‫בעיית שיווק‬ ‫מעט לפני שעמדו לחלוף את הפתח, העיף אחירם מבט מלא היסוס בפני רעייתו.

סאון ההמון שעלה‬ ‫באוזניו החרידו. למרות שמחשבה זו לא עלתה כלל בתודעתו, הייתה זו ההזדמנות האחרונה‬ ‫למעשה, לוותר על התענוג המפוקפק הזה; זאת בדרך כלל הייתה דעתו על אירועים מסוג זה, אא‬ ‫.שהיא השיבה לו בחיוך נרגש מנסה כביכול לעודדו‬ ‫הרי היא זו הזקוקה לעידוד יותר ממני. הרהר נבוך. ניחא, אחצה את הרוביקון, אם הדבר‬ ‫.יגרום לה אושר‬ ‫.רחש ההמון הלך וגבר וכאשר נכנסו לאולם חשכו עיניו‬ ‫איזו צפיפות! איזה המון עם עצום, לבוש מחלצות, מקרקר ללא הרף, הומה, רועם – כמו מפלצת‬ ‫.מרובת ראשים, העומדת להחניק אותי‬ ‫לא ניתן היה להבחין במאום מלבד בגל העצום, הכהה, הצבעוני של גופות אדם מקושטים,‬ ‫שהסתיימו ברעמות שיער כהות, אדמוניות, בהירות ומחומצנות; גודש אנושי רוחש שהדיף אדי‬ ‫.בשמים ואפטר-שייב, אשר מלאו את נחיריו, עד לכדי בחילה מתקתקת‬ ‫לאן נפלנו?' מלמל אחירם בתדהמה בעודו נדחק ונדחף כתף בכתף עם רעייתו, במעברים הצרים'‬ ‫בין קימורי אחוריים וחזה, כרסים תפוחים וכתפיים גרומות; אשר לא חדלו לנוע רוחשים בלא‬ ‫.לחדול מלקרקר, כגלי ים, כעננים ביום חורף‬ ‫אני לא רואה אפילו פרצוף אחד מוכר לרפואה. את מכירה פה מישהו? ' שא מרים את קולו כדי'‬ ‫שדבריו יגיעו לאוזניה של רעייתו. רק עתה הבחין בצלילי מוסיקת רקע שנבלעו כמעט כליל‬ ‫.ברחש ההמון‬ ‫רעייתו בחנה את פניו בחשש בטרם השיבה. מודאגת הייתה, שמא יקום ויסתלק והיא תאץ לצאת‬ ‫.בעקבותיו‬ ‫כמו שתיארתי לעצמי, אפילו לא פרצוף מוכר אחד לרפואה!' סיים את דבריו בהחלטיות, מניע'‬ ‫.את ראשו מצד א צד להבעת אי שביעות רצונו, כמי שמכין את הדרך לנסיגה אפשרית‬ ‫הקדמנו קצת,' מיהרה רעייתו להגיב. 'יש עוד רבים שצריכים להגיע, אני מניחה'‬ ‫'?לי שאת נהנית מזה‬ ‫א תתחיל שוב בטרוניות שלך.' השיבה לו בשפל קול. 'התאזר בסבלנות, אם כבר באנו בוא'‬ ‫.נמתין עוד כמה דקות.' סומק קל עלה בלחייה‬ ‫.נו היא כבר מתרגשת... הרהר באכזבה נושא את עיניו לחומת האדם הסוגרת עליהם‬ ‫ראש מוכר צף ועלה מדי פעם לנגד עיניו מעל החומה ההומה, קווצת שיער מאפירה שמוטה לאותו‬ ‫טיפוס על מצחו במרדנות; עובר היה בקלילות ניתן לומר, למרות ממדיו בין הנוכחים; מחליף‬ ‫ברכות וחיוכים, נע מרבית הזמן כאשר ראשו נוטה לאחור ולצדדים; פיו הפעור בחיוך רחב,‬ ‫.פולט הברות שהדיהן לא הגיע עדיו‬ ‫'.טוב‬ ‫איזו זריקת עידוד!' גיחך עמיקם בביטול. 'תראי מה שנעשה פה, דוחק אימים; ואת רוצה לומר'‬

‫.הרי זה.. נו מה שמו...' מלמל אחירם בפתיעה נרגשת פונה לרעייתו'‬ ‫.תוך כדי החל ההמון להתפזר באיטיות לכיוון הקירות והסתבר שהמרחב רב עדיין‬ ‫צביקה, כן זה צביקה פליישהאקר!' הוא ולא אחר התגלה לפתע לאחירם במלוא ממדיו. אוהים'‬ ‫!איך הוא תפח, לא יאומן‬ ‫מבטיהם הצטלבו ודומה היה לו לאחירם שצביקה מחייך איו, או שמא זיהה מכר כלשהו מאחוריו –‬ ‫.שא עצמו מטיל מבטים מבוהלים קמעה לצדדים‬ ‫אני ניגש לומר שלום לידיד עבר שלי.' פלט אחירם נרגש לרעייתו וחש למרכז האולם, א'‬ ‫.צביקה‬ ‫לא הייתי מאמין, אהלן,' לא חדל צביקה מלחייך, בעוד אחירם במחצית הדרך איו. הזדקף טמן'‬ ‫.ידיו בכיסיו והמתין לו‬ ‫רמי מה, כן רמי, בחיי. מה נשמע?' הנמיך איו מבט ממרום קומתו. 'שמע עשה לי טובה, גש אי'‬ ‫'?בסוף הערב. אנחנו עומדים להתחיל, מבין‬ ‫.אני לא חושב שנשאר עד הסוף,' השיב לו אחירם נמלא באומץ לפתע ודבק במקומו'‬ ‫'.אוקי, השאיר לי כתובת וטלפון ואגש לראות מה אתה עושה כשיזדמן לי'‬ ‫.תשמע אני שמח לראות אותך, זה הכל.' מלמל אחירם במבוכה'‬ ‫נו טוב, אני רואה שייקח קצת זמן עד שיגיע המיקרופון.' ציין באדישות, כאשר נוכח שלא'‬ ‫ייפטר בקלות מהנודניק הזה. 'מה אתה עושה בעצם לא התראינו מאז שהלכת לבצלא לא כן? אני‬ ‫.מתכוון למה אתה עושה ולא למה עשית.' הוסיף בהתרסה‬ ‫.את מה שתמיד עשיתי.' השיב לו אחירם צוחק בהקלה'‬ ‫'?דיוקנים מה'‬ ‫.כן בעיקר דיוקנים,' השיב לו מלא תקווה'‬ ‫תשמע לי לאמנות הזו אין שוק היום וביני לבינך אתה יכול לקבל זאת כמחמאה, אם אני צבי'‬ ‫פלשת קורא למה שאתה עשית אמנות! אבל מה את בעצם כבר עושה?' הוסיף בשטף, 'מעתיק‬ ‫'?צילומים‬ ‫אני מעתיק צילומים?' חזר אחירם על דבריו האחרונים בכאב ותימהון. 'בחיים לא ציירתי'‬ ‫'!מצילום, רק מודלים או מהזיכרון‬ ‫נו אז מה,' פלט פלשת באדישות מעיף מבט מעודד באקטרונאי ובמנהלו של המוזיאון הקרבים'‬ ‫ובאים לקראתו. 'צילומים, מודלים מה ההבדל? מה זה כבר משנה? את מי זה מעניין היום? שמע‬ ‫לי, תעשה הסבה ומהר – אם אתה רוצה לראות אותי מבקר בסטודיו שלך, מבין?' שא בלא שום‬ ‫כוונה להמתין לתשובה כלשהי. 'טוב, תצטרך לזוז כעת.' ציין כאשר מנהלו של המוזיאון‬ ‫והטכנאי התייצבו לצידו. 'ומי הזרוקה הזאת שהבאת אתך?' שא לפתע מפנה את פניו לעברה‬ ‫'?רעייתו של אחירם שנעה לעבר בעלה. 'הדודה שלך‬ ‫הטכנאי שגחן על המיקרופון פרץ בצחוק פרוע חסר רסן, אשר חזר והדהד בכל הרמקולים ברחבי‬

‫האולם; מנהל המוזיאון האדים כולו עד לשורשי שערותיו וחיוך גדול של מבוכה עלה על פניו‬ ‫.הסמוקים‬ ‫.מה, זאת אשתי! באמת נו...' נתקף אחירם בשיעול'‬ ‫אז בפעם הבאה תשאיר את הדבר הזה בבית ותביא את המודל שלך, תופש? או מישהי אחרת עם'‬ ‫צורה; ואם אתה לא מתכוון לעשות את מה שאני מייעץ לך,' הוסיף פלשת בנימה מאיימת מציץ‬ ‫לסירוגין באחירם ובשני עדיו; 'לא תעזור לך הידידות הישנה שלנו. זה הטלפון שלי.; הוסיף‬ ‫ומסר לאחירם כרטיס ביקור. 'תן לי צלצול רק כאשר תהיינה לך עבודות חדשות מוכנות. וזוז,‬ ‫'!אתה מעכב אותנו‬ ‫מי הטיפוס הזה? נו תגיד כבר!' דחקה בו רעייתו נרגשת ומלאת ציפיות, מבלי שתבחין'‬ ‫.בדכדוכו – ובלא שתיתן דעתה לעלבונם‬ ‫.עזבי, בואי נסתלק מפה!' השיב פונה עורף לפלשת בעודו מתחיל לנוע לעבר הפתח'‬ ‫מה קרה?' התפלאה רעייתו. 'מה יש לך? אני רוצה שתכיר לי אותו. אם זה לא ניתן עכשיו אז'‬ ‫'.בסוף הטקס‬ ‫'!אני לא רוצה שום עניין אתו יותר, הוא פגע בי או יותר נכון בנו'‬ ‫'.במה הוא פגע בך, על מה אתה מדבר על פרץ הצחוק הזה? אני התרשמתי שהתבדחתם'‬ ‫אז טוב שלא שמעת, אין לך מושג איזה טיפוס נאח הוא. למדנו יחד בתיכון ולא היה מבחן אחד'‬ ‫שלא עזרתי בו לנבלה הזה! בואי נלך אני לא מרגיש טוב, ממש, אני חייב לצאת מפה לשאוף קצת‬ ‫אוויר צח!' כנגד טיעון זה היא לא יכלה לעמוד. כאשר הוא "לא הרגיש טוב" או "חש ברע"‬ ‫הסתיים הבילוי. זאת הייתה זכותו הבלעדית כאמן והיא, הרי נטלה על עצמה את ההשגחה על‬ ‫.בריאותו‬ ‫.תוך כדי נהיגה פרק את מרירותו וסיפק את סקרנותה באותה העת‬ ‫לא התראינו מאז שהלכתי ללמוד בבצלא. אני הייתי מוציא מאה במתמטיקה והוא בוגר הטכניון,'‬ ‫חדל האישים הזה!' פלט בצחוק מריר. 'אני זוכר עוד את הוויכוחים שהיו לנו, את הטיעונים‬ ‫שלו. אני חייתי לדידו בעולם של דמיון והזיות. הוא לעומת זאת היה האדם המעשי, המתכנן את‬ ‫עתידו. נו, והיום הוא "מאכר" באמנות, בקנה מידה בינלאומי! מאיפה בזכות מה? איזה רקע יש‬ ‫לאדם הזה באמנות? הוא גמר בקושי את הטכניון, הוציא תואר של מהנדס חומרים. היה לו כינוי‬ ‫היה הדבר האחרון ששמעתי עליו. את הג'וב הזה‬ ‫בטכניון "המטלורג"' לעגו לו והסיפור הזה‬ ‫הוא קיבל לפני שנתיים. התחיל בארגון תערוכות, מעין אוצר זמני ופתאום אני לא יודע‬ ‫מאיפה, הוא הפך להיות למומחה ב-"ה" הידיעה. מה קרה, נפלה עליו הרוח פתאום? הוא שמע‬ ‫קולות מהחלל המוזות סיפקו לו את ההשראה, האים באולימפוס הטילו עליו את המשימה. מכל‬ ‫מקום הוא כבר מוכר כמבין גדול, עוסק בעבר, הווה ובעתיד – בביאנלות וארגונן, כותב מאסות‬ ‫'?או שכותבים לו, מי יודע‬ ‫'.אז מה אתה מתפלא, הוא בטח כועס עליך שלא פנית איו קודם'‬

‫מאיפה יכולתי לדעת? הוא עיברת את שמו. מעולם לא היה לו המושג הקלוש ביותר באמנות ולא‬ ‫הייתה לו כל כוונה לעסוק באמנות! וחדל האישים הזה אומר שליצירות שלי אין שוק! תראי את‬ ‫מי הם מצאו להם לג'וב הזה, להשתגע מהם! לשם מה למדתי? לשם מה רבתי עם הוריי וישבתי‬ ‫ארבע שנים בירושלים, בלי תמיכה, בלי אגורה שחוקה אחת מהם... עבדתי בכל מלאכה בזויה כדי‬ ‫לקיים את עצמי; ולאחר כל השנים בהן אני מצייר, לבוא ולטעון שליצירות שלי אין שוק! עוד‬ ‫אחד שיקבע לי את מסלול חיי... הסבה אני חייב לעשות לדעתו, להחליף את פס הייצור, להציף‬ ‫את השוק במוצרים חדשים! אולי אני צריך להשתלם בשוק בצלא, מה את אומרת? נו תגידי כבר‬ ‫'!משהו לכל הרחות‬