכמה עיירות בישראל‪ ,‬וכל מקו אשר‬
‫הגיע לש תיק בדקי העיר והעמיד הדת על תילו‬
‫גודר גדר ועומד בפר‪ ,‬כיה בערי‪ :‬דינוב‪,‬‬
‫מונקאטש‪ ,‬ריבטיטש‪ ,‬לאנצוהט‪ ,‬קולמיאיה‪,‬‬
‫הולשי‪ ,‬ברטש‪ ,‬מדזליבר‪ ,‬דובצק‪ .‬בער משנת‬
‫תקע"ה אחרי שנסתלקו רוב רבותיו מנהיגי‬
‫החסידות זרח שמשו של רבינו‪ ,‬וביתו שבעיר רבנותו‬
‫האחרונה והראשונה היה עיר דינוב‪ ,‬אשר נהפ לתל‬
‫תלפיות ואלפי מכל הערי אשר סביבותיו נסעו‬
‫אליו לשמוע תורתיו ותפילותיו העריבות‪ ,‬עצות‬
‫והדרכה בעבודת הש‪ .‬בי הבאי להסתופ בצילו‬
‫היה רבינו קודש הקדשי איש האלקי רבי יצחק‬
‫אייזיק מקאמרנא זיע"א בעל ה'היכל הברכה'‪ ,‬וכפי‬
‫שמביאו כמה פעמי בספריו הנהגות ותורות‬
‫משמו‪ .‬מסופר שפע אחת היה הגה"ק רבינו רבי‬
‫יעקב משה מקאמרנא זיע"א עוד בחיי אביו רבינו‬
‫שר בית הזוהר רבי אליעזר צבי מקאמרנא זיע"א‬
‫בעיר אחת‪ ,‬ובעל הבית אחד הושיט לו קויטל ע‬
‫שטר של מאה זהובי שהיה סכו גדול והיה הדבר‬
‫תמוה בעניו‪ ,‬וישאלו‪ :‬למה נת לו נתינה גדולה כזה‪,‬‬
‫השיב לו בעל הבית‪ :‬שבלילה חל חלו וראה רבי‬
‫ע חסידי‪ ,‬ושאל מי הוא הרבי הזה‪ ,‬ויאמרו לו‬
‫שהוא בעל ה'בני יששכר'‪ ,‬ורצה להגיש לו קוויטל‬
‫לפרנסה‪ ,‬אמר לו הבני יששכר‪ :‬מחר יבוא אל בית‬
‫אבר בנש"ק בנו של אחד מצדיקי הדור ותיגש לו‬
‫הקוויטעל והשטר של מאה זהובי ויברכ ואז‬
‫תצליח ויעלה קרני מעלה מעלה‪.‬‬
‫חיבוריו‬
‫היה כמעי המתגבר בכתיבת חידושי תורה‪ ,‬וצדיקי‬
‫הדור אמרו עליו שהיה לו השבעת קולמוס‪ ,‬ולאחר‬
‫הסתלקותו מצאו בביתו חדר של מלא בכתבי‬
‫בכל מכמני התורה‪ ,‬ביחוד נתפרס ספרו על חדשי‬
‫השנה 'בני יששכר'‪ ,‬ועל קריאת ש בני יששכר‬
‫מסופר‪ :‬שבכל יומי דחנוכה היה לו הארה מיוחדת‬
‫יותר משאר המועדי‪ ,‬וכשאמר זאת לרבו החוזה‬
‫מלובלי זי"ע‪ ,‬אמר לו החוזה‪ :‬שהוא מגזע שבט‬
‫יששכר שה היו הבני בינה שקבעו ימי שמונה שיר‬
‫ורנני‪ ,‬ולכ זוכה במועד זה להארה מיוחדת‪ .‬רבינו‬
‫הגה"ק רבי חיי יעקב מקאמרנא זיע"א חיבב‬
‫מאוד את ספרי ה'בני יששכר' ודרכו בכתיבת‬
‫חידושיו‪ ,‬ובמיוחד חיבב את הספר 'בני יששכר'‬
‫ובגיל י"ח ידע את כל הספר בעל פה‪ ,‬ודרכו בכתיבת‬
‫חידושיו מיוסד על יסודות ספרי הבני יששכר כידוע‪,‬‬
‫וכ היה משנ תמיד מה ששמע מהמהרי"ד מבעלזא‬
‫זצ"ל‪ ,‬שאיתא בסה"ק בני יששכר ששלושה בעלי‬
‫רוח הקודש מעידי אשר ביומי דחנוכה מתגלה אור‬
‫הגנוז‪ ,‬והסי ע"ז המהרי"ד ואני אומר שבספר בני‬
‫יששכר מתגלה ג כ האור הגנוז‪.‬‬
‫הסתלקותו‬
‫ביו ח"י טבת תר"א עלתה נשמתו השמימה והוא‬
‫א כב נ"ח שני‪ ,‬ונטמ בעיר דינוב‪ ,‬ודורשי‬
‫רשומות אמרו ע"ז שהוא כמני נ"ח המצוות שפירש‬
‫בספרו 'דר פקודי'‪ ,‬וכפי שכותב בעצמו בספרו‬
‫'רגל ישרה' שהנפטר בחודש טבת נדבק בשכינה‬
‫הקדושה‪ ,‬השאיר אחריו בנו הבכור משול זושא‬
‫זצ"ל שנסתלק בחייו‪ .‬בנו השני ר' אלעזר מ"מ‬
‫בלאנצהוט זצ"ל‪ .‬בנו השלשי רבי שמואל‬
‫מפרמישלא זצ"ל‪ .‬בנו הרביעי מ"מ רבי דוד מדינוב‬
‫זצ"ל‪.‬‬
‫יוצא לאור ע"י מוסדות קאמרנא בארה"ק  מערכת 'עטרת שלו' פקס‪ .025325814 :‬דוא"ל‪shoshana8448@012.net.il :‬‬
‫יומא דהילולא‬
‫שזרק ארנק מלא זהובי‪ ,‬מיד ר רבי פסח אחר‬ ‫תולדותיו‬
‫עגלה וזעק לו‪ :‬אדוני נפל ל ארנק מהעגלה‪ ,‬באותו‬ ‫נולד בער שנת תקמ"ג לאביו ר' פסח לנגז‬
‫רגע שהחל לרו אחר העגלה ראה שהסוסי הגבירו‬ ‫המכונה בפי כל ר' פסח יאווארניקר על ש עיירת‬
‫את מהירות במהירות גדולה עד שנעלמה לגמרי‬ ‫מגוריו יאווארניק שבגאליציע‪ ,‬ולאמו איטא בת‬
‫מנגד עיניו‪ ,‬הבי רבי פסח שמ השמי העידו לו‬ ‫עלקא‪ ,‬הסבתא עלקא היתה אחותו של הרבי ר'‬
‫הכס בעבורו‪ ,‬ג מצא ש בדיוק אותו הסכו‬ ‫אלימל מליז'ענסק בעל הנוע אלימל זיע"א‪.‬‬
‫שהיה צרי לקבל מיד בעל הבית‪ ,‬באותו השנה בליל‬ ‫לפני שנולד לה בנ ר' צבי אלימל היו הזוג אצל‬
‫התקדש חג ליל הסדר כשהילד צבי אלימל פתח‬ ‫דוד הרבי ר' אלימל‪ ,‬ואמר לה‪ :‬עתידי את‬
‫הדלת באמירת 'שפו חמת'‪ ,‬פר בקריאה‪ :‬אבא‬ ‫להוליד ב אשר יאיר את עיניה של ישראל בתורתו‬
‫הנה האיש אשר זרק את הארנק‪.‬‬ ‫ובקדושתו‪ ,‬ובתו הדברי ביקש ג כ מה‬
‫שיקראו את בנ שיולד לה על שמו אלימל‪.‬‬
‫והאמ בה' ויחשבה לו צדקה )בראשית טו‬ ‫כשנולד לה בנ בשעה טובה זכרו את בקשת‬
‫ח(‪ .‬והאמ חסר יו"ד ]יו"ד הוא בחינת‬ ‫דוד שיקראו אותו על שמו‪ ,‬א מפני שאי נוהגי‬
‫חכמה[‪ ,‬כי אמונה אי צריכה לחכמות אלא‬ ‫לית ש על אד בחייו‪ ,‬הוסיפו לו ג כ את הש‬
‫אמונה בפשטות בדביקות ואהבה באלהי‬ ‫צבי‪ ,‬ויקרא שמו בישראל צבי אלימל‪ ,‬כאשר שמע‬
‫אחד אלהי ישראל ובדברי הזוהר ומר‬ ‫הדוד הרבי ר' אלימל כי הוסיפו לו ג כ את הש‬
‫האר"י אבל לא בחקירות והבנות‪ ,‬אמרתי‬ ‫צבי‪ ,‬הפטיר ואמר‪ :‬הצבי אינו מל )א הירש איז‬
‫זאת בשבת העבר ואמרו לי שכ פירש‬ ‫ניט קיי מל(‪ ,‬וע כל זאת זה הקט גדול יהיה‬
‫הצדיק אור מפלא מוהר"ר צבי אלימל‬ ‫ויאיר בתורתו ובקדושתו בעול‪ .‬בהיותו כב ארבע‬
‫מדינאב זי"ע‪.‬‬ ‫שני זכה להיות פע אחת אצל דודו הגדול‪ ,‬ואמר‬
‫)היכל הברכה לרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬ ‫עליו דודו‪ :‬אל הנער הזה התפללתי‪ ,‬וכל ימיו זכר‬
‫מאז את צורת דודו הקדוש‪ .‬הילד צבי אלימל ניכר‬
‫זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה )ויקרא יב‬
‫בו כבר מילדותו את כישרונותיו הברוכי ותפיסתו‬
‫ז(‪ .‬ודבר נחמד שמעתי מש הרב האלקי‬
‫המיוחדת‪ ,‬בהיותו א ורק כב שבע שני ידע כבר‬
‫קדוש ישראל מוהר"ר צבי אלימל מדינוב‬
‫את המחזור בעל פה‪ ,‬ומאז לא היה מתפלל מתו‬
‫זללה"ה‪ ,‬כי אצל צרעת נאמר אחר כל‬
‫הסידור‪ ,‬והיה זוכר את כל התפילות מכל מעגל‬
‫הקרבנות זאת תורת אשר בו נגע צרעת‪,‬‬
‫השנה על בוריו בלי שו מכשול‪ .‬בהגיעו לפירקו‬
‫ובכא נאמר זאת תורת אצל עשירה‪ ,‬ואמר‬
‫הקי את ביתו ע בתו של הנגיד ר' שמואל‬
‫הוא ז"ל שמיו שנחרב המקדש ואי קרב‬
‫אנו מקיימי בלימוד ונשלמה פרי )הושע‬
‫מטשוטש‪ ,‬ומסופר שבהיותו סמו על שלח חמיו‬
‫לא היה אוכל מהשחיטה של השוחט מאותו העיר‬
‫יד ג‪ ,‬יומא פו‪ ,(:‬ועל זה בא הרמז 'זאת תורת'‬
‫אע"פ שהיה מפורס לאד כשר‪ ,‬בהפטירו‪ :‬כי‬
‫שהתורה הוא במקו קרב‪ ,‬ולכ לא נכתב‬
‫השוחט אינו מוצא ח בעיניו‪ ,‬ולאחר זמ אכ‬
‫אצל דלות‪ ,‬כי בלימוד התורה להשלי‬
‫נתגלה קלונו בעיר שאי תוכו כברו ורחוק הוא‬
‫הקרבנות אי שיי דלות‪ ,‬אבל הנגעי‬
‫מיראת שמי‪.‬‬
‫בטלו מיו שנחרב המקדש ואי זאת תורת‬
‫אלא כעי דרוש וקבל שכר‪ ,‬ולכ נכתב אחר‬
‫גלוי אליהו‬
‫בעודו בילדותו זכה לגלוי אליהו הנביא זל"ט‪,‬‬
‫סו הפרשה ודפח"ח‪.‬‬
‫ומעשה שהיה כ היה כפי אשר סיפר רבינו הגה"ק‬
‫)אוצר החיי לרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא(‬
‫רבי חיי יעקב מקאמרנא זיע"א‪ :‬אביו רבי פסח‬
‫בצל רועי החסידות‬ ‫יאוארניקר היה דחוק מאוד בפרנסתו ונסע אל עיר‬
‫היה מסתופ רבות אצל הרה"ק רבי מנח מנדל‬ ‫אחת רחוק ממקו מושבו להיות מלמד דרדקי‬
‫מרמינוב זצ"ל‪ ,‬והיה לתלמידו המובהק ומביא‬ ‫לבניו של אחד מבעלי הבתי בעיר‪ ,‬אותו בעל הבית‬
‫רבות בספריו אמרות טהורות ששמע בשמו‪ .‬ג היה‬ ‫היה צר עי ולא היה נות לעניי לדרו על מפת‬
‫פע אחת אצל המגיד הקדוש מקאז'ני זצ"ל‪ ,‬כפי‬ ‫ביתו‪ ,‬ורבי פסח שהדבר הציק לו מאוד הציע לבעל‬
‫שידוע המעשה שרבו הרמ"מ מרימנוב הפליא פע‬ ‫הבית שיית לה צדקה וינכה מחשבו השכר שצר‬
‫אחת בגודל מעלת המגיד‪ ,‬ואמר‪ :‬מי שחי בדורו‬ ‫לשל לו‪ ,‬לקראת חג הפסח רצה פסח לשוב לביתו‬
‫צרי לחזות בנוע זיו קדשו‪ ,‬מיד נטל את תרמילו‬ ‫ונגש אל בעל הבית וביקש ממנו את שכר המלמדות‬
‫ויצא לדר לבית המגיד‪ ,‬כשהגיע לקאז'ני נכנס‬ ‫של זמ החור‪ ,‬הלה פתח את פנקסו והראה לו כי‬
‫מיד לבית המגיד וקהל גדול היו ש בביתו ולא היה‬ ‫לא נותר לו כלו משכרו שחילק הכל לעניי כאשר‬
‫יכול לראות את פני המגיד‪ ,‬נשע רבי צבי אלימל‬ ‫ציוה לו‪ ,‬ולא עוד אלא שחילק יותר והוא עוד חייב‬
‫על מקלו להגביה את עצמו לראות פני המגיד‪,‬‬ ‫לו לשל לו‪ ,‬בפחי נפש ובידיי ריקות חזר רבי פסח‬
‫כשראה את המגיד קרא אליו המגיד‪ :‬בראיה‬ ‫לעירו‪ ,‬ומרוב בושה לא נכנס לביתו אלא מיד‬
‫בעלמא קני‪ .‬כמו"כ היה אצל החוזה מלובלי צ"ל‪,‬‬ ‫התיישב ללמוד בבית המדרש‪ ,‬ראוהו בנו הילד צבי‬
‫ועל נסיעתו לחוזה מסופר שפע אחת הגיע אליו‬ ‫אלימל ומיד הל לבשר לאמו והלכה בשמחה‬
‫אד אחד שיכתוב לו קוויטל שנוסע הוא אצל‬ ‫וקנתה בהרחבה אוכל לחג כסבורה שבעלה הביא‬
‫החוזה מלובלי‪ ,‬בהגיעו אצל החוזה שאלו החוזה‪:‬‬ ‫עמו סכו שכר המלמדות‪ ,‬כשראו בני הבית‬
‫מי כתב ל את הקויטל‪ ,‬אמר לו‪ :‬הרב מריבטיטש‬ ‫שמתבושש לבוא שלחו הילד צבי אלימל לבית‬
‫זצ"ל‪ ,‬אמר לו החוזה‪ :‬כשתחזור לעיר תמסור‬ ‫המדרש לשואלו מדוע אינו בא הביתה‪ ,‬בלב כבד‬
‫לרב שיבוא לכא וחפ אני לראותו‪ ,‬ומאז שנסע‬ ‫נגרר רבי פסח ע בנו לעבר ביתו כשלבו פוע מה‬
‫לש נעשה לאחד מבני החבריא קדישא דש‪.‬‬ ‫יגיד לבני ביתו‪ ,‬כאשר הלכו ברחוב עברה ליד‬
‫כמו"כ היה מסתופ אצל שאר צדיקי דורו אשר‬ ‫כרכרה ולפתע הבחינו שהאד היושב בעגלה זורק‬
‫מה שאב תורה ועבודה‪.‬‬ ‫חפ מהעגלה‪ ,‬ונגשו לראות מה זרק מהעגלה ויראו‬